סיפורו של אולריך שנפט או בשמו העברי גבריאל זיסמן, חייל נאצי ששירת באס.אס. עלה לישראל, הפך לקצין בצה"ל ונתפס כאשר ריגל לטובת מצרים, יכול בקלות לשמש כתסריט לסרט קולנוע דרמטי, שיגרום לכם לכסוס ציפורניים ולמרוט את שערותיכם. אבל הוא גם כזה עם סוף שמותיר המון סימני שאלה ותעלומה אחת גדולה, שלעולם לא באה אל פתרונה וספק אם תיפתר.
שנפט, טיפוס ערמומי, שועל בנשמתו בעל כושר הישרדות מרשים ביותר, תמיד יכול היה לתעתע באנשים כצבוע בטבע או כזיקית מחליפה צבעים בקצב הסמבה, נולד בעיר קניגסברג שבגרמניה. בעיר הזו נולד הפילוסוף הגרמני הידוע, עמנואל קאנט.
סיפור חייו כפי שפורסם בספרם של העיתונאים יוסי מלמן ואיתן הבר ('המרגל שבא מן האס.אס') מטלטל למדי ומעיד על אופיו, שבא לידי ביטוי מאוחר יותר. הוא נולד למשפחה נוצרית, כשאמו הרתה מחוץ לנישואין. כבר בילדותו אמו נטשה אותו והילד אולריך הועבר למוסד ליתומים.
כמה שנים לאחר מכן אומץ על ידי משפחה נוצרית. בבית הספר התיכון הוא למד במגמת מכונות וב-1941 בעיצומה של מלחמת השנייה, גויס לצבא הגרמני והתנדב לשרת באס.אס.
שנפט, נשלח לחזית הרוסית במסגרת מבצע 'ברברוסה'. הוא נפצע באורח קל באחד הקרבות, לאחר שהתאושש וחזר לכושר קרבי הוא נשלח הפעם לחזית ביוגוסלביה ומשם, הועבר לאיטליה כדי להילחם בכוחות הברית שצרו על צפון המדינה. שנפט נלחם בצבא ארצות הברית שניהל קרבות מרים ועקובים מדם באזור נהר ה'פו'. ב-1944 הצבא הגרמני באזור הובס ושנפט, נלקח בשבי על ידי חיילים אמריקאים.
שלוש שנים היה בשבי ולאחר שנחקר ממושכות על ידי האמריקאים, התברר שהיה חייל די פשוט ללא נגיעה להשמדת יהודים והוחלט שלא להעמידו לדין על פשעי מלחמה.
שנפט חסר הפרוטה והעבודה, עבר להתגורר בעיר מינכן שהייתה תחת כיבוש של בעלות הברית. איתרע מזלו כאשר הוא שכר דירת חדר עם פליט יהודי.
מהר מאוד קלט היכן מרוחה החמאה, כאשר ראה את ניצולי השואה היהודים מקבלים חבילות מזון וכספים מארגונים כמו ה'ג'וינט' כדי לשקם את חייהם.
במוחו הקודח של אולריך עלה רעיון מבריק: להתחזות ליהודי. הוא מחק את זהותו הגרמנית והתחזה לפליט יהודי ששרד את השואה, כדי שיוכל לשרוד כלכלית ולקבל כספים ואוכל מארגונים יהודיים בארה"ב. השלב השני בתוכנית של שנפט היה להגיע למשרדי הג'וינט ולספר לפקידים שם סיפור מהאגדות, לפיו הוא נולד לאב יהודי.
הוא קיבל קצבה כספית ומזון, אבל היה לו עוד רעיון - לעזוב את גרמניה, שקרסה מבחינה כלכלית, שבה לא ראה את עתידו - להסתנן יחד עם חברות שהוצאו ממחנות השמדה ולעלות לארץ ישראל כדי לבנות לעצמו עתיד טוב יותר. לשיטתו, כל מקום בעולם היה עדיף על המצב בגרמניה.
החבלן של ההגנה
באוקטובר 1947 אולריך עשה את דרכו יחד עם מאות יהודים לעיר מארסיי בצרפת, שם נפגשו עם נציגי 'ההגנה' שארגנו את העלייה הלא חוקית לישראל. הוא החליף את שמו לגבריאל זיסמן.
ספינת המעפילים עשתה את דרכה לארץ, אבל הצבא הבריטי חיכה לה סמוך לחופי ישראל וזו גירשה אותם לקפריסין. שנפט, שהוכיח יכולות מרשימות בתחום הכנת מטעני חבלה, חומרי נפץ ושימוש מרשים במגוון כלי נשק, גויס להגנה והדריך עשרות מעפילים בהפעלת אמצעי לחימה.
תחת זהותו כזיסמן היה מעורב בשני ניסיונות הברחה ממחנה הפליטים, שהיה תחת אבטחה של הצבאי הבריטי. רק כעבור שנתיים לאחר שכבר הוקמה מדינת ישראל והצבאות הערבים הובסו במלחמת 'העצמאות', אפשרו הבריטים לזיסמן ושאר המעפילים לעשות את דרכם לישראל.
זיסמן התיישב בקיבוץ קריית ענבים, למד עברית באולפן, עבד במשק וכמה חודשים לאחר מכן גויס לצה"ל. איש לא חשד שהצעיר הנמרץ בעל ידי אמן בהפעלת כלי נשק רבים, למעשה שירת בצבא הנאצי.
קצינים בצה"ל ששיוועו לידע של לוחמים בתחום החבלה, איתרו את הפוטנציאל הגלום בזיסמן והחליטו לשלוח אותו לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות, הועלה לדרגת סגן ושובץ בחיל התותחנים.
שלוש שנים לאחר שהתגייס לצה"ל וחלם על קריירה צבאית מפוארת, זיסמן שסיגל לעצמו מנהגים של חיילים נאצים, החל לשתות לשוכרה. באחד המקרים, בעת שהיה שיכור כלוט הוא הראה לחבריו ביחידה תמונה שלו מהתקופה בה שירת באס.אס.
הוא ביצע עוד עבירות משמעת והוחלט להדיחו מצה"ל, אבל עדיין איש לא העלה בדעתו שהוא שירת בצבא הנאצי. לאף גורם ביטחוני במדינה הצעירה לא נדלקה נורה אדומה. לא נעשה תחקיר מעמיק לנסות להבין האם מדובר בתמונה אמתית שהחזיק זיסמן בידו והאם הדברים שאמר לחבריו בצבא, הם אמת.
חייו המטלטלים של זיסמן הזכירו במעט טלנובלה. הוא עבר להתגורר בחדר שכור באשקלון אצל בני זוג עולים חדשים מגרמניה ועבד כשיפוצניק ובניקיון. המטרה שלו הייתה לחסוך הרבה כסף כדי להגר לקנדה או ארה"ב, למצוא לו חיים נוחים ועתיד ורוד יותר.
אלא, שפה חלה תפנית בעלילה. זיסמן התאהב בבעלת הדירה, למרות שהיה צעיר ממנה ב-20 שנה, הם ניהלו רומן לוהט ביותר מתחת לאפו של הבעל שעבד בסניף דואר. לאחר כמה חודשים, הבעל הנבגד תפס את השניים על חם והורה לזיסמן לעזוב מיד את הדירה.
בעלת הדירה הבהירה לבעל ההמום שהיא עוזבת אותו לטובת המאהב הצעיר. זיסמן ואהובתו עברו להתגורר בחיפה וכעבור שנה, הפליגו לעיר גנואה באיטליה. המטרה שלו ושל אהובתו הייתה לחזור להתגורר בגרמניה. אבל בדרכון הישראלי נכתב בפירוש, שחל עליו איסור להיכנס לגרמניה.
אהובתו נסעה לגרמניה ומאוחר יותר לתדהמתו של זיסמן שהיה תקוע בגנואה, בעלה הנבגד שסלח לה עזב את ישראל וחזר לזרועותיה. זיסמן הנטוש והנבגד החליט לנקום במדינת ישראל. לאחר שכניסתו לגרמניה נאסרה, ואהובתו חזרה לבעלה הוא הגיע לשגרירות מצרים בגנואה כשבכיסיו כמה עשרות דולרים בלבד וביקש לשמש כמרגל נגד ישראל.
"הייתי באס.אס, שירתתי בצבא הישראלי ואני מוכן לעבוד בשבילכם", הפתיע זיסמן את הנציג המצרי הבכיר בשגרירות. הוא הציג בפניו דרכון ישראלי ולאחר שהתברר שהוא באמת מתכוון לשמש כמרגל, הוא הוסע ברכבת לרומא ונפגש עם נספח צבאי בשגרירות מצרים.
המצרים לא מיהרו לבטוח בזיסמן / שנפט והחליטו לעשות לו שורה של מבחנים ומבדקים, בכדי לבדוק שהוא לא "מוכר אותם" תמורת נזיד עדשים ומשמש כמרגל כפול לטובת ישראל מטעם ה'מוסד'.
למרות זאת המצרים הנפיקו לו דרכון מטעמם שנשא את השם "רוברט חייט". הוא הוטס למצרים, נפגש עם קציני מודיעין בכירים שתהו על קנקנו ותשאלו אותו לגבי נכונות כוונתו ומניעיו לרגל לטובתם.
לצד החקירות הממושכות, זיסמן ששהה במצרים במשך כמה שבועות קיבל גם 'צ'ופרים': מארחיו לקחו אותו לטיולים בפירמידות בגיזה, באתרי היסטוריה מצריים ובמוזיאון הלאומי, הוא פונק בבתי מלון מפוארים ובארוחות גורמה.
הוצע לו לחזור לשרת בצה"ל כסוכן רדום מטעמם, ובתמורה המידע שיעביר למפעיליו המצרים יועברו לחשבון הבנק שלו באיטליה אלפי דולרים.
זיסמן, שהיה לחוץ מאוד כספית, לא רצה להתחייב לשמש מרגל לתקופה ארוכה, אבל המצרים שהתרשמו ממנו עמוקות החליטו לתת לו בונוס של מאות דולרים והטיסו אותו על חשבונם לרומא ,עם הדרכון המצרי החדש שציידו אותו על שם חייט.
כאשר הגיע שוב לגנואה אנשי השגרירות המצרית סייעו לו לקבל תעודת מעבר מטעמם כדי שיוכל להיכנס לגרמניה ללא בעיות. לשנפט, היו תכניות אחרות שהזכירו סרטי ג'ימס בונד. הוא רצה לאתר את אהובתו שאיתה לא נפגש למעלה משנה והקשר ביניהם התנתק.
הוא לא העלה בדעתו לרגע שבעלה הנבגד יעזוב את ישראל לטובת גרמניה ושהם יעברו לגור יחד. הוא חשב שהיא מחכה לו ושהם יתחתנו. אבל המציאות טפחה על פניו. אהובתו, הבהירה למאהב הצעיר והנלהב שהיא חזרה לבעלה ושאין לה כוונה לבגוד בו שוב.
זיסמן, ניסה להרשים אותה וסיפר לה שהוא אוהב אותה מאוד, שהוא רוצה להינשא לה ושבכלל הוא שירת כחייל באס.אס, התחזה ליהודי, עלה ארצה ושהציע למודיעין המצרי לשמש כמרגל עבורם בישראל. היא הייתה המומה, לא האמינה שהמאהב הצעיר שלה הוא נאצי לשעבר, ששירת בצה"ל ומוכן למכור את המולדת החדשה שלו ישראל לטובת מצרים.
זיסמן, שהבין שאהובתו נטשה אותו שוב לטובת בעלה עבר לגור בבית אמו החורגת בעיר פרנקפורט, אבל לא העלה בדעתו שהבעל הנבגד יסבך אותו. אהובתו לשעבר, סיפרה לבעלה את המידע שהעביר לה זיסמן. הבעל, בתגובה, שחשש שזיסמן ינסה שוב ושוב לכבוש את לב אשתו החליט לשגר מכתב למוסד הישראלי ולדווח על מעלליו.
המוסד מחוץ למועדון הלילה
איסר הראל ראש המוסד ואנשיו שבחנו את המידע על זיסמן החליטו לעשות לו תרגיל כדי להביאו לישראל ולהבין איזה מידע העביר למודיעין המצרי. כך יצא אל הפועל מבצע 'חוקן'.המטרה של המוסד הייתה להרתיע אנשים מסוגו של זיסמן לרגל למען מצרים. היו הצעות במוסד לחסל את זיסמן, אבל בסופו של דבר הוחלט להביאו חי לישראל ולהעמידו לדין.
סוכני המוסד עקבו במשך תקופה ארוכה אחר זיסמן. התברר להם שהוא חי בדלות ובעוני. חברי חוליה של המוסד הצליחו להתיידד עמו בסיפור כיסוי מוזרים. סוכן המוסד, שמואל מוריה התחזה לקפטן עדנאן, קצין בצבא עיראק ונפגש עם זיסמן כמה פעמים במסעדות בפריז במועדוני הלילה, כשמסביב אנשי מוסד מאבטחים את הפגישות על כל צרה שלא תבוא.
מוריה התחבר מאוד לזיסמן רכש את אמונו וביקש ממנו לרגל עבורו למען עיראק בישראל, בגלל שזו מצאה שדה נפט והחשש שישראל תתחרה בעיראק כיצואנית. זיסמן, נשבה בקסמיו של מוריה והתוודה בפניו על חייו, על שירותו כנאצי וקינח בקללות רבות על העם היהודי. מוריה, שכנע את זיסמן לטוס לישראל. הוא הספיק לספר לו שהוא נושא על גופו עט רעיל שיכול להרוג כל מי שינסה לפגוע בו.
כאשר זיסמן נחת בארץ, המתינה לו מונית שבתוכה אנשי שב"כ. נהג המונית נסע בטירוף, כאשר אנשי השב"כ מתנפלים על זיסמן ומובילים אותו למתקן החקירות שלהם. זיסמן, הודה בחקירתו על עברו הנאצי, על כך שהתחזה ליהודי והסכים לרגל נגד ישראל למען מצרים ועיראק תמורת בצע כסף.
מבצע חוקן בא לסיומו. זיסמן ההמום והמופתע נשלח לשבע שנות מאסר בכלא, כאשר משפטו התנהל בדלתיים סגורות. כמו רוב המרגלים שנתפסו באותן שנים זיסמן נכלא בכלא 'רמלה'. הוא נחשב לאסיר ממושמע נטול עבירות משמעת, אך לקראת שחרורו שוב פעם בו יצר הריגול ובעת שהיה עצור עם אסיר ביטחוני ממוצא צרפתי, ביקש ממנו שלאחר שחרורו יעביר מידע בשמו לקפטן עדנאן. האסיר, שחשש להסתבך בגד בזיסמן והעביר את המידע לרשויות הכלא ולשב"כ.
אחרי חמש שנים זיסמן שוחרר מהכלא, הוטס ככול הנראה לאיטליה ומשם חזר לפרנקפורט. סיפורו נחשף בעיתון גרמני גדול. אולריך שחשש מהתהודה של חשיפת הפרשה ובעיקר מפגיעה פיזית בו, שיגר מכתב לשב"כ בו הביע צער על מעשיו וביקש לאפשר לו לחיות את חייו בשקט.
סיפורו של אולריך גרם למוסד ולאנשי הצבא לברר כיצד אדם כזה חדר למדינה ושירת כקצין בצה"ל מבלי שמנגנוני המודיעין לא עלו עליו בזמן אמת ועצרו אותו, שאלה שאין לה תשובה של ממש.
ואולריך, מה איתו? למקרה שתהיתם, נראה שלאיש אין מושג והוא נעלם. עם עודו בין החיים הוא כבר בן 96 ולמרות שנראה כי הרשויות מזמן כבר לא מחפשות אחרי שנפט, הגולשים הישראלים מציפים כל פעם מחדש את סיפורו בקבוצות הפייסבוק השונות. נראה שהם עדיין לא ויתרו על הסקרנות לגלות מה עלה בגורלו.