המלחמה הקרה של הים התיכון: כך בולם חיל האוויר את ארדואן בסוריה

הרחק מכותרות המלחמה בעזה ובלבנון, מתנהלת מערכה אווירית שקטה אך נפיצה בין ישראל לטורקיה. חיל האוויר מפעיל אסטרטגיה של הפגנת נוכחות סביב קפריסין כדי לבלום את ההתפשטות הטורקית לסוריה - ולהגן על העליונות האווירית הישראלית באזור.

הפגנת הנוכחות האווירית, במסגרת סוג של מלחמה קרה, מתנהלת במרחב האווירי שסביב קפריסין. המטרה היא בלימת ההתפשטות הטורקית בסוריה, בעיקר של חיל האוויר הטורקי, ומניעת דחיקתה של ישראל מ"השמיים האסטרטגיים" של האזור - תוך פגיעה בעליונות האווירית המוחלטת שהושגה שם בשנים האחרונות.

החזית הזו מתנהלת אחרי שבישראל זיהו את אחת הסכנות הגדולות בדוקטרינת "המולדת הכחולה" הטורקית, שהעקרונות שלה הם יצירת רצף שליטה מדרום טורקיה, דרך צפון סוריה ועד קפריסין. במסגרת אותה דוקטרינה, היה ניסיון של טורקיה להציב את מטוסי חיל האוויר שלה בבסיסים סוריים - מהלך שנועד לייצר איום של 360 מעלות גם על חיל האוויר הישראלי.

הניסיון הטורקי נבלם ברובו על ידי צה"ל, ומערכת הביטחון פעלה בדרכים גלויות ואחרות במטרה להבהיר למשטר אסד (ולרוסים) שהצבת כוח אווירי טורקי על אדמת סוריה תערער את היציבות האזורית, ושמדובר במהלך שירושלים לא מוכנה לקבל. הטורקים הבינו שהמחיר של נוכחות קבועה בסוריה יהיה חיכוך יומיומי עם חיל האוויר הישראלי, בתנאים שאינם נוחים להם, והמהלך הזה נבלם - לפחות בשלב זה. טורקיה נמצאת בעיקר בצפון סוריה ובקשרים טובים מאוד עם המשטר של א-שרע, שעלה לשלטון בזכות ה"גב" הטורקי, הכולל אספקת נשק שנמשכת גם בימים אלה.

הציר הטורקי לא נסתר מהעין הישראלית, וכחלק מהמהלך לבלימת צבאו של ארדואן, נשיא עוין לישראל, נחתמה ונבנתה הברית בין ישראל, יוון וקפריסין - בחסות ארצות הברית. שלוש המדינות חתמו על תוכנית עבודה צבאית משותפת לשנת 2026, שמטרתה להעמיק את שיתוף הפעולה מול טורקיה. הגנרל בדימוס קונסטנטינוס קוסנטאס, בכיר לשעבר בצבא יוון, טען בערוץ OneTV היווני שהברית כבר נמצאת בשלב של מימוש מבצעי בפועל.

עוד חשף הגנרל בדימוס כי הברית כוללת גם הקמה של כוח מבצעי משותף של כוחות יבשה ואוויר. הברית המשולשת "מציבה את טורקיה בעמדה נחותה", אמר קוסנטאס, שהוסיף כי הציר שנבנה וכבר החל לפעול "בלם הרבה דברים שארדואן לא הספיק לעשות".

על פי הדיווחים, במסגרת הקמת הברית שעיקר פעילותה אווירית, נשלח מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר, יחד עם בכירים נוספים במטה החיל, לפגישה עם מפקד חיל האוויר היווני ובכירים בקפריסין. נראה ש"המלחמה הקרה" מול הטורקים היא חלק מתוצאות התיאום והקמת הברית, במסגרת האסטרטגיה של צה"ל.

הקרב על הנתיב הצר: הפגנת נוכחות באזור קפריסין

עבור טייסי חיל האוויר הישראלי, הטיסות מעל הים התיכון הפכו מזמן ליותר מאימון שגרתי לקרבות אוויר או דימוי של תקיפות בטווח ארוך. דיווחים בתקשורת הטורקית ופרסומים של גורמי ניטור תעופה ברוסיה מצביעים על דפוס פעולה עקבי: מבני מטוסים ישראליים, לעיתים חמושים לטענתם, טסים בנתיבים בינלאומיים צרים מצפון לקפריסין - אזור שנחשב באופן מסורתי ל"חצר האחורית" של טורקיה, בשל שליטתה בצפון האי.

גורם צבאי בכיר אישר ל-mako את הדיווחים האלה, בנוסף לעובדה שהפגנת הנוכחות מסביב לקפריסין בולמת את כניסת הטורקים, ובעיקר חיל האוויר שלהם, לסוריה. מנגד, חיל האוויר הטורקי לא נשאר חייב. בתגובה לכניסות הישראליות למרחב האווירי שבין טורקיה לקפריסין, הטורקים מבצעים "גיחות נגד" מדרום לאי. המטרה שלהם כפולה: להבהיר לישראל שהטורקים הם בעלי הבית בים - ולאתגר את מערכות הבקרה הישראליות.

אירוע סמלי ומתריס במיוחד נרשם כאשר כטב"מים טורקים מסוג "באירקטאר" TB2 ביצעו תמרונים מעל הים מדרום לקפריסין, תוך שהם "מציירים" באמצעות נתיב הטיסה שלהם את סמל הסהר והכוכב הטורקי על גבי מסכי המכ"ם של הבקרה האווירית באזור. מסר ויזואלי ברור, ומעין "גרפיטי אווירי" שנועד להעביר מסר למקבלי ההחלטות בצבא ובדרג המדיני בישראל.

מדובר באירוע דרמטי, שכן בתאי השליטה שמנהלים את הזירה הזו ובפיקוד הבכיר של חיל האוויר יושבים טייסים ובעלי תפקידים אחרים שבעבר התאמנו עם חיל האוויר הטורקי - וסביר להניח שזה גם המצב בצד השני. עד שנת 2009 היו יחסים ביטחוניים חמים בין ישראל לטורקיה, ובעיקר אימונים משותפים של שני חילות האוויר, כשהישראלי היה פורס לבסיסי חיל האוויר הטורקי כמה פעמים בשנה.

בעקבות הידרדרות היחסים המדיניים בין המדינות, האימונים המשותפים הופסקו כאשר באוקטובר 2009 טורקיה ביטלה באופן חד-צדדי את השתתפות ישראל בתרגיל האווירי הבינלאומי "נשר אנטוליה". זו הייתה הפעם הראשונה שבה טורקיה תרגמה את הביקורת המדינית שלה, שהתגברה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", לצעד צבאי מעשי בשטח.

במאי 2010, אחרי תקרית המרמרה, היחסים הביטחוניים הוקפאו כמעט לחלוטין, וטורקיה הודיעה רשמית על השעיית כל ההסכמים הצבאיים עם ישראל - ובכלל זה אימונים משותפים וביקורי גומלין. ב-2016, בעקבות הסכם פיוס זמני בין המדינות, היו דיווחים על כוונות לחדש את האימונים המשותפים של חילות האוויר של ישראל וטורקיה, אך הדבר לא הבשיל לכדי מעשים, ומאז העוינות גוברת.

המטרה האמיתית של המערכה נמצאת בכלל בסוריה

למרות שחיל האוויר הישראלי משקיע משאבים רבים בטיסות סביב קפריסין, בכיר בחיל האוויר אומר שהמטרה האמיתית של המערכה הקרה נמצאת עמוק בתוך שטח סוריה. לפחות בשלב הזה ניתן לומר שהאלוף בר מנהל עם אנשיו חזית מוצלחת, שמונעת ממטוסי חיל האוויר הטורקי והכטב"מים שלהם לפעול מבסיסים בסוריה - ובכך לפגוע בשליטה ובעליונות האווירית של ישראל שם.

בשנים האחרונות חיל האוויר הטורקי ניסה להעמיק את אחיזתו בסוריה, לא רק באמצעות תקיפת הכורדים ומטרות נוספות, אלא גם בניסיון להציב מטוסי קרב טורקיים בבסיסים של חיל האוויר הסורי, מצפון לחלב וגם דרומה משם. עבור ישראל, נוכחות קבועה של חיל אוויר טורקי מודרני בסוריה היא קו אדום. מדובר בשחקן נוסף וחזק, שמצויד במטוסי F-16 ובעתיד אולי גם במטוסי F-35, שכאמור עלול להצר את צעדיה של ישראל ב"מערכה שבין המלחמות" (מב"ם), שעדיין מתנהלת נגד איראן וחיזבאללה.

השחקן הזה, נשיא טורקיה, לא מסתיר את העוינות שלו כלפי ישראל - עוינות שהיא מעבר למילים, שבחלקן אנטישמיות, ומדובר גם במעשים. מול זה, האסטרטגיה של צה"ל, אותה מוביל האלוף תומר בר, היא יצירת חיכוך תמידי סביב קפריסין ובנתיבים הימיים לטורקיה. חיל האוויר הישראלי מאלץ את הטורקים להשאיר את המשאבים האוויריים שלהם קרוב לבית, ופחות מאפשר להם "להתפזר" לסוריה.

מקורות ברוסיה שעוקבים מקרוב אחרי הנעשה בסוריה דיווחו שישראל הצליחה במידה רבה "למסמס" את התוכנית הטורקית להקמת נוכחות אווירית קבועה בסוריה. הלחץ הישראלי בשמיים יצר מצב שבו השמיים הסוריים נותרו נקיים יחסית מהשפעה טורקית ישירה.

הקו האדום: מנגנון תיאום ישראלי-טורקי

למרות המתיחות הרטורית והטיסות להפגנת נוכחות, אף אחד מהצדדים אינו מעוניין במלחמה או באירוע שעלול להתפתח בגלל טעות של טייסים, שבשלב זה, יש לציין, שומרים על מרחק זה מזה. טעות אחת של טייס צעיר או קצר בתקשורת עלולות להוביל להפלת מטוס ולמשבר דיפלומטי חריף, שיצית את האזור.

כאן נכנס לתמונה "הקו האדום" - ערוץ תקשורת ישיר שמופעל בין צה"ל לצבא הטורקי. המנגנון פועל בצורה דומה מאוד לקו התיאום שהיה קיים בין ישראל לרוסיה בסוריה. מדובר בשיחות טלפון ישירות בין מרכזי הבקרה, שבהן מועברים מסרים בזמן אמת כדי למנוע מפגשים לא מתוכננים בין מטוסים. ריקוד עדין ומסוכן: מצד אחד מפגינים שרירים ומאיימים, ומהצד השני מוודאים שהאקדח לא יירה בטעות.

בנאומיו האחרונים, האלוף תומר בר רמז על חשיבות "הזרוע הארוכה" של חיל האוויר, אך הקפיד לא לנקוב בשמות של מדינות - ובוודאי שלא בטורקיה. "אנחנו פועלים בכל מקום שבו נדרש להבטיח את חופש הפעולה שלנו", אמר בטקס סיום קורס טיס האחרון. המילים הללו מקבלות משמעות אחרת לגמרי כשמבינים שמאחורי הקלעים חיל האוויר הישראלי מנהל מערכה מורכבת, שקטה יש לציין, מול אחת המדינות החזקות ביותר בנאט"ו.

המלחמה הקרה בין ישראל לטורקיה בשמי מזרח הים התיכון היא גם עדות לשינוי במפת האינטרסים האזורית. ישראל כבר לא מסתכלת רק על גבולותיה היבשתיים - היא מבינה שהביטחון הלאומי שלה תלוי בשליטה במרחב האווירי והימי העמוק, גם באזורים פחות קונבנציונליים וטבעיים.

הצלחתו של חיל האוויר לבלום את הטורקים בסוריה, תוך ניהול "משחקי חתול ועכבר" מסביב לקפריסין, היא הישג אסטרטגי שקט. אך השאלה שנותרה פתוחה היא עד מתי הקו האדום וההתנהלות הזהירה יצליחו למנוע מהמלחמה הקרה בין ישראל לטורקיה להפוך לעימות חם בשמי הים התיכון - ובעיקר, כמו בשאר הזירות, כיצד הדרג המדיני מצליח לממש את הזמן שקונה לו הדרג הצבאי בהשגת מטרות המערכה הזו.