7 באוקטובר 1973, מלחמת יום כיפור. המצב בחזית הגולן גרוע, חטיבה 188 התפוררה ולחטיבה 7 אין יותר מדי טנקים לבלום את הסורים. שר הביטחון משה דיין כבר מדבר על חורבן הבית והמערכת מחליטה להעביר את כובד משקלה לחזית הצפון.

כדי לחבר את חיל האוויר ליבשה צריך להשמיד את טילי הנ"מ הסורים. "זה מאושר כבר, קדימה", אומר מפקד חיל האוויר לפקודיו, ומבצע "דוגמן 5" יצא לדרך. 108 טייסים ונווטים רוכבים על 54 מטוסי פנטום, כמעט כל המערך השמיש נמצא בדרך לסוריה עם 194 טון פצצות מתחת לכנפיים.

"אני מדבר איתך ורואה את הגיחה בעיניים", אומר תא"ל בדימוס אבי ברבר, אז טייס על אחד הפנטומים שבדרך לסוריה. "החלק הראשון של הטיסה היה כיף לא רגיל. היה נתיב בזבוז זמן שטסנו דרומה כדי להתארגן כל הארמדה הזו ולצאת ביחד. טסנו לקרית גת, התאספנו ועלינו צפונה. טסים מאוד נמוך כשכל הארץ פתוחה לפנינו עד שבסוף חצינו את הירדן".

מטוס פנטום במלחמת יום כיפור (צילום: אתר חיל האוויר)
כל המערך בדרך לסוריה. פנטום ביום כיפור | צילום: אתר חיל האוויר

פה נגמר החלק הפסטורלי של הנוף היפה וכבר רואים מלחמה. "אתה רואה טנקים עולים ואת כל הרמה מלאה בעשן כשפה ושם רצים הליקופטרים. לאן שאתה לא מסתכל אתה רואה פנטומים. הכל רותח. אבל בקוקפיט אתה לא שומע את קולות המלחמה".

46 שנים אחרי הגעתי ל"האחת", אז טייסת הפנטום הראשונה בחיל האוויר והיום כבר טייסת F-16I סופה. הצטרפתי ליום אימונים משלב התדריכים ועד לשלב ההמראה בטייסת, שממשיכה את מורשת קרב מפוארת במבצעים מסווגים עד היום.

בשיחה עם מפקד הטייסת סא"ל ש' והקצין הטכני רס"ן אהרון, קיבלתי הצצה מרתקת ללב הפועם של חיל האוויר. יחד עם תא"ל (בדימוס) ברבר שפיקד על הטייסת בעבר, מתקבלת התמונה שבין הפנטום האגדי למטוסי הסופה והמשימות של היום. החיבור הזה, כפי שמדגישים אנשי הטייסת ומערך הפנטום, הוא אחד ממקורות הכוח של חיל האוויר הישראלי.

האזרחים עשו מגבית כדי לקנות פנטום

סא"ל ש' שמפקד היום על 201 סיים את קורס הטיס בשנת 2000 וגדל על ה- F-15 לדגמיו. מילדות חלם להיות טייס וסגר מעגל מרגש כשאחיו הגדול שהיה מכונאי מטוסים, הוציא אותו לטיסה.

"201 היא אחת מהטייסות הכבדות של חיל האוויר, הוקמה לפני 50 שנה תוך כדי מלחמה. הפנטום שהגיע אז היה סוג של מושיע, אפילו הייתה 'מגבית' מהאזרחים עם הקריאה תרמו לפנטום כדי לקנות אותו, שזה מדהים. שם בעצם נבנתה המורשת של הטייסת". שם גם נבנתה מורשתו של מערך הפנטום בחיל האוויר.

המורשת הזו יושבת חזק מאוד על האנשים. במסדרונות הטייסת ניתן לראות תמונות וסיפורים אישיים של לוחמים מהעבר. "אמר יגאל אלון, עם שלא ידע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. ולכן זו חובה וחלק מהשורשים שלנו", הדגיש סא"ל ש' שהוסיף בפן האישי "צניעות וענווה, אני מסתכל ולפעמים אומר לא יכול להיות שאני יושב על הכיסא הזה".

בכניסה למשרדו מביטים בו מהתמונות מפקדי הטייסת לשעבר. דמויות כמו אמיר אשל, איתן בן אליהו, רן פקר ז"ל ושמואל חץ ז"ל, שהיה מפקד הטייסת הראשון ונהרג במלחמת ההתשה.

מטוס סופה 16-F על הקרקע (צילום: דובר צה
הרבה גיחות בשנים האחרונות. הטייסת כיום | צילום: דובר צה"ל

היום זו טייסת סופה, מערך שהוא עמוד השדרה המתקדם של חיל האוויר, כפי שמסביר המפקד. כשאני מבקש ממנו לחזור לגיחה שמאפיינת את טייסת 201 היום, ענה שיהיה לו קשה לפרט.

"אבל יש גיחה ששילבה את המצב המורכב שלנו. גיחה שמטרתה הייתה להרחיק את המלחמה, שמתארת את הסיטואציה במדינה שלנו, כשאני רואה בדרך שריפות בעוטף עזה. מה שמחזק את התחושות של למה נשלחתי למשימת ההגנה על הבית". מה ואיפה בדיוק הייתה הגיחה אסור לספר. כמו על רוב הגיחות שלהם בשנים האחרונות והיו הרבה.

ל-"האחת" יש כשירות שייחודית לה והגיחות שלה נמתחות מעזה ועד לסוריה. חשוב להם להדגיש את החשיבות שבפגיעה במטרה ואי פגיעה בבלתי מעורבים. "יש על זה שיח בטייסת. אנחנו בני אדם שמחזיקים מכונת מלחמה עם עוצמה אדירה, וטוהר הנשק זה חלק מערכי צה"ל, דבר שאנחנו מקפידים עליו".

למרות זאת ועל אף זאת המפקד מבהיר: "כשיש אויב שאנחנו רוצים לפגוע בו אז נפגע בו והוא לא יתחמק. תמיד יש איזונים ואני לא אפגע באויב שסביבו 20 ילדים. זה הייחוד שלנו ולא צריך ללכת רחוק לראות את ההבדל בנינו לבין אחרים. בסוף זה חלק מהכוח והעוצמה שלנו".

"כמפקד טייסת סופה אני מכבד את האויב שלי", הוא מוסיף, "אסור לי להיות יהיר. חלק ממערכות הנשק של האויב הן מהמתקדמות בעולם, למשל סוללות נ"מ רוסיות. לנו יש יתרון במערכות ישראליות שמותקנות במטוסים ובמטוסי האדיר, אבל מעבר לזה מדובר במטוסים שלא נופלים משלנו. בסוף, מכונה מעולם לא נצחה מלחמה, האדם מנצח ולכן היתרון שלנו נמצא בהון האנושי, ב-DNA שלנו והאימונים הרבים. אלף טיפות זיעה חוסכות טיפה אחת של דם".

הסיירת של חיל האוויר

אי אפשר לדבר על ההון האנושי של 201 וחיל האוויר כולו בלי צוותי הקרקע. לא מעט עבודה וחיי אדם תלויים בהם, בטח במערך הקרב. רס"ן מרדכי אהרון, הקצין הטכני של "האחת", נמצא במערך הטכני מאז 2002 ועבד על לא מעט מטוסים מסוגים שונים.

"קצין טכני במערך הקרב וטייסת 201 בפרט זה בן אדם שאחרי על מימוש ליבת הפעילות המבצעית, ואני אהיה יומרני, של המדינה. הכל בחיל קיים כדי שהגף הטכני של הטייסת ידע לקחת איקס מטוסים למקום שצריך והכל מתנקז לקצין הטכני".

הכנת מטוס לטיסה זה סיפור לא פשוט. מדובר בעשרות רבות של חיילים וחיילות שנמצאים בדירים תת-קרקעיים ואחראים שהמטוסים יעלו לאוויר.

"לכל מטוס יש דרישות משלו שאני צריך לרצות. אם אני שולח מטוס לתדלוק הוא צריך להיות מותאם לזה, הכנה שונה למשימת קרבות אוויר או לתקיפה. לתלות חימוש על מטוס זה המון עשייה. שרשרת פעולות גדולה מאוד שמסתכמת בפעולה הפיזית. זה לחבר את הפצצה למחשב המטוס", הסביר והוסיף שמדובר בעבודת צוות. "בגף טכני 201 יש מכונאים שעד לא מזמן היו בכיתה בזמן שבצבאות זרים מדובר באנשי קבע ותיקים".

רס''ן אהרון קצין טכני טייסת 201 (צילום: דובר צה
אחריות רבה על הכתפיים. רס"ן אהרון בשיחה עם כתבנו | צילום: דובר צה"ל

"201 זו טייסת ייחודית שיש לה כשירויות ויכולות ייחודיות", הוא מוסיף. "לכן אין כמעט משהו שקורה בגזרות השונות ולא מגיע אלינו לטייסת. זה משפיע על שעות ונפח הפעילות של הטייסת. אין לנו מקום לטעויות וצריך לעשות את המשימה הצורה הכי טובה שאפשר כדי שמטוס ימריא, יבצע את המשימה וינחת בשלום".

"אין סיפור יותר טוב מזה שהכנת מטוס לטיסה, תלית חימוש, הרכבת ועבדת עליו ואז אתה רואה את המטוס יוצא מהדת"ק וחוזר בלי החימוש", הוא מעיד, "במקום הזה החיילים שעובדים מאוד קשה לא מרגישים עייפות והאדרנלין בשמיים". מבחינתו, למרות שהם לא זוכים לקבל את ההילה שמגיעה להם, "הם יודעים שהם הסיירת של חיל האוויר".

כשהיו עושים ביטוח למטוסים

לאחרונה חגגה טייסת 201 יחד עם כמה מאחיותיה אירוע 50 שנה להגעת הפנטומים לישראל. מפקדי העבר הגיעו לסימולטור שבחצור ושחזרו טיסות עבר. בין המשתתפים לצד תא"ל בדימוס אבי ברבר היו מפקד החיל לשעבר אלוף במיל' איתן בן אליהו ומפקד 201 לשעבר, אלוף במיל' גיל רגב.

"הם התרגשו וזו הייתה חוויה בלתי רגילה", שיחזר סא"ל ש' ואמר ביחס לפנטום: "בסוף זה מטוס שונה, אבל הקשיים אותם קשיים והאתגרים לא פחות מורכבים. לשמחתנו לא חווינו מלחמה עצימה כמו מלחמת יום כיפור. לכל קבוצה הגאווה שלה והפנטום זה האלוהים. בגלל המורשת אני מצטער שלא טסתי עליו כדי לחוות את החוויה".

נחיתת הפנטום בחיל האוויר נחשבת לתחילה של עידן חדש. ארבעת הראשונים הגיעו לישראל ב-5 בספטמבר 1969 ונקלטו בטייסת 201, טייסת הפנטומים הראשונה בחיל.

הפנטום סימן את המעבר מהנשק הצרפתי לזה האמריקאי. אם את המיראז' הצרפתי תואר כאישה נאת מראה ועדינה את הפנטום תיארו כבר כנהג משאית עם כרס. המיראז' היה מטוס יירוט שמסוגל לשאת גם שתי פצצות לתקיפה. על הפנטום כבר היה אפשר להעמיס 11 פצצות 360 ק"ג לצד טילים ומכלי דלק. עולם אחר.

"את הביטוי הכי טוב לפנטום נתנו הסורים", מסביר תא"ל בדימוס אבי ברבר. "נהגו להגיד בערבית שהפנטום זה "עשתאר מן כולו", החזק מכולם".

תא
גם האויב העריך את הפנטום. ברבר (משמאל) בטייסת | צילום: פרטי

כשסיפרו לברבר שיהיה טייס פנטום הוא לא ישן כמה ימים מהתרגשות. במלחמת ששת הימים וההתשה עוד היה לוחם בנח"ל, לפנטום הוא הגיע שנה אחרי קורס טיס בגיל 24. "כאילו נבחרת להיות בין הטובים ביותר ואתה שואל איך אני אשתלט על המטוס הזה שכל גדולי הדור טסו עליו אז".

הוא מספר שאת טיסת הסולו עשה לו אביהו בן נון (לימים מפקד חיל האוויר) והטיסה הזו מלמדת משהו על אותה תקופה וקליטת הפנטום. "הוא חזר מתקיפה בתעלה, ואמר לי בוא נעבור לפני בבית כי אני צריך לקחת את הילדה לגן. אחרי זה יצאנו לאותה טיסת סולו", נזכר ברבר. "זה אווירון שסופג הכל אבל לא פשוט להטסה".

מטוסי הפנטום הגיעו בקצב גבוה מארה"ב, נחתו בארץ וקיבלו את המערכות של חיל האוויר. אז יצאו לתקיפה בתעלה במסגרת מלחמת ההתשה, כשתחילה ישראל שילמה לא מעט כסף על ביטוח. בהמשך הבינו את גודל האבסורד בביטוח מטוס שיום אחרי יכול ליפול במלחמה ועצרו את זה.

במלחמת ההתשה מטוסי הפנטום מפילים מטוסים בקרבות אוויר, כולל בקרב מפורסם נגד טייסים רוסים. אבל היו גם רגעים קשים, במיוחד מותו של סא"ל שמואל חץ ז"ל, מפקד טייסת 201 שמטוסו הופל על ידי טיל נ"מ.

כל חיל האוויר הפציץ אתרים ריקים

למלחמת יום כיפור הם כבר מגיעים כמערך של 4 טייסות פנטום, למעלה ממאה מטוסים והמלחמה הזו, הייתה בלי ספק הנקודה הכי קשה שלהם.

"ביום הראשון למלחמה מארגנים לנו רביעייה של פנטומים שהורידו לה פצצות ושמו ארבעה טילי אוויר-אוויר על כל אחד. מסתובבים באזור המרכז ומגנים של שמי המדינה", נזכר ברבר, "ואז שולחים אותנו לשארם, לשם הגענו אחרי התקפה של המצרים שאיבדו שם שבעה מטוסים. אנחנו נוחתים שם על מסלול פגוע ומדי פעם מוזנקים לאוויר".

באותו מבצע "דוגמן 5" איתו פתחנו את הכתבה, יצאו מטוסי הפנטום לתקוף סוללות נ"מ של הסורים ואז נרשמה התפתחות לא צפויה. "מה שלא ידענו זה שהסוללות היו ריקות כי הסורים הזיזו אותם בלילה", נזכר ברבר. "אז פגענו במקום, אבל המטרה לא הייתה. כל חיל האוויר הפציץ אתרים ריקים ויש גם הרבה נפגעים".

מטוס סופה 16-F (צילום: דובר צה
המהפיכה באיראן הקדימה המשלוח לישראל. 16-F בטייסת 201 | צילום: דובר צה"ל

ברבר מוסיף שהיה כל כך מרוכז במשימה שלא ראה מטוסים נפגעים. "ניתקנו מגע צפונה ואחרי שתי דקות אני חוטף. עד היום לא יודע מה פגע, כנראה כדור קטן. האווירון לא רעד ולא כלום, כנראה רק מכה קטנה שאחריה נדלקה נורית הידראוליקה".

בשלב הזה הוא חושב שהכל בסדר, אבל אז הפנטום פשוט נעמד באוויר. אף אחד לא ידע שברבר והנווט שלו נטשו ונפלו בשבי. "ירו עלי כשצנחתי ופתאום אני מרגיש חום, מבין שפגעו בי. על הקרקע אני מנתק מהר את המצנח ורץ לאיזה תלולית כי יורים עלי כל הזמן". שם הוא סופג כדור נוסף ונתפס על ידי הסורים. "הגיעו אלי איזה 4 חי"רניקים שירדו מהמוצב ובסוף הגענו לבניין המטכ"ל הסורי".

בזמן שהיו בבניין המטכ"ל המקום הותקף על ידי חיל האוויר. הוא נפגע רק בקומות העליונות והסורים היו בטוחים שזה היה מכוון, אך בישראל כלל לא ידעו שברבר וכמה מחבריו היו שם. אחרי עינויים קשים ו-8 חודשי שבי ארוכים, ברבר שוחרר.

הסיוע האיראני לתקיפת הכור העיראקי

"ביום רביעי חזרתי מהשבי וביום שישי הייתה קבלת פנים בבסיס, לשם הגענו ממתקן החקירות. רן פקר ז"ל רואה אותי בקבלת הפנים. הוא מחזיק כוס ויסקי ואומר לי ברבר שתה. אני עונה לו רן אני 52 ק"ג אחרי שבי והוא אומר לי שתה. אז עניתי לי אני שותה שתי כוסות אם ביום ראשון אני טס. עד היום אני לא זוכר מה היה אחרי ששתיתי את הכוסות. אבל בראשון, ארבעה ימים אחרי החזרה מהשבי, חזרתי לטוס וזה היה החופש האמיתי".

הוא עוד לא ידע, אבל כמה שנים אחרי הוא יתמודד שוב עם הנ"מ הסורי. זה קרה ביוני 1982, סא"ל אבי ברבר מפקד טייסת 201 דוהר לעבר מערך הסוללות הסוריות שבלבנון. אותו מטוס, אותם טילים אבל סיפור לא פשוט ברקע.

"כאילו המשך של אותו הדבר", הוא מתייחס לכך ומשחזר, "אני חושב שמה שעבר לי בראש זה איזה מסכנים הסורים, הם לא יודעים מה אנחנו הולכים לעשות להם. לא הייתה פה נקמה וגם לא ידענו אז אם זה יצליח". וזה הצליח ובגדול.

במבצע ערצב 19 חיל האוויר השמיד את מערך הטילים הסורי ואת מה שקרה שם לומדים עד היום בחילות אוויר רבים בעולם. "תזמורת שנבנתה לכמה עשרות דקות בבקעת הלבנון", הגדיר זאת ברבר.

את המשימות שלה בערצב 19 טייסת 201 קיבלה על פי אמל"ח שהיה לה בשם אגרוף ירוק. "בגלל האגרוף וצינורות התדלוק 201 הייתה אמורה להיות זאת שתתקוף את הכור הגרעיני בעיראק", נזכר ברבר. "עוד עשינו מודל ביום האחרון, לא ידענו שאנחנו מתאמנים לזה. אבל אז מטוסי ה- F-16 הגיעו מוקדם מדי".

טייס חיל האוויר עולה על ציוד (צילום: דובר צה
לא ידעו שמתאמנים לתקיפת הכור. טייס ב-201 | צילום: דובר צה"ל

מה שקרה הוא שאיראן שהזמינה 150 מטוסי F-16 נכבשה על ידי האייתולות. הם ביטלו את רכש מטוסי הקרב האמריקאים ובזכות זה הקדימו את ההזמנה של ישראל. את תקיפת הכור העיראקי ביצעו מטוסי ה- F-16 שלקחו לברבר וטייסיו את התהילה.

מטוסי הפנטום נשארו בשירות עד שנת 2004 אז הוחלפו במטוסי סופה 16-F מדגמים שונים. המטוסים מתחלפים, אבל המורשת וההילה של הפנטום האגדי הזה נשארו, והם חלק מהדם שזורם גם היום. "הפנטום שמר על הייחודיות שלו עד לרגע האחרון", אומר ברבר.

המטוס הזה הפך לאגדה פשוט כי היה בכל מקום ובכל זמן, שינה את פניו של חיל האוויר. פתאום הבינו את חשיבות הנווטים, ואלה שגדלו בפנטום הפכו לנווטים הראשונים שפיקדו על טייסות, בסיסים ואף מעבר לכך.

אבל האם הפנטום היה לאגדה בזכות עצמו? בפינת הזיכרון של 201 מביטות עליי דמויות כמו סא"ל שמואל חץ ז"ל, רס"ן יהונתן אופיר והנווט שלו סרן ערן כהן ז"ל, רס"ן גדי סמוק והנווט שלו ברוך גולן ז"ל. חללים ולמעשה ההון האנושי, שהפכו את המכונה לאגדה מאז ועד היום.