שמי סג"מ א' ואני משרת בחטיבת המחקר באגף המודיעין. אני גר באזור המרכז, ביום יום אני אוהב לשחק כדורסל, ולפני הגיוס שלי לצבא לא תיארתי לעצמי שאני הולך להיות חלק מקבוצת אנשים שעוסקת בזיהוי המציאות המודיעינית והביטחונית.
אתם אולי שמעתם על מבצע איתור מנהרות החיזבאללה "מגן צפוני" רק ברגע האחרון, אבל אנחנו, באגף המודיעין ובפיקוד צפון, חיינו אותו כל יום במשך תקופה. כל הערכת מצב מודיעינית, כל דחפור שירד לשטח, כל כוח שנשלח לאזור, כל מנהרה שנמצאה היו האוויר לנשימה לאורך כל המבצע.
חודשים רבים הכנו את המבצע, על אחת וכמה מבחינה מודיעינית, "נוהל קרב" כמו שמכנים זאת אצלנו. זמן יקר בו אנחנו נערכים בחשאיות: מתכננים איך המבצע יראה, אילו כוחות יפעלו, מכינים מקרים ותגובות וכו'.
התכוננו לתרחישים הגרועים ביותר שיכולים לבוא לידי ביטוי מחשיפת המנהרות, ירדנו לפרטים הכי קטנים, עבדנו מסביב לשעון, לילות כימים כדי שלמבצע תהיה השפעה מינימלית על הסביבה האזרחית בה עבדנו. ממש היינו בתוך הראש של האויב.
למרות שאני לא יכול לחשוף הרבה, מסיבות מובנות, אני יכול לספר על רגע אחד מרגש במיוחד עבורי במבצע. זה היה במהלך חיתוך מצב עם המפקדים. היינו כ-50 אנשים בחדר קטן במיוחד, לא היה מקום לזוז, אפילו לא מעט.
עברנו על עשרות התפתחויות מהשעות האחרונות שכללו את כל הדברים שאתם רק יכולים לדמיין אותם: מה יקרה אם ייקח יותר זמן מהצפוי למצוא מנהרה, איך האויב צפוי להגיב, מה אם ההערכה שלנו לא מדויקת? עברנו על הכל.
פתאום צלצל לידי הטלפון. זהו קו מוצפן המבטיח שיחה בטוחה בלי שהאויב יאזין לנו. בטלפון אמרו לי שתי מילים: "נפל " + "המקדח". ביקשתי שיחזרו על הדברים והם אמרו שוב: "נפל המקדח". המשמעות של צמד המילים הללו היה שככל הנראה, מצאו את המנהרה הראשונה בזכות מאמץ טכנולוגי-מודיעני שלנו.
ניתקתי את השיחה והתפרצתי בצעקות לדבריהם של שאר הנוכחים עם החדשות המרעישות. כולם ישר מחאו כפיים. פתאום הבנו עד כמה התפקיד שלנו משנה מציאות. פתאום הבנו שאנחנו מסוגלים אפילו להרבה מעבר למה שאנחנו מדמיינים.
אחרי תקופה כל כך ארוכה של הכנות, תכנונים, פגישות, פרץ של שמחה תקף אותנו. סוף סוף העבודה המאומצת נושאת את הפירות. בשבילי זה היה פשוט סיפוק שקשה לתאר במילים.
אני יכול להגיד שמה שעשינו היה הצלחה אדירה. הצלחנו לשפר את המציאות הביטחונית של מדינת ישראל. המאמץ הטכנולוגי - מודיעיני הגיע לשיאו במהלך המבצע ואפשר לנו להביא לתוצאות הרצויות.
עכשיו, מסתכלים קדימה. אנחנו יודעים שהאויב לא יפספס הזדמנות לפגוע באזרחי ישראל בעתיד. התפקיד שלנו זה להמשיך לעמוד על המשמר ולעשות את העבודה המודיעינית היום-יומית כדי שתמיד ידינו תהיה על העליונה.
אחרי מה שסיפרתי אני מאמין שזה מובן כי חטיבת המחקר עשויה אולי להיראות כמו מקום שקט ורגוע אך זה רק למראית עין. למעשה, זהו מקום של השפעה והרבה אחריות למוכנות למלחמה הבאה.