אני סגן י' מכפר סבא, התגייסתי לפני שנתיים וחצי, באוקטובר 15. בשבוע שעבר סיימתי את קורס החובלים – ובימים הקרובים אתחיל את התפקיד שלי בתור קצין בצוללת אח"י לויתן.
אני גולש מגיל 12. הים זה הבית השני שלי; גלשתי בפורטוגל ובאיים המלדיביים ובזמן התיכון הייתי במים כמעט כל יום. להיות חובל לא היה חלום ילדות שלי וממש לא תכננתי קריירה צבאית. לקורס התגייסתי אחרי הרבה דחיפה מצד החברים. לא הייתי משוכנע שאני באמת רוצה להיות חובל, אבל מהר מאוד הבנתי שמצאתי את מקומי.
בדיעבד, מדובר בחוויה הכי משמעותית שעברתי בחיים. הקורס הזה כל כך קשה מאותה הסיבה שהוא כל כך טוב: הצוערים נדרשים להפגין רמה גבוהה גם מבחינה פיזית, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. לא מספיק להיות חכם ולא מספיק להיות חזק ואפילו לא מספיק להיות חבר טוב; כל צוער שלא עובר את הרף באחד המישורים לא ימשיך בקורס. ובגלל שהוא דורש מגוון רחב של תכונות מכל צוער, אין חניך שלא נתקל בקושי ובאתגרים בתחום כזה או אחר. אבל היופי הוא לראות איך אנשים כובשים יעדים כמעט בלתי אפשריים בעזרת החברים שלהם למחזור.
אחת החוויות היותר טובות שזכורות לי מהקורס הוא שלב ימאות ופיקוד. זה השלב הראשון בקורס שנחשב לקשה ביותר פיזית, ולומדים בו את הבסיס בכל הנוגע לפיקוד בים. מדובר בשלושה חודשים באילת שבהם מפליגים כל יום - וכל היום, עושים מסעות ארוכים שכוללים ריצה, חתירה ושחייה. גם בחורף. בשלב הזה אתה מבין כמה אתה מסוגל ולומד כיצד לתפקד ולהוביל אנשים כשהגוף מגיע למגבלות הפיזיות שלו.
ככל שהקורס התקדם הבנתי שאני חייב להגיע למגמת צוללות. בשירות כחובל וכצוללן מתעסקים עם המערכות המתקדמות ביותר וכמובן מקבלים אחריות על הכלים האסטרטגיים והמתוחכמים ביותר בצבא. המשימות בחיל הים נעשות בשקט ומתחת לסף הרעש; רוב הפעמים, הציבור בכלל לא שומע עליהן. בקורס יצא לי להיחשף למשימות שמבוצעות על ידי שייטת 7 ואני מצפה מאוד לקחת בהן חלק מעכשיו.
היו גם חוויות פחות קלות. אחת החוויות הכי קשות שהיו לי היא הניפויים של סוף השלב המתקדם. אחרי שנה שלמה וארוכה אתה נפרד מחברים טובים, אנשים מדהימים שעשו איתך דרך וציפית שיגיעו איתך לקו הסיום. אבל בסופו של דבר, חברות כל כך טובה קשה לפרק, והקשר איתם נשמר. אני שמח לראות אותם מגיעים ליחידות מובחרות והופכים שם למפקדים וקצינים מעולים.
רגע האמת
בטקס, כשאתה לובש את המדים הלבנים עם הדרגות שעוד לא חשופות והמשפחה והחברים יושבים מולך בקהל, אתה מתרגש בקטע לא נורמלי. אבל עם כמה שזה נשמע מוזר, ככל שהטקס התקרב הוא נראה לי פחות ופחות מרגש. כשאתה בקורס אתה חושב על קו הסיום בתור הרגע הגדול, אבל עם הזמן אתה מבין שזה רק האמצעי בדרך למטרה האמיתית.
בקורס הארוך הזה פגשתי אנשים מדהימים. מכל אחד ואחת מהם למדתי משהו חדש. בתוך ההמון הזה יש כמה דמויות מפתח ששינו בי משהו – אבל אדם אחד עולה מעל כולן: הצוער שישן מיטה אחת לידי, ת'. בכל יום התפעלתי מחדש מהעוצמה שלו, מהצניעות ויכולת ההכלה האינסופית של הסביבה גם ברגעים הכי קשים. בלעדיו השירות שלי היה נראה אחרת לגמרי.
אני אסיר תודה על זה שאני מצטיין. הצוערים והצוערות במחזור הם אנשים מצוינים שנתנו את הנשמה כל רגע ורגע במירוץ הזה. כשאתה מקבל כל כך הרבה הערכה מצד הסגל והצוערים על העבודה שעשית, הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה רק להחזיר לזרוע ולאנשים שהשקיעו בך כל כך הרבה.
בסופו של דבר, קורס חובלים מבחינתי הוא בית גידול לאנשים שיודעים לפקד ברמה הגבוהה ביותר. אני ממליץ לכל אחד ואחת שחושב שיש לו יכולת להוביל אנשים, עם או בלי קשר לים, לבוא ולבחון את קצה גבול היכולת.