החמאס הוא לא סתם ארגון גרילה. ממש כמו החיזבאללה, הוא מחזיק אמצעי מלחמה מתקדמים תקניים לצד אמצעי לחימה מייצור עצמי. אנחנו מדברים על נשק תלול מסלול (רקטות ומרגמות), אמצעי נ"ט, מטענים, רובים וכמובן מחבלים מתאבדים עם חגורות נפץ.
איך הנשקים והתחמושת מגיעים לחמאס? חלקם נרכש באמצעות סוחרי נשק, רובם מגיע מאיראן ומסוריה, וכולם מוברחים פנימה לרצועת עזה באמצעות תשתית המנהרות הענפה (פלא שעזה לא קורסת על עצמה אחרי כל החפירות האלה). חלק מהנשקים, כאמור, מיוצרים במחרטות ובמפעלים קטנים ברחבי הרצועה. כבר כתבנו פה כמה קל לייצר רקטת קסאם.
ראוי לציין גם שחלק נכבד מהאמל"ח המצוי בידי החמאס הגיע לידיו אחרי שהשתלט על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ביוני 2007. בין היתר מדובר ברקטות גראד, נשק נ"ט, טילי נ"מ, מקלעים, נשק קל, תחמושת ועשרות טונות של חומר נפץ. בנוסף החמאס לקח לידיו ציוד מודיעין (בין היתר ציוד לראיית לילה) והאזנה, וכן ציוד ימי שהיה שייך למשטרה הימית הפלסטינית.
אז מה החיילים שלנו פוגשים בשטח?
נשק נ"ט
אחרי שראו את החיזבאללה מצליחים לפגוע בצה"ל במלחמת לבנון השנייה עם טילים נגד טנקים, פעילי החמאס הבינו שגם להם כדאי להצטייד בכמה שיותר כאלה. מה שיש להם כרגע זה אלפי רקטות מייצור עצמי ועוד מאות מטולי נ"ט (רובם מתוצרת רוסיה) שיכולים להגיע לטווח של עד קילומטר ולחדור 300 מ"מ פלדה. גופי המודיעין שלנו יודעים גם על כמה עשרות רקטות משוכללות יותר, כדוגמת טיל הסאגר הרוסי שיכול להגיע לטווח של שלושה קילומטרים ולחדור 450 מ"מ פלדת שריון.
חומרי נפץ
לפי שירות הביטחון הכללי, מאז שחמאס השתלטו על הרצועה הוברחו פנימה יותר משמונים טונות של חומר נפץ. פעילי הארגון יודעים לעשות עם החומר הזה שני דברים מרכזיים: מטעני חבלה וראשי קרב לרקטות ארטילריות שהם מייצרים במחרטות השכונתיות. מטעני החבלה מהווים את אחד האיומים המרכזיים העומדים בפני כוחותינו: חמאס מניחים אותם על צירי תנועה ובכניסה לבתים. הרבה עבודה לכוחות ההנדסה שלנו, זה בטוח.
עוד על מטעני חבלה
חמאס כל-כך אוהב להשתמש במטענים, שאנחנו מרגישים מחויבים לספר לכם עליהם עוד קצת. המטענים בהם עושים שימוש לרוב הם מטעני רסס (נגד חי"ר) ומטעני תת-גחון (נגד כלי רכב משוריינים). ההפעלה היא חוטית, אלחוטית (באמצעות חיוג מטלפון סלולרי, לדוגמא), או באמצעות פס דריכה. עוד סוג של מטען חבלה הוא כזה שמושלך כמו רימון – באחד כזה השתמשו פעילי החמאס באירוע החטיפה של גלעד שליט.
נשק קל
מדובר בעשרות אלפי רובים ותחמושת של מיליוני כדורים. הארסנל כולל גם רובי צליפה ומקלעים כבדים שמשמשים בין היתר גם לירי נגד מטוסים.
מחבלים מתאבדים
לא יעזור, בתחום הזה אין ספק שהפלסטינים עולים עלינו. הפעלת מחבלים מתאבדים היא כבר מזמן חלק מתפיסת ההגנה של רצועת עזה. נדמה שאין ממש הבחנה על מי שמים את חגורת הנפץ הממולכדת: נשים, גברים, נערים. השוס: חמאס כנראה מחזיק יחידת מתאבדים ממוסדת – מה שנותן לנו פוטנציאל בדיחות אינסופי, אבל לנוכח המצב נוותר הפעם.
טקטיקת המגן האנושי
נסיים בנשק הפופלרי ביותר בקרב אנשי החמאס: להסתתר בתוך אוכלוסייה אזרחית, לחכות שצה"ל ישגר לשם פגז ואז להשתמש בתמונות הקשות במלחמה התעמולתית בתקשורת. בהקשר הזה, תרשו לי להשתמש במשפט שאמרה פעם גולדה מאיר: "אנחנו יכולים לסלוח לערבים שהם הורגים לנו את הילדים; אנחנו לא יכולים לסלוח להם על כך שהם מכריחים אותנו להרוג את הילדים שלהם. יהיה לנו שלום עם הערבים רק כאשר הם ילמדו לאהוב את ילדיהם יותר מאשר הם שונאים אותנו".