מלחמת לבנון השנייה והמבצעים בעזה הפכו את חיל ההנדסה לפופולרי בקרב מתגייסים. טוב, בואו נודה בזה: יש משהו מושך בלפוצץ דברים – ומי שיגיע להנדסה לומד מצד אחד להילחם בדיוק כמו בחטיבת חי"ר, אבל גם זוכה בבונוס בדמות מקצוע החבלה.

במבצע "צוק איתן" ראינו אותם ראשונים בחזית - משמידים מנהרות, משגרים וגם לא מעט מחבלים. את כל זה עושה חיל ההנדסה בעזרת מגוון אמצעי לחימה מעניינים, החל באקדחים וכלה ברובוטים מתקדמים.

הרבה אקשן רואים אנשי הכומתות הכסופות של צה"ל. כפי שאמר לי בעבר סא"ל מנור ינאי, "לוחם הנדסה צריך לקחת את כל האמצעים שיש לו, ואז לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות יצירתי". אבל מהם בדיוק האמצעים האלה? או.

נשק קל: איכות ישראלית ובינלאומית

אקדח גלוק: לוחמי חיל ההנדסה מצוידים בגלוק 17 ו-19, שני דגמים של אקדח 9 מ"מ שנחשב לאחד מהטובים בעולם. הוא אמין, מדויק ונוח להפעלה במנהרות. את אקדחי הגלוק תפגשו ביחידות המיוחדות של ההנדסה: אנשי יחידת העילית יהלו"ם תועדו חמושים באקדחים מהסוג הזה הן במנהרות והן באימונים.

נגמש הפומה של חיל ההנדסה (צילום: ויקיפדיה)
לוחם יהל"ם בתרגיל מכוון אקדח גלוק 19 C | צילום: ויקיפדיה

רובה סער M4A1 "פלאט טופ": הנשק האישי של לוחמי ההנדסה הוא רובה סער שנחשב אמין ונוח להפעלה בשטחים בנויים או מבולדרים. הכלי יורה כדורי 5.56 בקצב אש של עד 950 כדורים בדקה ומגיע בדרך כלל עם כוונת השלכה.

מיקרו-תבור X95: רובה סער כחול לבן שנמצא ביחידות המיוחדות של החיל כמו סיירת יעל, ולאחרונה ראינו אותו גם אצל לוחמי יחידת סמו"ר - היחידה שנלחמת במנהרות. קצב אש: עד 1,000 כדורים (5.56) בדקה. הדגם הזה של התבור נחשב לאחד מכלי הנשק המבוקשים ביותר בקרב חיילי צה"ל.

רובה צלפים M24: רובה הצלפים העיקרי של החיל יורה כדורי 7.62 מ"מ ונחשב מדויק לטווחים של עד 800 מטרים. נשק אמין שנמצא גם בחטיבות החי"ר כנשק צלפים תקני.

מקלעים ועזרים: כמו בחי"ר, לוחמי חיל ההנדסה מפעילים את ה"נגב" הישראלי, את המא"ג וגם מקלעי 0.5 כבדים. הם מצוידים גם בעזרים שונים להתקנה על כלי הנשק, ידיות אחיזה, פנסים וצייני לייזר, כוונות לילה וכמה אמצעים מעניינים אך מסווגים. 

 

צפע שריון (צילום: ויקיפדיה)
פיתוח ישראלי שמשמש לפריצת שדות מוקשים. צפע שריון | צילום: ויקיפדיה

אמצעי לחימה ייעודיים: יותר מדרך אחת להשמיד מטענים

צפע שריון: פיתוח ישראלי שמשמש לפריצת שדות מוקשים, וצה"ל הפך גם ל"מנקה רחובות" מחוליות של מחבלים ומטענים. מדובר בעצם ברקטה שמחוברת לשרשרת שמורכבת ממטענים רבים; הרקטה משוגרת עם השרשרת אל קצה שדה המוקשים ואז מתפוצצת ביחד עם שרשרת המטענים שעליה. עוצמת הפיצוץ לא משאירה יותר מדי סיכוי למחבל או למטען. זה הוכח למשל במלחמת לבנון השנייה, אז הופעל הצפ"ש על הקסבה של מרון א-ראס והרג כמה עשרות מחבלים שהתבצרו ברחוב אחרי שמלכדו אותו בערות מטענים.

בגלל גודלו – אנחנו מדברים על אלפי ק"ג של חומר נפץ C4 – את הצפ"ש גוררים נגמ"שים או טנקים.

צפע חי"ר: דומה לצפע שריון, רק קטן יותר. בגלל העוצמה של הצפ"ש, לוחמי ההנדסה מפעילים אותו באופן חופשי יותר יחסית, ברחובות ובשטחים מורכבים. הרקטה קטנה יותר וכך גם שרשרת המטענים. ועדיין - דמיינו לכם כמה עשרות מטענים קטנים נפרסים לאורך רחוב ואז מתפוצצים ביחד.

מערכת צפע חי"ר שוקלת כ-50 ק"ג ושני חיילים מפעילים אותה.

שביל זהב: כמו השניים הקודמים, אבל אמצעי עוד יותר קטן (צורך מבצעי שעלה לאחר מבצע "חומת מגן"), שעדיין עושה את העבודה ומפנה את הדרך בסמטאות וברחובות חשודים.

מדובר במערכת של פתילים רועמים שניתן לשגר באמצעות רובה אישי. המערכת עברה גם שדרוג למה שנקרא "שביל רועם" - שלושה פתילים רועמים משולבים לאותו טווח. הכבל מגיע עד למרחק 22 מטרים ולגובה של שלושה מטרים. לאחר הירי, הלוחמים מחברים את הפתילים לנפץ חשמלי ואז מגיע הבום שמנקה את כל הסיכונים. משקלה של המערכת 3.2 ק"ג, מתוכם 800 גרם חומר נפץ.

חיל הנדסה (צילום: דובר צה
לוחמי חיל ההנדסה מתמחים בגילוי מוקשים ונטרולם בעזרת האמצעי הבסיסי הזה | צילום: דובר צה"ל

ריצוף: פה אנחנו חוזרים למשהו במידה לארג', בעצם אקסטרה לארג', שמייצר  פיצוץ מטורף. המערכת הזו נמצאת על נגמ"ש הפומה של החיל ויש בה 20 רקטות של דלק אוויר שמתפוצצות מעט מעל האדמה ויוצרות לחץ מסיבי על הקרקע - מה שמפוצץ שדות מוקשים, וכשצריך גם זירות מטענים. המערכת הזאת, שבה נעשה שימוש מבצעי במלחמת לבנון השנייה וגם במבצע "עופרת יצוקה", גורמת פחות נזק לסביבה לעומת הצפ"ש.

חטפן: עוד אמצעי לפריצת שדות מוקשים וניקוי מטענים. ה"חטפן" יוצר מעבר בשדה מוקשים באמצעות ירי מנגמ"ש (לטווח מסווג), ובעיקר חומר נפץ מסוג C4 במשקל טון. המערכת נפרסת על השטח עם שרשרת של מטענים.

דרקונית: מערכת כירורגית שיורה כדורי 0.5 לעבר מטענים ומשמידה אותם. היא מופעלת מכלי רק"מ ממוגנים בעזרת ג'ויסטיק ואמצעי ראייה ליום וללילה. ב"צוק איתן" היא נטרלה גם לא מעט מחבלים.

מגלה מוקשים: מסוג הדברים שכל לוחם רוצה כשהוא נשלח לחצות שדה מוקשים. לוחמי חיל ההנדסה מתמחים בגילוי מוקשים ונטרולם בעזרת האמצעי הבסיסי הזה.

סנדלי חבלה: כשהם נשלחים לנטרל שדה מוקשים או לחלץ אדם משדה כזה, לוחמי החיל נועלים סנדלי חבלה. העיקרון מאוד פשוט: הסנדל מחלק את משקל הגוף. מוקשים מופעלים על ידי לחץ שנוצר ממשקל, והסנדלים מקטינים את הלחץ למשקל שלא מפעיל את המוקש.

חיל הנדסה (צילום: דובר צה
הגשרים מאפשרים מעבר כלים כבדים מעל תעלות ומכשולים | צילום: דובר צה"ל

מגוב רציף, נוכרי וקל: אמצעי פחות עדין לפריצת שדה מוקשים. ה"רציף" מותקן על D9 ולמעשה מדובר בכף שפשוט פותחת שביל תוך שהיא חופרת באדמה ומנקה את המוקשים מהדרך. ה"נוכרי", שמותקן על טנק או D9, הוא סט גלגלי ברזל כבדים במיוחד עם בליטות שמפוצצות את המוקשים לפני הזחלים. ה"קל" עובד על עיקרון דומה, אבל על הגלגלים מותקנת שרשרת כבדה שמפוצצת את המוקשים לפני שהכלי שבו נוסעים עולה עליהם.

גשרים: לחיל ההנדסה יש מספר גשרים, חלקם נישאים על ידי טנקים ונגמ"שים, שמאפשרים מעבר כלים כבדים מעל תעלות ומכשולים. יש גם גשרים קלים יותר למעבר חי"ר וצוותים של יחידות מיוחדות.

מטעני חבלה: הכל נפיץ

לבנת חבלה: האמצעי הבסיסי של לוחמי ההנדסה לפיצוץ שלל דברים. בחיל יש מספר סוגים של לבנים, והנפוצה ביניהן היא לבנת חבלה מספר 10.

לבנת חבלה היא גוש של חומר נפץ דמוי פלסטלינה של הילדים: ניתן לעצב אותה איך שרוצים ואז לחבר לפתיל חבלה ונפץ. בעזרתה ניתן לפוצץ צינורות, קירות ובעצם כל דבר. בתנאי שטח ניתן להפוך אותה למטען חבלה מאולתר, ואם צריך, ניתן לאחד כמה לבנים כדי להגדיל את האפקט.

חיל הנדסה (צילום: דובר צה
מי שיגיע להנדסה לומד מצד אחד להילחם בדיוק כמו בחטיבת חי"ר, אבל גם זוכה בבונוס בדמות מקצוע החבלה | צילום: דובר צה"ל

מוקשים: את התפקיד המקורי של המוקשים כולנו מכירים, אבל הם משמשים לעתים גם כמטענים להשמדת מבנים, כי שכבר נחשף לזה בתקשורת – כשצה"ל השמיד את מוצבי דרום לבנון או במקרים מסוימים של השמדת מעבדות נפץ. פשוט לוקחים מספר מוקשים ומצמידים להם לבנת חבלה; לנו לא מוכרים מקרים של מבנים שעמדו בפני אפקט הפיצוץ של המערכת הזו.

שועל: הרגע הזה בסרט אקשן שמראים פיצוץ של דלת? זה בדיוק מה שעושה "שועל". גודלו כגודל זרוע של אדם, והלוחם מתקין אותו על הדלת ואז עומד מאחורי זיג ומפעיל אותו. ניתן גם להפעיל מרחוק.

מסגרת פריצה: עוד דרך להעיף דלת מהמקום, שבמקרה זה נועדה גם לפרוץ קירות. פשוט שמים את המסגרת – היא נראית בדיוק כמו מסגרת של חלון, רק מלאה בחומר נפץ - והכוח פשוט עובר מקיר לקיר ומתקדם בלי להיחשף (אם צריך, ניתן להשתמש רק בחלק מהמסגרת). הרעיון הזה עבד יפה ב"חומת מגן", שבו עדיין לא הייתה מסגרת פריצה ייעודית; המערכת היא תולדה של הפקת לקחים מהמבצע.

סימון: דרך יותר עדינה לפתוח דלת, אבל לא עדינה מדי. זה בעצם רומה רימונים, רק שבראשו יש מעט חומר נפץ; מתקינים על הנשק האישי והחייל נעמד מול הדלת ואז יורה אותו. מעטות הדלתות שנשארות סגורות.

מטען ההטלה: בדיוק כמו שזה נשמע. מטען שמגיע בקופסה ייעודית ונועד לזריקה  על ידי הלוחם. את המטען הזה ניתן להפעיל גם עם מנגנון זמן ולפוצץ בעזרתו מנהרות ובונקרים.

תירוש, חלוש: מטעני קלע שמסוגלים להשמיד כלי רכב ואמצעים ממוגנים. ברגע שהם מופעלים, כיפה גדולה מועפת לכיוון המטרה. המטענים דומים לאלו שהפלסטינים מפעילים נגד צה"ל, רק שהם מתוחכמים יותר, מדויקים יותר - וזה פחות או יותר מה שמותר להגיד עליהם.

חיל הנדסה (צילום: תעש)
הכוח פשוט עובר מקיר לקיר ומתקדם בלי להיחשף | צילום: תעש

טיימרים: אגב המטענים, לאחרונה נכנס לשירות בחיל ההנדסה גם מנגנון תזמון חדש שדומה למה שרואים בסרטים. הלוחם מדביק את המנגנון למטען וממש רואה את השניות רצות לאחור. ניתן להצמיד את הטיימר לכל סוגי חומר הנפץ, בכל משקל, להפעיל ולעזוב. החיל קלט גם מערכת אלחוטית חדשה, כזו שמאפשרת הפעלה של מטענים או זירת מטענים ממרחק של קילומטרים רבים. ניתן רק לדמיין למה משמשת מערכת כזו.

כלי רכב קרביים וכלי צמ"ה: הכובד קובע

פומה: נגמ"ש כבד של חיל ההנדסה שהוא למעשה טנק שהורידו לו את הצריח. למרות גילו המתקדם (הפומות הוכיחו את כבר במלחמת לבנון הראשונה) מדובר בכלי אמין וממוגן בכבדות. ניתן להתקין על הפומה אמצעים שונים לפריצת שדות מוקשים - מערכות צפ"ש, ריצוף או דרקונית – והיא נושאת מספר כמה מקלעי מא"ג ואפילו מרגמה. היא יכולה לשאת שמונה לוחמים על כל חומרי הנפץ שהם צריכים, ושוקלת 50 טון אפילו בלעדיהם.

נמ"ר הנדסי: הכלי החדש ביותר של החיל שנכנס לשירות. כמו הפומה מדובר בנגמ"ש שהוא למעשה טנק (מרכבה) שהסירו ממנו את הצריח והתאימו אותו לפעילות הייחודית של החיל.

נגמש הפומה של חיל ההנדסה (צילום: ויקיפדיה)
למעשה טנק שהורידו לו את הצריח. פומה | צילום: ויקיפדיה

משקלו של הנמ"ר ההנדסי יותר מ-60 טון, וניתן להוביל עליו 10 לוחמים על ציודם. גם על הנמ"ר יש אמצעים כמו דרקונית ושאר כלי לחימה, וגם מערכת "מעיל רוח" שמשפרת את שרידות הצוות באופן משמעותי. על גג הכלי יש מקומות ייעודיים לציוד הפלסים ואחסון בטוח יותר של חומרי נפץ.

D9: ללא ספק אחד הסמלים של חיל ההנדסה, ולמעשה דחפור ענק וממוגן בכבדות במשקל של יותר מ-50 טון. המהירות המרבית שלו היא 14 קמ"ש, אבל לא במקרה מוביל הכלי הזה את כוחות צה"ל בכל כניסה לאזור מסוכן: כמעט שאין מכשול שהוא לא מסוגל להסיר תוך כדי תנועה. למעשה, השימוש של צה"ל בכלי הזה כל כך מוצלח שצבאות אחרים אימצו את הרעיון.

חוץ מפינוי הנדסי, משתמשים ב-D9 בלחימה נגד מבוקשים מתבצרים. אם הם לא נכנעים כשהכלי הזה מגיע (קרה לא מעט), הוא פשוט מפיל עליהם את הבית ומסיים את הפעולה בלי יותר מדי סיכון ללוחמים.

בצה"ל שלושה דגמים של הכלי: D9L, D9N, D9R. קיבולת הדלק של דגם L מגיעה ל- 965 ליטר וגובהו 4.5 מטרים. בצה"ל קיים גם דגם של D9 רובוטי המופעל בשלט רחוק.

חיל הנדסה (צילום: דובר צה
לחיל ההנדסה יש מגוון רחב של כלי הנדסה כבדים | צילום: דובר צה"ל

דרילר: עוד כוכב של החיל מאז שהמנהרות פרצו לחיינו. זה היה כלי העיקרי שבו השתמשו מפעילי הצמ״ה במבצע ״צוק איתן״ על מנת לאתר תוואי מנהרות. הכלי משמש לקידוחים באדמה לטובת הטמנת מטענים, שמתפוצצים באדמה וגורמים לקריסת מנהרות.

באגרים שופלים ואחרים: לחיל ההנדסה יש מגוון רחב של כלי הנדסה כבדים. באגרים מדגמי 225, 245 ו-330 מתוצרת "קטרפילר" משמשים לעבודות חפירה והריסה תחת אש, בייחוד של בתים רבי קומות. יש להם יכולת חפירה לעומק של יותר מ-8 מטרים ויעה אחורי על זרוע החפירה התלת-מפרקית שאפשר להחליף במקדח הידראולי המשמש לקדיחת בורות, או בפטיש הידראולי המשמש להריסת בתים. יש כמובן גם שופל ששוקל 16 טון ומסוגל להרים 8.5 טון, ואפילו מפלסות שלג יש בחיל.

רובוטים: המילה האחרונה

EyeDrive: רובוט שפותח במיוחד לסביבת לחימה אורבנית. מסוגל לפעול באזורים קשים ובכל מזג אוויר ומשמש בעיקר לסיור ומעקב של מקומות חשודים.

הרובוט משמש למשימות לוחמה בטרור וחילוץ, והוא עמיד במיוחד. הלוחם שמפעיל אותו פשוט זורק אותו לאן שצריך ומתחיל לעבוד ממקום מוגן. המצלמה שמותקנת עליו מאפשרת צפייה בזווית של 360 מעלות, יום ולילה, והסנסורים משדרים התרעה למפעיל כשיש בזירת הפעולה רעשים חשודים.

אנדראוס: עוד סמל של החיל הוא רובוט לסילוק פצצות שנשלט מרחוק. הוא מסוגל לנטרל מטענים וחפצים חשודים בעזרת הזרוע שלו, רובה השאט-גאן והמצלמה (זום (X26. משקלו 350 ק"ג והוא מסוגל לפעול בשטחים שנחשבים קשים לתנועה, כולל בביצות ובשלג. החיל משתמש בדגמים רבים של רובוטים שרובם אסורים בפרסום.

טאלון: רובוט רב-משימתי שמסוגל לפעול כמעט בכל שטח ומזג אוויר. תפקידו לנטרל פצצות ומטענים ולבצע משימות סיור ומודיעין. יש עליו לא פחות מארבע מצלמות שונות - שחור לבן, צבעוני וראיית לילה. המפעיל שלו יכול לתפעל אותו ממרחק של לפחות ק"מ. ל"טאלון" יש שתי זרועות וסנסורים לזיהוי חומרים כימיים, ביולוגים וגרעיניים.

אגמית: מערכת של רובוטיקה וסנסורים שחוקרת את זירת הפעולה שלה. למשל, היא ממפה מנהרות בעזרת קומבינציה של מערכות לייזר, מצלמות ורובוטים. ה"אגמית" מרכיבה עבור המפעילים את התמונה ומעניקה להם מידע בזמן אמת של כל האיומים והמצב על הקרקע.

Roboteam ("רוני"): רובוט סיור ומודיעין שפיתחו שני לוחמים לשעבר ביחידות מובחרות, יוסי וולף ואלעד לוי. מדובר בכלי שנע על שרשראות ומצויד בשני מנועים חשמליים, והוא קל מספיק (5.5 ק"ג) כדי לשאת אותו על הגב. הרובוט מסוגל לשאת מטענים במשקל של 10 ק"ג והוא מצויד בזרועות שמאפשרות לו להרים חפצים.

צמ"ה רובוטי: לצד ה-D9 הרובוטי שהזכרנו יש גם באגרים שמופעלים מרחוק. "חלוץ" ו"חתול חולות" הם כלים קטנים יותר עם כף שמאפשרים נטרול של מטענים וניקוי זירה ממרחק בטוח; "כתר פז" הוא טרקטור שמופעל בשלט רחוק ומשמש לפינוי מטענים ומוקשים. את האחרון מחליף בימים אלה חתול חולות הקטן יותר, שעושה עבודה דומה אבל נחשב אמין יותר.