הכוורת של ח'אמנאי נחשפת: כך נראית הנהגת המשטר באיראן

עוד לפני שהחל המשא ומתן שנועד למנוע תקיפה אמריקאית חוזרת באיראן, בטהרן כבר החלו להערים קשיים שגרמו לגורם ביטחוני בישראל להגיד שמדובר ב"משוגעים. קשה להבין את ההיגיון שלהם מעבר לאגו וכבוד שיעלו להם ביוקר".

הדרישה הראשונה הוצגה כטכנית והיא להעביר את מיקום השיחות מטורקיה לעומאן, שהיא לכאורה מדינה ניטרלית יותר, מרוחקת מהשפעה מערבית ישירה ומנוסה באירוח מגעים חשאיים. אלא שמאחורי הבקשה הסתתר מסר עמוק בהרבה, ניסיון להראות שליטה במצב, גם אם מצבם נחשב לקשה.

הדרישה השנייה כבר הייתה גלויה וחד-משמעית: המשא ומתן יעסוק בפרויקט הגרעין בלבד. לא בטילים הבליסטיים, לא בכטב"מים ולא בפרוקסי. מבחינת איראן - חיזבאללה, המיליציות בעיראק, החות'ים בתימן ושאר זרועות "ציר ההתנגדות" - אינם חלק מהבעיה, ומדובר בקלף ביטוח שהם אינם מוכנים לוותר עליו.

לא מדובר כאן רק בוויכוח דיפלומטי. זאת תמונת מצב ביטחונית שכדי להבין אותה צריך לחזור למבצע "עם כלביא" ולמינויים של הבכירים שהחליפו את מי שחוסלו שם, לראות מי בכוורת של המנהיג העליון ומי יצא מחוזק ממלחמת 12 הימים.

ח'אמנאי: שמר על עוצמתו למרות ההפסד והמצב הכלכלי

עלי ח'אמנאי לא נפגע במבצע "עם כלביא", כשעל פי גורמים במערכת הביטחון נראה שלא מדובר בהחלטה עקרונית להימנע מחיסולו. במהלך ימי המבצע לא היה בידי ישראל מידע מודיעיני ודאי ועדכני על מיקומו של המנהיג העליון. ח'אמנאי, שמן הסתם היה מודע היטב לכך שהוא יעד אסטרטגי מדרגה ראשונה, מקפיד על דפוסי התנהגות שהקשו, ומקשים גם כיום, על פגיעה בו.

לצד הקושי המודיעיני, התקיים גם שיקול נוסף בעל משמעות כבדה: חיסולו של ח'אמנאי זה לא עוד "סיכול ממוקד" אלא מהלך בעל פוטנציאל לשינוי כללי המשחק האזוריים. פגיעה בו עלולה הייתה לאלץ את איראן ואת כל שלוחותיה להגיב בעוצמה, בקצב ובתיאום שקשה לשלוט בהם. ולכן המאמץ הישראלי בנושא לא הציב אותו בראש רשימת המטרות.

כך או כך, מבחינת טהרן, עצם הישרדותו של ח'אמנאי נתפסת כהישג. לא כהוכחה לחסינות מוחלטת אלא לכך שהמערכת אמנם חדירה, אבל לא שקופה עד הסוף. מאז המבצע, ח'אמנאי מתמקד בניהול המשבר הפנימי, במינויים ובהקשחת עמדות מול המערב, למרות מצבה הכלכלי הקשה של איראן.

עלי לאריג'אני: המוח שמנהל את המשבר

מי שמתרגם את הדרישות של ח'אמנאי למדיניות הוא עלי לאריג'אני, ראש המועצה לביטחון לאומי. לא מדובר בגנרל או לוחם אלא באדם משכיל ובעל ניסיון עשיר, שמנהל את משבר המשטר.

ככל הידוע, לאריג'אני לא היה יעד במהלך "עם כלביא", וגם לא אמור היה להיות. תפקידו לא התנהל בשטח אלא בחדרים הסגורים, כשמדובר בין השאר בתיאום בין משמרות המהפכה לצבא הסדיר, שמירה על רציפות שלטונית והכנת הקרקע ל"יום שאחרי".

אבל דווקא עכשיו לאריג'אני הופך לדמות מפתח. בישראל אומרים שהוא מייצג קו פרגמטי אך קשוח, כלומר כן למשא ומתן, אבל לא לוויתור על נכסים אסטרטגיים. הדרישה למקד את ההסכם בגרעין בלבד מזוהה עמו יותר מכל. בעיניו, ועל בסיס המדיניות שקבע כמובן המנהיג העליון, הטילים והפרוקסי הם מנגנון ההרתעה האמיתי, והוויתור עליהם שקול לפירוק עצמי.

פאכפור: האיש שמחזיק את הרחוב

גנרל מוחמד פאכפור, מפקד משמרות המהפכה, עסוק בדבר שמדאיג את ח'אמנאי לא פחות מתקיפה אמריקאית, התפרקות פנימית, שאמורה להיות היעד של אותה מתקפה. באופן יחסי הוא ממעט להופיע בתקשורת ומשמיע מעט איומים. גם כאן, ככל הידוע, הוא לא היה יעד מרכזי במבצע "עם כלביא".

אבל אחרי המבצע תפקידו היה להבטיח שהמכה הצבאית שאיראן ספגה לא תהפוך למשבר שלטוני. הוא דאג להעלאת הכוננות הפנימית, לפריסת כוחות סביב מוקדי שלטון ולהיערכות לתרחיש של מחאות, חבלה או אובדן שליטה.

משיחות עם גורמי צבא בכירים עולה שגם בישראל מבינים שפאכפור הוא "נכס של השלב שאחרי". פגיעה בו עשויה לייצר הישג תודעתי מיידי, והיא גם עלולה לדחוף את איראן לתגובה פנימית וחיצונית בלתי נשלטת. מבחינת ח'אמנאי, פאכפור הוא הביטוח, האיש שמחזיק את הרחוב אם הכול מתחיל להיסדק.

עבדולרחים מוסאווי: "השלד השקט"

הצבא הסדיר של איראן, ה-Artesh, פועל בצל משמרות המהפכה ובראשו עומד גנרל עבדולרחים מוסאווי, שנחשב קצין מקצועי, ממלכתי ונאמן. במהלך "עם כלביא" תפקידו היה הגנתי בעיקרו וכלל הגנה על מתקני תשתית, פיזור נכסים אסטרטגיים ותיאום בין זרועות בצבא ובמשמרות המהפכה, בעיקר בתחום ההגנתי, תיאום שהתגלה כחסר במהלך המלחמה עם ישראל.

גם כאן אין אינדיקציה שניסו לחסלו ביוני האחרון. גנרל מוסאווי לא נחשב סמל של איום, אבל עבור ח'אמנאי הוא עוגן של יציבות. עבור ישראל הוא בעיקר תזכורת לכך שאיראן אינה רק משמרות המהפכה אלא מדינה עם עומק צבאי, זאת למרות שמדובר בצבא שהוא צל של משמרות המהפכה ובהגדרה כזה שדורש פיקוח מצד גוף נאמן.

קאאני: לא נפגע וגם לא אותר

גם איסמאעיל קאאני, מפקד כוח קודס, יצא מ"עם כלביא" ללא פגע. אבל למרות השיח בנושא, אין ודאות שמדובר בהיעדר כוונה לפגוע בו. לפי פרסומים זרים והערכות, קאאני הוגדר כיעד פוטנציאלי בשל תפקידו כמתאם והמפעיל של הפרוקסי האיראני, חיזבאללה, החות'ים והמיליציות בעיראק. אלא שבמהלך ימי המבצע לא היה בידי ישראל מידע מוצק על מיקומו.

קאאני מקפיד על תנועה מתמדת בין מקומות מסתור ומדינות, תוך שימוש במעטפת אבטחה כבדה והימנעות משהייה ממושכת במקום אחד. מעבר לכך, התקיים גם שיקול רחב יותר. חיסול קאאני עלול היה להאיץ תגובה מתואמת של כלל זרועות הפרוקסי בעת ובעונה אחת, תרחיש שישראל ביקשה להימנע ממנו.

קאאני הוא צוואר הבקבוק של הפרוקסי, האיש שמתרגם רצון בטהרן לפעולה בביירות, בגדאד וצנעא. עבורו, ההישרדות אינה עניין תדמיתי בלבד, כשיש מי שמנסים לפגוע בו באמצעות סימון שלו כמרגל, אלא גם הישג פונקציונלי, היכולת להמשיך להפעיל את הרשת מבלי להיחשף. ההתעקשות האיראנית להותיר את הפרוקסי מחוץ להסכם הגרעין נוגעת ישירות למעמדו, שכן בלעדיהם כוח קודס מאבד את ערכו.

חוסיין מג'יד מוסאווי: שיקום איום הטילים

אחת הטלטלות המשמעותיות ביותר של "עם כלביא" התרחשה בזרוע האוויר והחלל של משמרות המהפכה. לתוך הוואקום הזה נכנס חוסיין (מג'יד) מוסאווי, האיש שמופקד כיום על מערכי הטילים והכטב"מים.

מוסאווי לא היה יעד במבצע עצמו, אבל הוא עלה לגדולה בעקבותיו. תפקידו כעת הוא לשקם, לבזר ולהקשיח את מערכי שיגור הטילים כך שיהיו פחות פגיעים לחדירה מודיעינית ולתקיפות מדויקות מצד אחד, ומהצד האחר יהיו אפקטיביים יותר.

במובן הזה גנרל מוסאווי הוא אחד האנשים המסוכנים ביותר מבחינת ישראל. במערכת הביטחון מתייחסים אליו כ"מהנדס של הרתעה". האיום שהוא מייצר אינו במילים אלא ביכולת.

עראקצ'י: הפנים הרכות של הקשיחות

שר החוץ עבאס עראקצ'י הוא הפנים של איראן בחזית הדיפלומטית. גם הוא לא היה יעד במלחמה ולא פעל בזירה הצבאית, אך תפקידו קריטי.

עראקצ'י הוא האיש שמנהל את המשא ומתן וזה שמוכר לעולם את הנרטיב האיראני. הוא מציג מציאות שלפיה איראן אמנם נפגעה אך לא הובסה, שהיא מוכנה למשא ומתן אך לא לכניעה. הדרישה להסכם גרעין נקי ממגבלות טילים ופרוקסי היא חלק מהקו שהוא מוביל, במקביל לניסיון להחזיר את איראן ללגיטימציה בינלאומית מבלי לוותר על שיניה.

הפנים שונות, לא המהות של המשטר

מבצע "עם כלביא" לא הפיל את המשטר האיראני, אבל הוא שינה אותו ואת מוקדי הכוח שבו. הכוורת של ח'אמנאי זהירה יותר כיום, ונראה שגם מבוזרת יותר ופחות יהירה. ח'אמנאי, קאאני ובכירים נוספים שרדו לא משום שלא היו על הכוונת, אלא משום שברובם לא אותרו בזמן אמת, וגם משום שפגיעה בהם הייתה גוררת השלכות רחבות שקשה להעריך את הסיכון שבהן.

אלה דמויות שמלמדות כי הנכונות שהביעה איראן לחידוש שיחות הגרעין לא נולדה מרצון להתפשר, אלא מהרצון לקנות זמן כדי לשקם יכולות ולשמר את כל מה שבאמת מגן על שרידות המשטר.

מבחינת ישראל, השאלה הגדולה היא האם הפעם העולם מבין שגרעין בלי טילים ובלי פרוקסי זה לא הסכם אלא הפוגה. ואם ארצות הברית תחליט לעבור ממדיניות הרתעה ובלימה למדיניות "עריפת ראש" של המשטר האיראני, היא לא תעשה זאת דרך מכה אחת אלא דרך פירוק שיטתי של מרכזי שליטה. "לא אידאולוגיה אלא פונקציונליות. לא סמל אלא חיסול של כמה צמתים", אמר גורם צבאי בכיר.

בישראל אומרים שהמטרה האמריקאית עשויה להיות שיתוק מערכתי, בלבול, מאבקי ירושה וקריסת יכולת קבלת החלטות. היעד המרכזי, כפי שמעריכים כאן, יהיה ח'אמנאי, בתנאי שיתקיימו תנאים ביניהם ודאות מודיעינית מוחלטת על מיקומו.

ההנחה ש"משטרים לא נופלים מחיסולים" נכונה, אבל חלקית. המשטר האיראני בנוי סביב אדם אחד אך גם על איזון עדין בין כמה מרכזי כוח. וברגע שאין בורר עליון, אין פיקוד מאוחד ואין יכולת לתאם תגובה, הדבר עשוי להשפיע על שרידות המשטר. סביר שהמערכת לא תקרוס ביום אחד וגם לא מתקיפות מהאוויר, אבל זאת תהיה עוד לבנה שתפגע בחומת המשטר האיראני.

אם האמריקאים יחליטו ללכת עד הסוף, היעדים לא יהיו מי שצועק הכי חזק ומוציא את הכותרות המאיימות ביותר, אלא מי שמחזיק את החיבורים, הפיקוד הבכיר של משמרות המהפכה, ראשי התיאום האסטרטגי וכמובן המנהיג העליון ומי שצפוי להחליף אותו. גם זה דורש מערכה, פירוק של המוח, העצבים והשרירים.

ההערכה היא שהיעד הראשון בפועל יהיה הנהגת משמרות המהפכה. לפני הכול, האמריקאים ינסו לפרק את הגורם שבזכותו המשטר שורד גם אחרי מפלה כמו "עם כלביא". במקרה כזה היעדים יהיו מי שמחזיקים בשליטה על טילים, מודיעין, דיכוי פנימי ופרוקסי. "הוא הצומת בין אידאולוגיה, כוח וכסף".