סוף שנות החמישים. הנשיא נאצר מלקק את הפצעים אחרי התבוסה במבצע קדש. בזמן שהוא משקם את הצבא ואת הכבוד הלאומי שנרמס עד עפר, הוא מתחיל לתכנן נקמה קטלנית בישראל.

עשרות קצינים בכירים ומרגלים מצרים טסים למערב גרמניה כשהם חמושים במיליוני דולרים. הם מצליחים לגייס מאות מדענים שפיתחו נשק להשמדה המונית וטילים במלחמת העולם השנייה, וחוזרים איתם למצרים, שם מחכים להם שלושה מפעלים גדולים לייצור טילים ארוכי טווח ומטוסי קרב.

עם תחילת הניסויים, רשת ריגול ישראלית מזהה את המתרחש ומתחילה לטפטף מידע לראש המוסד איסר הראל ולראש אמ"ן מאיר עמית. במערכת הביטחון מבינים שמדובר במרוץ נגד השעון, ומתחילים לפעול במערב גרמניה.

בשנת 1962, בכיר המוסד רפי איתן ואברהם אחיטוב, לימים ראש שב"כ, עושים צעד נועז ומגייסים את הקצין הנאצי אוטו סקורצני, לשעבר מפקד יחידת הקומנדו ואפן אס.אס ומקורב להיטלר. כך יצאה לדרך אחת הפעולות הנועזות בתולדות המוסד, "מבצע דמוקלס".

לא פוחד מאף אחד

סקורצני נחשב לקצין נועז ועטור שבחים: הוא השתתף במבצעים רבים, ביניהם חטיפת בנו של ראש הממשלה ההונגרי וחילוץ המנהיג האיטלקי מוסיליני, מבצע שאחריו קיבל את עיטור הגבוה ביותר ("צלב הברזל") ומחמאות רבות מהיטלר עצמו.

אוטו סקורצני, 1952
"אני מחכה להם פה. אני לא פוחד מאף אחד"

עם תום המלחמה הוא נאסר, אך הצליח להימלט לספרד - שם קיבל את חסותו של הדיקטטור פרנקו. הוא התגורר בוילה מפוארת במדריד והקים חברה להנדסת בניין. במקביל, הוא הוביל את מבצע "אודסה" להברחת פושעי מלחמה נאצים, ביניהם ד"ר יוזף מנגלה, מגרמניה לדרום אמריקה.

סקורצני מעולם לא התחרט על עברו; הוא התפאר במעשיו, וסייע לנאצים לשעבר במציאת עבודה ומסתור בארגנטינה, לאחר שיצר קשרים חמים עם הנשיא חואן פרון ואשתו אווה. בהמשך, הוא שימש כיועץ צבאי לנשיא המצרי נגיב, אימן פלסטינים למלחמת גרילה ויצר קשרים חמים עם מנהיג הפת"ח יאסר ערפאת. באחד הראיונות שהעניק, הוא התייחס לאפשרות שהמוסד הישראלי יחטוף אותו: "אני מחכה להם פה. אני לא פוחד מאף אחד", תוך שהוא מצביע על האקדח בחגורתו.

נקודת התורפה שלו נמצאה במהרה: סוכני המוסד פנו לאשתו אלזה, שסחרה בנשק עם מצרים, והיא הסכימה לסייע למוסד להגיע אליו. "הדבר סודר בקלות מדהימה. השיחה בין איש המוסד לסקורצני נמשכה 22 שעות. לבסוף הוא אמר לו 'כן'", שיחזר איתן. בתמורה להבטחה שיוכל לחיות את חייו בשלווה, הוא הסכים לסייע למוסד לטפל במדענים הגרמניים. 

סקורצני הוכיח את עצמו; הוא גייס סוכנים אשר הושתלו בקרב המדענים והעבירו מידע למוסד. כך למשל אותר אחד ממפעילי המדענים במצרים, ד"ר היינס קליווכטאר. לאחר שניסיון לחטוף אותו כשל, בדצמבר 1962 נשלחו שני סוכני מוסד לעיירה בגרמניה כדי לחסל אותו. למרבה התדהמה, האקדחים שנשאו על גופם לא עבדו.

בעקבות כישלון ניסיון החיסול, המוסד מצא שיטה חדשה: חיסול מדענים באמצעות מעטפות נפץ. בזה אחר זה חוסלו מרביתם, כשאיתם גם התוכנית השאפתנית של נאצר. בשנת 1965 עזבו את מצרים אחרוני המדענים הגרמנים.

כמה שבועות לפני מותו מסרטן ב-1975, אמר: "אני גאה על שירותי הנאמן למען ארצי ולמען הפיהרר". את דרכו האחרונה, שמתועדת בסרטון, ליוו מאות נאצים.