בעד: שי לוי

החלטת צה"ל להדיח את לוחם גדס"ר גולני שלא חתר למגע עם המחבל שזרק עליו בקת"ב (בקבוק תבערה) הייתה מתבקשת ומוצדקת. זו דעתי כלוחם ומפקד ששירת בצה"ל בסדיר מ-1996 ובמילואים עד היום, והתמודד עם אירועים לא פחות מורכבים.

אבל קודם כל, בואו נתייחס לפיל שבחדר. לאירוע אין שום קשר לאלאור אזריה, שפגע בערכי צה"ל כשהרג מחבל מנוטרל 11 דקות מתום האירוע.

כל לוחמי צה"ל יודעים טוב מאוד שבסיטואציות כמו באירוע הנוכחי של זריקת הבקת"ב בקדומים, עליהם לחסל את המחבל או לכל הפחות לנטרל אותו. לוחם גולני שעבר הכשרה ארוכה לא עשה את מה שמצופה ממנו למרות הפקודות הברורות, לכן אין מנוס מלהדיח אותו. האשמה כאן היא לא של המפקדים – מאחר והפקודות בנושא ברורות.

על פי ממצאי התחקיר שצה"ל פרסם, הלוחם עצמו העיד שהוא חשב כי מדובר במחבל עם סכין. לכן ביצע נוהל מעצר חשוד ואף הכניס כדור לקנה. כלומר זיהה סכנה ופעל בהתאם.

הכשל החל בשלב הצתת הבקבוק, שמסיבה שאינה ברורה החייל טען כי לא זיהה. גם אם זה נכון, הרי שלהצית בקבוק תבערה ולזרוק אותו זה לא תהליך של מאית השנייה. מי שעומד מול איום עם כדור בקנה, אמור היה להגיב, גם אם באיחור.

לא פחות חמור הוא שהחייל לא הגיב גם כאשר המחבל ברח מטרים ספורים ממנו ולא רדף אחריו. התנאים האלו בהחלט מצדיקים את ההדחה של אותו לוחם.

נראה שאותו לוחם קפא במקומו ואולי חווה מחסום מנטלי. לתפעל אירוע אמת זה אף פעם לא פשוט, גם כשמדובר במחבל שמסכן את חייך בצורה ממשית. לא כל חיילי צה"ל הם מאיר הר ציון, דני מט או צביקה עופר ז"ל, מעשית הם צעירים בני 18 שנזרקו לסיטואציה הכי מורכבת בחיים ולפעמים, אלו שהם "אריות" באימונים לא מספקים את הסחורה ברגע האמת.

לא כל אחד מתאים לתפקד באירוע אמת גם אם הוא הכי מהיר במד"ס והצלף הכי טוב במטווח. הדחת הלוחם מוצדקת ביותר, אולם אסור חלילה לשתות את דמו ולא לעשות לו שיימינג ברשת רק כי טעה.

נגד: שמעון איפרגן

ההחלטה להדיח את הלוחם היא שערורייה. צה"ל בחר בפתרון הקל של לזרוק את הלוחם לכלבים אבל ממש לא פתר את הבעיה. אם החייל לא מוכן מנטלית להיות לוחם, איך המפקדים לא זיהו את זה קודם, מה החלק שלהם במחדל?

קשה שלא לחשוב שאם האירוע לא היה מצולם, צה"ל לא היה מעז להדיח את הלוחם. במקום לבדוק מי הכשיר את החייל והביא אותו לנקודה הזו כשהוא לא מסוגל להתמודד, מענישים את הלוחם שהוא לא שורש הבעיה.

סריקות כוחות צה"ל (צילום: דובר צה"ל )
חיילי צה"ל בשטחים. איפה האחריות של המפקדים | צילום: דובר צה"ל

מאז פרשת אלאור אזריה עושה רושם שהרבה חיילים פוחדים שלא יהיה להם גיבוי וחוששים לירות. אף אחד לא יכול להתחייב שאם אותו חייל היה יורה לא היה מתחיל בלגאן שלם עם תגובות בעולם וועדות חקירה, שם היו שואלים אותו איך לא ירית באוויר וכדומה.

יכול להיות שאותו חייל לקה בהלם. בסופו של דבר מדובר בילדים בני 18-20 שלא נתקלים במחבלים כל יום. טוב היה עושה הצבא אם היה עוטף אותו ומברר לעומק מי אחראי למחדל ומה חלקם של המפקדים שהכשירו אותו.

לראות סרטון, לדבר אחר כך בחדרי דיונים ממוזגים, להעניש את הלוחם ולנקות את המפקדים זה הפתרון הקל והמקומם שבו בחר כאן צה"ל.

הכתוב הינו טור דעה