יורה לכל הכיוונים: שר הביטחון אומר הכל – חוץ מהדבר החשוב ביותר

בשבועות האחרונים שר הביטחון, ישראל כ"ץ, איים שישראל תחדש את הלחימה בעזה עד "הכרעת חמאס" ואף תישאר שם ככל שיידרש. דברים דומים אמר שר הביטחון גם בזירה הסורית וביהודה ושומרון, כשגם בלבנון צה"ל השאיר כוחות בחמישה מוצבים.

זאת השנה הביטחונית המאתגרת ביותר מאז מלחמת יום כיפור ב-1973 ואולי גם לפני. צה"ל מתוח עד מעבר לקצה וכלל לא ברור מאיפה הדרג המדיני, ראש הממשלה שאמר דברים דומים ושר הביטחון, מתכוונים להביא תקציב וחיילים לכל המשימות האלה.

במשך 16 חודשים ממשלת ישראל ניהלה מלחמה בלי סדר עדיפויות אסטרטגי וללא יעדים ריאליים, כשהם בורחים מהחלטות קשות ומפזרים סיסמאות ליעדים חסרי היתכנות. מצב מסוכן ביטחונית שבו אנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמת גרילה וחסרת תכלית, שתביא לתוצאות גרועות עוד יותר מהמצב כיום ובמחיר דמים כבד.

בשיא התמרון הקרקעי ברצועת עזה, חיל האוויר הפציץ עשרות אלפי מטרות והטיל כמות חסרת תקדים של פצצות וטילים, לצד אש מסייעת מהים וממערך התותחנים. זרוע היבשה הפעילה בשיא התמרון הקרקעי 5 אוגדות במקביל. מערכים של חמאס הושמדו או שנפגעו קשה, עשרות אלפי מחבלים חוסלו ומספר גדול יותר של מבנים הושמדו בעזה או שנפגעו קשה.

כעת שר הביטחון, כ"ץ, מכריז שוב ושוב שהתמרון הבא בעזה יהיה עוצמתי יותר, עם יותר אוגדות והרבה יותר אש. "לאחר שנכריע את כוחו הצבאי והשלטוני של החמאס בעזה, ישראל תשלוט ביטחונית בעזה עם חופש פעולה מלא, בדיוק כמו ביהודה ושומרון", כתב כ"ץ.

בלבנון צה"ל תגבר את הכוחות שבגבול ובנוסף השאיר אחרי הנסיגה חמישה מוצבים שיאבטחו את היישובים הישראלים צמודי הגדר. זה דורש מצה"ל מאות לוחמי ומספר גדול עוד יותר של אנשי לוגיסטיקה, חיל האוויר, רפואה ומערכים נוספים שייתמכו במערך הזה שנשאר מעבר לגבול, וזה במצב שנכון להיום נחשב לשקט. מספר הלוחמים והמערך שתומך בהם יגדל פי כמה וכמה אם נראה התנגדות להישארות של ישראל בלבנון, והסבירות לאירוע כזה גוברת, ככל שנשאר שם יותר.

זה המצב גם בסוריה, שם צה"ל בונה שני מוצבים בחרמון ועוד שבעה מוצבים במרחב החיץ, וזה במקביל להמשך הפעילות של חיל האוויר שם, שממשיך לעקוב ולהשמיד אמצעי לחימה כדי שלא ייפלו לידיים עוינות. כל זה דורש כמובן עוד מאות רבות של לוחמים ושוב, מעטפת לוגיסטית של עוד אלפי חיילים.

צה"ל כלל לא תכנן לפעול בסוריה, וכאשר בנו את ה'גנט' השנתי, לא צפו את נפילת משטר אסד וכניסה למרחב החיץ. משזה קרה, ביצעו תפיסה מהירה של השטח כדי להגן בצד הסורי על הגבול הישראלי עד שיבנו מחדש וישפרו את קו ההגנה. ההנחה אז הייתה שכעבור זמן קצר צה"ל יחזור לקו הגבול. רק שגם זה לא צפוי לקרות בקרוב ובצה"ל לא יודעים להגיד עד מתי החיילים יישארו בסוריה.

המצב בסוריה מתוח ולאחרונה ניתן לראות יותר ויותר הפגנות של אזרחים סורים, כולל כאלה שנשאו שלטים בהם הביעו תמיכה בחמאס ואף בטבח 7 באוקטובר. בעיניי רבים מדובר בסנונית ראשונה להתנגדות שנראה בסוריה לנוכחות של צה"ל שם. גם כאן, ככל שיישארו זמן רב יותר, בסבירות גבוהה נראה התפתחות של מלחמת גרילה, מה שידרוש כמובן הגדלה של הסד"כ והתקציב.

וזה לא הסוף, צה"ל ממשיך במבצע הצבאי בצפון השומרון, כולל נוכחות קבועה של גדודים בלב חלק ממחנות הפליטים. הכוחות פרוסים גם לאורך גבול ירדן משם איראן מנסה להבריח אמצעי לחימה וגובר החשש גם לחדירה של מחבלים. זה המצב גם בגבול מצרים משם נמשכות ההברחות וגם ההתראות מפני פיגועים. אזור נוסף שבו פרוסים לא מעט כוחות.

כשזה המצב, כלל לא ברור מאיפה מתכוונים להביא מספר "גדול יותר של אוגדות" אם הלחימה בעזה תתחדש, או בכל מרחב לחימה אחר. אחרי 16 חודשי לחימה ישנו מחסור גדול בקצינים לוחמים, כולל מפקדי פלוגות וגדודים. אחוז גבוה מהמילואימניקים כבר חצו מזמן את 300 הימים ורבים מהם מתנדבים במספר יחידות, כלומר ברגע שיחידת האם שלהם מסיימת שירות מילואים, הם עוברים בסיפוח ליחידות אחרות וממשיכים לשרת.

כל מי שנמצא ברשתות החברתיות, רואה את המצב החמור בהודעת הדרושים שמפרסמות יחידות וגדודי מילואים. בהודעות ניתן למצוא אפילו חיפוש אחרי ממלאי מקום לתפקידי קצונה בכירים. צה"ל התגאה בחודשים האחרונים במחזורים הגדולים ביותר של קורס קצינים במילואים, כולל מסיימים בני 40 ומעלה. רק שזה מגיע מאילוץ ולא מבחירה.

משזה המצב, חמור עוד יותר שממשלת ישראל לא פותרת את נושא גיוס החרדים, שכרגע מתגייסים במספרים נמוכים ביותר. לפחות בעתיד הנראה לעין, לא נראה שיצליחו לגייס את החרדים כשגם רבים ממי שכן התגייסו, הלכו בכלל למסלולי שרות מקוצרים, מילואים בכיתות כוננות ביישובים וערים חרדיות ולמסלולי רבנות צבאית ועוד. לא המקומות שבוערים מבצעית.

הבעיה החמורה מכולן, שלישראל יש מרחב תמרון אסטרטגי קטן מאוד והדרג המדיני מנסה לתפוס את הכל, אחרי למעלה משנה של מלחמה שרובה הייתה אקט של תגובה והגררות ולא יוזמה עם תכלית מדינית. חלק מההנחיות שהם נתנו לצבא אינן ברורות כלל. למשל הישיבה בסוריה, שהחלה כאמור מסיבות ברורות ונכונות, והפכה למהלך שמטרתו הסופית אינה ברורה.

כדי שהפעלת צה"ל תהיה יעילה, הדרג המדיני יהיה חייב לתעדף משימות בהתאם למגבלות הקיימות ולא להתעלם מהן, שכן אז המצב ילך ויחמיר. בכלל, נדמה שצה"ל הפך להיות הפתרון לבעיות ולא כלי שבידי הדרג המדיני.

היחס לצה"ל צריך להיות ככלי מתוך סל כולל, שמחייב גם המשך וסיום של רגל מדינית. עד שזה לא יקרה, נמצא את עצמנו עם מצב דומה לזה שבעזה, צבא שמצליח להביא הצלחות והישגים שנשחקים ככל שעובר הזמן.

הכתוב הינו טור דעה.