אלפי הטנקים והחיילים היו מה שהוביל לניצחונות בקרבות של מלחמת יום כיפור, הם אלה שהכריעו את הצבא הסורי והביאו לכיתור הארמיה ה-3 של צבא מצרים. זאת הייתה מלחמה רוויה באש וקרבות, שהזכירו בגודלם חלק מקרבות מלחמת העולם השנייה.
מי שהשתתפו גם הם במלחמה, אולם לא הצליחו לבוא לידי ביטוי והשפעה כפי שניתן אולי היה לצפות, הם לוחמי סיירת מטכ"ל ולמעשה רוב הכוחות המיוחדים של צה"ל. הדבר הזה חזר על עצמו גם במלחמת לבנון הראשונה, במינון הרבה יותר נמוך במהלך האינתיפאדה השנייה ובמבצע "חומת מגן".
בעוד שהכוחות המיוחדים הם מרכיב חשוב ומשמעותי בפעילות המבצעית של צה"ל בשגרה, השפעתם בזמן מלחמות היא פחותה ממה שניתן היה אולי לצפות. זאת למרות ניסיונות של צה"ל לשנות זאת.
"היחידה התפרסמה בגלל מבצעים מיוחדים, חיסול אבו ג'יהאד, פשיטות וחילוץ בני ערובה. אבל התפקיד הייעודי של סיירת מטכ"ל זה איסוף מודיעין ומשימות הקשורות לאיסוף מודיעין לצד גופים מחוץ לצה"ל. משימות חשאיות בימי שגרה", מסביר סא"ל במיל' א', ששירת בסיירת מטכ"ל ובאגף המודיעין.
"מטבע הדברים", ממשיך האחרון, "היכולות של היחידה והניסיון המבצעי המוכח שמו אותה במקום שבו היא הפתרון למבצעים אלימים (חיסולים). אבל שוב, הייעוד העיקרי שלה הוא בגדול בתחום המודיעין".
סא"ל במיל' א' ממשיך ומסביר ש"זה נכון שלאורך ההיסטוריה היחידה הייתה הרבה פחות משמעותית לתמונת המצב בשדה הקרב, במלחמות או בסבבי לחימה. זה נכון גם לכלל יחידות העילית של צה"ל (שלדג למשל) למעט שייטת 13, שבמסגרת הייעודי שלה יש תכניות ומשימות גם לזמן מלחמה".
חשוב לו להדגיש ש"זה לא שלוחמי יחידות העילית יושבים ולא עושים כלום. הם עושים לא מעט. אגב, לפעמים גם תוך כדי לחימה ינהלו מבצעים ייעודיים". אולם הוא מוסיף ש"במלחמה וסבבי לחימה, בסוף מי שתוקע את הדגל בצד של היריב זה שריון וחי"ר. מי שמשמיד מפקדות ומנהרות זה חיל האוויר. לכן ההשפעה של סיירת מטכ"ל על המערכה הכוללת שולית, והיחידה היא לא יותר מגורם מסייע לגדודים ולחטיבות".
כשהיחידה רדפה אחרי המלחמה
ואכן, במלחמת ששת הימים, אליה יחידות העילית של צה"ל הגיעו עם ניסיון מבצעי עשיר במבצעים מיוחדים ופעולות תגמול, סיירת מטכ"ל פשוט "רדפה אחרי המלחמה". לוחמי הקומנדו המובחרים של צה"ל רצו אחרי כוחות השריון והחי"ר, שהתקדמו במהירות. גם שאר היחידות והסיירות לא עשו הרבה יותר משאר גדודי החי"ר.
זה היה גם המצב במלחמת יום כיפור, שגם אליה לוחמי יחידות העילית בהן סיירת מטכ"ל, הגיעו אחרי שנים של מבצעים מיוחדים, מסעירי דמיון, בעיקר במסגרת של מלחמת ההתשה. אולם ליחידה עתירת היכולות המיוחדות והתקציבים, לא היו תוכניות למלחמה ושוב הם מצאו עצמם רודפים אחריה.
"התפצלנו לכוחות ונלחמנו במסגרת של יחידות בהן היו לנו קשרים אישיים", אמר לנו נמרוד חפץ, בעבר קצין ולוחם בסיירת מטכ"ל בוגר מלחמת יום כיפור. "אנחנו הכרנו את אהוד ברק שהיה מפקד היחידה ומג"ד שריון במלחמה, אז יצרנו איתו קשר וירדנו לסייע בזיווד ואבטחת חניוני הטנקים, כדי שהם יוכלו לנוח. יוני נתניהו ועמירם לוין הכירו את רפול (רפאל איתן) ומפקדים בגזרה הצפונית, אז הם יצרו איתם קשר ועלו להילחם בצפון".
חפץ ממשיך ומתאר, "בכל השבוע הראשון חיפשנו את המלחמה בסיני ומעשית, לא עשינו כלום. בשלב מסוים למפקד הצוות נמאס, אז הוא אמר לי, שהייתי סמל הצוות, שמרגע זה אני מפקד הצוות, והלך לחפש יחידה להילחם במסגרתה".
סיירת מטכ"ל העלתה למטה הכללי של צה"ל שלל רעיונות למבצעים מיוחדים בעומק מצרים וסוריה. אולם כמעט כולם נפסלו על די הרמטכ"ל, שסבר כי חלק מהם היו "מבצעי התאבדות" מיותרים ואחרים היו גובים מחיר כבד, מול תוצאות חסרות משמעות.
לאורך רוב מלחמת יום כיפור, סיירת מטכ"ל נלחמה כיחידת חי"ר לכל דבר ועניין, והם כמעט לא ביצעו משימות שלא עשו יחידות או גדודים אחרים. זה נכון גם לשאר יחידות העילית של צה"ל.
יוצאת דופן הייתה שייטת 13 שביצעה את המשימות הייעודיות שלה. לוחמי השייטת חדרו לנמלים של מצרים וסוריה, הטביעו שם כלי שיט, פגעו במזחים והיו מרכיב חשוב בנטרול הציים הגדולים שלהן.
מבצעי הקומנדו המצרי והסורי
אגב מצרים וסוריה, בצבאות אלו גדודי הקומנדו באו לידי ביטוי במלחמה והיה להם תפקיד מרכזי. ערב מלחמת יום כיפור היו לצבא מצרים 24 גדודי קומנדו ומספר יחידות עילית. במהלך מלחמת ההתשה לוחמי הקומנדו המצרים חדרו לסיני, הציבו מוקשים בצירים, מארבים לסיורים של צה"ל ואספו מודיעין על המוצבים והביצורים, כחלק מההכנות לצליחת התעלה. פשיטות לאיסוף מודיעין של המצרים המשיכו גם אחרי סיום מלחמת ההתשה.
עם פרוץ מלחמת יום כיפור, ללוחמי הקומנדו המצרים היה תפקיד חשוב במסגרת מבצע הצליחה. כבר בשעות הראשונות 50 מסוקי סער הנחיתו 1,700 לוחמי קומנדו מצרים בצד הישראלי. התפקיד של אלה היה להעסיק את צה"ל ולמנוע תגבורת בזמן חציית התעלה. מבצע זה עלה להם ביוקר, מחצית מהמסוקים הופלו, 700 חיילים נהרגו ולפחות 300 נפלו בשבי.
בישראל מפרסמים מאז, בצדק, איך פגעו קשה והכשילו את מבצע הקומנדו המצרי. אולם למרות הפרסום הישראלי בנושא, צריך לומר שהקומנדו המצרי שנחת ממסוקים דווקא הצליח להציב מארבים, ולפגוע בכוחות שנעו לכיוון התעלה.
חשוב מכך, בקומנדו המצרי גרמו לכוחות רבים של צה"ל, בקרקע ובאוויר, להתעסק עם לחימה בעורף, במקום לבלום את המצרים בתעלה ולסייע לחיילים במוצבים. מהלך זה אף יצר פחד בקרב כוחות צה"ל בסיני, כאשר לא פעם יחידות דיווחו על כוחות קומנדו בסמוך אליהם, למרות שהם כלל לא היו שם. בלא מעט מקרים אותן יחידות קיבלו סיוע לטיפול ביחידות הרפאים הלא קיימות לידם.
לכך יש להוסיף את העובדה שגדודי קומנדו אחרים של צבא מצרים, היו הראשונים לחצות את התעלה ולהגן על ראשי הגשר, לשם צלחו שאר כוחות החי"ר והשריון. הם הגיעו עם כמות אדירה של אמצעי נ"ט וחסמו את נתיבי התגבור של צה"ל.
גם הסורים רשמו כמה מבצעי קומנדו מוצלחים. להם היו כעשרה גדודי קומנדו. אלה כבשו את החרמון. הם גם נחתו במסוקים סמוך לנפח, שם הייתה מפקדת אוגדה 36 של רפול. אמנם הסורים ספגו אבדות רבות מלוחמי סיירת מטכ"ל ואחרים שיצאו לבלום אותם. אבל המבצע הזה, כמו במצרים, ייצר כאוס בצד של צה"ל.
שאלת ההתאמה לאיו"ש
אחרי מלחמת יום כיפור, סיירת מטכ"ל חזרה למשימות הייעודיות שלה. "למרות התחקירים והפקת לקחים שעשו, גם אחרי 1973 לא בנו תכניות לזמן מלחמה", הסביר סא"ל במיל' א'. "היה לזה היגיון שאמר שאנחנו יחידת מודיעין ומבצעים מיוחדים, למרות האיכות וההשקעה התקציבית, אין ליחידה בסדר גודל כזה יכולת השפעה של אוגדת שריון. לכל חלק בצבא יש את הייעוד שלו, וככה זה צריך להיות".
לפני מלחמת לבנון הראשונה, לוחמי סיירת מטכ"ל ויחידות מודיעין נוספות פעלו ואספו מודיעין על הצירים בהם צה"ל השתמש לכיבוש לבנון. במלחמה עצמה היחידה שוב פעלה כיחידת חי"ר רגילה וכמעט שלא רשמה מבצעים מיוחדים, בטח לא כאלה שהשפיעו על התמונה הכללית.
זה קרה שוב גם במלחמת לבנון השנייה. יחידות כמו סיירת מטכ"ל, שלדג, שייטת 13 ואפילו מגלן, לא השפיעו משמעותית על תמונת הקרב הכללית. היחידות כמעט ולא יצאו למבצעים מיוחדים, וגם אלה שכן בוצעו היו לא היו משמעותיים מבחינת צה"ל הגדול וההשפעה על חיזבאללה.
פעילותה של יחידת מגלן זכתה לסיקור תקשורתי נרחב על חדירה לעומק שטח חיזבאללה ופגיעה במשגרי הרקטות, אך בפועל היא לא הצליחה לפגוע ביכולות השיגור של ארגון הטרור או בפיקוד והשליטה שלו.
לבנון הראשונה ואלי גם השנייה היו נכון להיום המלחמות הגדולות, רב-אוגדתיות, האחרונות של צה"ל. בשני העשורים האחרונים, עיקר הלחימה של צה"ל היא נגד הטרור בשטחי יהודה ושומרון, וסבבי אש עם עזה.
בניגוד לשייטת 13, שכבר מהאינתיפאדה השנייה התגייסה למלחמה, כולל צוותי צלפים שפועלים במבצעי המעצרים האחרונים בג'נין, בסיירת מטכ"ל העדיפו באופן מובהק לשמור על ריחוק. עניין זה אף עלה בכתבה שפרסמנו לאחרונה על הרמטכ"ל הבא, אלוף הרצי הלוי, שכמפקד היחידה שמר עליה בקנאות ומנע ממנה לפעול באופן משמעותי בשטחי יהודה ושומרון.
למען הסר ספק, לסיירת מטכ"ל, שייטת 13 ושלדג, יש תפקיד קריטי בפעילות המבצעית שלא בימי מלחמה ובמסגרת המב"מ (המערכה שבין המלחמות). אולם זה לא מונע את הביקורת בתוך צה"ל, על כך שחלק מאותן יחידות עילית לא באות לידי ביטוי ומשמעות במלחמה העיקרית של צה"ל בשנים האחרונות, בשטחי יהודה ושומרון.
"גם אני שומע את הביקורת", אמר סא"ל במיל' א'. "אבל עם כל הכבוד לא חושב שהיא נכונה. בכלל לא בטוח שהיחידה (סיירת מטכ"ל) תהיה משמעותית יותר מיחידות כמו דובדבן או המסתערבים, ואפילו הגדודים בשטחי יהודה ושומרון. הביקורת צרת עין לדעתי, כי הייעוד והאימון של אותן מסגרות לוחמות שהוזכרו, מתאים לאזור הזה, ושל היחידה פחות. כמו במלחמה בהיקף מלא".