"בגיל צעיר מאוד, סביב 13-12 התגלגלתי לתנועות נוער ימין קיצוני והסתבכתי מספר פעמים עם גורמי החוק. לקראת גיל 18 ולאחר שהשלמתי את הצו הראשון, קיבלתי תעודת פטור בה היה כתוב שאני פטור משירות בצה"ל - הסיבה: 'על פי חוק'. על אף שלא נאמרה הסיבה, היא הייתה לי ברורה. זאת התעודה הכי עצובה וכואבת שקיבלתי בחיי". כך משחזר רפאל יונתן עמר מ"חתונה ממבט ראשון" את הרגע בו הבין שצה"ל מסרב לגייס אותו.
שלוש וחצי שנים לקחו לו כדי להפוך את ההחלטה. "זה דרש הרבה עקשנות ונחישות מצידי. העובדה שלא הסכמתי לקבל את ה'לא' והבנתי שזה 'לא' זמני שיהפוך ל'כן'. כל זה קרה במקביל לכך שזיהו שעליתי על מסלול נורמטיבי בחיים".
למה היה לך כל כך חשוב לך להתגייס?
"לא להתגייס היה מבחינתי כמו חור בלב שלא הסכמתי להשלים איתו ופספוס אדיר ברמה הערכית מבחינתי. ידעתי גם שכשאקים משפחה, אני אגדל את ילדיי על אהבת הארץ והערכים של נתינה למדינה ולחברה. אם לא הייתי מתגייס, זה היה קשה עבורי להסתכל בעתיד לילד שלי בעיניים ולומר לו: 'לך תתגייס מספר שנים ותעשה שירות משמעותי', בזמן שאני לא עשיתי שירות כזה - לא משנה מה הסיבות שהובילו לכך. אני חושב שכולם צריכים לשרת ומי שלא יכול - שיתנדב".
בנובמבר 2003, כשהוא כבר בן 21 וחצי, התגייס רפאל לחטיבת גבעתי. "עשיתי מסלול מרתק עם חבורת גברים שהפכו בסוף מסלול ל'צוות אולמן'", הוא מספר. בהמשך יצא לקורס קצינים וחזר לפקד על הצוות שגדל איתו ועל מחזור מתחתיו. משם רפאל המשיך לעוד מספר תפקידי פיקוד ולבסוף, היה מ"פ של פלוגת רותם מרץ 2009 משלב הגיוס עד לסיום מסלול.
מה התפקיד שהשפיע עליך יותר מכל?
"כל התפקידים היו מרתקים ומשמעותיים עם לא מעט אחריות על הכתפיים. התפקיד שהרגשתי שהשפיע עליי בעיקר זה התפקיד בבה"ד 1. להכשיר את דור הקצינים הקרביים הבא של צה"ל, לצד ההבנה שאני משפיע אמנם על 20-15 קצינים חדשים, אבל הם הולכים להשפיע על עוד כ-300 חיילים, זה מרגש בעיניי. לעזור לצוער לעבור דרך, ממצב שקשה לו לדבר מול כיתה, למצב שהוא מדבר מול גדוד שלם בסוף הדרך, זה מטורף. זה אומר שהשפעתי עליו לא רק לתפקיד הבא שלו, אלא במובן מסוים לכל החיים".
גם תפקיד המ"פ היה משמעותי בחייו. "זה לפתוח מפעל אנושי של ילדים, נערים, חלקם מבוהלים או מהוססים ולהפוך אותם ללוחמים קשוחים, חברים, משפחה, שמוכנים לעמוד באתגרים קשים ומפרכים", הוא מגדיר זאת. "אין סיפוק גדול מזה והיום הסיפוק שלי זה לראות איך הם התפתחו בחיים, הקימו משפחות ואיך השירות הזה שינה להם את החיים".
אפשר לומר שהצבא שינה לך את החיים?
"מי ששינה לי את החיים זה בעיקר אני וקבלת ההחלטות שלי בצמתים בחיים. הדרך בה לקחתי אחריות על החיים שלי, ההתמודדות עם מורכבות החיים, הבחירה להסתכל קדימה ופחות אחורה ולהתמקד במה שיש לי. יחד עם זאת, אין ספק שהצבא תרם ועזר לי במימוש היכולות שלי ובהשתלבות נורמטיבית בחברה הישראלית, על אף הרקע שממנו התחלתי".
יש מפקד מסוים שהשפיע עליך יותר מכולם?
"אחד המפקדים המעניינים והמשמעותיים בשירות היה דווקא המ"פ שהיה לי כשהייתי מפק"ץ בבהד 1. הטוטאליות והאהבה שלו לצוערים ולמפק"צים שלו והדרך שלו להעביר דברים, הייתה מדהימה ומרתקת. מפקד שאוהב את החיילים שלו באופן הזה, קשה שלא ללכת אחריו".
מה החוויה החזקה ביותר מבחינתך מהשירות הצבאי?
"וואו, יש כל כך הרבה. אבל אלך דווקא לתחילת המסלול שלי, טקס ההשבעה בכותל. האירוע היה מצמרר מבחינתי, לשמוע את 'נשבע' של חיים משה, טקס צבאי משמעותי ראשון שלי, מול הכותל עם תנ"ך ונשק, נשבע אמונים לצה"ל שכל כך רציתי להיות חלק ממנו, זה רגע שחרוט לי אפילו יותר מסוף מסע כומתה של 90 ק"מ".
מהתוכנית עושה רושם שהצבא הוא עבורך יותר מאחרים, זה באמת ככה?
"השירות לגמרי נתן לי מסגרת שהרגשתי בה שייכות משמעותית. לאנשים ולעולם הערכים שבו, לנתינה, לחיבור של כל כך הרבה סוגי אנשים מהחברה הישראלית, שברגע שהם עולים על ירוק הרקע שלהם לא מעניין, ברמת ההיררכיה. כולם שווים מרגע שעלו על מדים, לכולם יש הזדמנות לצמוח ולהתפתח בהתאם ליכולות שלהם, ללא קשר לרקע שגדלו".
אחרי שש וחצי שנים של שירות, רפאל השתחרר בדרגת סרן וכיום הוא משרת במילואים בדרגת רס"ן בחטיבת הנגב, חטיבת חי"ר. עד לפני שלוש וחצי שנים הוא היה בתפקידים אינטנסיביים שדרשו ממנו בין 30 ל-60 ימי מילואים בשנה, אבל לאחר שהעסק שלו עבר מספר טלטלות בשל היעדרות ממשוכת ממנו, הוא עבר לתפקידים פחות תובעניים. "אני מתכוון להמשיך לתרום בשירות מילואים כל עוד אוכל לתרום ואהיה אפקטיבי למערכת. זאת לגמרי חובה מוסרית וערכית בעיניי", מסביר.
עם החברים מהשירות הוא נשאר בקשר קרוב. "הצוות שגדלתי איתו ולימים גם פיקדתי עליו, הם חברים ומשפחה לכל דבר", הוא משתף. "אנחנו נפגשים לפחות אחת לשנה וגם בחתונות אחד של השני. הם היו כמובן גם בחתונה של עידית ושלי בתוכנית, זה הרגיש לי הכי טבעי בעולם שהם יהיו חלק מהאירוע הזה".
אותם חברים קרובים היו מופתעים מהצעד שלו ללכת ל"חתונה ממבט ראשון", בעיקר בגלל התדמית המופנמת והפרטית שיש לו. אבל הוא מספר שהתגובות היו תומכות ועוטפות והם נתנו לו לא מעט חיזוקים על הבחירה: "אני בן אדם הכי רחוק מטלוויזיה אז כולם היו מופתעים בטירוף. אני האדם הכי "בונקר" בכל מה שקשור לחיי האישיים, כי למדתי לגדול לבד בחיים ולעבור את החוויות עם עצמי. לצד זה, אנשים התרגשו מאוד, שמחו ואמרו שאני תמיד מפתיע ובחור אקסטרימי ואמיץ, שלא חושש להתמודד".
אתה מוצא דמיון בין התהליך שעברתם עם המומחים ועל המסך לבין משהו מהשירות הצבאי?
"הדמיון היחיד שעולה לי קשור למילים 'דרך' ו'מסע'. כי כמו שאי אפשר לעשות מסע של 90 ק"מ אחרי שבוע, גם כאן אי אפשר ביום הראשון להיות בזוגיות מובטחת. יש לא מעט אבני יסוד שצריך לבנות יחד, עד שהבסיס איתן מספיק ומאפשר לעבור שלב. בסופו של יום האתגרים שצולחים יחד, החוויות המשותפות, ההתמדה, המוכנות לעבוד בזה וביחד, משתלמת ויכולה להוביל לזוגיות ארוכת טווח, רק בלי כומתה".
"חתונה ממבט ראשון" משודרת במוצ"ש אחרי החדשות בקשת, ערוץ 12