מוציק ואדים, בן 95, נולד בברדיצ'ב שבאוקראינה בשנת 1927. ערב מלחמת העולם השנייה הייתה בעיר קהילה יהודית גדולה, עד שהגיעו הנאצים. "כ-70 אחוז מתושבי העיר היו יהודים, התגוררו בגטו, רובם נרצחו על ידי הנאצים או שנשלחו למחנות עבודה", משחזר ואדים.
אמו של ואדים, ולנטינה ז"ל, הייתה רופאה כירורגית והיא גויסה לצבא בשלב מוקדם של מלחמת העולם השנייה, לטובת שירות בבית החולים הצבאי. בנה הצטרף אליה כחייל מתנדב, עד הגיעו לגיל גיוס בשנת 1941, אז הפך לחייל מן המניין בצבא האדום, בו שירתו יהודים רבים.
כנער צעיר בצבא ענק, נחשף ואדים במלחמה למראות הקשים מכל – פיצוצים, רסיסים, פצועים והרוגים. מראות ימי המלחמה אשר נחרטו בליבו ובמחשבותיו, מלווים אותו עד היום.
"מריחים את אבק השריפה של יום הניצחון, אבק השריפה והדמעות", הוא פתגם רוסי עתיק שוואדים משתמש בו בכדי לתאר את הסיטואציה שחווה: "הניצחון אמנם הגיע ואנו חופשיים, אבל הוא עלה בהרבה עמל, יזע ודמעות".
"לא אשכח את ה-9 במאי 1945, היום בו הצבא האדום שלחם לצד בעלות הברית ניצח במלחמה", ממשיך ואדים. "הלוחמים נכנסו לברלין, הפסיקו את שפיכת הדמים הנוראה באירופה ואת השמדת היהודים. כך הסתיימה מלחמת העולם השנייה"
"לא הרגשתי גבורה גדולה"
אחרי הניצחון על הנאצים, לוחמי הצבא האדום היו עסוקים בניסיון לשקם את עצמם כפי שמספר ואדים. "חזרתי לברדיצ'ב שלא הייתה כפי שהכרתי לפני המלחמה. העיר הייתה הרוסה. התושבים ביקשו לחזור לשגרה נורמלית, אך אני לא יכולתי. גם לא הרגשתי גבורה גדולה ושמחה".
השנים רבות חלפו מאז וכמעט ולא נשאר מי שיספר את סיפורם של החיילים היהודים ששירתו בצבא האדום. חלקם היו קצינים וגנרלים שנלחמו בגבורה אדירה, ורבים מהם נפלו בקרב. המלחמה שלהם היתה אל מול הנאצים, ייצגו את "אמא רוסיה" ובהגנה על בני עמם היהודים.
ואדים נשלח לבית הספר לקצינים והיה שותף להקמת חטיבה שמטרת הייתה לכידת וחיסול החיילים הנאצים, שרבים מהם הסתתרו באוקראינה ושכנותיה פולין, בלארוס וליטא. על ואדים וחבריו הוטלה המשימה לאתר את מקומות המסתור וללכוד אותם. בכך עסקו במשך כחמש שנים, עד תחילת שנות ה-50.
"ניהלנו קרבות קשים, רדפנו אחריהם לשדות וליערות, לכדנו והסגרנו את אלה שנותרו בחיים", משתף ואדים בזיכרונותיו מאותה תקופה. "חלקם נתפסו ללא כלי נשק, היו שרויים בפחד גדול, התחננו על חייהם, טענו שהתנגדו למלחמה ולא רצו בכלל להרוג".
על שירותו זכה ואדים בעיטורים רבים, בין היתר על כך שהצליח להביא לחיסולם של 66 נאצים. "אני מצטער שלא הצלחתי להגיע ליותר מכך", הוא אומר בנושא כיום. את שירותו סיים רק לקראת סוף שנות ה-80 לאחר 46 שנות קריירה צבאית, בדרגת אלוף משנה מוערך ומעוטר.
עם השנים נישא לגלינה שעבדה בתחום המלונאות באזור ברדיצ'ב ולשניים בן יחיד – אדוארד שעובד כיום בנתב"ג. לפני חמש שנים סגר ואדים מעגל ועלה לישראל עם אשתו. לפני כשנתיים וחצי נפטרה גלינה ומאז הוא מתגורר בבית האבות "עטרת רימונים", המשתייך לרשת ביחד בבני ברק וזוכה לביקורים תכופים של בני משפחתו.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום משמעותי ומלא בזיכרונות עבר עבור ואדים. יום בו הוא נזכר בחבריו, ששירתו לצידו בצבא האדום ונפלו בעת מלחמתם בנאצים. השנה מציינים את יום השואה בזמן שבאוקראינה ממנה הגיע ואדים מתנהלת מלחמה קשה בה פתח הממשל ברוסיה. "כואב לי מאוד על המצב", אמר מוציק ואדים בנושא לבני משפחתו, שסיפרו כי הוא עוקב דרך הטלוויזיה אחר המתרחש שם. "בשבילי זו מלחמת אחים וכולי תקווה שהיא תסתיים בקרוב".
הבן אדוארד מספר שאביו מעודכן בחדשות לגבי המלחמה ,עוקב ומתעניין דרך ערוץ 9 בחדרו בבית האבות "עטרת רימונים" בבני ברק, כואב לו מאד על המצב ושמתרחשת "מלחמת אחים" ותקוותו שתסתיים בקרוב.