זה היה מוצ"ש. חזרתי לבסיס מקוצרת, להחליף את חברה שלי כדי שתוכל להספיק לעלות על טיסה משפחתית בזמן. מוצ"ש סטנדרטי סך הכול. כמו תמיד נכנסתי למיטה ב-03:00 עם הנייד בהטענה. ואז מוקדם בבוקר, מגיע טלפון מהחמ"ל – "שיר, מישהי דיווחה על שני פצועי ירי באזור התעשייה ברקן, בואי לחמ"ל מהר".

אני קופצת, הסיטואציה עדיין לא ברורה כל כך. מי ירה? מי איתם? מד"א קפצו? מה עם המג"ד? אולי זה בכלל פלילי? תפרסו חסימות! שיחות מהמח"ט ומכל גורם אפשרי שרק רוצה לעזור. משם הדרך אל השטח הייתה קצרה. סמלת המבצעים ואני בדרך לפתוח עמדה בשטח ליד זירת האירוע, מצוידות בלוח מחיק שבקושי נכנס לרכב האטרז' הצבאי וארגז ציוד מלא. אנחנו מגיעות לאזור התעשייה ורואות את מפקד האוגדה והרמטכ"ל ומסוקים באוויר. בין לבין מציפים אותנו רגשות אשם של "מה אם...", אבל אין כל כך זמן להתעסק בהם.

ערב. קיפלנו את העמדה ואפילו הספקתי לכתוב תחקיר ראשוני. דילגתי לאירוע מסוג אחר: חופה של חברה טובה איפה שהוא בצפון. החלפתי את מדי הב' שלי לשמלה, אבל הדופק עוד לא ירד והקוטביות משגעת אותי, החיים שנלקחו היום לעומת התא המשפחתי שנבנה ברגעים אלו ממש... לא נתפס.

"אז כן, אנחנו מגיעים" - היד שלי קצת קופאת על הטלפון: "אחלה, אני כאן בזמינות למה שצריך".

עבר רק חודש מאז שנכנסתי לתפקיד, זו פעילות ראשונה שאני מתכללת עם יחידה מיוחדת והכול מתקתק. קור רוח שלא פגשתי, תוך שניות כבר היינו מוכנים, שקט מופתי בחמ"ל ואפשר לשמוע את הדופק של כל אחד מהאנשים בחדר. ואז הגיעה הודעה במכשיר הקשר - "ג'וני בידינו". אי אפשר להסביר את האושר שהיה בחמ"ל באותם רגעים. ושוב, קור רוח ואיפוק.

אתר צה"ל

לא עבר הרבה זמן עד שנשק ה"קרלו" הגיע לידיים שלנו דרך יחידת הימ"מ, אותו נשק שחרץ את גורלם של קים וזיו ז"ל ב-7 באוקטובר, זה קרה כשהייתי קצינת חמ"ל בחטמ"ר אפרים, ועכשיו הוא שוכב ממש מולי בתור קמ"מית (קצינת מבצעים מיוחדים) בחטמ"ר שומרון. האמבולנס עם המחבל כבר מצא את דרכו לצריפין ואת הנשק העברתי לשוטרים, אבל אותה תחושת סיפוק וסגירת מעגל תלווה אותי כנראה לא מעט. כי מבינים? העסק כבר הפך לאישי, אנחנו נושמים - צבא, קמים בבוקר - צבא, הולכים לאכול - צבא ומגנים על המולדת - צבא. קשה להעביר כאן יום בלי לחשוב על משמעות הדברים.

התפקיד פתאום מקבל משמעות חזקה. אותו תפקיד שלא בדיוק הבנתי בהתחלה, וכשאת ההודעה ממיטב קראתי מהטלפון בהרמת גבה: "מלש"בית יקרה, שובצת כעובדת חדר מבצעים. גיוס מוצלח!". לא תיארתי לעצמי את העוצמות של העבודה המבצעית, המורכבת ככל שתהיה בכל הזירות. וזו רק טעימה קטנה מעולם שלם שמתנהל מאחורי הקלעים כדי לוודא עד כמה שאפשר את ביטחון והגנת התושבים. מערכת שמורכבת מאנשים טובים בכל הגילים ממגוון האוכלוסייה ופועלת מתוך חובה ורצון להפוך את המדינה שלנו ליותר טובה ובטוחה בשבילנו לחיות בה.


אני שמחה בכל פעם מחדש על הזכות והיכולת.

סגן שיר 
קצינת חמ"ל אפרים בדימוס
קמ"מית שומרון