המצב עם איראן נמצא היום בנקודת רתיחה של ממש, רגע לפני התנגשות. המדרון שמוביל למלחמה נעשה חלק אפילו יותר לפני כחודשיים, כשהאיראנים שלחו מל"ט חמוש לישראל ומטוס קרב ישראלי הופל. מאז, התקיפות המסתוריות על מטרות איראניות בסוריה – המיוחסות לישראל - נמשכות ביתר שאת, ובכירים משני הצדדים משגרים איומים שרק הולכים ומחריפים.
פעמוני מלחמה אמנם מצלצלים בדלתות, אך הסיכוי ששני הצבאות יתנגשו באופן ישיר אפסי כמעט כמו הסיכוי שלכם לזכות בלוטו. המרחק בין שתי המדינות כל כך גדול, שאין לאיראנים סיכוי להגיע עם דיביזיות לגבולותיה הצפוניים של ישראל. ובכל זאת, עבורנו בפז"ם זו הזדמנות לבדוק למי יש יותר גדול; למי יש קבלות לאיומים שהוא יורה לעבר הצד השני. ספויילר: מספרים זה לא הכל.
נתחיל את הקרב שלנו בזירה האווירית. לחיל האוויר האיראני יש מספרים מרשימים: כ-700 כלי טיס, מהם 311 מטוסי קרב. מנגד, לחיל האוויר הישראלי יש על פי ההערכות בין 500 ל-600 כלי טיס, מהם למעלה מ-300 מטוסי קרב. לכאורה, לפי המאזן הזה אנחנו מגיעים לתיקו, אך בחינה עמוקה ומשכילה יותר של הנתונים מלמדת שהאיראנים הם לא יותר מנמר מעופף של נייר.
לאיראן מטוסי קרב מסוג מיג-29 וסוחוי 24 ו-25 משנות ה-70 וה-80, שגם אחרי השבחות נחשבים לישנים; מטוסי F-14 שרכשו מארה"ב בימים הטובים, שחצי מהם הושבתו בגלל מחסור בחלקי חילוף; ופנטומים, אותם חיל האוויר הישראלי הוציא משרות כבר לפני יותר מעשור.
מנגד, חיל האוויר הישראלי מפעיל את מטוסי הקרב המתקדמים בעולם: ה"אדיר" (F-35I) שהפך למבצעי ומתרבה ככל שהזמן עובר, וגם מטוסי F-15 ו-F-16 שעברו השבחות רבות. מעבר לזה, לטייס הישראלי שעות טיסה מבצעיות רבות, כמו גם תרבות ארגונית מהמובילות בעולם ושעות אימון שהאיראנים יכולים רק לחלום עליהן.
גם בתחום המטוסים ללא טייס (כטב"מים) - שם המספרים האיראנים מפלצתיים וכוללים לטענתם כמה מאות כלים - איראן מפגרת מאוד אחרי ישראל, שנחשבת מעצמה עולמית בתחום. ואם זה לא מספיק, המעטפת הישראלית מגיעה עד לחלל עם סדרת לווייני ריגול כחול לבן. אין ספק: את הקרב האווירי ישראל מנצחת בנוקאאוט מוחלט.
אין סיכוי שצבא היבשה האיראני הגדול יגיע לפה, אבל גם אם הם יצליחו להערים עלינו – הם יגיעו עם טכנולוגיה מיושנת ומערכות שמעלות אבק. 2,960 טנקים יש בשירות הצבא האיראני, ביניהם 150 טנקי M-60 אותם צה"ל הפעיל לפני 50 שנה, ו-2,000 טנקי T-72 איתם צה"ל התמודד עוד ב-1973. יש להם גם מאה טנקי T-55 שאפילו הרוסים לא זוכרים מתי הם תוכננו. ולגבי הטנקים בייצור עצמי: מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת – טנקים סובייטיים עם מערכות משופרות.
מנגד, על פי פרסומים זרים יש לצה"ל כ-2,500 טנקים, מהם מאות טנקי מרכבה סימן 4 עם מערכות "מעיל רוח" ומאות טנקי מרכבה סימן 3 שזכו גם הם לקבל מערכות מחשוב מתקדמות.
יש לומר שצה"ל חלש באופן היסטורי בתחום הארטילרי: על פי פרסומים זרים לצה"ל יש מאות תותחים כחול לבן בלבד, כשלאיראנים יש 2,610. גם בתחום הרקטות קצרות הטווח יש לאיראן כמות אדירה של כלים ביחס לצה"ל, אך פה חשוב להזכיר שהאיכות גוברת על הכמות. אנחנו מסמנים לעצמנו עוד נוקאאוט – ועוברים לתחום הימי.
הצי האיראני יכול להעמיד כמות כלים אדירה ביחס לחיל הים הישראלי - אבל שוב, הוא מורכב מטכנולוגיה מיושנת ולא רלוונטית לשדה הקרב של ימינו. מדובר בספינות טילים ופריגטות מהעידן הסובייטי, כשמולן ניצבות ספינות סער ישראליות עם מערכות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם.
העוקץ האיראני נמצא דווקא בכמות אדירה של ספינות תקיפה קטנות ומהירות – אך הן ממש לא יכולות להתקרב לחופי ישראל. וגם אם כן, סביר שיהיה מי שישמיד אותן בדרך, ממש כמו משלוחי הנשק ששווייץ ושבדיה משמידות חדשות לבקרים. נראה שגם בתרחיש הימי, ישראל מנצחת.
האס האיראני
לאיראן יש כמה מאות טילים לטווח בינוני מסוג שיהאב לדגמיו, שלהם אין את הטווח להגיע לישראל – ולכן הם מנסים להעביר אותם ללבנון ונראה שגם לסוריה. למרות זאת, לפי הערכות אחרות הם מחזיקים בכ-700 טילים בליסטיים שיכולים לפגוע בישראל.
מנגד, לישראל יש מערכת הגנה רב-שכבתית וייחודית מאוד, גם ביחס למדינות הכי מתקדמות בעולם. לא משנה מאיזה טווח ישוגר הטיל האיראני, הוא יתקל במערכות ההגנה האווירית קלע דוד וחץ. נכון, אין הגנה של מאה אחוז, ופה ושם יפלו טילים בישראל – אך סביר שרובם יושמדו עוד לפני שיגיעו לכאן.
בתרחיש שבו ישראל תתקוף באיראן או תגיב לתקיפה איראנית, סביר שהטייסים הישראלים ימצאו מערך נ"מ ענק למדי. על פי ההערכות, לאיראנים יש כ-300 סוללות של טילי נ"מ, ולצד אלה גם מאות ואלפי תותחי נ"מ שמרושתים כולם למכ"מים הפרוסים ברחבי המדינה.
לאיראנים יש 29 סוללות SA-15, 10 סוללות טילי SA-22 וגם סוללות מתקדמות פחות כמו SA-2, SA-3 וגם SA-5 – זו שהפילה את מטוס ה"סופה" הישראלי לפני כחודשיים. אך גולת הכותרת של מערך הנ"מ האיראני היא מערכת S-300 הידועה לשמצה. לפי פרסומים זרים, טייסי חיל האוויר התאמנו נגדה במסגרת תרגיל בינלאומי ביוון. חוץ מזה, המערכת מוצבת בסוריה גם כיום, אך טייסי חיל האוויר גוברים עליה ותוקפים במדינה לפי פרסומים זרים, ולעתים גם באופן מוצהר.
גם בקרב מערכות ההגנה, לאיראנים אין כיסוי לצ'ק האיומים שלהם - והאייטולות בטהרן יודעים את זה. אך יש תחום אחד שבו הם באמת טובים: טרור. ללוחם האיראני יש ניסיון מבצעי לא קטן שנצבר במלחמה האכזרית וארוכת השנים מול עיראק בשנות השמונים – וגם בשדות הקטל בסוריה. קצינים וחיילים איראנים משתתפים בלחימה לצדו של הנשיא אסד וצוברים ניסיון בהפעלת מיליציות מחדרי פיקוד איראניים. אך האיום האמיתי נשקף דווקא מארגון משמרות המהפכה המפיץ טרור וזורע הרס בכל רחבי העולם, עם כ-120,000 חיילים וקצינים המפעילים חיל האוויר, חיל יבשה וחיל ים משלהם, תוך התמחות בלוחמת גרילה ובהפעלת מיליציות מקומיות.
מעבר לזרועות העצמאיות, ארגון משמרות המהפכה בניצוחו של קאסם סולימני מפעיל גם יחידות מתאבדים גדולות: לפני מספר שנים חשפו האיראנים את הכשרתם של 40,000 מתאבדים, כחלק ממורשת ארוכת שנים: במלחמת איראן-עיראק הם שלחו אלפי מתאבדים לטהר שדות מוקשים בגופם – הבסיג'.
אנשי משמרות המהפכה הם אלה שמפעילים את חיזבאללה ואת המיליציות השונות בסוריה. ביום פקודה הם יפעילו את הכוחות האלה מול ישראל במלחמה שתפרוץ בכל החזית הצפונית, לפי ההערכות במערכת הביטחון. צה"ל, חשוב לומר, מתכונן לתרחיש הזה כבר כמה שנים, ועל פי שטף הדיבורים – גם מוכן לקראתו.
התוצאה: מנצחת ברורה
לאיראנים אין שום יכולת לממש את האיומים "להשמיד את הישות הציונית". הצבא שלהם פשוט לא יעמוד בזה, ואפילו לא החשבנו את הפוטנציאל הגרעיני המיוחס לישראל: פרסומים זרים מדברים על כ-80 ראשי נפץ גרעיניים, בעוד שהאיראנים טרם השלימו את תכנית הגרעין שלהם.
מלחמה היא דבר מדמם וכואב, אך אזרחי ישראל חייבים להפנים שישראל היא מעצמה צבאית שמביסה את איראן בכל תחום אפשרי. בניגוד לתקופה שקדמה למלחמת יום כיפור, מערכת הביטחון ממש לא מזלזלת באויבותיה – ועובדת כל העת כדי שנוכל לישון בשקט. ואנחנו יכולים לישון בשקט.