אוגדה או בעצם מפקדה? המהלך התמוה של צה"ל - בזמן שחסרים לוחמים בשטח

צה"ל הודיע השבוע על הקמת אוגדה חדשה, אוגדה 38 בפיקודו של תא"ל שרון אלטיט, במהלך שהוצג כצעד משמעותי לחיזוק המענה המבצעי של הצבא בעקבות לקחי 7 באוקטובר. אלא שמאחורי ההכרזה הרשמית מסתתרת תמונה מורכבת הרבה יותר: בפועל, לא מדובר בהקמת אוגדה לוחמת חדשה עם כוחות נוספים, אלא בהקמת מפקדת אוגדה שתתבסס על חטיבות קיימות, שבשגרה משמשות כבסיסי הדרכה. כוחות שפעלו במהלך המלחמה תחת אוגדות צה"ל הקיימות.

אוגדה 38 החדשה לא תכלול חטיבות סדירות חדשות, גדודים נוספים או כל תוספת של כוח אדם לוחם בסדיר או במילואים. החטיבות שיוכפפו לה הן חטיבות קיימות, שפועלות בעיקר בתחום ההכשרה והאימון, ובשעת חירום משמשות כעתודה מבצעית. המשמעות היא שמדובר בשינוי ארגוני ופיקודי בלבד - ולא שינוי מהותי ביכולת הצבאית בשטח, או כזה שיחלוק טוב יותר בנטל ויפחית את שחיקת הכוחות הקיימים.

בצה"ל טענו שהאוגדה החדשה תהיה רב-זירתית. אבל המהלך מעורר שאלות לנוכח המציאות המבצעית, שבה האוגדות המרחביות והאוגדות הסדירות של צה"ל הן ממילא אוגדות רב-זירתיות. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" חטיבות הועברו בין אוגדות, פעלו תחת פיקודים שונים ולעיתים אף במקביל במספר גזרות, דבר שהפך לשגרה מבצעית לכל דבר.

מפקדה חדשה מול הבטחות לקיצוץ

בנוסף, הקמת מפקדת אוגדה נוספת אינה ממציאה שיטת פעולה חדשה, אלא מעניקה לה מסגרת פורמלית נוספת, בעלות גבוהה כלכלית ומבחינת משאב אנושי. העיתוי של ההכרזה מוסיף נדבך בעייתי: הקמת מפקדת אוגדה 38 התרחשה יממה בלבד אחרי שצה"ל עצמו תדרך על בזבוז כוח אדם במפקדות, על הצורך בצמצום תקנים עורפיים והסטת משאבים לכוח הלוחם. הקמת מפקדה אוגדתית חדשה, גוף פיקודי עתיר תקנים, קצונה ומטה, נתפסת בעיני קצינים רבים כמהלך הסותר את הרוח שעליה דיבר הצבא במהלך התקופה האחרונה בכל הקשור ליעילות כוח האדם והמסגרות השונות.

במציאות שבה צה"ל נדרש להכרעות קשות על חלוקת משאבים, כוח אדם וזמן, הקמת אוגדה "חדשה" ללא חידוש אמיתי בסד"כ וגם בתפיסת ההפעלה והפיקוד, עלולה להיתפס כמהלך סמלי יותר מאשר פתרון עומק לאתגרי הביטחון הנוכחיים.

נראה שהכשל המרכזי בהקמת מפקדת האוגדה הזאת, זה שהמפקד של האוגדה הוא גם האיש שאחראי על ההכשרות בצה"ל. בעבר צה"ל כבר הפעיל מפקדות שהיה להן תפקיד בשגרה ותפקיד אופרטיבי בחירום. למשל ב"מבצע ליטני", מפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי הייתה מפקדת אוגדה, והיו מקרים נוספים. אבל בצה"ל הבינו אז שזה לא עובד טוב; שכן מפקד אוגדה עמוס מסביב לשעון בתכנון אופרטיבי ובניין כוח, ואין לו קשב למשימות אחרות.

בצה"ל מאמינים: מהלך שיוביל לשיפור גם בחירום

מנגד, נושא ההכשרות של זרוע היבשה נמצא במקום מאוד נמוך ודורש קשב של מפקד מרכז הכשרות היסוד. סביר שמפקד אוגדה 38 יעדיף לעסוק בתפקיד האופרטיבי שלו ויאציל סמכויות למפקדי בסיסי ההכשרות, שזה בדיוק מה שצה"ל ניסה להימנע ממנו על סמך ניסיון העבר.

בצה"ל מדגישים שמדובר במהלך שנועד לשפר את השליטה, הפיקוד והפעלת כוחות בעת חירום, במיוחד נוכח ריבוי הזירות והעומס על האוגדות הקיימות. אולם השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם שינוי ארגוני נוסף, ללא תוספת כוח לוחם וללא צמצום ממשי של מפקדות אחרות, אכן משפר את היכולת המבצעית או שבעיקר מייצר תחושת עשייה ומענה תודעתי?,

אוגדה 38 תהיה אחראית על הכשרת הכוחות הלוחמים משלב הכשרת היסוד ועד להפעלתם המבצעית. האוגדה מורכבת מכלל חטיבות ההכשרה של זרוע היבשה: בה"ד 1 (שאגב לקחו לו את המסייעת והגדס"ר ונראה שהכוונה היא לחטיבת המילואים 261), מביסל"ח, חטיבה 460 (בסיס ההכשרות שיזפון), בית הספר להנדסה צבאית, בית ספר לתותחנים (שבטה) ובהל"ג. מפקד האוגדה, תא"ל שרון אלטיט, משרת כיום כמפקד הכשרות היסוד וראש חטיבת ההפעלה בזרוע היבשה.

לקחי העבר והשם ההיסטורי

כל בסיסי ההכשרה האלה הם מסגרות לוחמות בחירום, שהיו שייכות או הוצבו עד לאחרונה תחת אוגדות קיימות. כך יוצא, למשל, שחטיבה 261 נלקחת למעשה מאוגדה 252 - שאגב הוזנחה באופן קיצוני עד מלחמת 7 באוקטובר, וזה הוביל ללא מעט בעיות במלחמה.

מדובר בהחזרה של שם היסטורי. אוגדה 38 הייתה הראשונה בתולדות צה"ל שהשתתפה במלחמה, מלחמת סיני. במלחמה הזאת היא הייתה מעורבת במה שנחשב עד היום לאחד מאירועי הירי הדו-צדדי הקשים ביותר שהיו בצה"ל. באותו אירוע כוח של חטיבה 7 השמיד פלוגה של חטיבה 10 מאוגדה 38, ועשרים וחמישה חיילים נהרגו - אירוע שהוביל להקמת ערוץ חירום. זו גם הייתה האוגדה הראשונה שהפעילה שריון ושפיקדה על עוצבות מילואים. מפקדה האחרון של האוגדה, שהייתה קיימת אז ונסגרה, היה אריאל שרון ז"ל. הוא הוביל אותה בקרב האוגדתי המוצלח באום כתף במלחמת ששת הימים.