כשעזב בחופזה את ביתו בנתניה במוצ"ש של ה-5 ביוני 1982, בוסי לא ידע שקצת פחות מארבע יממות לאחר מכן הוא יציל חטיבת טנקים מאש תופת סורית בעין זחלתא שבלבנון.
בוסי, קצין תותחנים צעיר בתקופת לימודים במכללה לפיקוד ולמטה (פו"ם), זכה בתום הקרב לחיבוק ממפקד האוגדה מנחם עינן. "שמעתי את הסיפור של הלילה, אתה גיבור!", אמר עינן. "עבדתי בדיוק לפי תרגולת שחונכתי אליה, לא עשיתי שום דבר חריג ומיוחד", הצטנע בוסי.
ימי הלחימה הראשונים במלחמת לבנון הראשונה עברו על חטיבת הטנקים 500 בשקט יחסי. החטיבה הובילה את אוגדה 162 בגזרה המרכזית בלבנון. רק בבוקר יום שלישי, ה-8 ביוני, נתקלו כוחות קדמיים בכוח סורי קטן באזור גשר הבסרי. מסוקים סוריים תקפו את הכוח וגרמו לנפגעים. אחר הצהריים פקד המח"ט דורון רובין לנוע לכביש ששת המסלולים - כביש ביירות-דמשק.
הסורים, שהבינו את כוונת הכוח, נערכו מחדש כדי לאבטח את הכביש ולמנוע מכוחות צה"ל להגיע אליו. מפקד האוגדה האיץ במפקד החטיבה לכבוש את עין זחלתא לפני שהסורים ישתלטו עליו. כוח ראשון הגיע לעיירה לקראת ערב, נתקל, ונחלץ מהכפר. חטיבה 500 נערכה ללילה מחוץ לכפר.
למעשה, החטיבה נערכה בליבו של מגנן נגד טנקים מצויד ומוכן בדיוק לסיטואציה הזאת. מפקד הסיוע החטיבתי, רס"ן רמי (רחמים) בוסי, הבין היטב את המצב והכין את כוח האש שעמד לרשותו למקרה מסוג זה.
ביום חמישי, בשעה שלוש לפנות בוקר, נפתחה אש תופת על החטיבה.
יום חמישי: "זאת מלחמה"
חמישי, 10 ביוני, 03:30 לערך. עין זחלתא. בוסי, מפקד הסיוע של חטיבת הטנקים 500, פוגש את מג"ד הטנקים עמי אבן. השניים מתחבקים ומתעדכנים.
דורון רובין, מפקד החטיבה, עדיין לא שב מקבוצת הפקודות באוגדה. "דיברנו, ניסינו להבין מי נמצא איפה", נזכר בוסי, "ואז, כמו בסרטים, בעודנו עומדים ומדברים, בבת אחת נפתחה עלינו אש תופת מכל הכיוונים. טילים עפים, פגזים, אש מנשק קל. הכל. מהומת אלוהים. אמרתי לעצמי שאני חייב להעביר לסוללות את מילות ההפעלה. לא להתפתות לירות על מה שנדמה לי כמטרות, אלא להפעיל את התוכנית המקורית, וזה מה שיביא לתגובה המהירה ביותר. אני קורא במכשיר הקשר הנייד שברשותי, והגדוד לא שומע אותי".
בדיעבד מתברר שמאיר מרציאנו, קצין האג"ם של האגד, כן שמע את בוסי. הוא היה ממוקם גבוה יותר, והוא זה שהפעיל את הגדוד. "אני רץ, מדלג בין הקליעים, ואש נורית לעבר הנגמ"ש שלי. המולה רבתי. אני מדלג ורץ, ואז קורא לאלוהים: ‘אלוהים! עכשיו אני צריך אותך – או שלא צריך אותך בכלל! תן לי להגיע בשלום למכשיר הקשר, כדי שאוכל להפעיל את האש!'. אני מגיע לנגמ"ש, המיקרופון ממתין לי, אני מפעיל את הסוללות – ושומע כמו בחלום את הדיווח הבא: 'כאן נזיר, נחושת ראשון נורה עבור!'".
את מילת ההפעלה שומע נחום כ"ץ, סמג"ד 403. הגדוד נע בדרכו לכביש ביירות-דמשק במסגרת חטיבה 500. כ"ץ לא הכיר את בוסי לפני כן, אבל כבר התרגל לשמוע את קולו המחוספס ברשת הקשר.
"כהרגלי", משחזר כ"ץ, "התארגנתי לשינה בנגמ"ש המג"ד. סידרתי את מיקרופון הקשר כך שאוכל לענות בכל מצב. פתאום אני שומע את הקול של בוסי במכשיר. עניתי לו ראשון, הערתי מיד את כולם ורצתי לסוללות. ירינו כמו משוגעים כדי לחלץ את החטיבה. עד עין זחלתא, המלחמה נראתה לנו כמו סדרת חינוך. לא נפגעו לנו חיילים, והכל נראה כמו אימון אינטנסיבי. אחרי עין זחלתא הבנו שזה עסק רציני, זאת מלחמה".
יום ראשון: בלב ארץ אויב
בבוקר יום ראשון חוצה 403 לראשונה את הגבול, בדרך לעמדות המתוכננות בעמק עיון, מיד אחרי גדוד הטנקים 195 בפיקוד עמי אבן. סדר התנועה היה פלוגת טנקים, פלוגת חי"ר מגדוד נח"ל ולאחר מכן שלוש סוללות תותחים – כשנגמ"ש המג"ד מוביל.
בשלב מוקדם של התנועה נפרד הגדוד מסוללה א', שפרסה באזור נבטיה לטובת סיוע לכיבוש הבופור, והגדוד המוקטן הפך בפועל למשמר קדמי במסגרת חטיבה 500. בניגוד למה שהיה מקובל עד אז בחיל, המג"ד בן קיקי נשאר עם הגדוד ופיקד עליו, ולא שימש מפקד סיוע חטיבתי. זה היה אחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים: הפרדת הקישור והשארתו של מפקד הגדוד עם חייליו בעת לחימה.
את תפקיד המס"ח קיבל רמי בוסי."לא הכרתי את בוסי באופן מיוחד, אבל במלחמה הוא התגלה לי קצין משכמו ומעלה", מספר בן קיקי. "כששאלתי אותו מאוחר יותר, מה הביא אותו להפעיל אש כמו שהפעיל, ענה לי בפשטות: 'ככה לימדו אותי בקורס קש"א'. איש צנוע ולוחם אמיתי".
וכך כתב נחום כ"ץ ביומנו בזמן אמת: "נוסעים כל הלילה, עד 5 בבוקר, עוברים את הליטני, עוברים דרך הנבטיות הכבושות, נעים צפונה. באזור חבוש יורים עלינו. משיבים באש מקלעים ומסתלקים מהמקום. רואים מחבל ראשון מרוטש. ב-7 בבוקר מתמקמים על יד צרבא, שם היו תותחי 130 שירו עלינו. 50 מטר מהעמדה אנו מוצאים את התותח הארור שירה על קריית שמונה... ממשיכים שם כל היום ויורים הרבה".
יום שלישי: מהומת עין זחלתא
בבוקר היום השלישי נתקלו הכוחות הקדמיים של האוגדה בכוח סורי קטן מחטיבה 85 באזור גשר הבסרי. הכוח הקדמי השמיד את הכוח הסורי, שנע על גבי נגמ"שים, ואף לקח מספר שבויים. מיד לאחר מכן הורה פיקוד הצפון לאוגדה לנוע מהר ככל האפשר לכביש ביירות-דמשק. כשהסורים זיהו את מגמת הכוח, שנע לעבר הרי השוף, הם ערכו יחידת שריון מתוגברת ביחידות קומנדו ואמצעי לחימה נגד טנקים בשילוב כוחות הנדסה, בין צופר לשתורא, כדי לאבטח את הכביש.
לקראת צהריים הגיעה חטיבה 500 לכפר ברוך. עצירה. המח"ט רובין כינס את כל המפקדים להתייעצות ולתדריך. בוסי ירד מהנגמ"ש, מפויח, לא מגולח, מצדיע ומציג את עצמו כמפקד הסיוע החטיבתי. זאת הייתה הפעם הראשונה שבחטיבה פוגשים את "מעיל". הכוחות כובשים את כפר ברוך ולוקחים שבויים, אחד מהם תימני. "בתור שולט בשפה הפכתי לחוקר שבויים לעת מצוא", מספר בוסי.
התנועה נמשכת, איטית. חטיבה 500 קצרה בסולר, והמיכליות הרחק מאחור. החיילים נכנסים לתחנת דלק ומתדלקים. קצין התחזוקה החטיבתי מאשר בכתב את כמות הסולר שנשאבה: מאוחר יותר יקבל בעל התחנה את הסולר בחזרה – עד הליטר האחרון.
בזמן שכל הרק"ם עומד על הציר, מימין הר ומשמאל תהום, רואה בוסי מסק"ר אויב – לראשונה בחייו. "המסק"ר המתין מאחורי גבעה, עלה לעמדת תצפית, אני רואה את האף הצר שלו", מספר בוסי, "ופתאום רואים טיל יוצא ממנו. כולם מסביבי יורים כמו משוגעים. הטיל פוגע בטנק שלנו ומפוצץ אותו. בלגן".
בוסי מתעשת, מזהה במפה את האזור של המסוק ופוקד על גדוד 403: "נזיר כאן מעיל כחול 4105 ,הרם 600 בקרבה. אש עבור!!!". באותו רגע ממציא בוסי תרגולת חדשה: ירי ארטילרי במסוקי קרב.
אחר הצהריים פוקד המח"ט על כולם: "לנוע קדימה לכביש ששת המסלולים!". רובין פיצל את התנועה לצירים נפרדים בין הגדודים: גדוד הנח"ל, 932 עם הקש"א יוחנן פוד, נעים ראשונים, כשמחלקת טנקים מובילה.
"ממשיכים בתנועה, כבר דמדומי חשיכה, וברכס ממול מזהים שיירה שיורדת עם אורות", משחזר בוסי. "אני שואל את דורון אם אלה כוחותינו – הוא משיב בשלילה. ליתר ביטחון אני שואל גם את שב"ם ולבסוף את מרציאנו – תשובתם שלילית. אני מציב את גדוד 403 על השיירה, ופוקד על בן קיקי להיות מוכן עם מצרר שחור. יריתי על הכוח ממול שני מטחים. היו פיצוצים. האורות כבו ונעלמו. זאת היתה פעם ראשונה שהפעלתי במלחמה אש על אויב שנראה בעין".
לפנות ערב מקצה בוסי סוללה לרשות פוד, שנע אחרי המח"ט. בינתיים התפצלה החטיבה לשני צירים, והיא נמצאת במרחק אווירי של כעשרה קילומטרים מכביש ביירות-דמשק. בערך בשעה 18:00 מגיעים הכוחות לעין זחלתא, כפר מוסלמי קטן, המונה כמה מאות תושבים וממוקם על שלוחה בין שני יובלים הנשפכים לנהר דאמור.
"חושך. שומעים יריות, נק"ל וטנקים", משחזר בוסי. "מהומת אלוהים. כוח החוד ירד למטה לעבר הכפר. אני נמצא למעלה, ואין לי מטרות לירות עליהן. לא ברור מה קורה בכלל, היכן כוחותינו והיכן האויב. בדיעבד מתברר שמחלקת הטנקים המובילה בחוד ירדה בפיתולים, וליד מפל יפהפה חיכו לה הטנקים הסוריים. הם הסתתרו במחפורות, והתקילו מטווח קצר. טנק שלנו מנסה לתמרן, נע לאחור על גשר ומתהפך כשהשרשראות שלו כלפי מעלה. הקש"א לא הפעיל אש.
"אנחנו מבינים שיש שם מערך מוגן עם טנקים. ניתנת פקודה לשפר לאחור, כדי לצאת מטווח הטנקים. אני מתארגן ומתחיל לטווח ולרשום את השטח באש ליתר ביטחון. אני מטווח גם את הרכסים השולטים, על מנת להיות מוכן לכל הפתעה".
בגזרה המזרחית מתנהלים העניינים בקצב שלהם. בפיקוד מחליטים, ובצדק, שבגזרה המרכזית אין מספיק ארטילריה לסיוע קרוב לכוחות. הנטל המועמס על גדוד 403 אינו סביר, ויש לתגבר את הגזרה.
יום רביעי: לילה לא שקט
הלילה שבין שלישי לרביעי. בחטיבה 500 כנראה כולם הלכו לישון. בוסי לא מצליח להירדם ונשאר בצריחון של הנגמ"ש, מנסה לצלוח את החשיכה בעזרת המשקפת שלצווארו. "הייתי בטוח שיש פה משהו, לא הייתי רגוע. לילה לא שקט".
בסביבות 3:00 לפנות בוקר מגיע באומל, הסמח"ט, לנגמ"ש של המס"ח וצועק לו "בוא! יש כינוס מפקדים!". בוסי משתהה בירידה מהנגמ"ש כדי לארגן לעצמו את מכשיר הקשר הנייד. באומל מדרבן אותו. בוסי מתעקש לסיים את ההתארגנות. הוא מלביש את המלקודים על זרועות ידיו, מדוגם "כמו חניך בקורס מס"ח". רק אז הוא יורד מהנגמ"ש ומצטרף לסמח"ט.
חצי שעה אחר כך נפגשים המפקדים. במהלך הפגישה נפתחת על החטיבה אש תופת מכל הכיוונים. בוסי פונה לעזרתו של אלוהים ושל גדוד 403, ומפעיל אותם על אותן מטרות. המיקרופון המיטלטל מהנגמ"ש, אותו הכין מבעוד מועד, מסייע לו לחסוך כמה שניות של טיפוס מייגע תחת אש. מהצד השני, עם המיקרופון המיטלטל של סמג"ד 403, ניצב כ"ץ. הוא עונה ומשיב באש.
שב"ם, קצין האג"ם, קורא להם: "מעיל – תציל אותנו!". ואחרי שראה את המטחים: "מעיל – כל הכבוד!".
את הזעקות של שב"ם שומע גם מאיר, קצין האג"ם של א"א 215: "...ואז אני שומע ברשת הקשר האוגדתית צעקות של שב"ם, קצין האג"ם של חטיבה 500 : ‘הצילו! הצילו! יורים עלינו מכל הכיוונים!'. בוסי, המס"ח, הפעיל את גדוד 403 על מטרות אש סכנה. כל התשדורת מתבצעת דרכי. לבוסי אין קשר ישיר עם הגדוד בגלל התנאים הטופוגרפיים. כל הלילה התבצע הירי לחילוץ חטיבה 500. השבוי התימני מנצל את המהומה ובורח מזחל"ם המודיעין בו שהה.
"אני מתעורר בבהלה מירי תותחים", נזכר בן קיקי, מג"ד 403, "שאלתי את קצין ניהול האש, רונן, מה קרה? הוא השיב לי שאינו יודע בדיוק, אבל הוא חושב שהכוח של חטיבה 500 הסתבך. ירינו כמו מטורפים. הבנו מרשתות הקשר שיש בעיה רצינית, רק לא הבנו עד כמה.
"בוסי פעל בתבונה רבה. הוא סגר על החניון החטיבתי מכל הכיוונים. בדיעבד התברר לי שהחניון הותקף באש נ"ט ונק"ל מכיוון הכוחות הסוריים שהיו בעין זחלתא. הטנקים פשוט ישבו בתוך מתחם סורי שעבד כמו שצריך. מסך האש וההכנות המקצועיות של בוסי אפשרו לנו להגיב מיד ובמדויק, ובכך להציל למעשה את הטנקיסטים. לקראת הבוקר נשארנו כבר ללא תחמושת. ירינו הכל. אחד המסו"לים אמר לי שקיבל פקודת אש ואין לו מה לירות, אמרתי לו לירות פגזי תאורה רסיקת קרקע... זה מה שהיה".
אחרי עלות השחר מתחילים הכלים לסגת מהחניון למקומות בטוחים יותר. בוסי נשאר מהאחרונים. הוא מתקן את האש בהתאם למטרות שהוא מזהה, יורה פגזים ומשלב בהם עשנים, כדי שהכוח יוכל להתפנות בחסות המיסוך. האגד שאליו הוא משתייך כעת, 215 , מימש והצדיק הלכה למעשה את שמו: "עוצבת עמוד האש".
בזווית העין רואה מפקד הסיוע את המח"ט רובין פורק מהג'יפ שלו ומנהל קרב לחילוץ הפצועים. רובין, שהיה בלילה אצל מפקד האוגדה, פועל קודם כל לייצוב המצב. אלה השעות היפות של האגד, כשאופו ומאיר מצרפים לו את גדודי המילואים של שוח וג'יניס, שהגיעו לגזרה.
לפנות צהריים משנים בחטיבה 500 את מיקום הכוחות, ונערכים בעמדת תצפית מעל עין זחלתא. מפקד האוגדה מגיע, ובחפ"ק עוסקים בתכנון כיצד לכבוש את הכפר. בוסי עסוק בזיהוי מטרות והורדת אש עליהן. עינן, שרואה את בוסי בפעם הראשונה, מחבק אותו ואומר: "שמעתי את הסיפור של הלילה, אתה גיבור!".
הספר "תותחנים בשל"ג" מביא את סיפורו של חיל התותחנים במלחמת לבנון הראשונה. הספר, שנכתב על ידי תא"ל (מיל.) יעקב זיגדון וסימן טוב שגיא, מרכז סיפורים של למעלה ממאה לוחמים ומפקדים שהשתתפו בקרבות שהוכיחו לצה"ל את חשיבותו של חיל התותחנים. הספר מוצע למכירה בחנויות הספרים, וההכנסות ממכירתו קודש לעמותת חיל התותחנים.