מזה שנותן מכות - לזה שסופג: הטלטלה בבסיג' שתוביל לשינוי באיראן?

שילוב אירועים מעניין ביחס לבסיג' קורה בשבוע האחרון: חיסול הנהגת הארגון והעומד בראשה, ע'לאם רצ'א סלימאני, לצד ציד אינטנסיבי מהאוויר של מחסומי הבסיג' הפרוסים ברחבי טהרן בידי חיל האוויר. במקביל, ישנם דיווחים שלפיהם אנשי הבסיג' מחליפים בגדים כדי להימנע מזיהוי, ואף פורסם סרטון שנטען כי הוא מתעד אזרחים איראנים יורים לעבר כוחות הארגון.

הארגון, המורכב ממתנדבים של משמרות המהפכה, נחשב לאחד הגופים האלימים ביותר של המשטר האיראני. שיא האלימות הגיע בינואר האחרון עם דיכוי ההפגנות נגד המשטר. במהלך אותו גל מחאה נרצחו מפגינים רבים ללא הבחנה. הבסיג' הצליח לדכא ביד קשה את ההפגנות שאיימו על השלטון, אך רבים עדיין נוטרים לו טינה. בישראל ובארה"ב מקווים שרצף האירועים האחרון יעודד את הציבור האיראני לשוב לרחובות.

הבסיג' הוקם בשנת 1979 בהוראת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, זמן קצר לאחר המהפכה האיסלאמית, ככוח מתנדבים עממי שנועד להגן על המשטר החדש ולסייע בהפצת ערכיו. עם השנים שולב הארגון בתוך משמרות המהפכה והפך לאחד מכלי המפתח של הרפובליקה האיסלאמית, לא רק בשעת מלחמה אלא גם בתוך איראן פנימה. במלחמת איראן-עיראק שימשו אנשי הבסיג' כמאגר כוח אדם המוני, לעתים תוך שימוש בילדים.

בהמשך הפך הארגון לזרוע מרכזית של השלטון בדיכוי מחאות, באכיפת קוד הלבוש האיסלאמי, בהפעלת נוכחות בשכונות, באוניברסיטאות וברחובות, ובסיוע לכוחות הביטחון בהתמודדות עם כל התנגדות פנימית. לאורך השנים שמו נקשר פעם אחר פעם בדיכוי אלים של הפגנות. לכן, עבור רבים באיראן הוא אחד הסמלים הבולטים והמאיימים של מנגנון ההפחדה של הרפובליקה האיסלאמית.

פגיעה בבסיג' זו פגיעה במשטר

אלא שהחשיבות של הבסיג' עבור המשטר אינה נובעת רק מכוחו הפיזי. עוצמתו טמונה גם בפריסה העמוקה שלו בתוך מרקם החיים האזרחי באיראן. בניגוד ליחידות צבאיות קלאסיות, הבסיג' פועל בתוך שכונות, קמפוסים, מוסדות חינוך ומרחבים ציבוריים, ולכן הוא משמש לא רק ככוח דיכוי אלא גם כעיניים, אוזניים וזרוע הרתעה של השלטון בתוך החברה עצמה. זו בדיוק הסיבה שפגיעה בו נתפסת כפגיעה ביכולת של המשטר לשלוט ברחוב האיראני בזמן אמת ולחנוק מחאה עוד לפני שהיא מתגבשת.

ניכר כי בשבוע האחרון ישראל וארה"ב, שנהנות משמיים כמעט נקיים מהגנה אווירית איראנית, מתמקדות במטרות המשטר ובייחוד בבסיג'. ההבנה היא שאת שינוי השלטון נכון לנסות לייצר מבפנים, ומי שמונע זאת בפועל הוא אותו גוף מדכא ואכזרי. אפשר לראות גם את המאמץ הפסיכולוגי שמושקע כדי לגרום לציבור באיראן להבין שהפעם הבסיג' אינו אותו כוח שהתנפל עליו לפני קצת יותר מחודשיים.

הקרב על התודעה

המוסד ומשרד ראש הממשלה מזהים גם הם את ההזדמנות ומנסים לעודד את האיראנים לצאת החוצה. חשבון המוסד הרשמי בפרסית פרסם לאחרונה כי "הקרב האחרון" מתקרב. גם משרד ראש הממשלה פרסם סרטון, שבו טען נתניהו כי "אנחנו צופים מלמעלה". ייתכן שמדובר גם ברמיזה לציבור האיראני שלעומת ההפגנות הקודמות, הפעם הוא עשוי לקבל סיוע בדמות חיל האוויר האמריקאי והישראלי.

במובן הזה, התקיפות אינן רק מהלך צבאי אלא גם מהלך תודעתי. המסר שמנסות ישראל וארה"ב להעביר לציבור האיראני הוא שמנגנון הדיכוי כבר אינו חסין כפי שהיה בעבר. במקביל, המסר לאנשי הבסיג' עצמם הוא משלים: מי שהורגלו לפעול מתוך ביטחון יחסי, להפגין נוכחות מאיימת ברחובות ולסמוך על עליונות מוחלטת מול אזרחים לא חמושים, נדרשים כעת להתמודד עם האפשרות שהם עצמם הפכו למטרה.

המבחן האמיתי של המהלך הזה לא יימדד רק במספר המחסומים, המפקדות או אנשי הבסיג' שנפגעו, אלא בשאלה אם ברחובות טהרן וערים נוספות יתחיל להיווצר מחדש אותו מרחב נשימה אזרחי שהמשטר הקפיד לחנוק במהירות בכל גל מחאה קודם. ימים יגידו אם התקיפות מהאוויר נגד הבסיג' וערעור יציבות המשטר יספיקו כדי לאפשר לאזרחים המדוכאים באיראן להפיל את שלטון האייתוללות.