תקציב הביטחון של מדינת ישראל (שכולל את הסיוע מארה"ב ומכירות של עודפי צה"ל) עומד על 55 מיליארד שקל - 55 מיליארד שאמורים להספיק לשכר לחיילים, גמלאות, שיקום נכים, תשלום למילואים, תחזוקה שוטפת, פיתוח ורכש. בכל פעם שמתנהל דיון על תקציב הביטחון מתנהלים מאבקים סוערים בין הגורמים שדורשים לקצץ, בדרך כלל פקידי האוצר, לבין הצבא שמבחינתו נדרש לענות על כל האיומים. כשמסתכלים על מחירון הכלים הכי יקרים בצה"ל, אפשר רק לנחש עד כמה המאבקים האלה קשים ואיך כל מיליון לכאן או לשם יכול לשנות את תמונת המצב הבטחונית של מדינת ישראל.
חיל האוויר
חיל האוויר מפעיל אמצעי לחימה יקרים למדי, אם כי כפי שתראו בהמשך לא היקרים מכולם, שנועדו לתת מענה לאיומים קרובים ורחוקים וגם לאיומים אסטרטגים.
את מטוס ה F-15I הוחלט לרכוש כמענה לאיום האיראני ובנוסף בכדי לשמור על הפער האיכותי של צה"ל אל מול מדינות ערב. מדובר במטוס ורסטילי בעל יכולת תקיפה מדויקת בטווחים ארוכים, שמשולבת ביכולת אוויר-אוויר גבוהה. מחירו של המטוס עומד על כ-100 מיליון דולר ליחידה אחת, ולמדינת ישראל יש נכון להיום טייסת אחת שמפעילה את המטוס, טייסת הפטישים.
לצדו של מטוס זה נרכשו 102 מטוסי F-16I (לפחות מטוס אחד אבד בתאונה) שעונים פחות או יותר על אותן הגדרות משימה. רכש מטוסים אלו שנכנסו לשרות בשנת 2004 נחשב לאחת מעסקאות הנשק הגדולות ביותר של מדינת ישראל. עלות העסקה הייתה כ-4.3 מיליארד דולר כאשר מחירו של כל מטוס כזה עמד על 50 מיליון דולר. חלק מהתשלום נעשה באמצעות רכש של ציוד לצבא ארה"ב מתעשיות ביטחוניות בישראל.
למחיר המטוס יש להוסיף עוד מיליוני דולרים בשנה, הוצאות של תחזוקה ודלק לשעות טיסה. השיא עוד נמצא לפנינו וזה בגלל שבשנת 2014 ייכנס לשירות חיל האוויר הישראלי מטוס החמקן F-35. מחירו ההתחלתי של המטוס עמד על 80 עד 100 מיליון דולר ליחידה. אולם כיום, בגלל עיכובים ובעיות בפרויקט, עומד מחירו של מטוס בודד על 150-200 מיליון דולר למטוס אחד.
מערך הנ"מ
לאחרונה סיפרנו לכם על עלייה בביקוש של מתגייסים למערך הנ"מ ולא בכדי. כולם רוצים היום להגיע לסוללת כיפת ברזל שמגנה על אזרחי הדרום, או לסוללות "שרביט קסמים" שייכנסו בקרוב לשרות. נכון להיום מתוכנן רכש של 10 סוללות כיפת ברזל. חשוב להזכיר שמדובר בפיתוח ישראלי יחודי שהציב את מדינת ישראל כיחידה בעולם שמסוגלת להתמודד כיום עם איום של טילים. אבל ההתמודדות הזו עולה לנו כסף ולא מעט. מחירה של סוללה אחת נאמד ב-100 מיליון דולר. כל טיל מיירט עולה כ-50 אלף דולר. עלות תחזוקה שוטפת נאמדת ב-50 מיליון דולר לשנה. אי אפשר שלא להשוות את זה לעלות של אזרח מת בכדי להבין את הסיבות של קובעי המדיניות לרכש היקר. מדובר בחישוב קר ואכזרי אך עלות מותו של אזרח מוערכת ב-750 אלף דולר. כאשר מדובר באזרח צעיר וחישוב התפוקה שאמור היה לתת למשק הישראלי, עומד המחיר על 1.2 מיליון דולר. לכל זה יש להוסיף את עלות הנזקים ברכוש מפגיעות טילים בעוד הרבה מיליוני דולרים.
חיל הים
במאי השנה יצאה לכיוון ישראל צוללת הדולפין הרביעית שתיכנס לשרות חיל הים. אל תחכו לה בחיפה כי היא תגיע רק בשנת 2013, משום שההפלגה תימשך מספר חודשים בכדי לבחון את תפקודה. נכון להיום יש בחיל שלוש צוללות כאלה ובסופו של תהליך אמורות להיות בשרות שש צוללות מדגם זה. למרות הסבסוד הנדיב של הממשלה הגרמנית מדובר באמצעי הלחימה היקר ביותר של צה"ל. עלות רכישת שלוש הצוללות החדשות היא 1.4 מיליארד יורו, כשמתוך זה גרמניה תסבסד 400 מיליון. מה שאומר שמחירה של כל צוללת כזו עומד על 330 מיליון יורו ליחידה ובשקלים אנחנו מדברים על כמעט 2 מיליארד שקל ליחידה אחת.
צוללת הדולפין נחשבת לאחת מהמתקדמות בעולם. הן נחשבת לכלי ורסטילי בעל יכולות רבות שמסוגל להתמודד עם סוגי משימה רבים בתחום המבצעי והמודיעיני. על פי גורמים זרים צוללת זו מסוגלת לשגר מתחת לפני הים טילי יריחו עם ראשים גרעיניים. הצוללת השישית והאחרונה אמורה להגיע לישראל בשנת 2017.
כלי נוסף של צה"ל שנחשב ליקר במיוחד זה ספינת הטילים מסוג סער 5. בחיל הים יש כ-13 ספינות טילים, שלוש מהן מדגם סער 5. מחירה של ספינה אחת נאמד ב-100 מיליון דולר, לא כולל 35 מיליון, עלות מערכות אלקטרוניות מסווגות. הספינה נכנסה לשרות ב-1993 ובחיל רוצים לרכוש כיום ספינות טילים נוספות ומתקדמות יותר בכדי להגן על מצבורי הגז שנתגלו בסמוך לחופי ישראל בשנים האחרונות. סער 5, הגדולה בספינות הטילים שמשרתות כיום, מסוגלת לשגר טילים מסוג הרפון לטווחים של מאות קילומטרים כמו כן היא מסוגלת להעניק בסביבתה הקרובה הגנה מפני כלי טיס ולהתמודד עם צוללות.
זרוע היבשה
ביחס לזרועות האוויר והים נראה שהמערכות ביבשה הן כסף קטן אלא שכאן נכנס למשוואה נתון הכמות המספרית. בין הכלים היקרים של זרוע היבשה נמצא טנק המרכבה סימן 4, שעלותו מסווגת אך מוערכת ב-5 עד 6 מיליון דולר ליחידה. כיום יש חטיבה אחת בסדיר שמפעילה את הטנק ועוד אחת או שתיים במילואים. בהערכה גסה מדובר ב-300 טנקים. מחירו של הטנק עולה עם השנים בכדי לענות על אתגרים מבצעיים. בעוד שהדגם הראשון עלה כ-1.5 מיליון דולר ליחידה, הדגמים הקיימים כיום הגיעו כאמור ל-6 מיליון ליחידה.
כלי נוסף בצה"ל ששואב לא מעט כסף זה סוללות MLRS של התותחנים. על פי על פי אתר גלובל סקיורטי עלות משגר אחת נאמדת ב-2.3 מיליון דולר, ואם נוסיף את כמות המשגרים והטילים מודבר ב-20 מיליון דולר לסוללה אחת. המערכת מסוגלת לשגר טילים עם ראשי קרב מסוגים שונים למרחק עשות קילומטרים ונעשה בה שימוש רב במלחמת לבנון השנייה ובעופרת יצוקה. בחיל התותחנים מעוניינים לרכוש בשנים הקרובות סוללות נוספות ומתקדמות יותר בנוסף לרכש של תותחים חדשים שצפויים לעלות לנו כ-5 מיליון דולר ליחידה.
זרוע היבשה עולה סכום כסף לא קטן בין השאר בגלל מערך המילואים הנרחב שלה. בעוד שעלותו של חייל סדיר נחשבת לאפסית עלותו של חייל מילואים נאמדת ב-280 שקלים ליום. ישנם כ-365 אלף חיילים שמשרתים במילואים (אל מול 10 אלף בחיל הים ו-55 אלף בחיל האוויר). העלות הממוצעת של צבא המילואים מוערכת ב-2 עד 3 מיליארד שקל לשנה וזה לא כולל עלות עקיפה של עוד 2.5 מיליארד דולר בגלל היעדרות והפסד ימי עבודה.
עלות של מלחמה
אי אפשר שלא לסיים עם עלות נוספת שגובה ותגבה מחיר מהמשק הישראלי וזה עלות המלחמה. לא פחות מ-60 אלף חיילי מילואים גויסו במלחמת לבנון השנייה. ארבע אוגדות פעלו על אדמת לבנון, חיל האוויר ביצע בשמי לבנון יותר מ-11 אלף גיחות והפיל 7,732 פצצות רובן חכמות וטילים. צה"ל ירה 160 אלף פגזים ו-1,300 רקטות MLRS. כל זה עלה לנו 11.2 מיליארד שקל. במבצע עופרת יצוקה פעלו הרבה פחות כוחות מאשר בלבנון במיוחד בתחום המילואים. העלות בהתאם הייתה נמוכה יותר ומוערכת ב-100 עד 200 מיליון שקל לכל יום של לחימה. מספר זה לא כולל את הנזק למפעלי הדרום או לפגיעות בבתים ומכוניות פרטיות. חלק ניכר מעלות ימי הלחימה כיסה הצבא על ידי רזרבה שהוא מפריש בכל שנה כ-800 מיליון שקלים. לגבי "עמוד ענן", ההערכות מדברות על עלות של לפחות 2 מיליארד דולרים.
כפי שניתן לראות המספרים גבוהים במיוחד אולם לכל כלי יש משימה חשובה והתעדוף יימדד לרוב בחיי אדם. בימים שאחרי מבצע "עמוד ענן" כולם מחזקים את ידי צה"ל ואף אחד לא מתעכב על המספרים. סביר להניח שככל שהבחירות יתקרבו ויתחילו לדון בתקציב הביטחון הנושא יחזור ויכבוש לנו את הכותרות.