אי אפשר להפריז בכמות של סיפורי הגבורה שיוצאים מעזה, מהנחישות והחתירה למגע עד לניצחון של דור החיילים שנלחמים ברגעים אלה, שנמצאים גם בגבול הצפון, יהודה ושומרון, בים, באוויר וביבשה. מי שכונו, לא פעם בזלזול או בחשש, "ילדי דור הטיקטוק והאייפון" מוכיחים שהם לא נופלים ביכולות ובשליחות שלקחו על עצמם מדור לוחמי 67 או 73.
אם למישהו יש חשש גם לגבי הדור הבא, שם עניין המסכים גדול עוד יותר, עמיר מנחם, מנכ"ל ומייסד תנועת "חמש אצבעות" ורב סרן במיל' בשייטת 13 שפועל בתחום כמעט עשור, אומר בריאיון ל-mako בעקבות המלחמה, כי הוא מזהה "פוטנציאל בדור הצעיר שאכפת לו מהמדינה ועושה הכל כדי להתגייס ליחידות הכי קרביות ומשמעותיות. צעירים עם מוטיבציית שיא".
אין ספק שהדור הצעיר שנמצא בשדה הקרב של עזה מוכיח שהציונות אינה מילה שחלפה מהעולם. "דור המסכים" מוכיח שהם יודעים להתנתק מהם וכמה הם מבינים את הצורך להילחם במלחמה עד הניצחון, גם במחיר החיים שלהם. המפקדים שלהם רואים את זה ומעידים על זה בתחושה של גאווה.
באחד מסרטוני ה"רעל" המרגשים של מפקד גדוד 13 בגולני שנהרג בשג'אעיה, סא"ל תומר גרינברג, הוא תועד אומר ללוחמים שלו: "אז כנראה שאתם לא כאלה מפונקים", הוא הוסיף באותו סרטון, "וכנראה שאתם לא דור האייפון, אני גאה בכל אחד ואחד שעומד פה". המג"ד אמר ללוחמים שלו טרם הכניסה הקרקעית שגבתה את חייו ורבים מלוחמיו "חבר'ה, גדוד 13 גיבורים, אבל זאת רק ההתחלה".
"כמעט עשור שאני נמצא בעולמות האלה של ילדים ובני נוער", אמר עמיר מנחם מנכ"ל חמש אצבעות. תנועה שעובדת היום עם אלפי נערים ונערות. "בשנים האחרונות היה דיבור שזה דור מאוד שטחי, דור מסכים וטיקטוק ואינסטגרם. מדברים על זה שזה דור בלי אידיאלים שעסוק בעצמו". בפועל מנחם אומר שזה אף פעם לא היה נכון, והרצון שלהם להיות משמעותיים גבר הרבה יותר בעקבות המלחמה.
נכון לשנת 2023 תנועת חמש אצבעות מונה כ-2,000 בני נוער, מפעילה מכינות קדם צבאיות ויש להם כ-3,000 בוגרים פעילים ביחידות צה"ל השונות, בפרויקטים נרחבים עם משרד החינוך, עולם הספורט וארגונים עסקיים. בתנועה בוגרים וגם בוגרות, שאחת מהן תהיה הראשונה שמתגייסת ליחדת יהל"ם.
"יש פחות דיבור על 8200, יותר על קרבי"
"בשנים האחרונות, כמי שעובד הרבה מאוד עם בני נוער כשיש לנו גם מכינה קדם צבאית, אני רואה נוער שמאוד רוצה לעשות משהו משמעותי, הם מאוד רעבים וסקרנים. הרבה פעמים הם לוקחים את זה למקומות לא נכונים, אבל אני מזהה שהם מאוד רוצים", אמר מנחם שהוסיף, "המציאות של המלחמה וגם המצב שהיה בארץ לפני, גורם להם להתעורר כשאני רואה שיש ממש טירוף בקרב הנערים".
מנחם מעיד שלחמש אצבעות מגיעים בתקופה האחרונה: "כמות אדירה של נערים שרוצים להתאמן. אני מדבר על מכיתה ו' עד כיתה י"ב שמגיעים לאימונים עם מוטיבציה מאוד-מאוד גבוהה. הם רוצים להתגייס כשיש עוד שינוי מעניין, הדיבור פחות 8200 והרבה יותר קרבי. עוד נקודה מעניינת, הם כבר לא מדברים רק על שייטת 13 וסיירת מטכ"ל כי זה מה שמגניב ונחשב, פתאום הם מדברים על שריון וחי"ר, גדודים. הצבא האמיתי שאותי זה מאוד מרגש לשמוע ילדים מדברים ככה".
למרות שהוא מזהה את האיכות של הדור הצעיר כבר שנים רבות, מנחם מעיד שזה עדיין מפתיע אותו. "חלק מהרצון שלהם להתגייס זה גם כי הדבר שירת את הקורות חיים שלהם לעתיד ואיך הם נתפסים חברתית. זה דור שמאוד עסוק חברתית במה חושבים עליו. אבל פתאום כשהם נחשפים לשריון, כשהם רואים את הכוחות המתמרנים ואנשים ביחידות שהם לא הכירו, זה מדבר אליהם".
דוגמה נוספת מבחינתו היא ש"פתאום הדיבור זה יותר לתרום למדינה ולגמרי אפשר להגיד ציונות. הרבה פעמים כשהייתי מדבר עם בני נוער על ציונות הם היו מגלגלים עיניים, אבל היום אתה מדבר איתם על ציונות ויש להם ניצוץ בעיניים. זה מדבר אליהם. הם קצת מרגישים כמו דור ראשון, סוג של הקמת מדינה חדשה מבחינתם ויש להם אחריות".
חמש אצבעות עושים לא מעט אירועים, כנסים ומפגשים בהם בני הנוער מדברים על הרצון שלהם לתרום, הרצון הגובר לעשות שנת שירות. רבים מהם אמרו שהם מעוניינים עם סיום כיתה י"ב לעבור לגור בעוטף עזה ולהשתתף במאמצי השיקום. "פתאום הם חושבים מעבר לעצמם", אמר מנחם.
אמנם בני הנוער יכולים למצוא, כביכול, את כל המידע ברשת. אבל לא תמיד המידע אמין, נכון, או נמצא שם באמת. חלק מהמטרות של התנועה זה גם להסביר ולסייע בהכוונה והתאמה של אותם בני נוער למטרות שהם סימנו לעצמם.
"ההכוונה שלנו זה לגרום להם לשאול את השאלות הנכונות. מה צריך באמת, איפה צריכים אותנו ואיפה נהיה הכי רלוונטיים", הסביר מנחם. זה נעשה במסגרת תהליך ארוך ומושקע, שגם מכוון את בני ובנות הנוער לתפקיד שמתאים להם. אבל לא פחות חשוב נותן: "משהו מעבר של מה חשוב לך, איפה היית רוצה לתרום יותר, איך היית רוצה שהמדינה שלך תראה בעתיד".
לדבריו הצעירים שפגש: "קצת פעלו על אוטומט בשנים האחרונות ועכשיו הם יותר שואלים שאלות על מה צריך ומה אמור להשתנות. אנשים שדיברו על מדעי המחשב, הייטק, ביזנס וכסף מדברים איתי פתאום על איך אני נכנס לחינוך, איך אני הולך לעולמות הביטחון. הכותרת הגדולה מבחינתי זה שמחשיבה על עצמי הם חושבים ציונות ותרומה, על אנחנו ועל החברה הישראלית". לכן הדגש בחמש אצבעות פחות ניתן למקום אליו הם יגיעו לצבא, כי אם יותר לשאוף לפיקוד: "כי שם באמת משפיעים. זאת אמירה".
גבורת הטנקיסטיות משפיעה בשטח
מנחם ואנשי העמותה מעידים על יותר נערים שמדברים על קצונה ועל כניסה לעולמות שמשפיעים על החברה הישראלית, על תרומה. "אמירות שלא היו נאמרות לפני המציאות הנוכחית והם הרבה יותר גאים בזה". עוד הוסיף "שילמנו מחיר מאוד כבד על כל כך הרבה אנשים שנהרגו ונפצעו. אבל גם קיבלנו סטירת התעוררות. החבר'ה מסתכלים עליך בעיניים פחות ציניות ומתאפסים כמו כל בן אדם שעבר משהו קשה בחיים ומבין שהוא צריך לקחת אחריות".
בחברה מתוקנת האדם רואה עצמו כמי שמשתמש בכישורים שלו על מנת לתרום לחברה, למדינה. "וכשאנחנו מדברים איתם על המושג הזה של להיות 'האדם בזירה' הנושא הזה של צבא ושירות משמעותי זה דבר מאוד קריטי במדינה שלנו. אנחנו לא מכוונים את כל הילדים להיות בעולמות הביטחון, אין לנו גישה מיליטריסטית. אבל במדינה שבה כולנו מתגייסים, או לפחות אמורים להתגייס, בואו נעשה שירות כמה שיותר משמעותי כדי לתרום את חלקנו".
אנשי עמותת חמש אצבעות מספרים גם על מוטיבציה גדולה במיוחד בקרב הבנות, שם גם ככה היא הייתה בשמיים. מנחם מספר שבתקופה האחרונה, בין השאר על רקע הפרסום של סיפורי גבורה כמו של פלוגת הטנקיסטיות ולוחמות שחרפו את נפשן בקרבות ה-7 באוקטובר, "לחמש אצבעות מגיעות הרבה יותר נערות ואתה רואה מהן מוטיבציה מדהימה".
אותן צעירות מדברות על שירות קרבי ולהגיע ליחידות מובחרות. "תמיד יש מוטיבציה ועכשיו זה הולך למקומות של שירות קרבי, של לחימה וגם האמונה שלהן שהן יכולות, גברה מאוד שזה גם משהו שאנחנו עובדים עליו בתנועה. להאמין בעצמך וביכולת שלך".
לחמש אצבעות מגיעים גם הרבה מאוד נערים ונערות מהעוטף. התנועה גם שלחה מדריכים למלונות המפונים בים המלח ואילת, לעשות שם אימונים לבני הנוער. "הם לא רוצים שירחמו אליהם ויתייחסו אליהם כמו מסכנים. יש להם כמיהה לחזרה לשגרה ושפיות, כשהם פחות מדברים על מה שהיה וקרה, יותר איך מתקדמים ומה עושים הלאה".
גם פה גבר הרצון להתגייס לשירות משמעותי ולחימה. "אני חווה את הנושא הזה בעוצמות אדירות בכל הארץ, וספציפית בקרב בני הנוער מהעוטף, שלמרות כל מה שהם עברו, רואים את האחריות שלהם בשיקום". בימים אלה חמש אצבעות גם עובדים על התכנון של הקמת שלוחה של המכינה קדם צבאית שלהם בעוטף עזה.
בעדינות נגיד שחלק מהרצון של בני הנוער לתרום, להיות ציונים ולהוביל, מגיע גם מהמקום שבו "הם קצת לא סומכים על המבוגרים בגלל מה שקרה פה. והם כאילו אומרים, או.קיי שמענו, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה צריך, שזה מדהים איך הם מסתכלים על העתיד ואומרים - זה שלנו".