היטלר עם המופתי
היטלר והמופתי של ירושלים היו בני ברית

ליל ה-6 באוקטובר 1944, מטוס בשירות חיל האוויר הגרמני ממריא מאתונה הכבושה לכיוון טורקיה ומשם לכיוון ארץ ישראל. המטוס טס בכוונת תחילה מכיוון צפון לדרום בכדי לתעתע בבקרים הבריטים כדי שאלו יחשבו כי מדובר במטוס ידידותיצרפתי שמקורו בלבנון או במטוס בריטי שבסיסו בעירק. בבטן המטוס חמישה חיילי קומנדו גרמנים שנשלחו לארץ ישראל כדי לבדוק את דברי המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, לפיהם בארץ ישנם מאות לוחמים ערבים שישמחו לפעול בשירות גרמניה הנאצית, על מנת להתיש את כוחם של הבריטים ולקדם את הפתרון הסופי.

צוות הקומנדו נבחר בקפידה. בראשו עומד קורט וילנרד – בן המושבה הטמפלרית שרונה (שמוקמה באיזור מרכז תל אביב) שעבר כמה שנים קודם לכן לגרמניה והתגייס לצבא, איתו עוד שני חיילי קומנדו גרמנים, גם הם  טמפלרים במקור – האחד מירושלים והשני מבית לחם הגלילית. לשלושה, ששלטו במספר שפות והכירו את הארץ, הצטרפו עוד שני ערבים, ממקורביו של המופתי. "היה להם הרבה כסף וקצת ציוד והם היו אמורים לבדוק מה הסיפור ולאמת את דבריו של המופתי. הבריטים ידעו על  חלק גדול מהמבצע הזה, כי הם ישבו על התשדורות של המטוס הגרמני", מספר הפרשן הצבאי גד שמרון ומחבר הספר "אהובת הטמפלר מעמק רפאים", שמגולל בין השאר את מעללי מלחמת העולם השנייה בארץ ישראל.

מבצע הצניחה, שכונה "מבצע אטלס", נכשל למעשה מהר מאוד כי הבריטים המתינו לצנחנים הגרמנים במקום הצניחה המיועד במדבר יהודה. פרידריך דינינגר, אחד מהצנחנים, כך מספר שמרון, הצליח להימלט והתחבא בכפרים הפלסטינים באזור רמאללה עד סוף המלחמה, אז הוא יצא מהמחבוא והסגיר את עצמו. שני הצנחנים הגרמנים האחרים, קורט וילאנד ו-וורנר פרנק נלקחו בשבי הבריטי יחד עם אחד הצנחנים הערבים, הוחזקו בקהיר, שם נחקרו בעינויים ושוחררו בסוף המלחמה במסגרת הסכמי שחרור שבויים. חסן סלאמה, הצנחן הערבי הנותר, ברח ונהרג כמה כמה שנים לאחר מכן בקרב עם ההגנה במהלך מלחמת העצמאות, בנו אגב, עלי חסן סלאמה, היה מפקד ארגון "ספטמבר השחור", תכנן את טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן וחוסל על ידי המוסד בשנת 1979 בביירות בירת לבנון.

מבצע אטלס
הידיעה אודות המבצע בעיתון "דבר"

שמרון, ששהה מספר שנים בשליחות עיתונאית בברלין, הספיק עוד לשוחח עם וורנר פרנק שגולל בפניו את המבצע שגם הוא למעשה, לא לחלוטין הבין את מהלכו. "המבצע עצמו הוא מבצע די הזוי. לא ברור מה קרה שם", אומר שמרון. "הגרמנים יצאו למלחמה טוטאלית ומבחינתם, כל האמצעים היו כשרים", הוא אומר.

האירוע הזה מסתבר, הוא תמצית ממאמצי הריגול של הנאצים בארץ ישראל – שכללו מרגל מיסתורי שפעל מלב תל אביב, תמיכה נלהבת של המושבות הטמפלריות במשטר הנאצי, תכנונים לפלישה מכיוון דרום ושיתוף פעולה ענף עם ההנהגה הערבית בארץ ישראל.

חאג' אמין אל חוסייני – בן בריתו הגדול של אדולף היטלר

אדולף היטלר הנהיג אמנם אידאולוגיה אנשטישמית, אבל זה לא מנע ממנו לנהל ברית ענפה עם המופתי של ירושלים – חאג' אמין אל חוסייני. חוסייני, צורר יהודים גדול באותה התקופה, הנהיג את המרד הערבי הגדול בשנת 1936 והטיף לג'יהאד ולהרג של יהודים. לאחר שברח מהארץ בעקבות המרד, הגי בין השאר לגרמניה, שם נפגש עם היטלר. ביקורו כאורח כבוד בגרמניה ובבסיסי הצבא הנאצי תועדו באופן נרחב, הוא צולם בפגישות יחד עם הצורר הנאצי, תועד מבקר בתאי הגזים והמשרפות באושוויץ והתכתבויות בינו לבין היטלר ועוזריו שמורות עד היום.

חוסייני, שידע כי גרמניה תרצה לפלוש לארץ ישראל מאפריקה (תכנית שנבלמה בקרב בעין עלמין), הציע את ההתארגנויות הערביות בארץ כאמצעי בידי הנאצים וכך בעצם כונן בין השאר "מבצע אטלס". סברות מסוימות אף גורסות כי חוסייני דחף לביצוע תכנית להרעלת מי מעיינות ראש העין ששימשו את תושבי תל אביב לשתייה.  במהלך המלחמה, חבר בשילוב ידיים לכוחות האס אס, הכשיר לגיון ערבי תחת הצבא הנאצי בבוסניה, פעל לביטול היתרי העלייה של היהודים מאיטליה, בולגריה והונגריה ועוד.

חאג אמין אל חוסייני בביקור בברלין (צילום: הארכיון הפדרלי של גרמניה)
חאג' אמין אל חוסייני בביקורו בברלין במפגש עם חילי וקציני אס-אס | צילום: הארכיון הפדרלי של גרמניה

בזכרונותיו, אשר פורסמו בעיתון קהירי, כתב: "אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב אחרות. באיגרת ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של המדינות הערביות לפתור את בעיית המיעוטים היהודים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן, ובהתאם לשיטות המדעיות בהן נקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן".

שיתוף הפעולה בין ההנהגה הערבית לנאצים היה דו-כיווני, קיימים עד היום עדויות לתגמולי עתק ששולמו לחוסייני מטעם המשטר הנאצי וכן התבטאויות של בכירים נאצים כאות הוקרה והערכה על פועלו. בהצהרה שנתן ביולי 1946 דיטר ויסליצני, עוזרו הקרוב של אדולף אייכמן, הוא התייחס למעורבותו של חוסייני בתהליך השמדת היהודים: "לדעתי מילא המופתי, הנמצא מאז 1941 בברלין, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית ארץ ישראל. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".

שיתוף הפעולה הזה, כך מספר שמרון, הוא חלק מדפוס שנקטו הנאצים במקומות נוספים בעולם. כך לדוגמא, הנחיתו הנאצים לוחמים על אדמת הודו, על מנת שאלו ימרידו את המקומיים נגד המשטר המקומי, יחלישו אותו ויכשירו את הקרקע להשפעה גרמנית עתידית באזור, מהלך שכידוע, לא יצא אל הפועל.

המושבות הטמפלריות – תמיכה של שליש מהקהילה במפלגה הנאצית

בשנות השישים של המאה ה-19 מתארגנת כת של כמה מאות גרמנים שמחליטים לעזוב את גרמניה, להגר לארץ ולהתיישב בה בשבע מושבות – ירושלים, חיפה, תל אביב (שרונה), יפו, וילהלמה (בני עטרות), ואלדהיים (אלוני אבא) ובית לחם הגלילית. המתיישבים שמאמצים לזהותם את השם "טמפלרים", מאמינים כי קירוב הגאולה יעשה על ידי עבודה קשה באדמת ארץ ואופי המושבות בהתאם הוא חקלאי. הם חיים בארץ בשכנות טובה עם הישוב היהודי עד שנות השלושים,אז מתחזקת בגרמניה המפלגה הנאצית בראשותו של אדולף היטלר. בשלב מסוים, התומכים במפלגה הנאצית מתוך הקהילה הטמפלרית מונים כשליש מאנשי הקהילה.

הנתון הזה, יחד עם הלך הרוח בארץ נוכח המלחמה והשמועות המגיעות מאדמת אירופה הבוערת, מבודד את הטמפלרים מהישוב היהודי ומהשלטון הבריטי, כאשר הם נחשדים בריגול ובשיתוף פעולה ישיר עם הצבא הגרמני. ויתכן כי יש דברים בגו. חלק מאנשי המושבות הטמפלריות שולחים את בניהם באותם הימים לשערי גרמניה על מנת שאלו יתגייסו לצבא וילחמו בבריטים, רבים מהם הופכים עד מהרה לקציני אס-אס גרמנים, טייסי קרב ולוחמים חדורי מוטיבציה. שלושת לוחמי הקומנדו במבצע אטלס לדוגמא, הם כאמור אנשי המושבות הטמפלריות.

דגל עם צלב קרס מעל מלון פאסט בירושלים (צילום: צבי אורון, הארכיון הציוני)
דגל עם צלב קרס מעל מלון פאסט בירושלים - נתלה על ידי הטמפלרים | צילום: צבי אורון, הארכיון הציוני

עד מהרה נפוצות בארץ השמועות על כינון פעילות מחתרתית נאצית בתוך המושבות הטמפלריות – פעילות שלא הוכחה בחשיפת מעשים, אבל קיבלה תימוכים בהצהרות אנטישמיות של אישים בולטים מתוך הקהילה, מסדרים במושבות והנפת דגלים עם צלב קרס בחזיתות הבתים. עם פרוץ המלחמה, הבריטים עוצרים את הטמפלרים שהיו נתינים גרמנים ומחזיקים אותם במחנות מעצר בעתלית או בהסגר במושבות עצמם. את רובם, הבריטים מגלים לאוסטרליה, שם קיימת עם היום קהילה הטמפלרית הגדולה בעולם. אחרים מוחזרים לגרמניה ומאתיים הטמפלרים האחרונים שנותרים בארץ ישראל מגורשים על ידי השלטונות באפריל 1948 – חודש לפני קום מדינת ישראל.

>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם

המרגל מילטון – מרגל גרמני במרכז תל אביב

אחד ממקורות המידע העיקריים של גרמניה הנאצית עם הארץ הוא המרגל "מילטון" – סוכן סמוי שפעל בתל אביב בשירות הביון הגרמני. מילטון, הוא אחד מהאישים המסתוריים ביותר במלחמת העולם השנייה, אך עם זאת, תרומתו למאמצים המלחמתיים של גרמניה הנאצית במזרח התיכון ניכרים. בארכיון הצבא הגרמני, קיים עד היום חומר רב אשר אסף, כתב והעביר באופן מוצפן לשירות הבין הגרמני. מילטון מעולם לא נחשף בזהותו ובשמו המקורי וקיימות לא מעט תיאוריות מופרעות באשר למי ומה הוא היה. ישנה תיאוריה אחת שגורסת כי מילטון היה יהודי שהוחזק במחנה ריכוז בפולין ופעל בשירות הנאצים בתמורה לכך שמשפחתו לא תוצא להורג. גרסאות אחרות מספרות על אזרח יווני או דרום אפריקאי שהעריץ את המשטר הנאצי והתגייס לשורותיו.  

על פי המחקר ההיסטורי שערך שמרון, מילטון פעל מתוך חדר ששכר במלון הירקון בתל אביב, את הידיעות העביר בכתב סתרים למפעיליו ששהו במדינות נייטרליות כמו טורקיה, פעל בחשאיות מוחלטת, תוך שקיימים אודותיו מיתוסים ברחבי העיר כולה. בין הממצאים ששמרון קיבל לידיו במהלך תקופת שליחותו בגרמניה, הייתה מפה אשר צייר מילטון ובו הוא מסמן נקודות על קו החוף של ארץ ישראל – מאגרי דלק, ישובים יהודיים, שדות תעופה ובסיסי צבא.

כוונות הרסניות באשר לארץ ישראל

ארץ ישראל והישוב היהודי בה, היו ללא ספק בין המטרות השאפתניות והאיכותיות ביותר שהציב לעצמו המשטר הנאצי כשהוא יצא למלחמת העולם השנייה. את החתירה אל עבר ארץ ישראל הוא עשה כשהקים בסיסי צבא קדמיים קרובים ליעדים הסמוכים לחופי הארץ, כמו אתונה, כשניהל את מסע הכיבושים שלו על אדמת צפון אפריקה וכשקיים קשרי שיתוף פעולה ענפים כל כך עם ההנהגה הערבית בארץ ישראל. הישוב היהודי בארץ נערך לפלישה גרמנית אפשרית בארץ ובמטה ההגנה אף ישבה תכנית מגירה הקרויה "תכנית מצדה" – תכנית מגננה שהוכנה להפעלה במקרה של פלישה גרמנית ארצה. הפחד בארץ הורגש בתקופה שנחרטה על פני דפי ההיסטוריה כ"מאתיים ימי חרדה".

זה יהיה תמים לסבור שארץ ישראל הייתה יעד מרכזי של גרמניה הנאצית, שכן גם מדינות הפסיפיק נערכו לקראת תקיפה גרמנית. אלא שבארץ, הדברים היו קרובים לידי מימוש. מלחמת העצמאות, שפרצה זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הייתה למעשה בין השאר המשך המאבק של הישוב היהודי בארץ, יחד עם שארית הפליטה מול שאיפות ההשמדה של ההנהגה הערבית בארץ. המלחמה נוהלה מול ערביי הארץ שאיתם גב של צבאות מכל מדינות ערב ששמו לעצמם כמטרה – לכלות את הישוב היהודי בארץ ולמנוע את כינונה של מדינת ישראל. לשאלה – האם מלחמת העולם השנייה התרחשה גם על אדמת ארץ ישראל, יהיו שיענו שכן ויהיו שיגידו שממש לא, אבל השפעתה ניכרת ללא ספק.

>> להיות עם חופשי בארצנו: ניצולי השואה שהפכו ללוחמים