שרד חיסולים ומשקם את חמאס: חידת עז א-דין חדאד

בין שמות הבכירים של חמאס שנמחקו בזה אחר זה מאז פרוץ המלחמה, יש דמות אחת שמסרבת להיעלם מהנוף ועל פי גורמים צבאיים וביטחוניים, מנהלת את שיקום חמאס ואף את הכנת הזרוע הצבאית והשלטונית של חמאס ליום שאחרי המלחמה.

בעוד שאחוז גדול ממפקדי הזרוע הצבאית, מפקדים ו"אדריכלי טרור" חוסלו במהלך מלחמת חרבות ברזל, עז א-דין חדאד שנחשב כיום לאחד האנשים המשפיעים ביותר בזירה העזתית, נותר בחיים והוא ממשיך לצוץ בעדויות של חטופים לשעבר, בדיווחים מודיעיניים ובשאלות פתוחות שמעסיקות את מערכת הביטחון הישראלית.

חדאד, שנמצא במידור קיצוני, שנועד לסכל את החיסול שלו, מנהל באופן אישי את התחומים הרגישים ביותר בחמאס וההערכה היא שהוא גם מעורב אישית בנושא החלל החטוף האחרון, רס"ר רן גואילי. "הוא יודע איפה הוא או לפחות יודע מי יכול להגיע אליו ומנהל את המשא ומתן האכזרי הזה", אמר ל-mako גורם ביטחוני בכיר.

המחבל שמאחורי השם

לפני המלחמה, עז א-דין חדאד היה שם מוכר, אבל לא מהשמות הבולטים עבור הציבור הישראלי. הוא לא נחשב לדובר רהוט כמו ח'אלד משעל ולא סמל כמו מוחמד דף ויחיא סינוואר. אבל על פי גורמים ביטחוניים בישראל, המלחמה הפכה עבורו להזדמנות ודווקא הפרופיל הנמוך היה אחד ממקורות כוחו. עוד אמרו שהוא נתפס כמי שפעל בעיקר מאחורי הקלעים כמתווך, כמארגן וכאיש שטח, עם יכולת לנהל אנשים וסיטואציות מורכבות.

אין הרבה מידע מאומת על הרקע האישי של חדאד. ידוע שצמח מתוך מנגנוני חמאס בעזה עם הקמת הארגון בשנות ה-80. הצטרף לזרוע הצבאית של חמאס עם הקמתה כשהיה בן 17. חדאד היה מעורב בהפרות סדר ולאחר מכן בטרור באינתיפאדה הראשונה ובנוסף, ביצע שליחויות עבור מפקדי חמאס, מה שמעיד על האמון שנתנו בו.

הוא צמח מהשטח בחטיבת עזה וכשהזרוע הצבאית החלה להתעצם ולגדול, הוא היה מה שמוגדר מפקד פלוגה ולאחר מכן מפקד גדוד, עד שמונה לפקד חטיבת עזה ולאחר מכן גם כאחראי על כל צפון הרצועה. בשנת 2021 היה בנוסף לתפקידים האלה גם ראש הסיוע הקרבי הכלל רצועתי, כפי שזה הוגדר בצה"ל, שניסה לחסל אותו ב-17 במאי של אותה שנה.

חדאד הוא בשר מבשרו של חמאס והזרוע הצבאית של הארגון. מאנשי הסוד במעטים שידע על מתקפת 7 באוקטובר ומהמתכננים שלה. יום לפני הטבח, חדאד העביר את פקודת המבצע, מה שמכונה בישראל חומת יריחו, למפקדי הגדודים שלו, כולל ההוראה לצלם ולהעלות לרשת את המתקפה ומעשי הטבח וגם לבצע חטיפה של חיילים ואזרחים לעזה, כבר בשעות הראשונות להתקפה.

מדובר באדם שמכיר היטב את השטח, את המערך הצבאי של חמאס, את רשת המנהרות ולא פחות חשוב את הדינמיקה שבין הזרוע הצבאית לאזרחית בארגון הטרור. גם הוותק שלו בתנועה נתן לו מעמד גבוה, ואחרי חיסול שורת הבכירים הוא תפס את מקומם עד שההנהגה התחלקה בינו בצפון הרצועה למוחמד סינוואר בדרום. כשהאחרון חוסל, המהפך של חדאד הושלם והוא הפך למנהיג הצבאי והאזרחי גם ברוב הרצועה. לא מדובר באידיאולוג גדול, אומרים בישראל, אלא באופרטור שיודע לנצל מצבים לטובתו.

קפיצה בדרגות עם שילוב של ותק וכוח

משיחה עם גורמים צבאיים וביטחוניים בכירים, עולה כי אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את המערכת היא האם חדאד הפך לבכיר רק בעקבות המלחמה והחיסולים, או שמדובר באדם שתמיד היה גבוה בהיררכיה, רק בלי הכותרות. התשובה מורכבת, כפי שעולה משיחות רקע שניהלנו.

די ברור שחיסולם של מפקדים רבים בהם כמעט כל הבכירים ביותר יצר ואקום שחדאד ידע לנצל ולמלא במהירות. כאחד מהוותיקים האחרונים הוא הכיר את האנשים, יודע מי מהם נאמן למי והוא מסוגל להניע מערכות גם בתנאים של כאוס. אין ספק ש"במובן הזה המלחמה האיצה את העלייה שלו לצמרת ארגון הטרור ושם הוא מצליח להניע תהליכים ששמים אותנו (את ישראל) בבעיה. חלק מהמהלכים שחדאד הצליח לעשות ממש שוחקים את מטרות המלחמה", אמר גורם צבאי בכיר.

אבל בישראל יש גם מי שטוענים שחדאד כבר היה בכיר מאוד עוד קודם למלחמה, ותפקידו לא חייב אותו להיחשף ולהיכנס ל"טופ" רשימת החיסול הישראלית, כפי שהיה במקרה של "סמלים" כמו דף, סינוואר, עיסא ואחרים. גורם צבאי בכיר הסביר שחדאד לא עמד בראש זרוע רשמית אחת, אלא שהוא פעל יותר כגורם מחבר וכזה שמקשר בין המודיעין, המבצעים וההתנהלות כולל מול אוכלוסייה אזרחית. תפקיד כזה מעצם טבעו נשאר בצל.

עדויות מהשבי: פנים אנושיות ומניפולציה

הדימוי של חדאד השתנה ככל שמספר החיסולים של בכירי חמאס גדל ובישראל התרבו הפרסומים על הקידום שלו והיכולת שלו לשרוד בעצמו חיסולים. ההערכה היא שצה"ל ושב"כ ניסו לחסל אותו 6 פעמים לפחות, כשהניסיון הראשון היה כבר בשנת 2008. בעזה ובקרב הציבור הפלסטיני היכולת לשרוד ניסיונות חיסול ישראליים, ובטח שלאורך שנים כשאחרים מאבדים את חייהם, מאדירה את שמו של המחבל. העובדה שחדאד ניצל ממספר ניסיונות ושהוא מדור המייסדים, שמה את השם שלו גבוה.

נושא שמו של חדאד קיבל תפנית נוספת, עם פרסום עדויות של חטופים ששבו מעזה. גלי וזיו ברמן סיפרו בכתבתו של יגאל מוסקו בחדשות סוף השבוע, כיצד ניסה להרשים אותם באחת מהפסקות האש עם ארוחת "על האש", בשיחה בעברית ואפילו מידה של התפארות ביכולת שלו לתקשר עם ישראלים.

לדבריהם, חדאד נראה כמי שנהנה מהמפגש וכאילו ביקש להצטייר כ"אחר" ולא עוד מחבל אלים. דמות מתוחכמת ואולי אפילו אנושית. חדאד ידע שהם ישתחררו ויספרו על המפגשים איתו ולכן, סביר להניח שזה לא מקרי וההתנהלות שלו מולם הייתה מתוכננת היטב. העובדה שהייתה לו גישה כל כך חופשית לחטופים, שהוסתרו היטב, מלמדת על העוצמה שלו כמו גם האופן שבו הוא חושב.

עדות נוספת, דרמטית לא פחות, הגיעה מרומי גונן, שסיפרה בתוכנית "עובדה" על דיל שלכאורה נסגר עמה. הבטחה למיקום גבוה ברשימת המשתחררים מהשבי, בתמורה לכך שלא תספר על ההטרדות המיניות שעברה.

גורמים ביטחוניים מציינים שהעדויות הרבות לצד חומרים נוספים מציירות תמונה של אדם שמבין פסיכולוגיה, שיודע מתי להפעיל אלימות ומתי "רכות" וכיצד לבלבל את הקורבנות שלו. במערכת הביטחון הישראלית מדברים על דפוס של מחבל אכזרי "שמשלב בין טרור פסיכולוגי לטרור אלים".

גורם צבאי בכיר מאשר ל-mako שחדאד היה מהמפקדים המעטים שממש ניהלו את מערך החטופים בתוך עזה. הוא לא היה "שומר" במובן הפשוט אלא מי שהיה מעורב בקבלת החלטות בנושא. חדאד היה מהאחראים על העברות של חטופים וחללים חטופים ממקום למקום, מי שהיה אחראי לתנאים של החטופים הישראלים, כולל הרעבות ולעיתים היה איתם גם מגע ישיר. המשמעות היא שחדאד לא פעל רק כדרג מדיני או אסטרטגי, אלא ירד לשטח גם אם לפרקי זמן קצרים.

למרות ה"חתימה הגבוהה", ישראל כשלה נכון להיום בחיסול שלו, והמעורבות הזו שלו בשטח הופכת את הישרדותו לעוד יותר מפתיעה. אנשים שהיו קרובים כל כך לליבת האירוע, תכנון 7 באוקטובר ופיקוד על זירות לחימה כמו גם החזקת החטופים, היו לרוב יעד בולט לחיסול. ובכל זאת חדאד נותר מחוץ לרשימת ה"איקסים".

איך מסבירים שדווקא חדאד שרד ולא חוסל?

כאן מגיעה אחת החידות הגדולות ביותר. שאלה שעולה גם בציבור ומתברר שגם בתוך המערכת, שעשתה תחקירים אחרי ניסיונות שכשלו. אין לזה תשובה אחת וניתן להעלות, תחת מגבלות, מספר אפשרויות.

האפשרות העיקרית היא מודיעינית. רוב הזמן לא הייתה לישראל הזדמנות מבצעית שהבשילה לפעולה מוצלחת. במקרים שחשבו שכן, התברר שהמידע לא היה מדויק והוא שרד. חדאד מקפיד על אבטחה קיצונית ומידור מוחלט. הוא משנה מיקומים בתדירות גבוהה ומסתמך על מעגל מצומצם מאוד של אנשים. אם אכן שינה את מראה פניו, כפי שדווח בפרסומים שונים, הדבר היה יכול להקשות עוד יותר על הזיהוי שלו.

גם אם חלק מהדיווחים האלה מוגזמים, עצם השיח סביבם תרם למיתוס סביבו, כאדם חמקמק שמסוגל להיעלם בתוך אוכלוסייה צפופה ולהפוך כמעט לאגדה אורבנית בעזה. יתכן שחדאד, שאולי עוד יחוסל בעתיד, הוא לא סתם עוד בכיר בחמאס, אלא דמות שהמערכת הביטחונית בישראל מתקשה לפענח.

אפשרות נוספת היא שישראל העדיפה, לפחות בשלב מסוים, להשאיר דמויות מסוימות בחיים, מתוך הבנה שהן מחזיקות במידע וגם שעשויות להיות כתובת להסכמות עתידיות או לניהול מציאות שאחרי הלחימה. אין לכך אישור רשמי אבל זהו היגיון מוכר, שבעבר הוביל להתנהלות דומה של הדרג המדיני בירושלים.

התפקיד של חדאד בשיקום חמאס

גורמי צבא וביטחון אומרים שעז א-דין חדאד דומיננטי מאוד בניסיון של חמאס לשקם את עצמו במהלך המלחמה ובעיקר אחרי הפסקת האש וזה צפוי להיות כך, אם לא יחוסל, ביום שאחרי המלחמה. זה לאו דווקא כראש הארגון, אלא כמי שמנהל בפועל ושומר על שלטון פנימי, דואג לחלוקת משאבים ואכיפת נאמנות. בהקשר לזה יש לציין שעל פי המידע בעבר, חדאד היה לתקופה מסויימת פעיל של סינוואר, שחיסל מי שהיו חשודים כמשת"פים של ישראל.

במציאות שבה חלק גדול מההנהגה חוסל, יש יתרון לאנשים שמכירים את השטח ויודעים לעבוד עם מעט. חדאד, כך נראה, מתאים בדיוק לפרופיל הזה. הוא לא זקוק לנאומים אלא למנגנונים. אם חמאס ישרוד כיישות שלטונית כלשהי בעזה, סביר להניח שידו של חדאד תהיה מעורבת בכך.

בסופו של דבר עז א-דין חדאד נותר סוג של חידה. דמות שנעה בין עדויות אישיות קשות, הערכות מודיעיניות זהירות בחלקן והרבה ספקולציות, שלא כולן ניתנות להוכחה. ייתכן שבעתיד הקרוב יתברר שגם הוא לא חסין ויצטרף לרשימת הבכירים שחוסלו.

אם אכן יתקדמו עם מתווה טראמפ, סביר שישראל גם תדרוש את הגירוש שלו מרצועת עזה. אבל לא בטוח שזה יהיה מעשה חכם והדבר עלול דווקא לחזק את כוחו ואף להוביל אותו למקומות שישראל תימנע מחיסול שלו בהם, למשל בטורקיה. הסיפור של חדאד ממחיש עד כמה המלחמה הזו היא לא רק קרב של טנקים ומטוסים, אלא גם של דמויות אפורות וחמקמקות, שמצליחות לשרוד במקום שבו אחרים נפלו.