מרחב עיסא שבדרום העיר עזה. חטיבת המילואים 11 "יפתח", שהשתחררה מאז, מבצעת ירי הטעיה שגורם לעשרות מחבלי חמאס לברוח לאחת המפקדות של הארגון שם. לוחמי צוות הקרב החטיבתי (צק"ח) והמכלולים של חטיבת המילואים מכווינים לשם מטוס קרב, שמשמיד את המבנה ומחסל את המחבלים. באותו המרחב צוות התצפיות של החטיבה מזהה מחבלים אחרים שמתארגנים לתקוף את הכוחות. המידע עובר לכוח צלפים שהתמקם בחשאי בנקודה נסתרת ואלה מחסלים את המחבלים, ובכך מצילים את חיי חבריהם, שממשיכים להילחם.
אירועים כמו זה שאיתו פתחנו את הכתבה קרו עשרות וייתכן שמאות פעמים, במסגרת של התמרון הקרקעי ברצועת עזה. הצלפים של גדודי החי"ר והיחידות המיוחדות, נחשבים למרכיב חשוב מאוד בלחימה של כוחות היבשה בשטח הבנוי. אולם הם כמעט ולא זוכים לחשיפה, בניגוד לתחומים אחרים שזכו לפרסום רב, בדגש על נתוני חיסול מחבלים.
הצלפים של צה"ל אחראים על חיסול של מאות מחבלים בטווחים של מאות מטרים. אבל לא פחות חשוב מזה, צוותי הצלפים שפועלים באופן עצמאי יחסית, אחראים על הרבה מאוד איסוף מודיעין וסגירת מעגלי אש, יחד עם כוחות השריון או חיל האוויר.
שני מפקדי צוותי צלפים סיפרו בשיחה עם mako על החשיבות של תחום הצליפה בתמרון הקרקעי, על ההצלחות וגם על קפיצת המדרגה שצה"ל עשה בתחום במהלך השנה האחרונה, ובמלחמה. הצלפים סיפרו על הציוד שלהם, ועל הבקשה מהרמטכ"ל הרצי הלוי – נשק חדש שהם היו שמחים לראות ביחידות שלהם.
"לצלף יש כמה תפקידים. הוא יכול לראות לטווחים מאוד רחוקים ולתת מודיעין לרמות מעליו, הוא יכול להכווין כוחות בשטח. גם פיזית לאן ללכת או מאיזה פתח להיכנס ומאיפה האויב מגיע, וכמובן שלתת אש מדויקת וסלקטיבית. אנחנו בוחרים מטרות איכות ופוגעים בהם", מסביר סגן ראובן, מפקד צוות צלפים בגדוד דוכיפת של חטיבת כפיר.
סמל יואב, מפקד בצוות הצלפים של גדוד 890 מחטיבת הצנחנים, מדבר איתנו מאחד מאזורי הלחימה שבדרום רצועת עזה. "צוות הצלפים כל הזמן מזהה ומשמיד אויב, גם כאן בח'אן יונס וגם במקומות שפעלנו בהם קודם לכן. בכל מקום אנחנו מחפשים את הצירים והנקודות הנכונות להקים מארבי צלפים ומארבי עומק. משם סורקים, מזהים ומשמידים אויב".
סמל יואב מספר ש"רק הצוות שלנו חיסל משהו כמו 50 מחבלים, ואני גאה להיות חלק מזה". מדובר בנתון דרמטי שצוותי הצלפים של צה"ל לא הכירו הרבה מאוד שנים. "אף אחד לא חשב שיהיה בסיטואציה הזאת. זה מטורף".
טבח 7 באוקטובר תפס את הגדוד באימון בנבי מוסא. משם ההוקפץ לעוטף עזה על גבי ארבעה מסוקי יסעור של חיל האוויר. סמל יואב משתף ש"הגענו למוצב נחל עוז ונלחמנו שם עם ימ"מ. משם חברנו ללחימה של שאר הגדוד בקיבוץ בארי, כשחשוב לומר שכל צלף הוא גם לוחם רובאי, לכן נלחמנו שם כרובאים וגם כצלפים, כשסיימנו את הלחימה בקיבוץ עלומים. תרמנו הרבה מאוד מהיכולות לחימה שלנו כצלפים". את מה שחוו בעוטף הם לקחו איתם לאימון שלפני התמרון הקרקע ומשם לתמרון עצמו.
חיסלנו 15 בוודאות. ואז נכנסנו לעזה
לפני שצה"ל פתח בתמרון הקרקעי, צוות הצלפים של סגן ראובן מגדוד דוכיפת נלחם בצפון השומרון בג'נין, טולכרם ונור א-שמס. "חיסלנו 15 מחבלים בוודאות וכנראה שעוד כמה", פתח בהתייחסות לאיו"ש. "באחד האירועים הראשונים בג'נין התמקמנו בבית וחטפנו המון אש מבית החולים. צלף שלי זיהה את המחבל והוריד אותו, מה שהפסיק את האש. אחרי אירוע כזה אתה מבין שאתה מגן לא רק על החיים שלך, אתה מגן על כל הגדוד ונותן להם לעבוד בשקט. אז הגענו ללחימה בעזה מוכנים מנטלית ומבצעית. באנו לשם חזקים".
מלחמת חרבות ברזל היא הראשונה שבה חטיבת כפיר משתתפת בתמרון קרקעי. עד דצמבר אז החטיבה הצטרפה לתמרון, היא פעלה בגזרת יהודה ושמרון. אולם צוותים כמו הצלפים נשלחו עוד קודם לכן לעזה. "תמיד היה דיבור שניכנס פנימה", אמר סגן ראובן, מפק"צ הצלפים בגדוד דוכיפת. "הכנו ציוד כמה פעמים וחיזל"שו אותנו. ואז יצאנו לשבת ממנה הקפיצו אותנו לשג'אעיה".
העבודה בלחימה, הוא מספר, היא מאוד שונה מבבט"ש. "בהתחלה אתה מקבל כאפה. בעזה אתה רואה פחות אויב ונלחם עם כוחות שלא נלחמת איתם בעבר, אם זה שריון או הנדסה. בהתחלה אתה מסתגל לזה שאתה במלחמה ולא בבט"ש".
אחרי שהם יצאו משג'אעיה הם עברו להילחם בח'אן יונס, הפעם עם הגדוד שלהם. "ראינו הרבה פחות אויב, אבל כן זיהינו המון מצלמות. נותחו לפני זה מארבים של האויב שאליהן כוונו אותן מצלמות שהכווינו אותם. הורדנו את אותן מצלמות, ואנחנו מרגישים שממש נטרלנו מארבים של האויב, גם אם לא פגענו במחבלים עצמם, וזה מאוד משמעותי".
סגן ראובן מספר שהצוות חיסל 20 מחבלים ברצועה. "הורדנו מחבלים שזיהינו. אבל מעבר לזה, הכוונו כוחות. למשל מאירוע שבו הורדנו מחבל ואז הכוונו טנק לאיתור שירה לשם, ואז היה זיהוי גם של כלי טיס. כמו שהסברתי קודם, זאת המשמעות שלנו למסגרת הגדולה. להוריד מחבל וגם להשמיד את האיתור. שיתפנו פעולה עם הדרגות הגבוהות ושריון שאיתם עבדנו בלי סוף וגם סגירות מעגלים עם חטיבות אחרות בגזרות שכנות". כדוגמה לעבודה שלהם מחוץ לגזרה, הוא מספר ש"זיהינו חרך ירי בגזרה של חטיבה אחרת, דאגנו שם לסגור מעגלים איתם כי אסור לירות לגזרה אחרת (למנוע דו"צ) והאיתור הושמד".
הדמות שזוהתה והובילה לסיכול מתקפה
סמל יואב, מפקד בצוות הצלפים של גדוד 890 בצנחנים מוסיף ש"יש לנו את האמצעים לזהות את האויב מרחוק ולפגוע בו בצורה מדויקת. או להכווין טנקים וכלי טיס תוקף מסוג זיק לעבר האויב. אנחנו כצלפים טובים מאוד בסגירת מעגלי אש על האויב, ויש לנו הרבה מאוד אמצעים לפגוע בו ולהשמיד אותו מהר".
כדוגמה סמל יואב מספר שבלחימה שלהם בשכונת זייתון: "לוחם רובאי זיהה באחד הלילות דמויות באחד מהאיתורים סמוך לגדוד. ישר קפצנו לשם חולייה של צוות הצלפים וחיסלנו את האויב. אלה היו מחבלי נוח'בות עם טילי כתף שהתארגנו לתקוף בחשיכה את הגדוד שלנו, והצוות של הצלפים חיסל אותם וסיכל את התקיפה. בסוף זה מה שהתאמנו לעשות. אתה מרגיש גאווה בשירות שלך בצוות הצלפים".
בגאווה הוא מוסיף שהצוות שלו הצליח: "לצלוף ולהרוג מחבל ממרחק של 700 מטר, זה הכי רחוק שלנו. אבל אני יודע על קולגות מגדודים אחרים שחיסלו מרחוק יותר. בטווחים היותר רחוקים אנחנו מעדיפים להכווין טנקים או כלי טיס".
צוות צלפים דורש פיקוד איכותי ולוחמים ברמה הכי גבוהה, שיהיו מאומנים היטב. "הצוות מורכב מחיילים שצריכים להיות הכי טובים, עצמאיים ובוגרים", מסביר סגן ראובן. "בגלל שאנחנו צוות שמתפרק ומתחלק בין כל הגדוד, אני לא יכול להיות עם כולם בו זמנית ולכן הם צריכים להיות טובים ועצמאיים. אני יכול לספר שמפקדים שלי חתרו לעשות יותר, למבצעיות ומגע מול אויב".
לרוב הם יתמקמו בעמדות חשאיות שיהיו בנפרד מהכוח העיקרי, כדי לחפות עליו ולהשמיד אויב. כדי שזה יעבוד טוב, הפיקוד בשטח צריך לסמוך על הצלפים ולתת להם את חופש הפעולה. סמל יואב אומר שזה מה שקורה כיום בעזה. "המפקדים נותנים לנו חופש מקצועי ואת הפלטפורמה הכי טובה להצליח, וזה עובד. הגדוד משתמש ביכולת שלנו בצורה טובה מאוד".
קפיצת מדרגה באימונים ובציוד
תחום הצליפה הצבאית מהווה כוח אש ואיסוף מידע משמעותי בלחימה, במיוחד בלחימה בשטח בנוי מול "לחימת גרילה" של המחבלים. לפעמים צלף ותצפיתן יכולים לסכל לבדם מתקפה ולעצור כוחות גדולים מהם. בעבר נושא הצליפה לא זכה להשקעה הראויה והמפקדים בשטח לא השכילו לנצל את המשאב הקטלני שהיה להם בידיים. הנושא אף זכה לביקורת קשה אחרי מלחמת לבנון השנייה, שכחלק מהלקחים שלה הייתה קפיצת מדרגה משמעותית בתחום. בשנה האחרונה, כפי שהם מספרים, הייתה קפיצה נוספת.
"אני חושב שצה"ל עשה קפיצת מדרגה מטורפת בתחום הצליפה. בשנה האחרונה היו הרבה אימונים, נפתחו הרבה קורסים במתקן אדם, כולל ייעודיים למפקדים ולהרבה אנשי מילואים", אמר סגן ראובן. "קיבלנו ציוד חדש ושדרגו את תורת הלחימה. בגדודים שמים דגש על הצלפים, ואני מרגיש את זה גם מצה"ל הגדול. לא רק שיש דגש על הצלפים עצמם, שמים את זה גם על מפקדי הפלוגות והגדודים, שיידעו להשתמש בנו נכון".
סמל יואב מוסיף, "ההתעסקות בציוד שיש לנו התחילה לפני המלחמה, וזה מאוד חזק אצלנו בצוות. מנסים להשיג את הכי טוב שיש ובסוף זה תחרות של למידה והפקת לקחים. מה עובד לנו טוב ומה לא, ואנחנו עם הציוד הכי טוב שאפשר". הוא מוסיף בהקשר של העבודה של הצלפים עם שריון וכוחות אחרים ש"הגדוד לומד תוך כדי מלחמה ומשתפר, אני חושב שאנחנו עושים את זה מעולה. החיבור עם כוחות חבירים, העבודה של צלף עם טנק משתפר ואנחנו מפתחים אורגניות".
בגדודי החי"ר יש בעיקר שני סוגים של רובים צלפים. ה-M-24 המשופר וה-HTR-2000 "ברק", שהוא על פי סגן ראובן: "מאפשר ירי בטווחים יותר ארוכים ומכפיל כוח רציני". כשנשאל איזה נשק הוא באמת היה רוצה, ענה "קפיצת המדרגה הבאה שאפשר לעשות, וזה תהליך שכבר התחיל בגדודים, זה להביא רובי צלפים חצי-אוטומטיים. בסיירות כבר יש את זה ועכשיו יש כוונה להכניס גם לגדודים".
כששאלתי את הצלפים איזה נשק היו מבקשים מהרמטכ"ל לצוותי הצלפים, שניהם ענו באופן נחרץ "את ה- REC10". סגן ראובן הוסיף: "כמי שחווה את הלחימה זאת ההמלצה שלי". הבארטREC10 הוא רובה חצי-אוטומטי בקליבר 7.62 שנמצא בשירות הסיירות ויחידות העילית של צה"ל, וימ"מ וימ"ס של מג"ב. נחשב לרובה אמין ומדויק, בעל טווח יעיל של כ-800 מטר.
רגע לפני סיום הכתבה, סמל יואב שיתף אותנו שלצד התחמושת והציוד שהוא נושא עליו, יש עוד משהו חשוב ורגשי, שמזכיר לו למה הוא נמצא שם ונלחם. "לכולם פה יש מטרה אחת מול העיניים. המג"ד חילק לנו תמונות של החטופים, ולכל לוחם יש תמונה ושם של חטוף. אני זכיתי לקבל תמונה של חבר שלי מהבית, אלון אוהל שנחטף ממסיבת הנובה".