בסיס חיל האוויר השווייצרי "אמן", (Emmen) שעת בוקר. עמק מוקף פסגות הרים גבוהות, מרחבים ירוקים ומרהיבים, כשגם הבסיס עצמו ירוק ונראה כמו אתר לטיולי טבע. מדי פעם מטריד את הנוף מטוס ממריא, ובקצוות ניתן לראות שבילים שמסתיימים בפתחים למערות ודת"קים (דירים תת-קרקעיים) מבוצרים. אלה כבר ריקים מזמן, ונשארו כאנדרטה מימי המלחמה הקרה.
עבור ישראלי שבילה לא מעט ימים בבסיסים של חיל האוויר הישראלי, הביקור בבסיס האווירי של שווייץ הוא לא פחות מחוויה מאוד לא שגרתית. קצב החיים פה שונה לגמרי, שלא לומר מוזר בעבור מי שמגיע כמו מיקום מקביל. אבל אל תטעו, מדובר בצבא מיומן מאוד, שבזכותו גם למי שהייתה אפשרות או רצון לפלוש למדינה, הועבר מסר ברור לרדת מהרעיון.
בסיס "אמן" משמש את חיל האוויר השווייצרי כמרכז הדרכה, שם נמצאות טייסת הכשרת טייסי הקרב, טייסת תובלה קלה והדרכה, סימולטורים של מסוקים וגם טייסת מטוסי קרב ישנים מסוג F-5. מדי פעם "פורסות" לשם טייסות אחרות, כמו טייסת ה-F/A-18 או של מסוקי הפומה. בבסיס הזה הוקמה גם טייסת הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) מסוג "סטארליינר" של אלביט מערכות, עליה דיווחנו לאחרונה.
שטח צבאי. סגור?
כבר בכניסה לבסיס, אתה מבין שהגעת לשטח של צבא מאוד לא שגרתי. השומר לא נמצא בשער הכניסה ומערך האבטחה כולל כמה חיילים, שמסיירים בשטחי הבסיס. גם הגדר לא מקיפה את כל הבסיס, והיא פתוחה באזור המסלול, פשוט כי החקלאים לא הסכימו שתהיה גדר בשדה שלהם. אם בישראל היה מערך אבטחה כמו שראינו שם, עוד באותו הלילה היה מי שמעמיס את כל המטוסים ומוכר אותם כברזל.
גם קצב החיים מאוד לא שגרתי. הבסיס מתחיל לעבוד בסביבות שמונה בבוקר. בשעה חמש וחצי שש הוא נסגר. במילה נסגר הכוונה שהוא נסגר לגמרי. החיילים סוגרים את מגדל הפיקוח והולכים לביתם. כמובן שגם צוותי האוויר ואפילו חלק ממערך האבטחה. במשרדים כמעט כולם נמצאים על אזרחי, כאשר המדים שלהם תלויים על קולבים מחוץ לדלת.
רוצים עוד דוגמה? טיסת הבכורה של הכטב"מ של אלביט נקבעה ליום ושעה מסוימת. אולם בשל מזג האוויר נאלצו לדחות בכמה ימים. רצה הגורל והמועד החדש יצא על יום החופש של מפקד הטייסת. טיסת בכורה זה אירוע משמעותי בבנייה של טייסת. בישראל או בכל מקום אחר המפקד היה דוחה או מבטל את יום החופש. אבל לא בשווייץ. הוא פשוט לא הגיע לטיסת הבכורה של המטוס החדש שלו.
ה"סטאליינר" של אלביט זו דוגמה נהדרת בדיסוננס שבין צבא מאומן מאוד, משוכלל ומתקדם, לבין צורת החיים שלהם. זה אחד מהמל"טים המתקדמים בעולם, בעל יכולות איסוף מודיעין גבוהות. כזה שגם ניתן לחמש. בסיור שלי שם חשבתי לא מעט על מי האויבים של שווייץ, שהיא צריכה מערכת כזו שביכולתה גם לאסוף מה שמכונה "מודיעין אותות".
קולונול ג'י וואסלר, מהפיקוד המשותף של צבא שווייץ, סיפר לנו בשיחה כי במסגרת הפעילות של הטייסת, "המטוסים יסיירו לאורך הגבולות של שווייץ כדי לשמור על המרחב שלנו מול אויבים". הוא גם סיפר ש"הסטארליינר של אלביט יסייע לנו באיסוף מידע על האויב וידע על הכוונות של האויב. הכטב"מים יתמכו בכוחות שלנו בגבול, יספקו לכוחות בשטח יכולות ISR (מודיעין, מעקב וסיור) מול איומים עתידיים, כולל פלישה".
כאן יש לומר ששווייץ, הניטרלית ברמה של דת, גובלת מצפון עם גרמניה, צרפת במערב, איטליה מדרום ובמזרח אוסטריה וליכטנשטיין הזעירה. כאשר שאלנו את קולונל וואסלר מי האויבים של שווייץ, הוא ענה "איומים עתידיים שאולי יתכנו, כרגע המטוסים ללא טייס יסייעו לשומרים בגבול לבלום כניסה של מהגרים לא חוקיים". הוא הבהיר כי "המטוסים שלנו לאיסוף מודיעין ולא נושאים חימוש. אבל זה משהו שאנחנו נשקול אם לבצע בעתיד".
שווייץ השקיעה לא מעט בעסקת הכטב"מים שנחתמה מול אלביט מערכות. הם רכשו שישה כלי טיס, כשלמעשה מדובר בדגם משודרג של ההרמס-900 הכולל בין היתר מנוע גדול וחזק יותר.
"המטוסים צריכים לטוס גם מעל פסגות האלפים, לכן חיל האוויר ביקש מנוע גדול יותר", הסביר וואסלר. מערכות נוספות שהם דרשו תרמו גם הן להגדלת המשקל ביחס למטוס המקורי. "אותי פחות מעניין איך חיל האוויר יפעיל אותם ומה הם רוצים, מה שמעניין אותי זה יכולות ה-ISR שיספקו לכוחות בשטח", הוסיף.
המבנה הטופוגרפי של שווייץ, כמו גם הדרישה שהם יטוסו במרחב אזרחי (הכטב"מ הראשון בעולם לקבל רישיון לטיסה במרחב אווירי אזרחי), דרשו מאמצים רבים מהצוות של אלביט, בראשו עומד עמרי קנולר.
בשיחה עם קנולר במהלך הביקור בשווייץ, קנולר סיפר שהמרחב בשווייץ, הדרישות שיטוסו גם בין הרים ועוד, הביאו לכך שאלביט הקימה על ארבע פסגות ברחבי המדינה מוקדי תקשורת לווייניים, דרכם מתקשרים עם המל"טים גם כשהם טסים בין הרים.
ששת המפעילים הראשונים של חיל האוויר השווייצרי עברו את ההכשרה שלהם בישראל. קנולר סיפר שהם "כולם טייסים ומפעילים מקצועיים ומנוסים שהתאמנו באזור מצדה. מצאנו, אנחנו והם, שזה היה מאוד קל לאמן אותם כמו גם צוותים פחות מיומנים, לרמה שבה הם יעשו כל מה שנדרש מהם". מה שמלמד על הפעלה פשוטה של כלי הטיס, מכאן גם הכשרה מהירה, שזה משהו שכל צבא רוצה.
קנולר, אל"מ' במיל ובעברו טייס יסעור, הוסיף ש"אין הרבה מדינות שמטיסות מטוסים ללא טייס במרחבים אזרחיים. זה המטוס הראשון שיכול לטוס מעל כפרים וערים צפופות, מה שמעניק להם פתרונות להרבה מאוד מצבים צבאיים ואזרחיים".
האישור לטיסה בכל מרחב אווירי אזרחי, לרבות באזורים מיושבים, מאפשר לממשלות וארגונים להשתמש במל"ט במשימות שונות, כגון פעולות נגד טרור, אבטחת גבולות ואירועים ציבוריים המוניים, חיפוש והצלה ימיים, ועד לעבודה חקלאית או פיקוח סביבתי.
"ממריאים רק מדי פעם"
חזרה לבסיס חיל האוויר השווייצרי, במהלך הסיור שלנו שם היו מספר המראות של מטוסים מעניינים. אחד מהם הוא ה"פליאטוס PC-6" שבגדול זה פייפר חד-מנועי ולא גדול במיוחד.
בזמן שהפייפר הירוק הזה רץ על המסלול, שאלתי את אחד מאנשי חיל האוויר המקומי מה תפקידו של המטוס, שמיוצר אגב מאז שנות ה-60. "זה אחד ממטוסי התובלה הקלה שלנו, וגם של הצנחנים", השיב. כמי שקפץ מהרקולסים, זה היה נראה לי די מוזר, לא התאפקתי ואמרתי לו שכנראה אין להם הרבה צנחנים. הוא בתגובה צחק בקול.
שאלתי גם על מטוסי הקרב בבסיס, מטוסי F-5 שגם הם ראו ימים טובים אי שם בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת. רציתי לראות המראה של מטוס קרב כדי לצלם, אבל פה הקונספט של חיל האוויר השווייצרי חזר. "לא יודע אם יהיה לך מזל. הם ממריאים רק מדי פעם", השיב איש החיל המקומי. "אני לא חושב שהטייסים נמצאים בבסיס היום. אולי הם יבואו ביום חמישי".
זה לגמרי המקום להזכיר את אחת מהתקריות הכי ביזריות של חיל האוויר השווייצרי בשנים האחרונות. ב-17 בפברואר 2016, נחטף מטוס נוסעים אתיופי. שווייץ מדינה ניטרלית שגם לא חברה בנאט"ו ולא משתתפת אפילו באימונים בינלאומיים, לפחות לא הגדולים שבהם. אולם, במסגרת הסכמים בינלאומיים אם אירוע אווירי מתחיל במרחב אווירי מסוים ועובר למרחב של מדינה אחרת, מתבצעת העברת אחריות מסודרת.
סמוך לשעה ארבע בבוקר המטוס האתיופי החטוף חדר למרחב האווירי של איטליה, ולכן הזניקו לעברו מטוסי קרב איטלקים מסוג "יורופייטר טייפון". לאלה הצטרפו מטוסי "ראפאל" צרפתים אחרי שהוא התקרב לגבול צרפת ואז, הוא התקרב למרחב האווירי של שווייץ. בבקרה פנו לחיל האוויר שם, בבקשה שישלחו מטוסי קרב שיחליפו את האיטלקים והצרפתים. בחילה לקח זמן עד שמישהו ענה להם בכלל. אחרי זה הגיעה התשובה המדהימה.
"שווייץ לא יכולה הייתה לקחת חלק בפעילות זו משום שבסיסי חיל האוויר סגורים בשעות הלילה ובסופי שבוע", כפי שאמר אז לורן סבארי, דובר חיל האוויר השווייצרי. הצרפתים והאיטלקים נאלצו ללוות את המטוס החטוף גם במרחב האווירי של שווייץ.
שלא תהיה טעות. לשווייץ יש אמנם את אחד מהצבאות המוזרים בעולם, אבל גם את אחד המיומנים והמתקדמים. ההיגיון המקומי שם פשוט מאוד: אנחנו מדינה ניטרלית שלא משתתפת במלחמות אבל מחזיקים צבא חזק, על פני שטח שגם ככה מורכב לפלישה, לכל מקרה שלא יהיה. קלף ביטחון לחיים.
קלף הביטחון הזה נשען בין השאר על אחד המור"קים המפורסמים של חיל האוויר השווייצרי במלחמת העולם השנייה. אומנם שווייץ שמרה על ניטרליות במלחמה, רק שהמיקום שלה גרם לחילות אוויר של שני הצדדים לעבור בשטח לעבר היעד שלהם. משהו שהם ממש לא אהבו.
ב-1940 הם ניסו לשים לזה סוף, כאשר חיל האוויר השווייצרי הוזנק ליירט מטוסים גרמנים שחדרו למדינה. בקרב האוויר הזה הפלו 11 מטוסים גרמנים ו-3 שווייצרים. הרמן גרינג, מי שפיקד על חיל האוויר הגרמני, הורה על תקיפת תגובה, וחיל האוויר הגרמני ספג מהשווייצרים עוד ארבע הפלות.
מנגד, השווייצרים הפילו גם מטוסים אמריקאים ובריטים שחדרו לשטחם ובסך הכל, כמעט 60 כלי טיס. עוד 198 מטוסים נחתו בשטחם בגלל תקלות או טעויות בניווט, והם לא חשבו פעמיים וסיפחו את רובם לחיל האוויר שלהם. היה גם מקרה שבו מטוס גרמני נחת בשווייץ במהלך המלחמה ואחריה, השווייצרים מכרו אותו לגרמנים בתמורה כספית. פראיירים הם לא.
ניטרלית אבל חמושה
חזרה להווה. לאחרונה שווייץ חתמה על חוזה לרכש של 36 מטוסי חמקן מסוג F-35 בהיקף של 6.25 מיליארד דולר. אלה יצטרפו ל-25 מטוסי קרב מסוג F/A-18C, כטב"מים של אלביט וגם ה"ריינג'ר" שכבר בשרות.
לצבא שווייץ יש כ-130 טנקים מקדמים מסוג לאופרד-2 תוצרת גרמניה ועוד מספר לא ידוע באחסון מבצעי למצבי חירום, כמעט 200 נגמ"שים מסוג CV90 גם הם מתקדמים שנרכשו משבדיה, תותחים מתניעים, כמעט אלף כלי רכב משוריינים מסוג "פיראנה" וכמות גדולה של טילי נ"ט, אותה הם מתכוונים להגדיל לאור המלחמה באוקראינה.
לצבא השווייצרי תקציב שנתי של כ-5 מיליארד דולר ומשרתים שם כמעט 150,000 חיילים וכ-80,000 במילואים. החוק קובע חובת גיוס לכל צעיר בן 19 לתקופה של שישה חודשים עד שנה, תלוי בתפקיד. המטרה של תקופה זו היא בעיקר להכשיר אותו לשירות מילואים.
החוק בשווייץ מחייב כל אזרח לשרות מילואים בן 10 עד 15 שנים (תלוי תפקיד) שכולל תקופת אימון של כשלושה שבועות לכל שנה ותקופה כפולה לקצינים. חלק מהחיילים נשארים עוד כמה שנים בצבא הקבע, במיוחד בכוח הלוחם ובחיל האוויר.
כמו בישראל, הצבא שם נחשב לכור היתוך שמפגיש בין האוכלוסיות השונות, שמורכבות ממספר קבוצות אתניות. אולם מטרתו העיקרית של הצבא, היא להגיב כמה שיותר מהר לפלישה ולנהל קרבות מול הפולש, תוך ניצול ההרים הגבוהים. כדי שהתגובה תהיה ממש מהירה, כל חייל מילואים מחזיק את הציוד הצבאי בביתו, וזה כולל גם את הנשק.
כדי לעמוד במשימות, הצבא שם בנוי משש חטיבות. שתי חטיבות חי"ר עם התמחות בלחימה הררית שמאפיינת את המדינה. עוד שתי חטיבות חי"ר ממוכן ושתי חטיבות שריון. לאלה יש להוסיף עוד שתי חטיבות מוגדלות סד"כ שמורכבות מגדודי חי"ר ממוכן וגדודי שריון. כל אלה פועלים תחת ארבע דיביזיות מרחביות שבתחום אחריותן גם גדודי הנדסה, קשר ולוגיסטיקה.
לשווייץ אין אמנם גישה לים, אבל יש לה חיל ים. זאת משום שהמדינה רוויה בנהרות ואגמים גדולים. לכן הם הקימו את שייטת האגמים, אותה יש שמכנים חיל הים השווייצרי. זהו כוח ימי בפיקודו של קצין בדרגת בריגדיר-גנרל, שמפעיל כ-10 ספינות קטנות ומהירות חמושות בנשק קל. תפקידן לאבטח את האגמים במדינה, כמו גם לסייע בחילוץ והצלה של אזרחים ומטיילים באזור.
לסיום נציין שהשווייצרים אחראים על עוד מדינה, הוותיקן. מי שאחראי על הגנת מדינתו של האפיפיור הוא "המשמר השווייצרי", אליו יכולים להתגייס חיילים שסיימו את ההכשרה בצבא שווייץ, בתנאי שהם גם נוצרים קתולים. המשמר מונה כמאה חיילים, שמוכרים בעיקר בזכות המדים הססגוניים שלהם.