לפני כ-20 שנה התגייס ד', כיום תושב מרכז הארץ בן 38, לשירות ביחידה המיוחדת "אגוז". במהלך שירותו הצבאי נחשף ד' למגוון אירועים טראומתיים, כולל נפילה מגג במבנה במהלך אימון בשטח בנוי.
אירוע השיא בשירותו של ד' היה בשנת 2007 כשכבר שירת בשירות מילואים: בעיצומה של פעילות מבצעית ברצועת עזה נורה חברו הטוב של ד' ונהרג. כתוצאה מהירי הכבד ומפגיעת רימון נאלצו ד' וחבריו לצוות לחפש אחר חלקי גופתו של החלל.
"היינו חברים טובים מאז הילדות. הוא הביא אותי לסיירת ו'משך' אותי לשירות מילואים. אחרי התקרית סרקנו במשך ארבע שעות את השטח עד שמצאנו את כל חלקי גופתו. הירי נמשך כשלוש שעות. מאז המקרה אני מתעורר משינה, שומע יריות ויש לי פלשבקים וסיוטים על שדה הקרב. אני ממעט ללכת לאירועים ועובד עד שעות מאוחרות. לא קורא עיתונים ונמנע מלצפות בסרטי פעולה", מספר ד'.
ד' פנה לקצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה להכיר בו כנכה צה"ל לאחר שלקה בפוסט טראומה. קצין התגמולים דחה את התביעה בנימוק שלא הוכח כל קשר בין האירוע לבין שירותו הצבאי כשהוא מסתמך על חוות דעת של רופא מומחה.
ד' הגיש תביעה נגד קצין התגמולים לבית משפט השלום בתל אביב. הוא צירף מסמכים ועדויות לכך שסיכן את חייו בהיתקלויות עם מחבלים ולכך שלקה בפוסט טראומה בעקבות מות חברו ליחידה והחיפוש אחר חלקי גופתו. ד' טען שיש להכיר בו כנכה צה"ל גם בעקבות האירוע במהלכו נפל מהגג באימון וכתוצאה מכך אושפז בבית חולים.
ד' צירף שתי חוות דעת פסיכיאטריות התומכות בגרסתו וביקש להכיר בשני המקרים שעבר כטריגרים להתפחות הפוסט-טראומה שלו. קצין התגמולים התבצר בעמדתו, לפיה החרדות והטראומות שמהן סובל ד' אינן קשורות לשירותו הצבאי.
השופטים שדנו בתביעה החליטו להכיר ב-ד' כנכה צה"ל בעקבות הטראומה מהפעילות המבצעית בעזה במהלכה מת חברו, אך סירבו להכיר בנפילתו במהלך האימון כסיבה מספקת להכרתו כנכה. נוסף לכך, השופטים קבעו, כי קצין התגמולים ישלם ל-ד' הוצאות משפט בסכום של 15 אלף ש"ח.