נובמבר 2001. כוח משימה מיוחד שהורכב מלוחמי CIA ומאנשי "הכומתות הירוקות" מתקדם במישורי שומאלי שבצפון אפגניסטן. הלוחמים האמריקאים מתפעלים כוח פרשים מקומי הפועל תחת פיקודו של פאכים קאן. מטרת הכוח היא לכבוש את בסיס האוויר הגדול שבבגראם, שבהמשך המלחמה יהפוך לבסיס המרכזי של נאט"ו במדינה.
הכוח מצליח לכבוש עמדות בחלק הדרומי של הבסיס אבל חוטף אש קשה מלוחמי הטאליבן. אנשי הכוחות המיוחדים תופסים את מגדל הפיקוח שבתחומי הבסיס ומציבים עליו ציין לייזר שמסמן את עמדות הטאליבן. מספר דקות אחר כך מרחף לו באוויר מטוס הרקולס תמים. הכבש האחורי פתוח, פולט שני מצנחים. על עמדות הטאליבן נוחתות שתי פצצות BLU-82 במשקל 7 טון כל אחת. מרגע זה, האויב בגזרה זו פשוט חדל מלהתקיים והבסיס נכבש.
סיוע אווירי קרוב הוא בעצם טקטיקה צבאית שנועדה לאפשר לכוחות הקרקע לבצע את משימתם בצורה כזו שתגרום להם כמה שפחות אבידות, ומצד שני תפגע באויב בצורה הקשה ביותר, עד כדי שיאבד את רוח ויכולת הלחימה. בדרך כלל מדובר במבנה של מטוסי קרב אשר מטילים מספר פצצות, לרוב במשקל 500 ק"ג, שנועדו לפגוע בצורה מדויקת בעמדות האויב. אבל לפעמים מגיע משהו לא צפוי כמו בקרב איתו פתחנו באפגניסטן. התעשייה הצבאית פתחה לאורך השנים סוגים של פצצות ענק במשקלים שעולים על הדמיון, ואנחנו פה כדי לספר לכם עליהם.
ה"טולבוי" וה"גראנד סלאם": טונות של חומרי נפץ
ה"טולבוי" יוצרה כבר בימי מלחמת העולם השנייה על ידי מהנדסי הממלכה הבריטית. מדובר בפצצה במשקל של 5 טון, שרק מטוס הפצצה כבד אחד, הלנקסטר, היה מסוגל להכיל בטיסה. הפצצה נחשבה לסודית והרסנית במיוחד, והופעלה רק בפעולות מיוחדות. אחד המקרים הידועים ביותר שבו הוטלה הפצצה היה כאשר הטביעו את אוניית המערכה הגרמנית ה"טירפיץ". לפחות שלוש פעמים ניסו הבריטים להטביע את ספינת המערכה הגרמנית ונכשלו; לבסוף שלחו שלושה מטוסי לנקסטר שבבטנם פצצות ה"טולבוי". התוצאה הייתה כמובן לטובת ה"טולבוי".
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, פיתחו הבריטים את ה"גראנד סלאם", כשהפעם מדובר בפצצה שמשקלה 10 טון. זו הייתה למעשה פצצה שנועדה ליצור אפקט של רעידת אדמה ולגרום למבנים באזור המטרה לקרוס. ה"גראנד סלאם" נשאה בגחונה חומר נפץ במשקל של לא פחות מ-4.1 טון, והתפוצצה רק לאחר שחדרה לעומק הקרקע. המטוסים הבריטים שנשאו את הפצצה נאלצו לוותר על כל דבר שאינו חיוני ולפרקו – כולל דלתות המטוס – אחרת פשוט לא היו מצליחים להמריא.
BLU-82: תספורת ליערות של וייטנאם
הפצצה איתה פתחנו את הסקירה יוצרה במקור בכדי ליצור קרחות בג'ונגלים של וייטנאם. הלחימה של צבא ארה"ב במדינה האסייתית החלה בדיוק כאשר פתחו שם את טקטיקת המימד האנכי – רק שבגלל כמות העצים לא היה למסוקים איפה לנחות.
האמריקאים הלכו על הפתרון הפשוט, כמובן, ויצרו את הפצצה הזו, במשקל 7 טון כאמור, שכבר אז הוטלה ממטוסי הרקולס. בכל פעם שהיה מבצע מוסק, שלחו גם את מטוסי התובלה ואלה הטילו את פצצות הענק ש"ייצרו משטחי נחיתה" בקרחות יער עצומות, שעל פי נתוני צבא ארה"ב נעו סביב רדיוס של 300 מטר. הפצצה נחשבה למוצלחת ביותר, עד כדי כך שהיא בשירות כבר יותר מ-50 שנה. במלחמת המפרץ הראשונה הוטלו 11 פצצות מסוג זה, שפרצו שדות מוקשים, ובאפגניסטן השתמשו בהן בקרבות גם בכדי ליצור מורא בקרב לוחמי הטאליבן.
GBU-43: ה-"MOAB"
תכירו את אם כל הפצצות (את האבא נכיר לכם בהמשך): אנחנו מדברים על פצצה במשקל של 9.5 טון, שנועדה לחדור בנוקרים מבוצרים. ה"מואב" נוסתה זמן קצר לפני מלחמת המפרץ השנייה, שככל הנראה גם הייתה זירת ההפעלה המבצעית הראשונה שלה. לפי דיווחים שונים, הטילה ארה"ב פצצות "מואב" על עמדות הפיקוד של צבא עירק וכן על מקומות בהם חשדו שסדאם הסתתר.
את הפצצה ניתן להטיס על מטוסי הרקולס או על מטוסי הפצצה חמקנים מסוג B-2. ניתן לשגר אותה מגובה רב והיא מכווננת את המצנח שלה באמצעות GPS. גם לוחמי הטאליבן היו שותפים לחוויה המפוקפקת והיוו מטרה לפצצה; מעדויות של אנשי טאליבן שנפלו בשבי עולה שלא מעט לוחמים במנהרות כמעט ואיבדו את השפיות כאשר הזדעזעו מעוצמת הפיצוץ.
Father of All Bombs: התשובה הרוסית
כשהרוסים שמעו שארה"ב פיתחה את הפצצה הכבדה ביותר בעולם, הם לא הצליחו להתאפק ושלחו את המהנדסים אל שולחן השרטוטים. אחרי שנים של מאמץ ולא מעט ניסויים שהסתיימו בכישלון, הכריזו המהנדסים על ה-ATBIP כהצלחה.
בשנת 2007 הניסוי עובר בהצלחה וברוסיה מכריזים שהפצצה הזו כל כך עוצמתית, עד שהוחלט שתחליף פצצות גרעיניות טקטיות. לדברי הרוסים, הפצצה אפקטיבית כמו פצצת אטום קטנה, ועוד בלי הנזק הנלווה של הקרינה. הפצצה הרוסית מכילה 7.8 טונות של חומר נפיץ שפותח בעזרת ננוטכנולוגיה ומפיק כוח הרס שווה ערך ל-44 טונות של TNT. ברוסיה שומרים על שתיקה בכל הקשור לשאר הנתונים, וגם לא ידוע על מקרים מבצעיים בהם השתמשו בפצצה.
MOP: "תחמושת חודרת מאסיבית"
בחודש נובמבר האחרון התבשרנו על ידי דובר חיל האוויר האמריקאי על פצצת ענק חדשה במשקל עצום של 15 טון. פצצות ה-MOP מסוגלות לחדור קירות בטון בעובי 18 מטר ועוצבו במיוחד כדי שיתאימו לנשיאה על מטוסי חמקן מסוג B-2. האמת? די ברור לאיזו מטרה הן נועדו ואיזה משטר אמור לחשוש מהקיום של פצצה כזו.
כמעט ואין פרטים נוספים על הפצצות החדשות: בשנת 2007 דווח שהן עשויות מפלדה ומסוגלות לחדור לעומק האדמה עד 60 מטרים לפני שהן מתפוצצות. מהמעט שהפנטגון פרסם, ידוע שמדובר בפצצות באורך כ-6 מטרים, שמונחות על-ידי לוויין.