"אני נמצא אי שם בדרום הרחוק בסיני ותקוותי הרבה שנסיים מהר עם המצרים המחורבנים ונחזור חזרה הביתה", כותב מ. ש. בגלויה ששיגר ביום 12.10.73, אל א. ש. "במידה והנך זקוק לעזרה כל שהיא, יכול אתה בשקט להתקשר לאשתי והיא מסוגלת במקומי להעמיד את הדברים לפעמים גם יותר טוב ממני, לכן תשתדל להתקשר איתה".
זהו קטע אחד מתוך כמה מכתבים שהתגלו רק לאחרונה בארכיון של חברת החשמל. כתבו אותם עובדים בחברה ששירתו במילואים במלחמת יום הכיפורים ושלחו אותם לחבריהם לעבודה. לציון 50 שנה למלחמה החליט ארכיון החברה לפרסם אותם לראשונה וב-mako אנו נותנים הצצה לכמה מהם. מסתבר כי חלק מהחיילים ניצלו את רגעי הפנאי הבודדים שהיו להם על מנת לכתוב לחבריהם שנשארו בעורף ולשתף אותם במה שעובר עליהם.
"אצלי הכל בסדר, משתדלים להרגיש טוב, המורל גבוה, וזה העיקר", כותב אותו מ.ש לחברו מהמרכז הטכני של חברת החשמל. "מסור למשפחתך ד"ש, לכל עובדי משרדך, במיוחד ל-ק". בגב הגלויה מודפסת הוראת 'ביטחון שדה': "אל תפטפט, לבל יעז מי מחיילי המילואים לגלות סודות שעלולים להגיע לעיניים בלתי רצויות".
בגלויה אחרת, ששיגר ר.א אל א.ז ממדור אחזקה באותו מרכז טכני של החברה הוא מודה לו: "היום קיבלתי את החבילה ששלחתם לי. זו הייתה בשבילי הפתעה גדולה ועוד פעם תודה".
בהמשך הוא מספק הצצה להוויי הלוחמים וגם לתנאי מזג האוויר בחזית: "את הבוטנים כילינו אני וחבריי לצוות הטנק עד תום ולפני מספר דקות הספקתי להתגלח עם המקצף לגילוח. בערב אקווה שאתגבר על הקור עם כובע הגרב".
"החיים כאן שגרתיים אך מלאי מתח", ממשיך השריונר במילואים את מכתבו לחברו מהעבודה. "עדיין לא ביקרתי באפריקה אך אני משקיף עליה מהצד המזרחי", ממשיך ומספק הצצה אל הנעשה בחזית, בלי לחשוף פרטים רבים מדי.
עוד עולה מהמכתב הניתוק שחיילים רבים בחזית היו מצויים בו מהנעשה בבית. "מה נשמע אצלכם בעורף? עד כה לא הרביתי לכתוב אפילו הביתה. על טלפון אין מה לדבר כי שעות החיוג שלנו כאן הן בין 2-4 לפנות בוקר. אסיים, תודתי שלוחה אליכם. להתראות בקרוב".
50 שנה עברו ממלחמת יום הכיפורים. המלחמה הקשה והמחדלים בה נצרבו בזיכרון הלאומי ותופסים את הכותרות מדי שנה כשמגיע היום. אבל המכתבים שקטעים מהם הובאו כאן שמאחורי האירוע ברמה הלאומית היו גם חיילים פשוטים, עם געגועים הביתה למשפחה ואפילו לחבריהם לעבודה שהם חלק משמעותי מחיי היום יום.