מאחורי השיחות: כך מנצלת פקיסטן את התיווך לחיזוק מעמדה הביטחוני

כשמטוסי קרב פקיסטניים מלווים משלחת איראנית בדרכה חזרה משיחות עם האמריקאים, קשה להמשיך לחשוב על תיווך כעל עניין של דיפלומטים בלבד. מאחורי השיחות בין וושינגטון לטהרן עומדים מערכי אבטחה, אינטרסים מודיעיניים, מאבקי יוקרה אזוריים ושאלה אחת גדולה: מי מספיק אמין, ובעיקר מספיק חזק, כדי לשמש גשר בין שתי יריבות שכמעט אינן סומכות על איש.

בחודש האחרון הפכה פקיסטן לאחת השחקניות המעניינות ביותר בזירה הזו. איסלאמאבד אינה רק תחנת מעבר לשיחות - היא מדינה גרעינית, בעלת צבא חזק, גבול משותף עם איראן, יחסים מורכבים עם ארה"ב ויריבות עמוקה עם הודו. כל אלה הופכים את התיווך שלה לפחות מחווה לשלום ויותר מהלך אסטרטגי מחושב.

חיל האוויר הפקיסטני ליווה משלחת איראנית לאחר שיחות עם האמריקאים, בעקבות חשש איראני מפגיעה אפשרית באנשי המשלחת. בדיווח נטען כי הליווי כלל מטוסי קרב וכלי סיור אוויריים, במה שנראה כמו הרבה יותר מטקס כבוד דיפלומטי. פקיסטן ביקשה להראות שהיא לא רק מארחת את הערוץ אלא גם מסוגלת להגן עליו.

"שדה המוקשים" הדיפלומטי והאינטרס הישיר

כדי להבין למה מדינה רוצה בכלל להיכנס לשדה מוקשים כזה, צריך להתחיל מהשאלה הבסיסית: מה יוצא למתווכת? לדברי פרופ׳ יוסי שיין, מומחה ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת תל אביב, עצם הכניסה לתפקיד כזה מעניקה למדינה מעמד, שלא בהכרח היה לה אחרת.

"מדינה מתווכת נכנסת למשחק שבמצב אחר היא לא הייתה נמצאת בו", הוא מסביר. "זה מעלה את המניות שלה בתוך המערכת הבינלאומית כשחקנית שיש לה עוצמה מעבר לעוצמה המיידית שלה, עוצמת תיווך". לדבריו, לעתים התיווך מתאים גם לערכים של אותה מדינה, ולעתים הוא מביא איתו רווחים כלכליים, דיפלומטיים ובעיקר תדמיתיים.

במקרה של פקיסטן, התיווך אינו רק עניין של דימוי. עידו גדי רז, דוקטורנט במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ומומחה לפקיסטן, מסביר: "לפקיסטן יש הרבה מה להפסיד מהסכסוך באזור. מבחינה כלכלית, גם לפני המלחמה היא הייתה במצב לא טוב. סגירה של מצר הורמוז חוסמת לה הרבה נפט וגז מאיחוד האמירויות ומסעודיה, מקשה עוד יותר על המצב וגוררת עליית מחירים במדינה".

במילים אחרות, עבור פקיסטן זו לא רק יוזמה דיפלומטית שנועדה לזכות בכותרות טובות בעולם. כל הסלמה באזור המפרץ עלולה לפגוע בה ישירות: במחירי האנרגיה, ביציבות הכלכלית, ביחסים עם מדינות המפרץ ובמרחב הפעולה הפנימי שלה. דווקא משום כך, תיווך בין ארה"ב לאיראן מאפשר לה לנסות להשפיע על משבר שעלול להתגלגל לפתחה, גם אם אינה צד ישיר בו.

תפקיד המפתח של מפקד הצבא - והסכם ביטחוני במפרץ

לתיווך הפקיסטני יש גם עוד היבט נוסף: "יש כאן גם התקרבות בין פקיסטן לארה"ב מאז שטראמפ חזר לשלטון", אומר רז. "הם זיהו את זה גם ברמה של הקשר האישי. ראש הממשלה ומפקד הצבא נפגשו עם טראמפ. מצד שני, יש להם קשר פרגמטי ויחסית יציב עם איראן, שהיא שכנה ויש ביניהן יחסי מסחר". לדבריו, דווקא העובדה שפקיסטן אינה נתפסת בטהרן כבת ברית מוחלטת של ארה"ב, עשויה להפוך אותה לערוץ נוח יותר מבחינת האיראנים.

"יש פה עניין של מאזני עוצמה", אומר שיין. "מי רוצים שיעלה ומי רוצים שייפול - זה עניין חשוב בתיווך". לדבריו, פקיסטן יכולה לראות בתיווך הזדמנות לשפר את מעמדה מול הבית הלבן, ואולי גם להשפיע בעקיפין על היריבות הגדולה שלה עם הודו. "אם הם מקבלים נקודות מאמריקה, יש המון מה לעשות עם זה. יש דברים שהאמריקאים יכולים לתת שלא כולם יכולים לתת".

היריבות עם הודו מרחפת מעל כל מהלך אסטרטגי של פקיסטן. מבחינת איסלאמאבד, כל נקודת זכות בוושינגטון יכולה להיות משמעותית. כל גישה טובה יותר לבית הלבן עשויה להשפיע על האופן שבו האמריקנים רואים את דרום אסיה, את קשמיר, את הסיוע הביטחוני, ואת מקומה של הודו במאזן האזורי. לכן גם תיווך מול איראן יכול להפוך, בעיניים פקיסטניות, לכלי במאבק רחב בהרבה.

לכך מצטרפת גם סעודיה. רז מזכיר כי לפקיסטן יש הסכם הגנה עם סעודיה, ומסביר כי מבחינת איסלאמאבד, התיווך יכול לשרת גם את האינטרסים של ריאד, שנפגעת מכל התלקחות באזור המפרץ. ההסכם הביטחוני בין פקיסטן לסעודיה, שנחתם ב-2025, נתפס כצעד משמעותי בהידוק השותפות הביטחונית בין שתי המדינות, בין היתר משום שהוא כולל התחייבות הדדית שלפיה התקפה על אחת מהן תיחשב התקפה על שתיהן.

לשרוד בקרב ההאשמות: "המודיעין הוא חלק מהמשחק"

אבל תיווך כזה הוא גם משחק מסוכן. מדינה שמתווכת בין שני צדדים חשדניים עלולה למצוא את עצמה מואשמת על ידי שניהם. אם המסרים לא עוברים נכון, אם אחד הצדדים משנה עמדה, או אם השיחות נכשלות ומיד לאחר מכן מתרחשת פעולה צבאית, המתווכת עלולה להיתפס לא כגורם מרגיע, אלא כמי שהסתירה מידע, הטעתה או שירתה את הצד השני.

שיין מסביר כי במצבים כאלה "יכולות להיווצר מערכות חשדניות אם דברים לא עובדים". לדבריו, "אם תיווכת והצד הנגדי עושה מעשים, מאבדים אמון. יכול להיות שתתפתח חשדנות שהמתווך בגד בך ולא סיפר לך הכל". זו אחת הסיבות לכך שתיווך בין ארה"ב לאיראן דורש לא רק קשרים טובים, אלא גם יכולת לשרוד פוליטית וביטחונית את הרגע שבו השיחות קורסות.

כאן נכנס ההבדל בין פקיסטן לעומאן. "לעומת עומאן, בפקיסטן אין בסיסים אמריקאיים, ולכן היא לא מטרה לאיראנים באותה צורה", אומר רז. "יש גם הבדלים מאוד משמעותיים בכוח הצבאי. קודם כל, פקיסטן גרעינית, ובכללי הפקיסטנים הם אחד הצבאות החזקים בעולם. בנוסף, יש קהילה לא קטנה של שיעים בפקיסטן, וזה גם משפיע על קבלת ההחלטות בנוגע למדינה".

לבסוף, יש גם את שאלת המידע. מדינה שמתווכת בין ארה"ב לאיראן לא רק מעבירה מסרים; היא נחשפת לקווים האדומים, לפחדים, לדרישות ולמרחבי הגמישות של שני הצדדים. היא מבינה מה באמת מטריד את האמריקאים, מה האיראנים מוכנים לקבל, מי מפעיל לחץ מאחורי הקלעים ומתי כל צד מחפש דרך לרדת מהעץ. "המודיעין הוא חלק מתוך המשחק עצמו", אומר שיין. "כולם עובדים עם מודיעין, יש כאלה עם יותר מתוחכם ויש כאלה עם פחות מתוחכם". האם פקיסטן תצליח לגשר על הפערים בין האמריקאים לבין האיראנים? הימים הקרובים יכריעו.