בחודש אפריל של השנה שעברה, בכיר ישראלי צוטט בגרדיאן הבריטי כשהוא אומר: "אנחנו לא רואים שיש תרחיש בו אונדו"ף (UNDOF, כוח הפיקוח על ההפרדה של האומות המאוחדות) מתפרק, אבל אנחנו מודעים לשבריריות של המצב" - התבטאות שנאמרה ביחס להחלטה של קרואטיה להסיג את כוחותיה מרמת הגולן, בעקבות הערכות שלהם להסלמת המצב באזור.
פחות משנה אחרי שהדברים נאמרו, כוח האו"ם שאמור לפקח על הגבול בין ישראל לסוריה אכן התפרק. חייליו מנהלים קרבות חילוץ סוערים רק מאות מטרים משטח ישראל - המקלט היחידי שלהם באזור - והם נופלים קורבנות לארגוני הטרור האכזריים. המציאות, כך נדמה, הופכת לקודרת הרבה יותר מהתחזיות.
איך התמוטטות האו"ם משפיעה על סיר הלחץ של המזרח התיכון, ועד כמה צריכים לדאוג מכך בישראל?
הכוח לשמירה על השלום מצא את עצמו עמוק בבוץ
באו"ם פועלת המחלקה למשימות השמירה על השלום, שמפעילה כוחות משימה רב לאומיים במוקדי עימות שונים סביב הגלובוס. מדובר בגופים צבאיים לכל דבר שמפקחים ומסיירים באזורים שדורשים מבוגר אחראי שיוודא שהצדדים עומדים בתנאי סיום הסכסוך או במקרים כמו של המזרח התיכון, שהצדדים עומדים בתנאי הפסקת האש.
כוחות המשימה מורכבים מיחידות צבאיות ממדינות החברות באו"ם, אשר נשלחו ליעדים שונים בהם הם אמורים להיות ניטרליים. נכון לשנת 2014 פועלים במסגרת האו"ם כמאה אלף חיילים ועוד כ-19,000 אזרחים ממדינות כמו אוסטרליה, שבדיה, ארצות הברית, צרפת, קנדה, הפיליפינים, הודו, נפאל ועוד. אלה מוכרים כאנשי "הקסדות הכחולות" על שם צבע הקסדות והכומתות של החיילים. סביב ישראל פועלים שלושה כוחות או"ם שמונים כ-15 אלף חיילים ואזרחים: אונדו"ף בגבול סוריה (1,200 איש), MFO בגבול מצרים (1,600 איש) ויוניפי"ל בדרום לבנון (כ-13 אלף איש).
חיילי האו"ם ברחבי העולם מתמודדים עם לא מעט סכסוכים, אבל עושה רושם שהעבודה השחורה באמת נעשית כאן במזרח התיכון. "חייל וגננת", כתב לי בפייסבוק חבר ששירת בעבר כחייל באו"ם. מאז הימים שבהם הוא היה בשירות, זרמו הרבה מים בירדן והגננת, כך נראה, הפכה לקרבית הרבה יותר. על פי האתר הרשמי של האו"ם, 100 חיילים ואזרחים שפעלו באזור גבול סוריה ומצרים נהרגו ובמסגרת יוניפי"ל נהרגו עוד 303 חיילים ואזרחים.
על מי אפשר לסמוך?
בצה"ל מחלקים את חיילי האו"ם לשתי קבוצות עיקריות: אלה שמגיעים ממדינות מערביות ואלה שמגיעים ממדינות מתפתחות כמו הודו, אינדונזיה או נפאל. במילים אחרות – אלו שסומכים עליהם ואלו שלא. החיילים שבשירות האו"ם משתכרים באופן שונה, תלוי במדינה שממנה הם הגיעו, כאשר השכר הגבוה ביותר הוא מתגמל למדי ועומד על תשלום של 2,500 דולר לחודש. למרות השכר המתגמל, חיילי האו"ם נתפסים לא פעם בהתרופפות מקצועית ואף בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור ופשע. "יש כאלה שאתה רואה עליהם מוסר ומשמעת צבאית ויש כאלה שאתה מבין שהם יותר בעייתיים אם נתנסח בעדינות", מספרת חיילת המשרתת ביקל"ז (היחידה לקישור לצבאות זרים).
בלבנון, לצורך העניין, ישראל הגישה לא מעט תלונות למטה האו"ם על תפקודם של אנשי האו"ם בשטח. בשנת 2000, לדוגמא, ישראל הגישה תלונה על כך שחיילי האו"ם צפו בחטיפת שלושת החיילים בהר דב, תיעדו את האירוע, אבל לא עשו דבר כדי למנוע את תוצאותיו הקשות של האירוע. בישראל אף טענו שישנן הוכחות לכך שאנשי האו"ם שיתפו פעולה בחטיפה ולא רק במקרה הזה. בגזרה הדרומית, הוגשו טענות גם נגד אנשי האו"ם שפועלים בסיני, רובן לא פורסמו. התלונות נסבו סביב סיוע לסוחרי הסמים בחצי האי ובמקרים חמורים יותר גם בסיוע מודיעיני לארגוני טרור, "בעיקר תצפיות ומידע מהצד שלנו", אמרה חיילת ביקל"ז.
ועדיין, יש שיגידו שהכוחות האלה הצליחו להוכיח את עצמם ויעידו על כך 41 שנים של שקט בשתי החזיתות, כפי שמדגישים בצה"ל. היה מי שהעיד שמדובר בחיילים ש"ראו עולם, יצאו למשימות שחלקן כללו הרבה מאוד אש ורובם מאוד אמיצים". החיילים האלה הוכיחו את עצמם עשרות שנים, לצד הרתעה ישראלית כמובן, אבל את המשטרים החליפו ארגוני טרור ואלה מחויבים הרבה פחות להסכמים בין לאומיים.
שירת הברבור
תחילת המשבר של אונדו"ף ברמת הגולן התחיל הרבה לפני ההתפתחויות האחרונות וקשור בכלל לצעד הרה גורל של הצבא הסורי. עד לפני כשנה וחצי היו לאורך הגבול עם סוריה ארבע דיביזיות מובחרות של צבא סוריה. כשמלחמת האזרחים התגברה, אסד העתיק את הדיביזיות האלו מהגבול לאזורים אחרים ובמקום, הציב את החיילים הפחות מוצלחים שלו. בנקודת הזמן הזו אנשי אונדו"ף החלו להרגיש היטב את השינוי.
גדודי "השהידים של ירמוך" הצליחו להשתלט על שיירת משוריינים של האו"ם ולחטוף 20 חיילים פיליפינים. המורדים הודיעו כי לא ישחררו אותם עד שצבא אסד ייסוג מעמדות שכבש, אולם תחת לחץ של הליגה הערבית ומקורות נוספים הפיליפינים הם שוחררו ועברו לישראל. במקביל, ספגו העמדות של האו"ם ירי ממקורות "לא מזוהים". כך זה נמשך בשנה האחרונה עד שהמורדים הצליחו להפתיע את צבא סוריה ולכבוש את עמדות הצבא בגבול, כולל את מעבר קוניטרה.
בהתקפה שהחלה ביום רביעי הצליחו המורדים לנגף את צבאו של אסד ולראשונה מאז מלחמת ששת הימים, ממשלת סוריה לא שולטת במרחב הגולן הסורי. במקביל הם תקפו עמדה של האו"ם שאוישה על ידי חיילים מצבא פיג'י ואלה, כך נראה, הניחו את נשקם ללא קרב, ככל הנראה בהוראה ישירה של מפקד צבא פיג'י.
במקרה של הפיליפינים, נראה שהמצב היה שונה. רמטכ"ל צבא הפיליפינים נתן הוראה ישירה שלא להיכנע. ואכן, כאשר המורדים הגיעו ל"עמדה 68" החיילים הפיליפינים הצליחו למנוע את כניסתם ובמקום התפתח קרב בינם לבין 40 החיילים הפיליפינים. בעמדה אחרת הצליחו כ-30 חיילים פיליפינים לפלס את דרכם גם כן באש ולהגיע לחוף מבטחים בישראל. הם עשו זאת תחת חיפוי באש של כוח מצבא אירלנד שנשלח לחלץ אותם. בסך הכל חולצו מידי המורדים כ-70 חיילי או"ם.
נכון להיום (שני), מצליחים חיילי האו"ם למנוע מהמורדים להשתלט על העמדות או לקחת אותם בשבי. הם עושים זאת באש ובחיפוי הדדיים של הכוחות ובימים האחרונים, כך נראה, אנשי האו"ם מעורבים שלא מרצונם במלחמת האזרחים בסוריה. בצה"ל מבינים שמעשית, כוח האדם ששמר על השקט למשך 41 שנים, הפך ללא רלוונטי וחדל מלהתקיים.
המשקיפים בסיני תחת מצור
בזמן שהעיניים שלנו צופות לכיוון סוריה, מתרחשות התפתחויות דרמטיות גם בצד המצרי. "כבר למעלה משנה שכל פעם שהמחבלים בסיני רוצים משהו הם תוקפים את הבסיסים של המשקיפים", מספר גורם ביקל"ז. "מעשית, הכוח הזה די מנוטרל למרות שביחס למה שקורה בסוריה הם עוד פעילים". חיילי צה"ל המשרתים לאורך הגבול המצרי רואים בעיניים שלהם איך הגבול כבר ממש לא שקט. זה כולל תצפיות של מחבלים על עמדות צה"ל, התלבשות של גורמי פח"ע על נתיבי הסמים הפליליים ועוד. בעומק, המצב חמור עוד יותר. "אנשי האו"ם לא היו רלוונטיים למרות שזה חלק מהתפקיד שלהם", אומרים ביקל"ז.
כדי להבין עד כמה סיני מתקרבת לסוריה נציין כי לפני יומיים פורסם שקבוצת חמושים מסיני ערפה את ראשם של ארבעה אזרחים מצרים שהיו חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. לטענת ארגון אנסר בית אל מקדיס, הארבעה סיפקו לישראל מודיעין שסייע לתקיפה אווירית ממנה נהרגו שלושה מאנשי הארגון.
"אנחנו כמעט שלא יוצאים מתחומי הבסיס", סיפר לי ג'וש, חייל אמריקאי המשרת בכוח המשקיפים. "לפני שלושה שבועות המצרים עצרו כמה בדואים ובתגובה הם תקפו את הבסיס שלנו. צרו עליו ולא עזבו עד שהקצין דיבר עם השייח שלהם. הזמנים היחידים שאני רגוע זה כשאני נכנס לישראל", אמר כשיצא חזרה לסיני. עוד סיפר שמידי פעם הכוח שלהם סופג ירי מרכבים חולפים ואף ירי צלפים לתוך הבסיסים.
מהדברים האלה ברור לכל בר דעת שגם כוח השלום שבסיני הפך ללא רלוונטי. אולי זו הסיבה שישראל ויתרה על כמה סעיפים בהסכם השלום עם מצרים ואפשרה להם להכניס לסיני כוחות משוריינים ומסוקי ומטוסי קרב, כאלה שעד לפני שנה איש לא חלם שיכנסו לסיני בגלל ההגבלות של הסכמי השלום. בישראל מבינים שהמצב היום שונה ולא יחזור להיות כפי שהיה.
סוף עידן המשקיפים
בצה"ל הבינו כבר לפני שנתיים שצריך להתכונן ליום שבו לא ניתן יהיה להסתמך על כוחות האו"ם. בגבול עזה הוקמה גדר הביטחון במסגרת פרויקט "שעון החול" שנועד לעצור את תופעת המסתננים, אבל לא פחות חשוב, גם להוות מכשול לארגוני הטרור. צה"ל הסיט לדרום יחידות מיוחדות ותגבר את האוגדה המרחבית בחטיבות סדירות ואיכותיות שלא עשו שם קו כבר שנים רבות. מלבד זה, הקים גדוד לאיסוף מודיעין וגם השב"כ הקים מרחב חדש שיטפל בזירה הנפיצה.
אותו תהליך בדיוק קרה גם בגבול הסורי. גדר חכמה הוקמה בהשקעה גדולה וגם אוגדת הבשן זכתה לקבל גדוד איסוף מודיעין שמתמחה בזירה ולצידו כוחות צבא איכותיים. "בשורה התחתונה יש לזה משמעות גדולה", מסביר גורם בכיר בצבא. "נכון לעכשיו האו"ם עדיין נמצא בגבול סוריה, אבל לא ברור מה היכולת. כשהם היו שם זה הרתיע את אסד שלא מיהר לכיוון שלנו אבל על ארגוני טרור זה לא עושה רושם. תגיש תלונה לאו"ם, אז מה?". לבסוף מסכם הקצין את המובן מאליו: "מה שהיה לא יהיה עוד, וזה לא לטובה".