4 בנובמבר 1954. סרן אלכסנדר ישראל, קצין מצטיין ורב מעללים, טס בבהילות לרומא מבלי ליידע את אשתו ואת המאהבת שלו. הוא זקוק להרבה מאוד כסף כדי לממן את אורח חייו הראוותני – ויש לו תכנית פעולה שתעזור לו להחזיק את הראש מעל המים.
מצויד במידע על בסיס גדול של חיל האוויר ותכניות צבאיות שונות, הוא ניגש לבניין השגרירות המצרית ברומא. השומר מאפשר לו להיכנס. הוא נכנס למשרדו של הנספח הצבאי ו\מניח על שולחנו מאות מסמכים מסווגים. הנספח מבין את גודל הדרמה; מדובר במידע שובר שוויון, כזה שעשוי לעזור למצרים להביס את האויבת שלה מצפון. אך ישראל זוכר מה הוא רוצה – כסף. "אין לי שום בעיה לטוס למצרים ולמסור לכם הכל, יש לי עוד המון מידע", הוא אומר, כשבתמורה הוא דורש עשרות אלפי דולרים.
סיפורו של ישראל נשמע תמוה, אך הוא התגלגל והפך לפרשה שהסעירה את המדינה, את מערכת הביטחון ואת ממשלת ישראל גם שנים רבות לאחר מכן. גורמים שונים הטילו זה על זה את האחריות ותלו את האשמה על כישלון המבצע, שהיה קיצוני גם במושגים של המוסד - ובטח כשמדובר בקצין ישראלי.
ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד
אלכסנדר (אבנר) עלה לישראל מבולגריה בשנת 1949. הוא גויס לצה"ל, קיבל דרגת סרן ועל פי רוב המקורות, שירת בלוחמה אלקטרונית ובפיתוח אמצעי לחימה משוכללים בחיל הים. הוא נחשב לקצין מצטיין ומבריק וסומן לקידום כבר בתחילת דרכו. ארבע שנים אחרי שעלה לישראל, ב-1953, הוא נישא לעולה חדשה מבולגריה ועבר להתגורר בעיר חיפה.
"הוא היה ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד'", אמר עליו בזמנו גורם במערכת הביטחון. "הייתה לו אישיות מורכבת ומסובכת. אפילו חבריו הקרובים, ולא היו לו רבים כאלה, לא הכירו אותו באמת. הוא היה כריזמטי מאוד, ערמומי, בעל לשון חלקלקה שהונה אנשים רבים".
סרן ישראל ניהל חיים כפולים: מצד אחד הוא אהב את החיים הטובים וחי באורח חיים נהנתני, ומצד שני הוא ניהל רומן סוער עם פקידה בקונסוליה האיטלקית בחיפה – ממש מתחת לאפה של אשתו. לפי גורמי מודיעין שטיפלו בעבר בתיק שלו, הוא צבר חובות רבים והסתבך במעשי מרמה, התחזות והונאה. התיקים הפלילים נגדו נערמו, אך הוא לא התכוון להתייצב בבית המשפט. היו לו תכניות אחרות.
ישראל החל לחפש את הדרך החוצה: הוא נסע לכנסייה בירושלים יחד עם המאהבת שלו, שלא ידעה שהוא נשוי, ועבר הטבלה. אשתו לא ידעה כלום; הייתה לו יכולת אלתור יוצאת מגדר הרגיל, והוא הצליח לחמוק מעל מוקשים באמצעות בדיות על מעלליו בשירות הצבאי. ימים ספורים לאחר שהתנצר הוא קיבל דרכון איטלקי ושינה את שמו לאלכסנדר איבור. משם הדרך החוצה הייתה קלה: הוא עזב את הארץ מבלי להודיע לאיש ומבלי שקיבל אישור יציאה מצה"ל.
המרדף
עזיבתו הבהולה של ישראל הדליקה נורה אדומה אצל גופי המודיעין בישראל. שבועיים בלבד אחרי שמסר את החומרים מסווגים, אנשי המוסד קיבלו מידע על מעשיו. ראש המוסד דאז איסר הראל הנחה את אנשיו באירופה לפעול בכל דרך כדי לאתר ולהחזיר אותו לארץ.
סוכני המוסד יצאו למרוץ נגד הזמן, כשבראש המשימה עמד רפי איתן. הוא ואנשיו סרקו את כל אירופה בניסיון לאתר את ישראל רגע לפני שהוא עולה על הטיסה למצרים. בעיצומו של המצוד, התברר שהוא דחה את הטיסה ונסע במקום לבלות בווינה.
במוסד ידעו שישראל חיבב נשים יפות. הם הצליחו לאתר את המלון בו שהה בוינה והצמידו לו נערת פיתוי שהתיישבה לידו במטוס לפריז. בין השניים התפתחה שיחה מרתקת וחמימה ביותר: הוא תהה על קנקנה ושאל מה היא מתכוונת לעשות בפריז; היא, מצדה, סיפרה שמחכים לה "חברים" מיד עם נחיתת המטוס, והציעה להקפיץ אותו לבית המלון בו התכוון להתאכסן. כך החל מבצע "ברן".
ישראל היה טרף קל; הוא לא חשד בכלום ובלע את הפיתיון עד הסוף. השניים יצאו מנמל התעופה ונכנסו למכונית שבה חיכו סוכני מוסד. הסוכנים בראשותו של איתן התנפלו על ישראל, כיסו את פניו במגבת שהייתה ספוגה בחומר מרדים, והוא נלקח לדירת מסתור באחד הרובעים בעיר.
כמה שעות לאחר שהתעורר, סוכני המוסד החלו לחקור אותו. "עשיתי את זה בשביל כסף. הייתי צריך הרבה כסף", אמר להם ביובש. "אף אחד בארץ לא יודע מה עשיתי ולמה נעלמתי".
הטיוח
איסר הראל נתן פקודה להחזיר את סרן ישראל לארץ במהירות כדי להעמידו לדין באשמת בגידה. כמו במבצע מהסרטים, רפי איתן והסוכנים הכניסו אותו לארגז עץ והעמיסו אותו על מטוס "דקוטה" של חיל האוויר.
במהלך הטיסה ואחרי תדלוק קצר באתונה, ישראל חש ברע, נשם בכבדות ואיבד את הכרתו. ד"ר יונה אליאן שהיה על המטוס ניסה להנשים אותו, אך ישראל מת. איתן והסוכנים האחרים היו בהלם; הם לא ידעו מה לעשות עם הגופה. הראל יצר קשר עם איתן והורה עליו להשליך אותה לים.
המקרה גרם לסערה בממשלת ישראל. ראש הממשלה דאז משה שרת הורה להקים ועדת חקירה שתחקור את נסיבות מותו של ישראל. כל המעורבים במבצע הלכידה תוחקרו, והגרסאות היו רבות. אחדים טענו שהוא קפא למוות; אחרים טענו שהוא מת ממינון גבוה של סם הרדמה שהוזרק לגופו. ובכל זאת, שש שנים לאחר מכן, רפי איתן היה אחראי על חטיפתו של אדולף אייכמן וד"ר אליאן שימש שוב כרופא המרדים באותו המבצע.
סיפור מותו של אלכסנדר ישראל נחשף רק חמישים שנה לאחר מכן. כמה שנים לאחר מכן אמר רפי איתן לעיתון "הארץ": "זה היה אחד המבצעים המביכים שלנו ויש להצטער על כך". לפני כשנתיים, דיבר בשנית על המבצע במוסף "מעריב", ואמר: "לא היה במטוס חימום פנימי. הוא הגיע לארץ כגופה, ואיסר הראל הורה לזרוק אותו לים. בחלק הזה של המבצע כבר לא הייתי".