לא פחות ממאה מטוסי קרב של חיל האוויר הרוסי שהוצבו בבסיסים במזרח גרמניה, הוטענו בפצצות גרעיניות והיו מוכנים ל"שימוש מידי", כשמוסקבה הכינה את הכוחות שלה למלחמה רחבה מול צבאות נאט"ו. לא מדובר בתרחיש מסרט וגם לא של אימון. זה מה שקרה בשנת 1983 כששני הצדדים היו במרחק קטן מאוד, שלא נאמר זעיר, ממלחמה גרעינית בהיקף מלא.

הרקע לכך היה תרגיל גדול של צבאות נאט"ו בשם "אייבל ארצ'ר 83" בתרחיש של מתקפה גרעינית על ברית המועצות, כשבקרמלין היו בטוחים שהיה הונאה למתקפה אמיתית ושהמלחמה פרצה. משרד החוץ האמריקאי הסיר בשבוע שעבר את הסיווג ממספר מסמכים שחושפים עד כמה העולם היה קרוב ל"ארמגדון" של ממש, שרק בנס לא קרה.

העובדה שתרגיל נאט"ו בשנת 1983 כמעט הפך למלחמה גרעינית, נודעה לעולם עם התפרקות ברית המועצות ובאופן נרחב יותר עם הסרת הסיווג ממספר מסמכים בשנת 2015. אולם דו"ח של הממשל האמריקאי על הקרית נותר חסוי והחלקים ממנו שהותרו לפרסום מלמדים עד כמה המצב היה חמור ואיך ההנהגה הסובייטית העלה הילוך לעבר מלחמה גרעינית.

ארצ'ר 83 (צילום: National Security Archive)
חשיפת המסמכים, צילום מסך מאתר הסוכנות לביטחון לאומי | צילום: National Security Archive

קל להבין איך תרגיל "ארצ'ר" עורר דאגה ברוסיה ובקרב ברית ורשה (הברית הנגדית שרוסיה הקימה מול נאט"ו). המתח בין ארה"ב לבריה"מ הגיע לשיאים חדשים. רוסיה חיפשה סימנים לכך שארה"ב מתכוונת לפתוח נגדה במלחמה גרעינית ובדיוק אז האמריקאים ושאר צבאות נאט"ו דימו תקיפה גרעינית על הרוסים באופן הכי מציאותי שאפשר, כדי לתרגל את הכוחות ושיתוף הפעולה בין המדינות.

ה- KGB העביר דיווח שהתרגיל יכול להיות הונאה למלחמה אמיתית וכל הפעמונים החלו לצלצל במוסקבה. כמה ימים אחרי תחילת התרגיל, האימון של נאט"ו עבר לשלב שבו הם מדמים את המתקפה הגרעינית והסובייטים כבר נכנסו לחרדות של ממש, כפי שעולה מהמסכים שנחשפו. "יתכן שבשנת 1983 הצבנו את יחסינו עם בריה"מ במקום הכי רגש, מצב ההדק היה עדין ביותר", נכתב בדו"ח של ועדת המודיעין הנשיאותי.

עוד עולה מהמסמכים שאיסוף מודיעין אותות (סיגינט) בזמן אמת גילה שהפיקוד הסובייטי במזרח גרמניה הורה להעלות כוננות ולדאוג שהצוותים יעבדו סביב השעון.

"חיל האוויר הסובייטי ה-16" תחתיו פעלו עשרות בסיסי אוויר ברחבי מזרח גרמניה, הפעיל למעלה ממאה מטוסי קרב מסוג מיג 27, סוחוי 24 ומעט מטוסי סוחוי 17, להם הייתה יכולת לשאת פצצות גרעיניות טקטיות.

לאור היכולות והתפקיד שלהם, נאט"ו עקבה מקרוב אחר הטייסות האלה. אולם מהמסמכים עולה שלא רק חיל האוויר ה-16 הועמד בכוננות עליונה לתקיפה גרעינית שכלל חימוש של המטוסים בפצצות גרעיניות. גם חיל האוויר הסובייטי ה-4 שישב בבסיסים בפולין, קיבל ממרשל פבל קוטחוב (מפקד חיל האוויר הסובייטי) פקודה להעלות את הכוננות לחמש את מטוסי הקרב שלהם בפצצות גרעין "להפעלה מידית".

על פי המסמכים, בדיביזיות האוויר התקבלה פקודה לחמש בפצצות גרעיניות טייסת אחת מכל גדוד. בדרך כלל גדוד אוויר סובייטי בתקופה ההיא כלל שלוש טייסות כאשר אחת מהן מתמחה בתקיפה גרעינית. הטייסים והצוותים הטכניים של אותה טייסת תרגלו באופן קבוע הטענה ופריקה של פצצות גרעין מכלי הטיס, כאשר המטרה היתה בין השאר לעשות את זה כמה שיותר מהר.

"המטוסים הועמדו בכוננות של 30 דקות והצוותים שלהם תודרכו להשמיד יעדי אויב בקווים הראשונים", עולה מהמסמכים שהסיווג שלהם הוסר. הם קיבלו מודיעין על המטרות שלהם ואת המפות עם הנתיבים, אותות קריאה בקשר ועוד.

בסך הכל מדובר היה בשמונה גדודי אוויר שכל אחד מהם העמיד טייסת קרב המונה על פי התו"ל הסובייטי 12 מטוסים חמושים בפצצת גרעין אחת וחלק מהם יותר. כלומר, 96 מטוסי קרב חמושים לתקיפה גרעינית.

גם היום לא ידוע הרבה על פצצות הגרעין שחיל האוויר הסובייטי יכול היה לשאת באותן שנים על מטוסי הקרב, שהם קטנים יותר ממפציצים אסטרטגיים. הערכה היא שמדובר בפצצות מסוג 40 ו-RN-41 בעלות עוצמה משוערת של 30 קילוטון - פי שניים מזו של פצצת האטום שארה"ב הטילה על העיר הירושימה ביפן. כאן עוד מדובר על פי מאה גם בכמות המטוסים.

מהמסמכים עולה כי המודיעין של נאט"ו חשף שהפעולה כללה טייסת נוספת, של מטוסי קרב מסוג סוחוי 17, עליהם הותקנו פודים עם מערכות שיבוש ולוחמה אלקטרונית. אלה היו אמורים לשבש את מערכות ההגנה והמכ"מים של נאט"ו ולהגן על מטוסי הקרב עם הפצצות הגרעיניות. מה שמראה עד כמה המצב היה חמור.

אם לא די בכך, דיווח של ה- NSA (הסוכנות לביטחון לאומי) בזמן אמת חשף כי הטייסת שהפעילה את המטוסים ללוחמה אלקטרונית "נתקלה בבעיות לא צפויות של איזון ומשקל של הציוד, למרות זאת הם קיבלו הוראה להמריא בלי המכשירים". הסובייטים כפי שניתן להבין מדיווח המודיעיני היו כל כך לחוצים שהם פשוט רצו שהמטוסים שלהם ימריאו לתקוף וכמה שיותר מהר.

"המסר הזה פירושו שלפחות הטייסת המסוימת הזו הטעינה תצורת אמצעי לחימה שמעולם לא העמיסו בפועל, כלומר מטען מלחמה", סיכמו אז אנליסטים של המודיעין הצבאי אמריקאי.

גם היום, ארבעה עשורים אחרי עדיין לא נחשפו כל המסמכים ויתכן שהמצב היה חמור עוד יותר. שנת 1983 הייתה מתוחה מאוד גם לפני תרגיל "אייבל ארצ'ר". חודשיים קודם לכן, בספטמבר 1983 מערך ההגנה האווירי של ברית המועצות זיהה שיגור של טיל בליסטי מארה"ב. הנוהל הנוקשה קבע שאין מקום למחשבה עצמאית ויש לשגר טילים במתקפה נגדית.

השיגור (צילום: mil.ru, YouTube)
שיגור טיל רוסי. הוחלט שלא להגיב | צילום: mil.ru, YouTube

למרות האופי הסובייטי, העולם ניצל בזכות קצין בדרגת לוטננט קולונל ששמו סטניסלב פטרוב, שהבין שמדובר בתקלה. גם כאשר המחשב שלו הראה עוד ארבעה שיגורים הוא מנע תגובה נגדית, למרות שלא הייתה לו כל הוכחה לכך שאכן מדובר בתקלה וכך, הציל את העולם ממלחמה גרעינית.

באותו ספטמבר מטוסי סוחוי 15 של חיל האוויר הסובייטי הפילו מטוס נוסעים דרום קוראיני והרגו 269 אנשי צוות ונוסעים, אחרי שחשד בו בטעות כמטוס ריגול. עם כל המתיחות והרקע הזה, במסגרת אירועי תרגיל "ארצ'ר" הרוסים העמידו כמאה מטוסי קרב עם פצצות גרעין כשהם מוכנים להמראה מידית.

בסופו של דבר עשרות מטוסי הקרב שהטייסים שלהם כבר ישבו בקוקפיט, לא המריאו. בארה"ב הבינו שקורה משהו חריג אבל לקח להם זמן עד שהבינו את גודל הדרמה שהתרחשה מאחורי מסך הברזל. על פי המסמכים שנחשפו אחרי שהסיווג מהם הוסר, הכוללים גם מחקר מקיף על התקרית שבוצע בשנת 1989, עולה בדיעבד שהיה גם מזל גדול, שמקבלי ההחלטות באותה תקופה לא היו מודעים בהכרח לאופן שבו הסובייטים הגיבו לתרגיל.

לוחמים (צילום: ED JONES/AFP, GettyImages)
צבא ארה"ב בתרגיל בינ"ל. בסוף היה הרבה מזל | צילום: ED JONES/AFP, GettyImages

המסמכים שפורסמו לאחרונה כוללים גם את עדותו של גנרל לאונרד פרוטס, שהיה באותה תקופה עוזר הרמטכ"ל למודיעין במסגרת חיל האוויר האמריקאי באירופה. פרוטס פנה בזמן אמת לממונים עליו כולל ראש הפיקוד האזורי, הגנרל בילי מינטר.

הוא המליץ שלא להגיב לסובייטים. אולם בדו"ח מ-1989, שש שנים אחרי האירועים, הוא ציין כי: "אם הייתי יודע אז מה שגיליתי אחר כך אני לא בטוח איזו עצה הייתי נותן", יתכן שאם היה מודע למהלכים של הרוסים, התגובה שלו הייתה מלחמה. רק אחרי התרגיל הוא החל להבין עד כמה המצב היה חמור, כולל מה שקרה בבסיסי אוויר הסובייטים במזרח גרמניה ופולין.

חשיפת המסמכים היא תזכורת לסכנה הגדולה הגדולה הטמונה בנשק הגרעיני ובמירוץ החימוש של המעצמות, שלכל טעות של אחד מהצדדים עלולות להיות תוצאות הרסניות. שלא נאמר מחריבות.