שלב חדש במלחמה עם איראן: התשה ימית שחונקת את העולם

בעוד העולם דרוך לקראת חידוש ההפצצות, המערכה כבר מזמן אינה מוגבלת למתקפות אוויריות מעל טהרן. המלחמה עברה שינוי דרמטי, ומיעדים של "עריפת" ראש המשטר והשמדת תשתיות הגרעין והטילים היא הפכה לזירה ימית גלובלית, מורכבת מ"מצור הייטק" שנועד לייבש את המשאבים של איראן עד לקריסה.

המערכה האווירית שההישגים הדרמטיים שלה לא נוצלו בזמן והייתה גם התעלמות מתרחישים שהאיראנים הבטיחו שיבצעו, עברה כעת למיקוד ימי אנרגטי כלכלי. חידוש המלחמה וכפי שזה נראה גם המשא ומתן מתמקד בעיקר בנושא המצר והזירה הימית, בפתרון למשבר הכלכלי והאנרגטי והרבה פחות פתרון למשבר הגרעין והטילים.

מרדף עולמי: קומנדו אמריקאי בלב האוקיינוס ההודי

עדות חיה לשינוי הפרדיגמה התקבל מוקדם יותר השבוע בתיעוד דרמטי שהפיץ הפנטגון. כוחות הצי האמריקאי יירטו את מכלית הנפט "M/T Tifani" באזור האוקיינוס ההודי, במרחק של כ-3,600 ק"מ מחופי איראן. בערך באמצע הדרך בין סרי לנקה לאינדונזיה.

בסרטון נראים כעשרים לוחמים חמושים עולים על מסוקי MH-60S "סיהוק" שהמריאו מספינה אמפיבית. התיעוד הציג את הלוחמים האמריקאים משתלשלים בחבלים אל סיפון המכלית, שהפליגה תחת דגל בוטסואנה אבל נשאה לכאורה נפט איראני מהאי ח'ארג. אולם למרות התיעוד הדרמטי כלל לא בטוח שהספינה הזאת נתפסה ולמעשה, הייתה פעולת ביקורת שלאחריה הספינה הורשתה להמשיך לסינגפור.

למרות זאת, המסר שהרמטכ"ל האמריקאי, הגנרל דן קיין, פרסם אחרי הפעולה היה מסר ברור: ארה"ב תרדוף כל כלי שיט המספק תמיכה חומרית לאיראן, בכל מקום בעולם. תקרית זו מצטרפת להשתלטות על ספינת המטען "Touska" ביום ראשון האחרון בים הערבי, שם משחתת אמריקאית גם ירתה ירי חי לעבר חדר המנועים של הספינה כדי לשתק אותה.

הפכה את האנרגיה לנשק: הקלף האחרון של טהרן

בתחילת המלחמה, היעדים היו ברורים: עריפת הצמרת האיראנית, חיסול המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, השמדת יכולות הגרעין והשמדת יכולות הטילים של איראן. ככל שהמלחמה נמשכה בנק המטרות כלל גם פגיעה כלכלית קשה, כדי לאלץ את האיראנים להתגמש בתנאי המשא ומתן. בנוסף לזה גם לפגוע ביכולות השיקום שלהם ואולי זה גם יביא בעתיד לקריסת המשטר.

אבל המשטר האיראני הוכיח עמידות מפתיעה תחת המנהיג החדש, מושתבא ח'אמנאי שאולי נפצע, אבל אימץ מדיניות של "תגובה א-סימטרית מקסימלית". האיראנים עשו מה שאמרו שהם יעשו, סגרו את מצר הורמוז, שיגרו מאות רבות של טילים לעבר מדינות המפרץ ולא רק לעבר ישראל וייצרו משבר כלכלי ואנרגטי חמור. כפי שהודה ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיונים סגורים: "אי אפשר לעשות מהפכה מהאוויר".

המגבלה של הכוח האווירי, יחד עם הלחץ הכלכלי העולמי שנוצר מסגירת מצר הורמוז על ידי איראן, חייבו את ארה"ב וישראל לשנות אסטרטגיה. ונראה שהמלחמה משתנה למערכה כלכלית-ימית ארוכה. איראן הפכה את האנרגיה לנשק.

האיראנים גם ניצלו את המשבר ביחסים שבין טראמפ למנהיגי מערב אירופה, והאמריקאים מצדם הגיבו במצור ימי נגדי כדי למנוע ממנה את החמצן הכלכלי למימון המשך הלחימה. כרגע זה נמצא בשלב של מי ישבר קודם, למי ייגמר האוויר ומה שמטריד זה שמדובר בשאלה שאין עליה תשובה. גם לא בתרחיש של חידוש הלחימה בין הצדדים.

מאזן הכוחות בזירה הימית: טכנולוגיה מול א-סימטריה

ארה"ב מביאה לזירה עוצמה קונבנציונלית חסרת תקדים, הכוללת שלוש קבוצות תקיפה של נושאות מטוסים עם הצטרפותה של נושאת המטוסים "ג'ורג' בוש". על סיפונן עשרות מטוסי קרב והן מלוות על ידי משחתות וספינות טילים. הצי שלח לאזור גם צוללות תקיפה אלפי חיילי מארינס וישנם דיווחים גם על כלי שיט לא מאוישים.

כל אלה יפעלו בים תחת מטריה אווירית של למעלה מ-250 מטוסי קרב. אליהם יש להוסיף גם מסוקי קרב מסוג אפאצ'י וסופר קוברה של צבא היבשה והמארינס. היתרון המכריע של האמריקאים לא נמצא רק באמצעי הלחימה, אלא גם בעליונות הטכנולוגית ושימוש במערכות ומודלים ל"דחיסת החלטות" והפיכת הררי נתונים מודיעיניים למטרות תקיפה תוך שניות.

מנגד, איראן מגיעה כשהצי של משמרות המהפכה מתמקד בלוחמה א-סימטרית ובמניעת גישה - Sea Denial. הם יצרו בתוך מצר הורמוז את מה שמומחים מכנים "מסך ברזל טכנולוגי" המבוסס על נחילים של סירות חמושות מהירות, כולל על פי הערכות כלי שיט עם מתאבדים. על זה יש שכבה של מוקשים ימיים ומאות כטב"מים מתאבדים וטילים נגד ספינות.

המטרה האיראנית היא לשמור על הורמוז סגור ולצורך זה, הם לא צריכים לפגוע בכל הספינות. מספיק האיום כדי לעצור מאות כלי שיט. מספיק שהם יתקפו שתיים-שלוש ספינות וזה כבר יעצור את על מי שיחשוב לנסות לעבור. בעוד שלאמריקאים אין זמן, מבחינת האיראנים ככל שהמלחמה תמשך וככל שהזירה הימית תהיה חמה, זמן ישחק לטובתם. הדבר יביא לשחיקה של האמריקאים ומדינות המערב והלחץ יהיה על וושינגטון יותר מאשר על טהרן.

בכל הקשור לזירה הימית, ישראל היא שחקן שולי שלא יכול לעזור לאמריקאים. אבל בתחום המודיעין, מערכות מבוססות בינה מלאכותית ומערכים נוספים, כן יכולים לשים את ישראל כ"מפעל מטרות" עבור האמריקאים. לישראל חסרה היכולת להקרין עוצמה ימית ולסייע בפתיחת המצור. אבל היא יכולה לייצר יתרון בתחומים האלה.

תרחישי העימות: מצור הדוק או תקיפת תשתיות?

ספק שנראה עם חידוש הלחימה קרבות של ספינה מול ספינה, אלא שילוב קטלני של מצור ימי הדוק שכולל מניעת כל יצוא נפט וסחורה איראנים. למעשה ייבוש ההכנסות ב"אסטרטגיית התשה". הצי האמריקאי לא יהיה מוגבל רק להורמוז ולמפרץ וינסה לחפש ולפגוע בכל ספינה איראנית או כזו שקשורה לאיראן, גם הרחק מזירת הלחימה. כאן לאיראנים לא תהיה שום הגנה.

ההערכה היא גם שהלחימה צפויה להתמקד בנכסי כלכלה ואנרגיה בתוך איראן, כפי שכבר קרה בתקיפות של חיל האוויר הישראלי והאמריקאי על מפעלי פלדה, תשתיות גז, חשמל ועוד. לצד המערכה הימית והניסיון לפתוח את הורמוז ונתיבי השיט, תהיה תקיפה שיטתית על מפעלים, מערכות כלכליות ומסחר כדי להגדיל את אפקט הפגיעה באיראנים.

מנגד סביר שזה גם מה שטהרן תעשה. מעבר למשיכת זמן, האיראנים יחזרו לשגר טילים לעבר תשתיות נפט במדינות המפרץ ואולי אפילו בהיקפים גדולים יותר. החשש במערב זה שהם גם ינסו לגבות מחיר כלכלי ממדינות המפרץ וישראל ויתקפו מטרות נוספות, שלדעתם ישפיעו על הכלכלה המקומית והעולמית.

עבור ישראל, המערכה הימית היא איום כלכלי משמעותי. הנזק הכלכלי הישיר לישראל כבר נאמד ב-11.5 מיליארד דולר ויש הערכות שמגיעות גם לסכומים יותר גדולים. מעבר לכך, ישראל ניצבת מול חזית רב-זירתית. שלוחי איראן בתימן, החות'ים, כבר הצהירו שבכוונתם לחזור ולתקוף ספינות בים סוף ואף לשגר טילים בליסטיים לעבר מטרות רגישות בישראל, אם הפסקת האש תסתיים ללא הסכם. נזכיר שנמל אילת סגור כבר למעלה משנתיים ופגיעה בנתיב הזה יכולה להשפיע על הנתיב הימי מהמזרח הרחוק לנמלי אשדוד וחיפה.

הבעיה הזאת גדולה יותר מישראל. בעוד שמדינות המפרץ דוחקות בטראמפ "לסיים את העבודה" ולנטרל את איראן, כפי שטוענים לפחות גורמים בישראל, הן עצמן ספגו פגיעות קשות בתשתיות שלהן כתוצאה מירי טילים וממתקפות כטב"מים איראניות ועיראקיות. כל זה צפוי להחמיר. בשורה התחתונה ממערכה אווירית טכנולוגית, הים הפך לשדה הקרב שבו יוכרע האם המזרח התיכון יצעד לעבר סדר חדש או לעימות דמים ממושך, שישפיע משמעותית על הכלכלה העולמית.