הרגע שהדליק נורה בישראל - ומה שיכול לסכן את המשטר באיראן

"מועצת ההגנה האיראנית", שהוקמה כחלק מלקחי מלחמת 12 הימים עם ישראל, פרסמה הצהרה שבה נכתב שכל התערבות בענייני הפנים וביצוע פעולות לערעור היציבות במדינה תיענה בתגובה חריפה. עוד נאמר בהצהרה שאיראן לא תגביל את עצמה לתגובה "רק אחרי שבוצעה (נגדה) פעולה", אלא שהמשטר יראה גם ב"סימנים קונקרטיים לאיומים כחלק מהמשוואה הביטחונית".

האיראנים משדרים בין השורות, שהם לא יהססו לפתוח במכת מנע מקדימה ולא יחכו להתקפה נגדם. הדברים נאמרו לאחר שמפקד צבא איראן, גנרל אמיר חאתמי, הזהיר ביום רביעי השבוע שהמשטר לא יעמוד מנגד ולא יאפשר לגורמים חיצוניים לאיים עליו, לאחר שארצות הברית וישראל הביעו תמיכה במחאות נגד הממשל. לדבריו, "הרפובליקה האיסלאמית של איראן רואה בהסלמה של רטוריקה עוינת נגד העם האיראני איום - ולא תסבול את המשכה ללא תגובה".

הדברים נאמרים על רקע המהומות המתרחבות באיראן במהלך השבועות האחרונים. אזרחי איראן, שסובלים מתוצאות המשבר הכלכלי החמור, יצאו למחאה חברתית-כלכלית בעיקרה, שמקורה ביוקר מחיה, קריסת המטבע, אבטלה גואה ופערים עמוקים בין הציבור לבין האליטה השלטת. בניגוד לגלי מחאה קודמים, הפעם לא מדובר רק בצעירים או בשכבות שוליים; גם סוחרי הבאזאר, עובדי תעשייה, מורים וסטודנטים הצטרפו, אם כי עדיין לא במספרים גדולים כפי שהיו בעבר, ובחלק מהמוקדים נרשמות השבתות מקומיות והפגנות מתמשכות.

זה לא "אביב איראני", אבל בטח שלא שגרה

במערכת הביטחון הישראלית נזהרים מהשוואות פשטניות. "איראן היא לא סוריה ולא מצרים של 2011", אמר השבוע ל-mako גורם ביטחוני. לדבריו, הרפובליקה האיסלאמית נבנתה מראש כמשטר שמצפה לאי-יציבות פנימית. "המשטר מחזיק מנגנוני דיכוי מקבילים, מערכת מודיעין פנימית מסועפת וכוחות ביטחון נאמנים אידאולוגית, על גבול העיוורון. מה גם שהם סובלים פחות מהמצב הכלכלי ודואגים 'לשמן' אותם מעבר לאידאולוגיה".

למרות הדברים האלה, במערכת הביטחון מזהים שהמחאה הנוכחית שונה. זוהי מחאה רחבה גיאוגרפית וחברתית, לא אידאולוגית שממוקדת בנושא אחד בלבד. "כשאתה רואה מחאות לא רק בטהרן אלא גם בערי פריפריה, וכששכבות שבדרך כלל שומרות מרחק פוליטי מתחילות להשמיע קול - זה מדליק נורה", אמר אותו גורם.

בקהילת המודיעין קיימת הסכמה רחבה לגבי כמה אינדיקציות מפתח שנלמדו מקריסות משטרים במזרח התיכון, החל מסוריה של תחילת מלחמת האזרחים ועד עיראק שלפני נפילת סדאם חוסיין.

בין האינדיקציות שמחפשים בישראל ניתן למנות:

• עריקות משמעותיות בכוחות הביטחון - מעבר פומבי או שקט של יחידות שלמות, או סירוב פקודה נרחב.

• אובדן שליטה פיקודית במנגנוני הדיכוי עצמם.

• פיצול בצמרת ומאבקים גלויים בין אליטות ביטחוניות, דתיות וכלכליות.

• שיתוק מגזרים מרכזיים: תעשיית נפט וגז, תחבורה ותקשורת.

• שביתה כללית רב-מגזרית לאורך זמן (נחשב בישראל ל"שובר שוויון").

לפי המידע בישראל, נכון לעכשיו אף אחד מהסימנים האלה לא מתקיים במלואו.

העיניים בישראל נשואות בעיקר למשמרות המהפכה והבסיג', עמוד השדרה של המשטר באיראן. למרות שתיעוד מהמחאות מצביע על פחות אגרסיביות וכמה עיכובים בהתנגשויות עם ההמונים, לא נרשמו עריקות רחבות או פיצול משמעותי בצמרת הכוחות הללו. כן קיימים דיווחים על שחיקה במורל המשרתים, אך מדובר בתופעה מוכרת מגלי מחאה קודמים.

"המשטר בנוי כך שהכוח האמיתי מרוכז בידיים מעטות, מתוגמל היטב ומנותק יחסית מהמצוקה הכלכלית של הציבור", הסביר גורם ביטחוני בכיר אחר. "קשה לחזות קריסה של משטר - והעובדה הזאת גם מקשה על קריסה מהירה".

מנגנון הדיכוי האכזרי עדיין עובד

למרות הקשיים הכלכליים, למשטר של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי יש יכולות דיכוי מתקדמות, שמבוססות גם על לקחים ממשטרים אחרים שקרסו. השימוש כולל ניטור רשתות וחסימות אינטרנט, מעקב טכנולוגי ומעצרים ממוקדים. כל זה קורה במקביל להפעלה אגרסיבית של תעמולה שמסגרת את המחאה כ"קנוניה זרה" – כך שהציטוטים על מעורבות ישראלית ואמריקאית נועדו למסגר את האירועים ולהרתיע את אנשי המחאה.

בישראל מציינים גם שהקשרים עם רוסיה וסין מספקים לאיראן גב בינלאומי טכנולוגי, מדיני וכלכלי, המסייע למנגנוני הדיכוי ולשרידות המשטר תחת לחץ מתמשך. ההערכה הרווחת היא שהמשטר נשחק, הלגיטימציה שלו נשחקה והפער בין הציבור לשלטון מעמיק - אך עדיין שולטים ביד רמה במוקדי הכוח ויודעים לדכא מחאה גם כשהיא לא מהווה איום קיומי ברור.

בישראל מתכוננים למספר תרחישים

מבחינת ישראל התמונה האיראנית מורכבת. מצד אחד, המשטר פועל לשיקום מערכים שנפגעו במלחמה - הרכיבו את חלקי הטילים שהיו על המדף והחלו בניסיונות הצטיידות של המעבדים הפלנטריים. בנוסף הם חזרו לנסות לרכוש מערכות טילי נ"מ. מאמץ נוסף שניתן ללמוד עליו מצילומי לוויין שפורסמו מעיד על ב"חפירות לעומק ההרים" - למיגון אתרים צבאיים.

"משטר שעסוק בבעיות פנימיות הוא משטר עם קשב מוגבל", הסביר גורם ישראלי. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שמשטרים תחת לחץ פנימי עלולים לחפש הסלמה חיצונית, במטרה להוריד את הלחץ ולאחד שורות. בישראל לוקחים בחשבון תרחישים הכוללים:

• ניסיון להסיט תשומת לב באמצעות חיכוך אזורי דרך פרוקסי ופעולות מוגבלות.

• הפעלת אנשי משמרות המהפכה בעיראק, לבנון, תימן ומקומות נוספים.

• גיוס סוכנים ופגיעה ביהודה ושומרון, לצד סיוע בשיקום חמאס.

צריך לבחון - בלי אשליות ובלי זלזול

בתרחישים שנבחנים בישראל נמצאת גם העמקת מאמצי ההתבססות האזורית, כדי לשדר עוצמה. מנגד, קיימת הרבה סבלנות שמאפיינת את האיראנים, יחד עם אפשרות זהירות יתר זמנית, כדי לא לפתוח חזית נוספת בזמן רגיש. מלחמת 12 הימים ובעיקר ההשפעות של מלחמת חרבות ברזל על הציר האיראני, הן דבר מהווה גורם משמעותי בשיקולים של ההנהגה שם. המערכה והקריסה של הציר האיראני הם חלק ממה שהעמיק את הלחץ הכלכלי, אבל גם חיזקה את הנרטיב הביטחוני של המשטר.

למרות שיש לא מעט שמקווים לראות את קריסת המשטר בעקבות ההפגנות, נראה שבמערכת הביטחון הישראלית משתדלים לשמור על ריאליות ולא לפתח ציפיות. במערכת לא בונים על קריסת המשטר באיראן ולא מנהלים מדיניות מתוך ציפייה לשינוי שלטוני קרוב. זאת למרות שעל פי לא מעט דיווחים, כן נעשות פעולות שמטרתן לערער את המשטר.

ישנו מעקב צמוד ומה שנראה כמו ניתוח מפוכח, שמוביל לגישה זהירה בצה"ל ובמערכת הביטחון. ההבנה היא שהמחאה הנוכחית היא עוד שלב בתהליך שחיקה ארוך של המשטר האיראני, שעלה אחרי המהפכה ב-1979 - אבל זאת גם לא בהכרח נקודת סיום. גורם ביטחוני סיכם ואמר כי במערכת לא התנהלו השבוע כאילו שאיראן עומדת ליפול מחר בוקר, אך גם "לא מדובר באותה איראן שהכרנו לפני עשור ויותר. זה תהליך וצריך לדעת לקרוא אותו בלי אשליות, ובלי לזלזל".