הדבר הראשון שקרה אחרי חתימת הסכמי הגרעין עם איראן, חוץ מהוצאת קיטור דיפלומטי ותסכול, היה התכנון לבקש פיצוי עבור מדינת ישראל. די ברור שקציני צה"ל ובכירי מערכת הביטחון כבר מכינים את רשימת הקניות מהחנות המגניבה של הדוד סם, מדובר בסוג של ריטואל קבוע. חתמנו על הסכם שלום עם מצרים - קבלנו כסף ונשק מארה"ב; התאפקנו במלחמת המפרץ הראשונה - קבלנו נשק מארה"ב; הסכמי חברון, מכירת נשק מתקדם לסעודיה ועוד - קבלנו נשק מארה"ב. די ברור אם כך שגם הפעם נזכה לקבל נשק מתקדם, או כפי שהגדירה זאת היועצת לביטחון לאומי: "פיצוי חסר תקדים".
מערכת הביטחון ולצדה המערכת הפוליטית, מתחלקת ברגעים אלה ממש לשתי גילדות - האחת שמבקשת לשלוח כבר עכשיו את רשימת הקניות, "כי למה לחכות", והשנייה שרוצה לעשות שרירים ולחכות עד אחרי שיתקבל אישור הקונגרס להסכם הגרעין, "כדי לא להראות להם שאנחנו מסכימים". איך שלא יהיה, הרשימה היא רק עניין של זמן ולכן החלטנו לבדוק איזה מהצעצועים הקטלניים של הדוד סם נרצה לקבל.
את כלי הנשק והמערכות שישראל תבקש, סביר להניח, ניתן לחלק לשתי קטגוריות. אלה שיסייעו לה לפעול מול איראן, ואלה שיחזקו את היכולת של צה"ל להתמודד עם הטרור. תכלס, גם הסעיף השני מובל נגד ישראל על ידי האייתוללה בטהרן.
המפלצת שמחסלת בונקרים
סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, אמרה לשמעון פרס שלממשל בוושינגטון יש "נכונות חריגה" לספק לישראל חבילת פיצוי ביטחונית יוצאת דופן בהיקפה. היא אמרה לו שבמסגרת חבילת הפיצוי יועברו לישראל אמצעים צבאיים שלא היו ברשותה עד היום. השם הראשון שקפץ מאחורי הקלעים זה Massive Ordnance Penetrator – MOP, ובשמה המוכר יותר "אם כל הפצצות". מדובר בפצצה חכמה מונחת לוויין, במשקל 15 טון ובאורך של יותר מ- 6 מטרים.
בין מי שקראו להעביר לישראל את 'המתנה' הקטלנית, היו גם שני בכירים לשעבר, גנרל דייוויד דפטולה, לשעבר ראש המודיעין בחיל האוויר האמריקאי שתכנן את מערכת ההפצצות נגד עיראק ב-1991, ודייוויד מקובסקי, מנהל "המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי" ובעבר עובד בפנטגון. הם קראו לאובמה לספק מפצחות בונקרים במשקל 15 טון, כמו גם מפציצי 52 –B שיוכלו לשאתן, עליהם נדבר בהמשך.
לחיל האוויר הישראלי יש מספר לא קטן של פצצות מתקדמות שמסוגלות לחדור בונקרים. למרות שגורמי מודיעין בישראל מעריכים שחלק ניכר מהמתקנים נבנו עמוק מדי עבור הפצצות של חיל האוויר, סביר שאף אחד מהם לא יעמוד בפני אם כל הפצצות. לארה"ב יש עוד פצצה "קטנה יותר", ה GBU-43, ששוקלת 9.5 טון ויתכן שתעניין גם היא את מי שיעבוד על רשימת הקניות. היתרון של השנייה, הוא שהיא כבר הוכיחה את עצמה במלחמת המפרץ השנייה, עד כמה שידוע בהצלחה רבה.
מפציצים וחמקנים
הבעיה עם פצצות הענק, היא שהן גדולות מדי עבור חיל האוויר הישראלי. אין לישראל אף מטוס שמסוגל לשאת אותן. לארה"ב יש, ולא סתם מטוסים כי אם מפציצים חמקנים.
הראשון זה ה B-2. מפציץ חמקן בעל טווח טיסה של 11,000 ק"מ, יכולת טיסה בגובה של 50,000 רגל ובמהירות של 1,000 קמ"ש. זהו המפציץ היחיד שמסוגל לשאת את פצצת ה MOP המפלצתית. הבעיה היא שעד היום ייצרו רק 21 מטוסים כאלה ותג המחיר של אחד כזה עומד על 900 מיליון דולר ליחידה.
אופציה נוספת היא ה- B-1, שגם הוא מסוגל לשאת מפצחות בונקרים למרחק של 11,000 ק"מ, אגב לא כולל תדלוק אווירי, ובגובה נמוך מאוד עם יכולת של חמקנות במהירות של 1.2 מאך. במקרה הזה מדובר במטוס זול יותר, רק 280 מיליון דולר ליחידה.
הסיכוי לרכש של המטוסים האלה לא גבוה, בין היתר בגלל שחיל האוויר מעדיף מטוסים ורסטיליים. מנגד, לא צריך יותר מכמה יחידות בודדות של המפציצים האלה. כך שאם שני אלה יגיעו כמתנה מהדוד סם, ספק אם נראה מתנגדים.
לגבי ה B-52H, המפציץ שדפטולה ומקובסקי הציעו, מדובר במטוס ותיק שהחל לטוס עוד בשנות ה-60, אולם מוכיח את עצמו כיעיל עד היום. הוא איטי וגם כבד אבל מסוגל לטוס למרחקים אדירים ולשאת כמות אדירה של פצצות. במהלך המלחמה בעירק ואפגניסטן המפציצים האלה המריאו מבסיסים בבריטניה ודייגו גרסיה, תקפו באותן מדינות וחזרו לשתות בירה בבסיס עוד לפני שצוותי הרפואה סיימו לעבוד על המטרות, המשמעות של מפציץ כזה ברורה.
כבר היום מדברים על מטוסי חמקן מסוג F-35 שכבר נרכשו על ידי ישראל, ככה שאין צורך להרחיב יותר מדי. ככול הנראה ישראל תנצל את ההזדמנות להגדיל את הכמות ל-75, ואף לרכוש דגמים נוספים כמו ה-B שמסוגל להמריא ולנחות אנכית ממש כמו מסוק. דמיינו לעצמכם את המטוסים האלה פועלים נגד איראן מבסיסים קדמיים וסודיים, לשם הם גם ייעלמו אחרי התקיפה.
שם מסקרן שכן לוחשים במסדרונות זה החמקן השני של ארה"ב, ה F-22 רפטור. גם פה לא נרחיב יותר מדי, רק נציין כי מדובר בחמקן לעליונות אווירית, בעל טווח ארוך ויכול להפציץ מטרות בעזרת פצצות חכמות כמו ה JDAM. נכון להיום, ארה"ב לא מאשרת את מכירתו מחוץ לגבולות המדינה, ויהיה מעניין לראות האם ישראל תהיה הראשונה לקבל את מטוס הקרב המדהים הזה, ממנו ייצרו פחות מ-200 יחידות.
המעטפת חשובה לא פחות
אחרי שצה"ל יקבל את הנשק שלו, יבקשו סביר להניח גם את הכלים של המעטפת. הכוונת למסוקים, מטוסי תדלוק, מטוסי סיור ומודיעין ושלל מערכות נוספות שבלעדיהן לא ניתן להוציא לפועל שום תקיפה, קרובה או רחוקה.
שם שחזר לכותרות זה המטוס-מסוק V-22 אוספרי. הכלי הזה מסוגל לשאת בין 24 ל- 36 לוחמים לטווח של 3,500 ק"מ (עם בידונים), במהירות שגבוהה ממסוק רגיל בכ-500 קמ"ש. יתכן שישראל תבקש לקבל את הדגם CV-22B, שנועד לכוחות מיוחדים ולו מכ"ם ומערכות לחימה נוספות שמסייעות ליחידות העלית. הכלי הזה יעשה עבודה לא רעה עבור יחידות שסביר כי יהיו שותפות לתקיפה, כמו סיירת מטכ"ל, שלדג וכמובן ש-669.
לצה"ל יכולת תדלוק אווירת מתקדמת ופה יש שתי אופציות. האחת לבקש ירוקים מהחבר בוושינגטון עבור הגדלה ושדרוג מערך המתדלקים של חיל האוויר. השנייה לקבל מתדלקים חדשים, ולארה"ב יש כמה מתקדמים במיוחד.
אחד ממטוסי התדלוק שישראל כבר שמה עליו עין בעבר, הוא ה KC-135, מטוס ותיק למדי. נראה שהפעם אולי ינצלו את ההזדמנות כדי לשים את היד על ה KC-10, מטוס לתדלוק אווירי שמבוסס של שיטת הבום (צינור זכרי) ומבוסס על מטוס הנוסעים DC-10. למטוס טווח ארוך במיוחד ויכולת לשאת למעלה מ-160 טון דלק. אופציה נוספת, כזו שעדיין נמצאת בפיתוח, זה מטוס התדלוק מסוג KC-46 פגסוס. גם הוא מסוגל לתדלק באוויר כמעט כל כלי טיס ובתחנת הדלק המעופפת הזו ניתן לשאת למעלה מ-180 טון דלק.
לצד כל אלה, ישראל תבקש גם מטוסי בקרה ומודיעין, או לפחות מספיק מזומן כדי להגדיל את הנפח של המערכות האלה מתוצרת עצמית, הנחשבות למתקדמות בעולם. עוד סביר להניח שישראל תבקש גם להגדיל את כמות מסוקי הסער מסוג ינשוף, לרכוש את המסוק שיחליף את היסעור הוותיק וגם להגדיל את כמות מסוקי האפאצ'י. אלה לא קריטיים לתקיפה באיראן, אבל קריטיים בהחלט להתמודדות עם הטרור שהאיראנים מעודדים נגד ישראל.
טילים לטווחים ארוכים ונגד טילי אויב
תחום נוסף שישראל תבקש לנצל בו את ההזדמנות, זה מערך הטילים. הכוונה לטילים נגד טילים וגם לטילי קרקע-קרקע, או ים-קרקע לטווחים ארוכים. ישראל תנצל את ההזדמנות כדי להגדיל את כמות סוללות כיפת ברזל ולא פחות חשוב, את מערכות שרביט קסמים והחץ, שנועדו להתמודד עם טילי האויב שיגיעו מטווח ארוך קרי איראן.
גורמים יודעי דבר מציינים גם מערכות הגנה מתקדמות כמו הברק והמערכת הניסיונית של האמריקאים מסוג LaWS ( Laser Weapon System), נשק לייזר שמסוגל לפגוע בטילים, במטוסים ללא טייס ואף בספינות אויב.
בתחום טילי הקרקע-קרקע, מדברים על טילי ההרפון שכבר משרתים בחיל הים תחת השם כנרית. מדובר בטיל שיוט ארוך טווח שעל פי פרסומים זרים ניתן לשגר גם מצוללות הדולפין של חיל הים הישראלי. יתכן שישראל תבקש דגמים מתקדמים יותר של הטיל ובעלי טווח ארוך יותר.
טיל נוסף שאולי נראה במדי צה"ל, הוא הטומהוק המוכר והטוב. טיל בעל טווח של 2,500 ק"מ ויותר, עם ראש נפץ במשקל של 1,200 ק"ג. מדובר בטיל שהפך למפורסם במיוחד במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, כוכב של ממש, שלאחר מכן ירד על ראשים של אנשים כאלה ואחרים בקוסובו, אפגניסטן, עירק ומדינות באפריקה. כל טיל כזה עולה 900 אלף דולר, אולם אין ספק שהוא עושה עבודה טובה ובישראל יכולים למצוא לו כמה מטרות נאות במיוחד.
אם ציינו בהתחלה את המפציץ מסוג B-52, אי אפשר לדלג על עוד טיל קטלני, AGM-86. במקור הוא נועד לשאת ראש נפץ גרעיני, אולם עם טווח של 2,000 ק"מ ויכולת לשאת ראש נפץ במשקל של 1.4 טון, אי אפשר שלא לאהוב אותו. החיסרון זה שכרגע לא ניתן לשגר אותו משום פלטפורמה מלבד ה B-52.
מערכות מודיעין משוכללות
בין אם מדובר באמצעי לחימה לתקיפה באיראן או כאלה שנועדו להתמודד עם האתגרים הקרובים יותר, הדבר הראשון שישראל תבקש לעצמה זה מערכות מודיעין. עם כל הכבוד לסוכנים, למקורות, למטוסי סיור קטנים ולשלל מערכות שכבר זכו לפרסום, ישראל תהיה חייבת לשים את היד על המערכות הגדולות והיקרות, אלה שיאפשרו לה להתחבר למפקדות של האויב, למערכות השליטה שלו, משרדי הממשלה שלו ועוד.
באופן טבעי פה אין לנו את האפשרות לכתוב לכם שמות, אבל תהיו בטוחים שמדובר במערכות מאוד יקרות, אולם כאלה שעושות את העבודה. תשאלו את החברה מ-8200 כמה הם היו רוצים לקבל לידיהם את מערכות המודיעין האמריקאיות ותראו ברק בעיניים שלהם.
המערכות האלה יודעות לאתר כל דבר, לא משנה מה גודלו, ולא פחות חשוב אנחנו מדברים גם על התחום הסקסי של סייבר ולוחמה אלקטרונית. לצד מערכות האיסוף, ישראל תרצה לשדרג את היכולות שלה לפגוע באויב ולעוור אותו, וזה עוד לפני שהמטוס הראשון, או החייל הראשון, יחלו לנוע לכיוון היעד. מערכות כאלה יסייעו לצה"ל לתקוף באירן, אבל גם בלבנון ואפילו בעזה. סביר מאוד להניח שאת המערכות האלה ישראל תבקש הרבה לפני שיתחילו לדבר על מה שפתחנו איתו את הכתבה.
ישראל ככל הנראה תבקש גישה למערכות מודיעין של ארה"ב, כמו למשל SBIRS (Space-Based Infrared System), מערכת לוויינית לאיתור אינפרה אדום מהחלל. מערכת זו שנמצאת עוד בשלב הפריסה, כוללת סדרה של לוויינים המסוגלים לאתר כל שיגור של טיל בליסטי, חישוב מהיר של נתוני השיגור, כמו גם מה מטרתו ולכוון לעברו את מערכות ההגנה. על פי פרסומים בארה"ב, המערכת הזו מסוגלת לגלות שיגורים על פני כל הגלובוס ויש הטוענים שגם לעקוב אחרי רוב הסוגים של כלי הטיס. מה שאומר גם מערכת התרעה מתקדמת וגם מערכת לאיסוף מודיעין.
כסף מזומן יתקבל בברכה
לצד כל המערכות, המודיעין והטילים, סביר גם שישראל תנצל את הממון הירוק של הדוד סם כדי לשדרג את צה"ל כך שידע להתמודד בצורה טובה יותר עם הטרור. בואו נגיד את האמת, רובנו, וגם מעבר לים, יודעים שהכסף האיראני מממן לא מעט ארגוני הטרור שעוקצים את ישראל. החתימה על ההסכם תשחרר לאיראנים עוד הרבה מאוד כסף שיגיע די בברור לאותם ארגונים.
את הדולרים תנצל ישראל כדי להגביר את ייצור נגמ"שי הנמ"ר ולצדם גם את טנקי המרכבה סימן 4. כבר עכשיו מדברים על הגדלת הכמות של מערכות מיגון כמו מעיל רו"ח, שהוכיחו את עצמן בצוק איתן והן מאוד יקרות. כפי שציינו, כסף מארה"ב יממן עוד סוללות כיפת ברזל ויתכן שנצליח להשיג פיצויים מוגדלים גם מהגרמנים, וזה אומר הנחות גדולות יותר על צוללות וספינות טילים.