בתמונה אותה שלח לי יוסוף ממיטת חוליו בג'דה שבסעודיה (תמונה אותה לא הסכים שנחשוף), הוא נראה יותר כמו תלמיד תיכון מאשר לוחם ותיק בפלג הקיצוני ביותר של ארגון אל קאעידה – 'ג'בהת נוסרה'. הוא הגיע לסעודיה - אשר החליטה לסייע למורדים בסוריה - לאחר שנפצע באורח קשה באחד הקרבות הקשים שניהלו המורדים נגד צבא אסד באזור דיר-אזור. פצצה מרגמה נפלה בסמוך למבנה בו שהה ורסיסים פגעו ברגלו השמאלית. הוא פונה בבהילות לירדן, ומשם בטיסה לסעודיה, שם נותח כמה פעמים.
הרופאים הצליחו להציל את הרגל ויוסוף, שהתכתב איתי באמצעות סקייפ ופייסבוק, סיפר לי שהוא סופר את הימים לקראת חזרתו לשדה הקרב. כששאלתי מדוע הוא מסכים להתראיין לעיתונאי ישראלי הוא ענה שהוא רוצה לספר על המטרה העומדת לנגד עיניו: סילוק בשאר אסד והשתלטות האסלאם הקיצוני על סוריה והמדינות השכנות.
"אני אחזור לשדה הקרב בסוריה עם רגל או בלי רגל, צולע או קטוע יד", כתב בסקייפ. "אני אלחם עד הסוף, עד טיפת הדם האחרונה שלי כדי לרוצץ את ראשו של בשאר. אנחנו נשלח את בשאר ואת צבאו ועושי דברו לגיהינום. באתי כדי למות מות קדושים וכמוני עוד אלפים. אנחנו שהידים, הכול מן אללה, בקרוב נבעיר שוב את דמשק".
פיגועים נגד אמריקה בגיל 17
יוסוף, 23, נולד בעיירה קטנה במערב עירק לא הרחק מהגבול הטורקי. משפחתו עסקה בחקלאות, רעיית צאן ומכירת תמרים ודברי מתיקה. בגיל 12 כבר למד לירות בכל כלי הנשק ואמצעי הלחימה.
"הפלישה של האמריקאים לעירק לפני בערך עשר שנים כדי לסלק את סדאם חוסיין עשתה לנו רע מבחינה כלכלית", הוא משחזר. "אנשים בכפר שהיו פאלחים, אנשים כפריים הפכו ליותר ויותר קיצוניים מבחינה דתית, ראינו באמריקאים אויבים שיש להשמיד בגלל שהם פגעו לנו בפרנסה, לאט לאט התחלנו ליישם את הקוראן".
יוסוף מספר שיום אחד לכפר שלו נכנסו אנשים חמושים של אל קאעידה, שהבטיחו לשמור על הרכוש. "הם התחילו להתפשט באזור והרבה אנשים הצטרפו אליהם והם זכו לאהדה גדולה. אני זוכר את עצמי כבר בגיל 12 בערך הולך עם קבוצה של בני גילי להרים ולומד לירות בקלצ'ניקוב, אר.פי.ג'י, עושה אימונים ממש צבאיים לכל דבר ואיתי גם היו עוד כמה עשרות ילדים בכפר. לומדים את הקוראן בחדרים קטנים עם מורים שבאו במיוחד מאפגניסטן ופקיסטן שלימדו אותנו על האסלאם וכמה חשוב שהוא יגיע לכל בית בעולם".
בגיל 17 כבר יצא לפעילות ולפיגועים נגד הצבא העירקי והאמריקאי, יחד עם קבוצה של עשרות לוחמים. מלחמת גרילה לכל דבר ועניין. "הרבה חברים שלי נהרגו בקרבות או עשו פיגועי התאבדות, אחרים נפצעו, אבל הם לא מתו סתם, היתה לנו מטרה – לגרש את האמריקאים ובסוף הצלחנו. אתה רואה, הם ברחו כמו עכברים גם מאפגניסטן. פחדו מהעוצמה שלנו. ידעו שלא נוותר, שאנחנו מוכנים למות כדי להעיף אותם מהאדמה שלנו. כל הכפר שלי התגייסו כדי להילחם נגדם. הם כופרים שמנסים לפגוע באסלאם. אנחנו לא פוחדים מהם, לנו יש את אללה, נשמה ויכולים גם לחיות מפרוסת לחם ורבע כוס מים ליום".
"אני לא פוחד למות"
לפני כשנה וחצי הצטרף יוסוף למאות לוחמים של ג'בהת נוסרה שנסעו לסוריה להילחם נגד משטר אסד, שטבח באזרחים רבים שהביעו התנגדות להמשך כהונתו כנשיא. יוסוף הגיע יחד עם הלוחמים לעיר המחוז דיר-אזור בסוריה שבצפון מזרח סוריה, אותה צבא סוריה ניסה לדכא באכזריות רבה. הגעתם של לוחמי 'ג'בהת נוסרה' לעיר סייעה למורדים לסלק את הצבא הסורי ולהשתלט עליה ועל סביבותיה. הוא עבר הכשרה מקצועית של צלף וברזומה שלו רשומים כבר עשרות חיילים שהוא חיסל, כך הוא מספר.
"הגענו נחושים לעיר שבשאר והחיילים החזירים שלו הרסו ופגעו באזרחים מסכנים. זו הייתה לחימה מבית לבית, מרחוב לרחוב, מסמטה לסמטה. כדורים וטילים עפו לי מעל הראש. אתה נלחם בתנאים מאוד קשים, היו ימים שלא ישנו, שהיה מעט מאוד אוכל, אבל הכוחות הנפשיים שלנו בסוף ניצחו. אנחנו יכולים להסתפק בכמה פרוסות לחם, מים, קצת שמן זית וגבינה. כל הזמן אתה בכוננות, אורבים לחיילים של בשאר, מכינים להם מלכודות ומטענים", נזכר יוסוף. "אני לא פוחד למות, אני יודע שהנשמה שלי תגיע לגן עדן. ההורים שלי שמחים שאני מקריב את עצמי למען האסלאם. מבחינתנו בשאר גרוע מהאמריקאים. הוא טובח בעם שלו ואסור להשאיר אותו בחיים. אנחנו לא נעזוב את סוריה עד שהוא ימות. יש לנו כוח, בסופו של דבר לכל הכוחות והפלגים יש מטרה אחרת לסלק את בשאר, אחר כך 'אללה כרים' (אלוהים גדול)".
יוסוף הספיק גם להדריך במחנות אימונים מאות נערים וצעירים שהגיעו מעירק, טוניסיה, ירדן, טורקיה, תימן, אפגניסטן לסייע לג'בהת נוסרה. האימונים נערכו בעיר אבו כמאל שבדיר אזור.
"אני ושאר המדריכים לימדנו אותם לירות כמו צלפים, מרובים, תת מקלע ומטולי אר.פי.ג'י. הם למדו לירות, שמנו להם מטרות עם תמונות של בשאר והם פשוט חוררו אותו", סיפר יוסוף בסיפוק. "היית צריך לראות את התשוקה שהיתה להם בירי. אנחנו מלמדים אותם את הפסוקים החשובים מהקוראן ושהם חייבים להילחם כדי לנצח ואם הם ימותו הם יודעים שנשמתם תגיע לגן עדן, שהם ימשיכו לחיות למעלה. זה החינוך שאנחנו נותנים להם. הם מלאים באהבה לאסלאם ובשנאה לבשאר. עוד מעט הם יצטרפו אלינו לשדה הקרב ויעזרו לנו במלחמה. אנחנו נרדוף את בשאר, נבעיר את דמשק ואת הארמון שלו עד שהוא יימחק והכול בזכות מלחמת הג'יהאד שלנו, זה מה שלמדנו מהנביא מוחמד".
"אנחנו לא טרוריסטים. העולם צריך להגיד לנו תודה"
ג'בהת נוסרה, למרות הפילוג שחל בארגון, עדיין נחשב לגדול ולחזק ביותר בקרב הפלגים האסלאמיים הקיצונים בסוריה והוא מחזיק בצבא מאולתר של למעלה מ-10,000 לוחמים. באחרונה, ארצות הברית הכריזה עליו כאל ארגון טרור לכל דבר ועניין. למרות זאת זה לא הרתיע מאות אזרחים אירופאיים בעלי אידאולוגיה אסלאמית קיצונית להצטרף לארגון יחד עם עוד כ-20 לוחמים מערביי ישראל שהגיעו (אחד מהם, תושב אום אל פאחם, נהרג כבר, וכמה נעדרים ולא יצרו קשר עם משפחותיהם בישראל) והצטרפו למעגל הלחימה נגד הצבא הסורי.
יוסוף לא נתקל עדיין בערביי ישראל הנלחמים בשדה הקרב כתף אל כתף עם לוחמי ג'בהת נוסרה, אבל מבחינתו כל מי שבא ברוך הבא ומתקבל בזרועות פתוחות: "אנחנו מקבלים כל אחד לבוא ולהילחם איתנו רק אם הוא מקבל את האידאולוגיה שלנו ולא משנה מאיפה בא", ציין יוסוף. ויש לו גם ביקורת: "זה מצחיק שהאמריקאים מטיפים לנו מוסר. הם רואים את בשאר רוצח מאות אלפים מבני עמו ולא נוקפים אצבע לעזור לאזרחי סוריה המסכנים שנטבחים על ידי המשטר הסורי. איפה כל העולם הנאור? איפה הצרפתים, הבריטים? אנחנו מצילים את העם הסורי, אלה שמגדירים אותנו טרוריסטים מצחיקים אותי, בינתיים אנחנו מקריבים את חיינו למען העם הסורי. אם לא היינו מגיעים מיליוני סורים היו נהרגים, בשאר היה הופך את סוריה לים מלא בדם. העולם צריך להגיד לנו תודה ולקבל עליו את דת האיסלאם.
"החלום שלי שכל המזרח התיכון, מצרים, סוריה, ישראל, לבנון, לוב, טוניסיה ועוד מדינות גם באפריקה יהיו תחת שלטון הלכה איסלאמי. אני חוזר לסוריה כדי להגשים את החלום הזה, יכול להיות שאני לא אגשים אותו, אבל לפחות אני אוכל לתרום למהלך הזה", אמר יוסוף.
לפני כשבוע יוסוף כתב לנו שמשאלתו הראשונה התגשמה – הוא חזר יוסוף לקרבות בדיר-אזור.