"הצבא ברוסיה הרבה יותר קשוח אבל זה לא מה שהיה בעבר, עד לפני עשר שנים", אומר רב"ט מארק פייבושקין, היום לוחם בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. כשהיה בן 19 התגייס לשירות סדיר בצבא הרוסי. כיום כלוחם בצה"ל הוא מספר על ההבדלים בין הצבאות ועל הדרך מנפץ כמה מהמיתוסים על הצבא הרוסי.
לצה"ל הוא התגייס באפריל 2018, זמן קצר אחרי שעזב את רוסיה ועלה לישראל. "זה משהו שתמיד רציתי לעשות כי פה זה הבית". הוא בן 27 וחי בישראל עם אביו שנשוי בפעם השנייה.
כדי להיות לוחם בצה"ל ובגלל שהתגייס בגיל מאוחר, פייבושקין חתם על שירות סדיר נוסף - שס"ן לתקופה של שנה וחודשיים, רק כדי שישלים את השירות יחד עם חבריו.
"הטירונות לא הייתה פשוטה אבל נמשכה רק שבעה חודשים כך שמבחינתי זה היה בסדר. התחלנו בהסמכת רובאי 05 ולאחר מכן הסמכה כמחלץ. המשמעות העיקרית עבורי היא השילוב שבין להיות לוחם למחלץ. נכון שלא תמיד יש אירועים גדולים של חילוץ אבל כשאין את זה אנחנו תופסים קווים בשטחים ומתאמנים הרבה מאוד על חילוצים", סיפר - ואז לקח אותנו לימיו כחייל בצבא הרוסי.
"ברוסיה יש שירות סדיר חובה של שנה וחצי חוץ ממי שמשבצים לחיל הים, שהם חייבים לשרת לפחות שנתיים. אין בקו"ם כמו בישראל ויש משרד גיוס בכל עיר. אז כשאתה צריך להתגייס אתה פשוט מגיע למשרד הזה שהוא בדרך כלל מקום קטן מאוד ואז שולחים אותך לבסיס גיוס מרכזי".
גם הטירונות שונה מישראל. "ברוסיה יש טירונות של חודש שכל מי שמתגייס עובר לא משנה לאן הוא משובץ. אחרי חודש טירונות שבה כולם מיישרים קו, שולחים אותך לבסיס של היחידה שבה תשרת ושם אתה עובר את ההכשרה, למשל כלוחם או כל מקצוע אחר".
בסרטים, תכניות דוקומנטריות וכתבות ששודרו לאורך השנים ועסקו בשירות בצבא הרוסי, הוא הצטייר כמקום קשוח ביותר, אפילו אלים במידה מסוימת במיוחד עבור חיילים חדשים. זה הגיע עד למקרי קיצון של מגויסים וחיילים צעירים שאיבדו את חייהם בגלל התעללות של ותיקים. אבל פייבושקין מספר שבצבא הרוסי הסדיר של היום דברים השתנו ונראים אחרת.
"פעם לפני עשר שנים ואפילו יותר הייתה אלימות. אבל מאז דברים השתנו ובנו את הצבא מחדש. זה כמעט ולא קיים", הוא מסביר שהשינוי הושג הרבה בזכות תנועה של הורים לחיילים בשם "ועד האמהות לחיילים ברוסיה", שהובילו מהלכים של חקיקה והעלאת מודעות. פעילות זו הובילה לירידה חדה בכל הקשור להתעללות ואלימות בצבא.
"היו כאלה שלא ירו כדור כל הטירונות"
"הטירונות שם יותר קשוחה", אומר ומתכוון ליחס עליו ירחיב מיד אך מוסיף שמצד שני מטווחים כמעט לא היו לו. "בכל חודש הטירונות ירינו אולי 10-15 כדורים ויש כאלה שלא ירו בכלל. אפילו בטירונות כלל צה"לית יורים יותר".
בצד השני נמצאת המשמעת והוא מספר שהכל פשוט אסור. "אין דבר כזה שעת ת"ש, אין טלפון, אסור להכניס דברים לכיסים. הכל אסור חוץ ממה שאמרו לך באופן מפורש שמותר. זה לא היה קל אבל התרגלתי לזה. אין לך ברירה. מצד שני לא היו יותר מדי אימונים. המשמעת הייתה מאוד חזקה אבל כמעט שלא התאמנו ואחרי הטירונות כמעט שלא עשינו משהו משמעותי".
הוא נשלח כחייל פשוט לתפקיד בחיל הנדסה וגם שם כמעט ולא התאמנו. "גם כי לא היה למה, אין אויב ומשימות אז לא עושים יותר מדי. במהלך השירות שלחו אותנו לסייע לחבלנים לפוצץ תחמושת ישנה".
"המון רימונים, פגזים של טנקים ופצצות נגד טנקים, כמויות", הוא מספר על עיקר תפקידו בצבא רוסיה. "זה מה שעשיתי רוב השרות שלי וגם כל מיני עבודות רס"ר. לרוב בצבא הרוסי משקיעים יותר באנשי הקבע, בסיירות, בחטיבות והדיביזיות הלוחמות שהמשרתים בהם רובם בקבע. הם עובדים יותר קשה אבל רוב הצבא הסדיר לא עושה יותר מדי".
אחרי שהשתחרר מהצבא הוא ישב בבית אבל ידע מאוד מהר שהוא בדרך לישראל, אפילו להתגייס. "לא הרגשתי שהייתי חייל ולא שעשיתי משהו משמעותי. בזמן הזה סיפרו לי הרבה על הארץ, על הצבא הישראלי ועל המלחמות. כבר שהייתי ילד ראיתי את צה"ל במלחמת לבנון השנייה, שזה היה פעם ראשונה ששמעתי על הצבא הישראלי. אז ידעתי שזה מה שאני רוצה", סיפר.
"הלב אמר שאני צריך לתת הכל, אפילו את החיים"
כאשר סיים את ההכשרה כלוחם ומחלץ הרגיש מארק שהגשים חלום. "רציתי ללכת לחטיבות חי"ר אבל לא הייתה לי אפשרות בגלל הפרופיל. הלב אמר שאני צריך לתת את הכל, אפילו את החיים. אבל אחרי שהגענו לעשות קווים באיו"ש ופעולות יזומות, מארבים ומעצרים הבנתי מה אנחנו עושים ושזה לא סתם".
צריך לומר שפייבושקין נאבק כדי לשרת כלוחם בצה"ל. תחילה הוא נשלח לבסיס מחוו"ה אלון בשל קשיי שפה ובהמשך נדרש להשיל עשרות קילוגרמים ממשקלו.
"כשהתגייסתי למחוו"ה אלון הייתי ממש שמן בגלל בעיה בריאותית שיש לי. לצבא הרוסי זה לא ממש הפריע, לצה"ל זה הפריע מאוד. אבל אני הייתי חדור מטרה ורציתי להגן על המדינה, אז הורדתי 40-35 ק"ג. לפני שירדתי במשקל לא רצו לתת לי תפקיד לוחמה, אמרו לי שאני לא יכול ולא מתאים. אבל אחרי שעשיתי את המהפך פגשתי את קצין המיון ששלח אותי להיות לוחם חילוץ והגשים לי חלום".
הוא מסכם ומעיד שעד כה החוויה שלו מהשירות הצבאי בישראל היא סוג של חוויה מתקנת, עם תמיכה גדולה מצד חבריו ליחידה.
"כשסיימתי את הטירונות קיבלתי את התג של המג"ד ולקח לי זמן להבין כמה זה כבוד גדול. בטירונות שעברתי ברוסיה הרגשתי שאני בכלא, הכל אסור ופה הרגשתי שאני חייל. שם אתה לא מבין למה אתה בצבא ופה זה ברור לך מאוד למה יש צבא".