הצצה למערך הריגול האיראני והדרך שבה ישראל שומרת על יתרון

ההשקעה המסיבית של איראן בתעשיית החלל הכניסה אותה, לצד ישראל, למועדון האקסקלוסיבי של המדינות המסוגלות לשגר לוויינים באופן עצמאי. אלא שמאחורי ההישג הטכנולוגי המרשים הזה מסתתר גם ממד צבאי מובהק: לאורך המלחמה פגעו ישראל וארה"ב בתשתיות ובנכסים הקשורים לתוכנית החלל האיראנית.

מהן היכולות של איראן וישראל בחלל, למה יכולת שיגור לוויינים נחשבת למסוכנת כל כך, ומה הקשר בין תוכנית החלל האיראנית לבין תוכנית הגרעין? את התשובות לשאלות האלה מצאנו אצל פרופ' מאיר אריאל, ראש המרכז להנדסת חלל באוניברסיטת תל אביב.

"הרבה מהפיתוחים האזרחיים לכאורה של המשטר בתחום החלל משמשים למעשה לשיפור היכולות הצבאיות. לכן, כדי להבין את השאיפות של מדינה בתחום זה, צריך להכיר היטב את הרקע הגיאופוליטי שלה", פותח פרופ' אריאל את דבריו. "החלל והמצב הגיאו-פוליטי שלובים זה בזה ללא הפרד".

בין לוויין לראש נפץ: המרחק הקצר ממחקר אזרחי לאיום צבאי

"לאיראן יש כיום יכולת מוכחת להציב לוויין בחלל. חשוב להבין שזהו אינו עניין טריוויאלי - כדי לעשות זאת יש לבנות משגר המסוגל להגיע למהירויות של כמעט 30,000 קמ"ש". לפי דיווחים, כאשר האיראנים שיגרו או ניסו לשגר טילים לעבר האי דייגו גרסיה שבשליטת בריטניה, למרחק של כ-4,000 קילומטרים, רבים בקהילה הבינלאומית הופתעו מהיכולת. "מי שמגיע מעולם החלל, לעומת זאת, הופתע פחות; זאת מתוך ההבנה שההבדל הטכנולוגי בין טיל בליסטי בין-יבשתי לבין משגר לוויינים אינו גדול במיוחד", מסביר פרופ' אריאל.

אז מה בעצם כולל ארסנל החלל האיראני? "ישנם שני סוגים עיקריים של לוויינים המצויים ברשות כמעט כל מדינה בעלת יכולות חלל: לווייני תצפית ולווייני תקשורת. בשני המקרים, הגבול בין השימוש האזרחי לצבאי הוא דק מאוד. ניתן להשתמש בלוויין תקשורת לשידורי טלוויזיה, אך גם לצרכים מבצעיים; וניתן להשתמש בלוויין תצפית למחקר אקדמי, אך באותה מידה גם לצורכי ריגול. לפי ההערכות, לאיראן יש כיום יכולת צילום ברזולוציה גבוהה מאוד. חלק מהיכולות הללו קודמו בעזרת שיתוף פעולה הדוק עם רוסיה".

ואיפה ישראל נמצאת על המפה הזאת? "ישראל נחשבת מתקדמת יותר מאיראן בתחום החלל, ואף נמנית עם המדינות המובילות בעולם בתחום. גם לנו יש יכולת עצמאית ומרשימה לשגר לוויינים. לישראל משגר ייחודי בשם ‘שביט’, יוצא דופן בכך שהוא משוגר מערבה ולא מזרחה - זאת כדי למנוע נפילה בשטחן של מדינות שכנות במקרה של תקלה. שיגור כזה הוא פחות יעיל ואף מורכב משמעותית, כיוון שהוא מתבצע נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ, מה שמעיד על יכולת טכנולוגית מתקדמת מאוד. בנוסף, לפי פרסומים זרים, הלוויינים הישראליים נחשבים למתקדמים במיוחד. למדינות מערביות יש יכולת לצלם מהחלל ברזולוציה של 30 ס"מ לפיקסל, המאפשרת להבחין באדם בודד. ניתן להעריך שגם ישראל נמצאת בטווח היכולות הללו".

השאיפה הגרעינית: למה שיגור מוצלח של איראן מקפיץ את המערב

פרופ' אריאל מסביר גם עד כמה תחום החלל קשור בטבורו לתוכנית הגרעין האיראנית. "כדי שאיראן תהפוך למעצמה גרעינית, עליה להשיג שליטה בשלוש יכולות מרכזיות: השגת חומר בקיע, פיתוח מנגנון הנשקה - כלומר מזעור של החומר לכדי פצצה שניתן להתקין על ראש טיל - ואמצעי נשיאה מתאים, לרבות טילים ארוכי טווח".

הבעיה היא שאת מנגנון ההנשקה ניתן לפתח במעבדה קטנה ובחשאיות, "כך שזה לא משהו שניתן לזהות בקלות מהחלל. על יכולת השיגור שלהם כבר דיברנו, ולכן האורניום המועשר הוא החלק הקריטי ביותר עבורם כרגע. אין הרבה היגיון, לדעתי, בפיתוח טיל בליסטי בין-יבשתי שיכול לפגוע בניו יורק, מרחק של כ-10,000 קילומטרים מאיראן, אם הוא נושא ראש נפץ קונבנציונלי בלבד".

אף על פי כן, ארה"ב וישראל הודיעו לא פעם כי פגעו בתוכנית הטילים והחלל האיראנית. בין היעדים שסומנו היו רכיבים הקשורים ליכולת לייצר טילים בליסטיים שניתן לשגר במהירות, ללא צורך בתדלוק ממושך סמוך לרגע השיגור. "לאיראן יש שתי תוכניות חלל מקבילות: האחת אזרחית, והשנייה צבאית, המופעלת ישירות על ידי משמרות המהפכה. אנחנו והאמריקאים נמנענו עד עכשיו מלפגוע בתשתיות חלל אזרחיות לחלוטין. יחד עם זאת, פגענו בתוכנית הטילים והחלל הצבאית שלהם. אחד היעדים המרכזיים שהותקפו היה מערבלים פלנטריים - רכיב חיוני וקריטי בתהליך הייצור של דלק מוצק".

דלק מוצק ומערבלים פלנטריים: הקרב החשאי על תשתיות השיגור

דלק מוצק הוא טכנולוגיה מרכזית בייצור טילים, אף שהוא מעט פחות יעיל אנרגטית מדלק נוזלי. "עם זאת", מבהיר פרופ' אריאל, "ייצור דלק מוצק הוא אינדיקציה חזקה מאוד לשימושים צבאיים: טיל המבוסס על דלק מוצק ניתן לאחסן לאורך זמן ולהכין לשיגור בתוך דקות ספורות, ללא צורך בתדלוק מורכב ומסורבל בשטח כפי שנדרש בטילים המבוססים על דלק נוזלי".

לצד ההיבט הביטחוני הבוער, תחום החלל נותר אחד מענפי ההנדסה המרתקים והמורכבים ביותר בעולם. בדיוק בנקודה הזאת, שאלנו את פרופ' אריאל כיצד ניתן בכלל להשתלב בתעשייה הזו.

"חלל הוא אינו תחום בודד, ואין באמת 'תואר בחלל'. זהו שילוב של דיסציפלינות רבות הקשורות להנדסה ולפיזיקה. מי שמעוניין להיכנס לתחום עושה זאת בדרך כלל דרך לימודי מדעי המחשב, הנדסת חשמל, הנדסת מכונות או הנדסת חומרים. אם תבקרו, למשל, בתעשייה האווירית, תראו שרוב המהנדסים מגיעים מתחומים שונים ומגוונים. בסופו של דבר, ניתן לומר שלוויין הוא פשוט מחשב מעופף".