חוק השיפוט הצבאי הוא חוק עתיק יומין שחוקק בשנת 1955. המטרה: לעשות סדר ולענות על כל השאלות הבסיסיות – מה מותר, מה אסור, מה מוגדר כעבירה, את מי מותר לשפוט, למי מותר לשפוט, מה העונש על כל עבירה ועוד. על המסמך הבא-בימים הזה, שנכתב על ידי משפטנים אזרחיים ונחקק בכנסת ישראל באופן דמוקרטי, חתומים ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, שר הביטחון באותם הימים משה שרת והנשיא יצחק בן צבי. המסמך כולל בתוכו סעיפים מוכרים ומפורסמים כמו "פקודה בלתי חוקית בעליל" ועבירת בגידה (שהעונש הקבוע עליה על פי החוק הוא מוות, סתם כך לידע כללי). הוא עבר במרוצת השנים תיקונים ושינויים, אבל עדיין ישנם דברים שעוד לא השתנו, מעשים יום-יומיים שאף אחד לא יודע שהם למעשה עבירות ושהעונשים עליהם מעוררים צמרמורת.
מן הסתם לא הבאנו את החוק כולו אלא רק את המיטב, אבל תהיו מוכנים ללא מעט הפתעות. בקריאה של הפרק השלישי שעוסק בעבירות ובעונשים נחשף הפאשיזם הישראלי במיטבו ואפשר לחשוב בטעות שמדובר בחוק שעוסק בצבא בסיביר ולא בצבא של מדינה דמוקרטית. עוד משהו מפליא הוא הקשר בין החוק לבין המציאות, לרוב, הוא קלוש עד לא קיים כלל.
סעיף 52: "זריעת בהלה או ייאוש"
"חייל אשר עשה מעשה או הפיץ ידיעה – בין נכונה ובין בלתי נכונה – בעניין הקשור בביטחון המדינה, ויש בהם כדי לעורר ברבים בהלה או ייאוש, דינו – מאסר שלוש שנים"
בקצרה: אל תשביזו האחד את השני ואם אתם רוצים לעשות מתיחות או להפיץ שמועות, רק לא בנושאי ביטחון.
הקשר למציאות: לא לחלוטין מקרי. חיילים משביזים אחד את השני על בסיס קבוע, עושים מתיחות ומפיצים שמועות בתדירות יותר גבוהה מזו של הביקורים שלהם בשירותים. כנראה שהמחוקק לקח בחשבון מראש את העובדה שהחוק יופר על ידי כל חייל בכל יום בשנה ולכן קבע עונש מאסר באורכו של השירות הצבאי עצמו, כך שהעונש, הוא כבר Built In בעבירה.
השאלות הקשות: איפה עובר הגבול? איך יודעים אם הבדיחה שלנו סתם לא מצחיקה או שאולי היא משביזה ותגרום לבהלה המונית? זאב-זאב", אבל הגזמנו קצת.
סעיף 56: "עבירות בקשר לשבי"
"חייל (...) שלא חזר מן השבי לשירות הצבא כשהיה בידו לחזור, דינו – מאסר שבע שנים"
בקצרה: חייל שהיה יכול לברוח מהשבי ולא עשה את זה, ישב בכלא למשך שבע שנים בנוסף לתקופה שהוא ישב בשבי.
הקשר למציאות: טרם נבדק.
השאלות הקשות: המדינה כנראה כיוונה לזה שאם החייל לא חסך למדינה תשלום מחיר כבד של פדיון השבויים אז הוא צריך להיענש על זה, אבל לא לקחה בחשבון כמה דברים בסיסיים – האם כל חייל שברח מהשבי יכול לשרוד ולהישאר בחיים? האם ניסיון כושל של בריחה מהשבי לא יעלו את מחיר פדיון השבויים העתידי?
סעיף 58: "נטישת משמרת"
"חייל שנטש משמרתו, דינו – מאסר שלוש שנים;
ואם נעברה העבירה נוכח האויב, דינו – מאסר שבע שנים"
בקצרה: די מובן, אם אתה במשמרת, אתה במשמרת, עד סוף המשמרת, אם לא, צפוי לך עונש מאסר של שלוש שנים לפחות.
הקשר למציאות: ובכן, תלוי על איזו משמרת מדברים. אם זאת משמרת על גבול לבנון, החוק דווקא די מובן. אבל אם מדובר על משמרת של חבר'ה מהקריה או מגלילות, אז החוק קצת תלוש מהמציאות.
השאלות הקשות: אנחנו יודעים שאסור לשבור שמירה, אבל שלוש שנים?
סעיף 62: "איום ועלבונות כלפי מפקד"
"חייל שאיים על מפקד או העליבו, או עשה מעשה אחר הפוגע בכבודו או במעמדו כמפקד, דינו – מאסר שנה;
עשה את המעשה שעה שהמפקד שימש בתפקידו, דינו – מאסר שלוש שנים"
בקצרה: שקול מילים, או שפשוט תשב בכלא.
הקשר למציאות: מקרי בהחלט. מי שאי פעם דיבר לא יפה למפקד שלו ונכנס על זה לשנתיים לכלא, שיקום עכשיו.
השאלות הקשות: האם סטטוס בפייסבוק זה נחשב? מה לגבי תמונה מביכה? איך קובעים מה בדיוק פוגע בכבוד המפקד? כמובן שנשאלת השאלה - איפה החוק המשלים "איום ועלבונות כלפי פקוד"? לא מצאנו אחד כזה.
סעיף 65: "התעללות"
"חייל שהיכה חייל הנמוך ממנו בדרגה או שהיכה אדם הנמצא במשמורת שהחייל מופקד עליה, או שהתעלל בהם אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים"
"חייל שהתעלל בחייל אחר, דינו – מאסר שנתיים"
"נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דין המתעלל – מאסר שבע שנים"
בקצרה: זובור, אאוט.
הקשר למציאות: מקרי בהחלט. על פי החוק, לוחמי חטיבת כפיר שהכו את חברם כי נגע במקל הפז"ם וקרעו לו את הטחול צריכים להיכנס לכלא לשבע שנים. הצחקתם אותנו, בעוד שבע שנים, כל אחד מהם יוכל להיות כבר עורך דין, סטודנט לרפואה או מהנדס סביבתי.
השאלות הקשות: החוק הזה לא נראה לנו מופרך, האמת היא שגם העונש לא. הבעיה היא שהעבירה נמשכת מבלי שתיאכף ושלעונש הזה אין באמת ביטוי בשטח. עוד שאלה קשה – איך בדיוק תקיפה שווה בענשה לעזיבת משמרת בצבא?
סעיף 89: "טיסה ללא רשות"
"חייל שהטיס כלי טיס של הצבא כשלא היה רשאי לכך על פי פקודות הצבא, דינו – מאסר שנתיים"
בקצרה: אל תעופו על עצמכם. אם אתם רוצים לטוס בצבא ואתם לא טייסים, פשוט אל תעשו את זה.
הקשר למציאות: טרם נבדק. אם כן, אנחנו מבטיחים לכתוב על זה.
השאלות הקשות: מה קרה שם? ראש הממשלה, שר הביטחון והנשיא ישבו וחשבו מה הדברים הכי מופרעים שחייל יכול לעולל? וגם – מה עם טנק? למה אין שום איסור להסיע אותו בלי רשות?
סעיף 96: "התגייסות במרמה"
"מי שנתקבל לכוחות הסדירים או לכוחות המילואים, ולפני שנתקבל לכוחות אלה השתמש בטענות שווא, העלים פרטים חשובים או השתמש באמצעי הונאה אחרים, לגבי כשרותו להתקבל כאמור, רואים אותו כחייל משעת העבירה, ודינו – מאסר שנה"
בקצרה: אם העלמתם מהרופא בצו הראשון פרטים אודות המצב הרפואי שלכם או הוכחתם שאתם מתאימים לשירות צבאי שאתם לא באמת כשירים אליו, תבלו שנה בכלא עוד לפני שתתגייסו.
הקשר למציאות: יכול להיות שקיים כזה, אבל מעל לפני השטח, לא חסרים אנשים שמסתירים מהרופא בלשכת הגיוס בעיות רפואיות, הם מסתובבים חופשי, והעולם שותק.
השאלות הקשות: מה יש יותר - אנשים שמתגייסים במרמה או אנשים שמשתמטים במרמה?
סעיף 99: "פטור משירות ביטחון במרמה"
"חייל שהשיג לעצמו פטור משירות בטחון כמשמעותו בחוק שירות בטחון... בטענות שווא, בהעלמת פרטים חשובים או באמצעי הונאה אחרים, דינו – מאסר עשר שנים"
בקצרה: העונש על השתמטות הוא עשר שנים בכלא.
הקשר למציאות: מיותר לציין שאין קשר למציאות.
השאלות הקשות: למה כלב נובח אינו נושך?
סעיף 100: "הטלת מום"
"חייל שהטיל בגופו מום או מחלה, או הניח לאדם אחר להטיל בו מום או מחלה, או שעשה מעשה על מנת ללקות במום או במחלה או להחמיר מום או מחלה שיש לו, והכל מתוך כוונה לפסול על ידי כך את עצמו משירות צבאי, או לעשות את עצמו בלתי ראוי לתפקיד בצבא שהיה ראוי לו אלמלא המום או המחלה, דינו – מאסר עשר שנים"
בקצרה: הקטע הזה עם התפוח האדמה, שקושרים למשך הלילה לרגל, כדי שישאב את הסידן מהעצם ואז המכה עם הכף כדי לשבור את העצם כדי לקבל גימלים – העונש על זה הוא עשר שנים.
הקשר למציאות: מדובר בעבירה שנעשית על ידי חיילים בצה"ל. רובם פשוט מקבלים גימלים.
השאלות הקשות: אם חייל כל כך נואש עד כדי שהוא יפגע בעצמו רק כדי לא לבוא לבסיס, אתם באמת חושבים שמקומו בכלא? אנחנו דווקא חשבנו יותר על הכיוון של מוסד סגור לפגועי נפש.
סעיף 101: "התחלות"
"חייל שהעמיד פני חולה או בעל מום בכוונה לפסול את עצמו לשירות או למילוי תפקיד, דינו – מאסר שנתיים"
בקצרה: כשהלכתם במוצאי שבת להוציא גימלים כדי להישאר עוד יומיים-שלושה בבית ושיקרתם לרופא, הסתכנתם במאסר שנתיים.
הקשר למציאות: אם היה קשר למציאות, יש הרבה חיילים שכבר גזרו על עצמם מאסר עולם.
השאלות הקשות: אין מה לשאול, אבל רבבות חיילים למדו לעקוף את החוק הזה.
סעיף 131: "התחזות"
"חייל המתחזה כבעל דרגה שאינה שלו, או כבעל תפקיד בצבא, מבלי שהוא רשאי לעשות זאת, או עונד סימן או תג צבאי אות מערכה או עיטור ואינו מוסמך לענדו, דינו – מאסר שנה"
בקצרה: כל ניסיון נואל לוואסח או התפז"מות יכול לסגור לכם שנה בסוויטה בכלבוש.
הקשר למציאות: קלוש. חיילים מנסים להסב למראה שלהם יותר פז"ם מיום הגיוס ועד יום השחרור.
השאלות הקשות: החוק הזה תקף גם בפורים?
יש עוד פקודות בצה"ל שאינן ברורות לכם? תרגישו חופשי לשאול בטוקבקים, בפייסבוק של פז"ם או במייל שלנו - pzm@mako.co.il - ואנו מבטיחים לחפש את התשובה.