"אם הייתי איראני הייתי מודאג": המערך המסווג שישתק את טהרן

כבר תקופה ארוכה שהאמריקאים דואגים להראות לעולם ובעיקר לאיראנים את העוצמה הצבאית שהם בונים מולם. תמונות של מטוסי תדלוק שממריאים בזה אחר זה, כטב"מים שמופיעים באפליקציות אזרחיות, מטוסי קרב שמצולמים על סיפוני נושאת מטוסים ובסיסים במזרח התיכון.

אבל מאחורי ההפגנה הפוטוגנית הזו מסתתרת שכבה עמוקה יותר, שקטה בהרבה וכזו שתהיה קריטית במערכה האווירית שצפויה לפגוע באיראן - מערך הלוחמה האלקטרונית (ל"א) המוטס. "אנחנו בלתי נראים ומשביתים את היריב לפני שהוא יודע בכלל שהקרב התחיל", אמר ל-mako לוטננט קולונל טרייסי וודס שכמפקד טייסת הלוחמה האלקטרונית ה-43 הכניס לשירות את המטוס המתקדם ביותר בתחום, ה-EA-37B. "בלי מערך לוחמה אלקטרונית התקפית מטוסים היו נופלים מהשמיים וחימושים לא היו משמידים מטרות", אמר ל-mako סא"ל במיל' אורן לשם ששרת 25 שנים בחיל האוויר ובין השאר היה סגן מפקד יחידת הל"א המוטסת במלחמת לבנון השנייה.

כמו בכל מערכה, עיניי העולם מתמקדות במטוסי הקרב וכמות הפצצות שהם יכולים לשאת. השבוע דווח לראשונה מאז שהאמריקאים החלו לפרוס כוחות על התחלת פריסה של מטוסי F-22. באזור יש כבר עשרות מטוסי קרב מסוג F-35 ,F-15E ועוד עשרות מטוסי F-16 שכבר נמצאים באזור או שבדרכם לכאן. קשה היה לפספס גם את הכמות האדירה של מטוסי התובלה שזרמו לאזור ומטוסי התדלוק, שמאפשרים לאמריקאים גיחות קרב בטווחים ארוכים ומשך זמן שהייה ארוך מעל אזורי האיום והמטרות.

"האמריקאים כל הזמן מצלמים ומדגמנים את היכולות שלהם בזירה. מה שבאמת צריך לשאול זה מה הם לא מראים?", אומר סא"ל במיל' לשם, שמביא איתו ניסיון מבצעי ופיקודי בין השאר במערך הל"א של חיל האוויר. כיום הוא מרצה, יועץ בחטיבה הביטחונית במטריקס, מנחה סדנאות בתחומי מנהיגות, קבלת החלטות וכותב הספר "עשן של אי ודאות". לשם הוסיף שהאמריקאים "מראים ומדגישים נוכחות, פלטפורמות ייחודיות אבל את האפקט האמיתי אתה לא רואה בעין".

למרות תמונות היח"צ של מטוסי הקרב ושל נושאת המטוסים העוצמתית, בשונה ממבצעי פריסה קודמים, הפעם האמריקאים הציגו, גם אם מעט, את מטוסי הלוחמה האלקטרונית ששלחו לאזור, את ה-EA-18G "גראולר" ואפילו את ה- EC-37B Compass Call הנמצא בתהליכי קליטה מבצעיים ככל הנראה, ועבורו זו תהיה ההשתתפות הראשונה בפעילות מבצעית ובלחימה, אם וכאשר תהיה תקיפה באיראן.

"אנחנו יודעים לטוס בלי שאף אחד ידע שאנחנו שם, בלתי נראים לאויב שלא יודע שהקרב התחיל כשהמערכות שלו פתאום מתחילות להיכבות ואז להתפוצץ", אמר לוטננט קולונל וודס. "כשהמטוס שלנו באוויר אנחנו שולטים בתקשורת ובמערכות המכ"ם של האויב, בכל מה שיש לאויב ומשדר לאוויר. ככה אנחנו מייצרים עליונות אלקטרונית במרחב שדרכה הכוחות נכנסים ופועלים בביטחון". את דבריו של וודס קיבלנו בתשובה לשאלות ששלחנו דרך דוברות חיל האוויר האמריקאי.

לפי מידע גלוי, ארצות הברית תגברה את הזירה במטוסי איסוף מתקדמים, מערכות לווייניות וכמובן יכולות תקיפה קינטיות. אבל את תשומת הלב תופסות בעיקר שתי מערכות לוחמה אלקטרונית התקפיות: מטוסי ה-EA-18G ומטוסי ה-EC-37B Compass Call. שתיהן נועדו לעשות דבר אחד: לפגוע באויב מבלי לירות כדור אחד.

"בכל יום האמריקאים דואגים להפיץ צילום כזה או אחר של איך נראים השמיים מסביב לאזור האזור המיועד ללחימה, אם נקרא לזה ככה", אמר סא"ל במיל' לשם. "הם פשוט דואגים להטיס מטוסים כדי שיראו אותם, זהו מוטיב חוזר מתחילת המהומות שהיו באיראן. כבר בימים הראשונים של המהומות היו אירועים קיצוניים, כשהמריאו שישה מתדלקים בבת אחת בלי שום קשר לכלום, אולי פשוט כדי להראות. פתאום איזה כטב"ם מיוחד שלעולם לא רואים יוצא למשימת איסוף, כשהוא גלוי ונחשף למערכות אזרחיות. ברור שהם עשו את זה בשביל שיראו אותם, סוג של הפגנת נוכחות ועוצמה", מסביר לשם.

הוא מוסיף ש"כל מה שרואים זה חשיפה ואיסוף גלוי, רק כדי להראות נוכחות ולהראות - הנה אנחנו מביאים לפה יכולות שעוד לא ראיתם, כולל בתחום האיסוף. אולי שמעתם וידעתם שיש לנו אותן והנה הם כבר פה וכנראה גם אוספים עליכם. כל זה מתרחש כבר בשלב ממש מוקדם, זה מאפיין של הצגת היכולות. מהרגע שטראמפ התחיל לאיים על האיראנים. בהמשך האמריקאים התמקדו ביכולות ההתקפיות שהם מביאים ובנושאות המטוסים ואז, בשלב מסוים הם התחילו להראות ולצלם את יכולת התקיפה האלקטרונית, ממש לדגמן אותן, שזה נדיר ביחס לנעשה בעבר".

כך נבנית מעטפת תקיפה והגנה אלקטרונית

סא"ל במיל' לשם מסביר שכדי להבין איך הלוחמה האלקטרונית תעבוד מול איראן, צריך להבין את תפיסת ההפעלה. ובעולם הלוחמה האלקטרונית מדברים על מה שנקרא "קליפות הבצל" - שלוש מעטפות שמקיפות את הכוח התוקף.

סטנד-אוף (Stand-Off) - הגנה מנגד

זו השכבה החיצונית. מטוס כמו EC-37B שטס יחסית רחוק מקו האיום, משדר בעוצמות גבוהות ובטווחי תדר רחבים ו"מנקה" אזור שלם ממכ"מים, ממערכות תקשורת ומערכות שליטה. "הוא מייצר מעין 'משפך אלקטרוני', נתיב כניסה בטוח יחסית לכוחות התוקפים", מסביר לשם. "הוא יכול לטפל ביותר סוגי איומים. כלומר לא רק מכ"מים של מערך ההגנה אווירית, אלא גם מערכות תקשורת, פיקוד ושליטה".

מדובר במטוס חדש שמחליף את המערכת הקודמת שהייתה מותקנת על מטוסי ההרקולס הוותיקים. חיל האוויר האמריקאי רכש 10 מטוסים מהסוג הזה עבור קבוצת הלוחמה האלקטרונית המוטסת ה-55. בשלב זה 5 מטוסים כאלה נמסרו לחיל האוויר האמריקאי ורק אחד הפך מבצעי - והוא המטוס שהגיע למזרח התיכון.

המטוסים האלה יודעים לעשות עוד דברים, כמו למשל לשתול מידע מוטעה במערכות התקשורת והפו"ש (פיקוד ושליטה) של האויב. "יחד עם פלטפורמות נוספות על הקרקע באוויר ובחלל אנחנו מזהים ומשתלטים על הספקטרום של האויב, מערכות תקשורת, מכ"מים מערכות פיקוד", אמר לוטננט קולונל וודס. "ובעצם מונעים מבחור רע אחד לדבר עם בחור רע אחר או מהמערכות שלהם. או שאנחנו עושים מניפולציה במידע שיש לבחורים הרעים. הם לא מבינים מה קורה כשהתוקפים נכנסים לפעולה".

אסקורט (Escort) - הגנה מלווה

כאן נכנס לתמונה מטוס הEA-18G "גראולר". מדובר בגרסה ייעודית של מטוס קרב שמצויד בפודים מתקדמים לשיבוש והטעיה. בניגוד למטוס הסטנד-אוף, הגראולר חודר פנימה עם מבנה התקיפה, למעשה מלווה את מבנה התקיפה. כאשר האמריקאים יתקפו באיראן, המטוסים האלה ילוו את מטוסי הקרב מסוג F-35 או F-15 ואולי אף מסוקים שיבצעו פעולות מיוחדות (דוגמת ונצואלה) ולאורך כל הדרך ישבשו את מערכות הגילוי והיירוט של האיראנים.

"מטוס אחד כזה בתוך רביעיית קרב מייצר סביבם בועה אלקטרונית של הגנה", אומר לשם. "הוא משבש מכ"מים, מייצר הטעיות ופוגע ביכולת לגלות ולעקוב אחריהם. זו הגנה שמלווה את הכוח ממש עד היעד". לשם מוסיף שבעידן המודרני, ממש כמו בבית וברכב שלנו, הכל משדר, הטלפון שמתחבר לוויי-פיי ולרכב והבית החכם. כשהכל משדר יש יכולת לייצר מנגד מערכות שיודעות להפריע, לשבש ולהשתלט - כך גם בשדה הקרב.

"באורח החיים של ימינו שתלוי בטכנולוגיה, שיבוש של אמצעים יפגע קשות ביכולתו של אדם לתפקד ביעילות", מסביר לוטננט קולונל וודס. "מידע זה הכל ואי אפשר להתגונן מפני מה שאתה לא יודע או לא יכול לראות". הוא הוסיף ש"פלטפורמות כמו ה-EA-18G יודעות לפעול בסביבה עם איום גבוה ובשיתוף עם מבני קרב לדיכוי הגנה אווירית של האויב (SEAD-מבנה קרב להשמדת מערכות הגנ"א) שחמוש במערכות לתקיפה אלקטרונית וטילי AGM-88 וכל זה עם ה- Compass Call שמספק תחנת תמיכה נוספת ורחבה יותר. הם לא מתחרים, אלא משלימים ביכולת המשימה", אמר.

בשנים האחרונות הפודים שעל ה-EA-18G שודרגו משמעותית. לשם מעריך שאומנם האמריקאים החלו להציג וממש ו"לדגמן" כדבריו את המטוסים מטוסי ללוחמה הלוחמה אלקטרונית, אבל במציאות הם שומרים לעצמם את היכולות המסווגות ולא חושפים אותן.

הגנה עצמית (Self Protection)

השכבה הפנימית היא חליפת ההגנה של כל מטוס בנפרד: מערכות התרעה מפני נעילת מכ"ם, שיגור טיל, אמצעי הטעיה, ולעתים גם מערכות DIRCM נגד טילי כתף. ככל שהפלטפורמה מתקדמת יותר כמו למשל ה-F-35, כך גם מעטפת ההגנה האלקטרונית העצמית שלה עוצמתית ומתוחכמת יותר. במקרה של החמקנים שהם למעשה מחשב מעופף, כבר מדובר ביכולות שיבוש ולוחמה אלקטרונית מתקדמות, שבקישוריות על מערכות אחרות. בתחום הזה נכנס גם מבני מטוסי "סמור פראי", אותם מטוסי קרב של חיל האוויר האמריקאי שמצוידים במערכות לוחמה אלקטרונית לשיבוש והטעיה של מערכות נ"מ וחימושים להשמדה שלהן.

לא רק שיבוש: התקפה על "המוח" של האויב

לוחמה אלקטרונית איננה רק "רעש" על המסך של היריב או שיתוק תקשורת. בעצם מדובר במשפחה רחבה יותר המכונה EW - Electronic Warfare. תחתיה נכנסים גם יכולות איסוף אלקטרוני בזמן אמת וגם Electronic Attack - התקפה אלקטרונית.

"כאשר אתה משבש מכ"ם, מרכז תקשורת או מוצב פיקוד ושליטה של האויב, אתה לא רק מגן על המטוסים שלך", מדגיש לשם. "אתה תוקף את האויב באמצעים לא קינטיים. אתה פוגע לו בעיניים, באוזניים וביכולת העברת המידע. כל זה משפיע בעיקר על המודעות המצבית של האויב".

שדה הקרב המודרני נשען על פיקוד ושליטה (C2). מערכות הגנה אווירית מתואמות, קישוריות בין סוללות, זרימת מידע בין מפקדות. פגיעה בספקטרום האלקטרומגנטי עלולה לייצר בלבול, עיכובים, ואפילו קבלת החלטות שגויה. כל זה אמור לקרות לאיראנים בזמן שעשרות רבות של מטוסי קרב יחדרו למרחב האווירי שלהם ויפגעו בעשרות ואולי מאות מטרות.

"לדמיין מטוס עם אנשים שיושבים מול מחשבים ומסכים ותוקפים משהו שלא רואים זה לא רחוק מהמציאות", ניסה לשם להכניס אותו למטוס ל"א אמריקאי. "רק שבמקום לירות טיל, אתה תוקף את לאויב בספקטרום, מידע כוזב, מייצר מטרות דמה או חוסם לו את התקשורת הקריטית עבורו, למתן הנחיות ולהבנת המודעות המצבית".

התנהלות זו ממחישה כי הגבול בין לוחמה אלקטרונית ללוחמת סייבר מיטשטש. שתיהן פועלות במרחב הבלתי נראה, שתיהן מכוונות לפיקוד ולשליטה. במתקפה רחבה על איראן, סביר להניח שנראה שילוב הדוק בין השתיים.

הלקח מאוקראינה: בלי עליונות אווירית - אין תמרון ושניצחון

המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שנמשכת כבר ארבע שנים, הפכה למעבדת ניסוי עולמית גם בתחום הלוחמה האלקטרונית ולא פחות מזה, בהעדרה של לוחמה מהסוג הזה. למרות עוצמתם, הרוסים לא הצליחו להשיג עליונות אווירית מוחלטת וכך גם האוקראינים. מטוסים הופלו משני הצדדים ואזורים שלמים נותרו "אדומים".

"אחת התובנות המרכזיות משם היא שבשדה הקרב המודרני אתה חייב לדעת לפרוץ מעטפות הגנה ובדגש להגנה אווירית", מסביר לשם. "בלי לוחמה אלקטרונית מתקדמת היית רואה מטוסים נופלים בכל מיני מבצעים ופעילויות שהתרחשו בעידן המודרני".

גם היום איראן מפעילה מערכות הגנה אווירית מתקדמות, כולל דגמים מתוצרת מקומית שנחשבים איום על מטוסי חיל האוויר האמריקאי גם אחרי מבצע "עם כלביא" או מבצע "פטיש חצות". כל אלה מחייבים מענה רב-שכבתי.

השלב הראשון בכל עימות רחב יהיה השגת עליונות אווירית. בלי זה, לא ניתן יהיה לתקוף מטרות שלטון, את מפקדות משמרות המהפכה, מתקני גרעין מבוצרים, לא להנחית כוחות מיוחדים ולא לנהל מערכה ממושכת. כדי לייצר עליונות אווירית צריך לוחמה אלקטרונית מתקדמת, שתאפשר את הפתח דרכו ייכנסו התוקפים וכמובן שתגן עליהם תוך כדי הפעילות, עד שמערכות האויב יושמדו.

שאלה מתבקשת היא מדוע להשקיע בפלטפורמות מוטסות יקרות ומסוכנות, כשיש יכולות קרקעיות ולווייניות. לשם עונה ומסביר ש"יתרון הפעלת כוח אווירי הוא מעצם היותו פועל בגובה ובתלת ממד. כשאתה עולה לגובה אתה רואה רחוק יותר, מכסה גזרה רחבה יותר ואף הניידות קריטית". במילים אחרות: מיקום, גובה, גמישות, קצב, יכולת לשנות מוקד בזמן אמת ומרחב גדול יותר אלה יתרונות שקשה להשיג מהקרקע בלבד.

מה האיראנים יכולים לעשות נגד זה?

שאלה נוספת היא אם לטהרן יש מענה וכאן לשם מזהיר מהערכת חסר. "האיראנים לא פראיירים, הם מעצמה לכל דבר. אין ספק שהם תחקרו, למדו והסיקו מסקנות ממבצע "עם כלביא", הם פיתחו יכולות בעצמם, נעזרו ברוסיה ובסין לאורך שנים ויודעים לעשות הנדסה לאחור של מערכות שהגיעו אליהם. יש תחום שלם שנקרא 'נגד ל"א' - התמודדות עם יכולות הל"א".

הוא מסביר שישנה היתכנות שהאיראנים למדו היטב את הגראולר, ניתחו פרסומים ובנו שכבות התמודדות נגדיות. לשם מעריך שבסבירות גבוהה יהיו הפתעות בזירת הלחימה משתי הצדדים.

למרות עניין ביטחון המידע וושינגטון בחרה להבליט את היכולות שלה גם בתחום הל"א. לשם מעריך שהאמריקאים "רוצים להרתיע, לשווק, ולהעביר מסר". אבל הוא מוסיף שבסופו של דבר למרות כל הפרסום, "את האלגוריתמים, את שיטות ההטעיה, את היכולות האמיתיות, הם לא מראים ולא יראו, אלו הנכסים שהם שומרים לעצמם ולשדה הקרב".

בסופו של דבר, לוחמה אלקטרונית היא משחק של תודעה לא פחות מאשר של תדרים. אם וכאשר תיפתח מתקפה אמריקאית באיראן, הפיצוצים שייראו על הקרקע יהיו רק חלק מהסיפור. יחד איתם, בשקט כמעט מוחלט תתנהל מערכה אחרת. כזו שלא משאירה עשן, שקטה אבל רועשת, מערכה שלמה שיכולה לשנות את פני הקרב.

במילים של לשם: "אם הייתי בצד האיראני הייתי מודאג מאוד. כשאתה צפוי להתמודד מול הצבא הכי מתקדם וטכנולוגי בעולם, אתה לומד, יודע מה הם מראים לך. אתה אף פעם לא יודע מה הם לא מראים ואילו הפתעות הם שומרים במיוחד עבורך".