100 עולים חדשים חניכי תנועת הצופים מרחבי העולם, שיהפכו לחיילי צה"ל בחודשים הקרובים, החלו לנחות בתקופה האחרונה בישראל. זאת, במסגרת פרויקט "גרעין צבר" של התנועה.

לראשונה אי פעם, נקלט גרעין דובר רוסית בחורף, כשחלקם הגדול הגיעו לארץ בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בתוכניות חירום. הם נקלטו ב"כפר גרעין צבר רעננה", הנחשב למרכז הקליטה הגדול ביותר בארץ לחיילים בודדים עולים.

בראיון משותף ל-mako מספרים ארבעה מהם – שני אחים שעלו מרוסיה, עולה מאוקראינה ועולה מבלארוס - איך עזבו מדינות עם חובת גיוס, כדי לעלות לישראל ולהתגייס לצה"ל ועל המצב במקום אותו עזבו, על רקע המלחמה שפרצה לפני שנה בדיוק, כשצבא רוסיה פלש לאוקראינה.

רוסיה: אלי ויאן שימנוב

מה הייתה הסיטואציה בה עזבתם לישראל, עמדו לגייס אתכם לצבא? 

יאן:
משפחתנו ירדה מישראל כאשר הייתי בן 4. לא ביקרתי בארץ במשך 14 שנים האחרונות. לפני כשנה הגעתי לארץ במסגרת "תגלית" ל-10 ימים. בזמן הזה הייתי סטודנט באוניברסיטה, למדתי ניהול. במהלך הביקור החלטתי שאני לא רוצה לחזור לרוסיה, למרות שהורים וכל המשפחה ממש לחצו עליי לחזור.

3 שבועות גרתי אצל חבר של אבא ולאחר מכן הצטרפתי לתכנית "מסע" של תנועת נוער בית"ר בירושלים. הבנתי שאני רוצה לגור בארץ ולא ראיתי טעם לחזור חזרה לרוסיה ולבזבז זמן. חשבתי להתגייס לבד בהתחלה, אבל אחר כך החלטתי להתגייס יחד עם אחי.

אלי:
סיימתי לימודים בתיכון ברוסיה במאי 2022. בספטמבר באתי יחד עם ההורים לביקור בארץ לבקר את יאן. אחי ואני דיברנו והחלטנו שאחזור לישראל בנובמבר וביחד נצטרף לתכנית גרעין צבר ונתגייס.

איך הצלחתם לעלות למרות חובת הגיוס?

אלי: יאן היה בארץ כבר לפני שהוכרז גיוס חובה ברוסיה. אני הייתי בן 17 כאשר ביקרתי בארץ. ביום שנחתי ברוסיה אחרי ביקור בארץ הוכרז גיוס חובה ברוסיה. באותו רגע אחי קנה לי כרטיס טיסה חזרה לארץ. נסעתי לקזחסטן כי פחדנו שייסגרו גבולות ולא יתנו לי לעזוב את רוסיה כי בעוד שבוע יש לי יום הולדת 18. הייתי כמה ימים בקזחסטן ואז טסתי לארץ. בסופו של דבר יכולתי להישאר בארץ כי חזרתי בחזרה כעבור שבוע, נחתי בבן וגוריון ביום הולדת 18 שלי.

יאן ואלי (צילום: צופים גרעין צבר)
דרמה של ממש כדי להתגייס לצה"ל ולא לצבא רוסיה. יאן ואלי | צילום: צופים גרעין צבר

למה העדפתם להתגייס לצבא הישראלי ולא לרוסי?

אבא סיפר לנו על צבא הישראלי, הוא שירת כאן. אנחנו זוכרים מילדות סיפורים שלו. כאשר יאן נולד אבא היה בשירות סדיר, וכאשר אלי נולד אבא עשה מילואים. אם היינו נשארים לגור ברוסיה לא היינו מתגייסים שם בכל מקרה, אין שם ערך לחיים של בני אדם. יש משפט שהורים תמיד אומרים לילדים ברוסיה: "אם אתה חכם – אתה הולך ללמוד באוניברסיטה, אם אתה לא - אתה מתגייס ומשרת בצבא.

אם מישהו היה מתגייס לצבא הרוסי לפני המלחמה עם אוקראינה – היה מבזבז שנה מחייו, ואם מישהו מתגייס אחרי פרוץ המלחמה – מאבד את חייו. היה לנו ברור שאם אנחנו חוזרים לארץ – אנחנו מתגייסים לצה"ל, כי זאת דרך הכי נכונה להשתלב בחברה באופן מלא ולהפוך לישראלי אמיתי.

לאן שואפים להגיע בצבא, יש יחידה או תפקיד ספציפי?
יאן: אני מאור רוצה להיות לוחם. החלום שלי להיות צנחן, להיות עם אנשים מובחרים ולהיות אחד מהם.
אלי: הייתי רוצה לתרום למדינה בתחום המחשבים או טכנולוגיה.

מתכוונים להישאר בישראל גם אחרי השירות הצבאי?
ברור. בשבילנו שירתו הצבאי הוא חלק מתהליך חזרה שלנו לארץ. זאת רק תחילת הדרך.

אוקראינה: יהושע דניאל מירושניק

עזבת את אוקראינה כשכבר הייתה מלחמה? מה הספקת לחוות?
כשהמלחמה פרצה אמא העירה אותי ואת אחותי הגדולה ב-6 בבוקר במילים: "ילדים, תתעוררו, מפגיזים אותנו". מאז 10 ימים ישנו במרתף בבניין מגורים שלידנו מכיוון שאין באוקראינה כל כך מקלטים.

כעבור 10 ימים גיליתי שקהילה היהודית של קייב מארגנת אוטובוסים לגבולות של אוקראינה עם מדינות אחרות כדי לעבור את הגבול ברגל. קרובי משפחה שלי עברו במעבר הגבול עם מולדובה. נשארתי לבד בכל הכאוס שהיה שם.

לא יכולתי לעבור מכיוון שאני מחויב גיוס. באוטובוס שהיה מאורגן על ידי הקהילה היהודית הכרתי עוד 3 בחורים יהודים. ארבעתנו לא יכולנו לעבור גבול עם אנשים שנסענו איתם, אז כולם ירדו והלכו למעבר גבול ואנחנו נשארנו. אנשי קהילה היהודית עשו הכל כדי שנוכל לצאת מאוקראינה, 7 ימים היינו בדרך עד שהגענו לקישינב במולדובה.

מה המצב במקום שבאת ממנו? כמה מרגישים שם את המלחמה?
הגעתי מקייב, עיר הבירה. הוריי ממשיכים להתגורר שם. ההורים לא כל כך רוצים לעלות לארץ, גם יש להם שם בעלי חיים בבית שהם לא רוצים לעזוב אותם. המשפחה מספרת שלאנשים שם אין חשמל כמעט, ההסקה בבית לא פועלת. אנשים התכוננו לחורף קשה וקר, קנו ציוד הנחוץ כדי לעבור את זה.

עכשיו אני רואה שאנשים התחילו להתרגל למלחמה וזה נורא. זה כמו שהתרגלנו לקורונה והתחלנו לזלזל בהוראות. אבל זה גם שונה, כי כאשר נופלים טילים הם מזכירים מהר מאוד שמלחמה עוד נמשכת.

יהושע דניאל (צילום: צופים גרעין צבר)
"אמא העירה אותנו ואמרה שמפגיזים". יהושע דניאל | צילום: צופים גרעין צבר

למה רצית לעלות ולהתגייס?
למדתי בבית ספר יהודי, תמיד הייתי חלק מחיי הקהילה היהודית. במשך 6 השנים האחרונות הייתי פעיל מאוד בתחום הנוער וסטודנטים יהודים. תמיד הייתה לי מחשבה שאעלה לארץ מתישהו. כאשר פרצה המלחמה היה ברור שצריך לעזוב את אוקראינה, ואם כבר לעזוב אז ברור מאליו שלארץ.

אני רוצה להתגייס כי עליתי לארץ לבד, כל החיים שלי נשארו בחו"ל. הצטרפתי ל"גרעין צבר" כדי לבנות מעגל חברתי מחדש וללמוד עברית. אני מתחיל את חיי מדף חלק ומבין ששירות הצבאי הוא חלק מתהליך ההשתלבות שלי בחברה הישראלית.

אילו תגובות קיבלת לצעד הזה מהמשפחה והחברים באוקראינה?
המשפחה תמכה מאוד. לרוב האנשים לא היה אכפת כל כך כי בכאוס שהיה באוקראינה כל אחד דאג לעצמו. זה לגיטימי לגמרי, כי הם היו צריכים להציל את חייהם ואת קרובי משפחתם. עכשיו כשעבר הזמן אני שאני שומר על קשר עם חברים שלי, שהתפזרו בכל העולם.

לאן אתה שואף להתגייס בצה"ל?
אני רוצה להתגייס לתפקיד מש"ק חינוך. התעסקתי בזה באוקראינה, אני אוהב לעבוד עם אנשים ולארגן אירועים. נראה לי שאוכל לתרום לצבא הכי טוב בתפקיד מסוג זה.

מתכנן להישאר בישראל, להביא את המשפחה לארץ?
אני מתכוון להמשיך לחיות בארץ, מאוד רוצה שגם את משפחתי תעלה. הוריי עבדו מאוד קשה במהלך כל החיים כדי לשמור על רווחת המשפחה. אם הם יעלו לארץ וימשיכו לעבוד באותו אופן, רמת החיים שלהם תעלה משמעותית, הם ירגישו הרבה יותר בטוחים וייהנו מהחיים.

בלארוס: וואצ'סלב (סלבה) פומוגייב

האם שירת או היית אמור להתגייס לצבא בארצך?
הייתי אמור להתגייס לצבא בלארוס אחרי סיום לימודים באוניברסיטה, אך בחרתי לעלות לארץ אחרי שנה שלישית באוניברסיטה. בבלארוס יש חוק גיוס חובה לכל הגברים. מי שלא למד באוניברסיטה משרת שנה וחצי, בוגרי אוניברסיטאות משרתים במשך שנה אחרי סיום הלימודים.

מה הביא אותך לעלות לארץ ולהתגייס?
בגיל 12 אבי סיפר לי שאנחנו יהודים ומאז אני מגדיר את עצמי כיהודי. תמיד הייתי פעיל חברתית ובחרתי לעלות לארץ כדי להרחיב אופקים, זה ייתן לי גישה לשנות דברים לטובה. שם המשפחה שלי פומוגייב והתרגום שלו "עוזר לאנשים". זה מאוד מאפיין את תפיסת העולם שלי. מכיתה א' הייתי פעיל חברתית בכל מסגרת. התפקיד האחרון שעשיתי הוא סגן ראש התאחדות הסטודנטים של בלארוס.

וואצ'סלב - סלבה (צילום: צופים גרעין צבר)
"בבלארוס קרובים יותר לאוקראינה מלרוסיה". סלבה | צילום: צופים גרעין צבר

לגביי גיוס - אני יודע שיש חוק גיוס חובה בארץ. אם אני כבר חייב להתגייס – אני רוצה לעשות שירות משמעותי. בחרתי להצטרף לגרעין צבר כי הערכים של צופים מאוד קרובים לליבי. הייתי חלק מתנועת הצופים הבלארוסים (לא יהודים) ואני מאוד שמח להיות חלק מהצופים בארץ כיהודי.

אם היית נשאר בבלארוס, יש סיכוי שהיית נאלץ להתגייס להילחם באוקראינה?
רוב הסיכויים שהיו מגייסים אותי אחרי סיום תואר. אני לא מאמין שצבא בלארוס יצטרף למלחמה ויתקוף את אוקראינה. מבחינה היסטורית העם הבלארוסי תמיד היה יותר קרוב לעם האוקראיני מאשר לעם הרוסי. זה השתנה רק בסוף המאה ה-19. רוסיה ובלארוס התקרבו מאוד בהשפעת השלטון של ברית המועצות.

בלארוסים לא תומכים במלחמה של רוסיה באוקראינה ולא תומכים בשלטון בבלארוס. לעם הבלארוסי אין שום אינטרס להיות חלק ממלחמה כזאת והם רואים בה הרג חסר משמעות של אנשים.

מה התוכניות שלך בישראל מבחינת שירות צבאי?
אני מתכוון לגשת לגיבוש צנחנים, לשרת בדובדבן. מאמין ששירות משמעותי בונה את האישיות וישפיע על עתידי.

מה אומרים בבית בבלארוס על הצעד שעשית לבוא לארץ ולהתגייס?
הוריי מאוד גאים בי. חושבים שעשיתי צעד הנכון ותומכים בבחירה שלי לשרת ביחידה מובחרת. חבריי לרוב מקנאים בי. חצי מהחברים שלי יהודים, לכל חבר שזכאי עליה אני מסביר על ישראל ומעודד אותו לעלות.

 


 

גרעין צבר: אלפי חיילים ב-31 שנים

חברי גרעין צבר הם יהודים ובני ישראלים בני 18 עד 24 השוהים בחו"ל ובוחרים לחזור / לעבור לחיות בארץ, על מנת לשרת שירות מלא בצה"ל. החניכים הם בעיקר מצפון אמריקה (כ-40% מארצות הברית, קנדה ומקסיקו), כ-40% מאירופה (אנגליה, בלגיה, הולנד ועוד) ו-20% משאר העולם, בין היתר מדרום אמריקה ואוסטרליה.

עם הגעתם לישראל נקלטים חברי הגרעין בקיבוץ מאמץ, המשמש להם כבית חם ותומך לאורך כל השירות הצבאי. בשלושת חודשי השהות הראשונים בארץ עוברים חברי הגרעין תהליך של קליטה ומיון בצה"ל, לומדים עברית באולפן מטיילים בארץ ולומדים על המדינה ועברה.

כמו כן, עוברים חברי הגרעין סמינרים של הכנה רגשית וחברתית, לומדים על הנעשה בארץ מבחינה פוליטית ותרבותית ועורכים היכרות עם הצבא. כל זאת נעשה על מנת לגשר ככל הניתן על הפער בינם לבין בוגרי מערכת החינוך הישראלית. במסלול של גרעין "צבר" פתוחות בפני החיילים כל היחידות בצה"ל במסגרת עונת הגיוס הרלוונטית.

צופים גרעין צבר היא תוכנית ייחודית שהוקמה על ידי תנועת הצופים ומספקת מערכת תמיכה רחבה ליותר מ-6,500 חיילים בודדים עולים ב-31 השנים האחרונות. זאת בעזרתם ובתמיכתם של משרד העלייה והקליטה, משרד הביטחון, הסוכנות היהודית לא"י, פרויקט מסע ועוד.

מאז הקמת גרעין צבר ב-1991 סיפקה התוכנית מערכת תמיכה מקיפה לכ-6,500 חיילים בודדים (כ-400 עולים חדשים מדי שנה) ששירתו שירות צבאי מלא בתפקידים משמעותיים של לוחמים ותומכי לחימה, כאשר יותר מ-1,000 חיילים בודדים של גרעין צבר משרתים בצה"ל בכל זמן נתון.

כ-90% מהגברים עם פרופיל קרבי משרתים כלוחמים (כ-80% מכלל הגברים בגרעין צבר). ובקרב הנשים 40% משרתות כלוחמות. 30% מתוך המתגייסים והמתגייסות משרתים בתפקידי פיקוד וקצונה. 80% מהם נשארים בארץ אחרי השחרור מצה"ל ומקימים בישראל משפחה, 35% ממשפחות החיילים בוחרות לעשות עלייה בעקבות ילדיהם.