צבא ההגנה לישראל נחשב לאחד הצבאות המתקדמים בעולם. לכלי הנשק ולטכנולוגיה, יש משמעות גדולה להצלחה שלו בשדה הקרב. עם כל הכבוד לאימונים של החיילים, אם נשים בידיו של החייל הטוב ביותר את הנשק הטוב ביותר, נגדיל באופן משמעותי את הסיכוי שלו להכריע. נשק טוב, לא רק שפוגע באויב, אלא גם יכול לסייע בהצלת חיים.

על אותו המשקל, נשק גרוע יכול להיות הרסני ולא רק בצד של האויב. צה"ל שלנו מצויד כבר שנים רבות בכלי הנשק ומערכות הלחימה הטובות בעולם, אבל בהיסטוריה הצבאית הקטנה שלנו, היו גם כמה כלי נשק שבלשון עדינה נגדיר אותם - גרועים. הפעם אנחנו מביאים לכם את כלי הנשק שהלוחמים ממש לא רצו לקחת לשדות הקטל ובכל זאת, במשך שנים רבות, הם נשאו אותם בלית ברירה.

כלי הנשק הכי גרועים של צה"ל
אולי לפורים זה יהיה שימושי?

אקדח וובלי

האקדחים האלה הגיעו למדינת ישראל כבר בימי המחתרות. לא להאמין שהאקדח שהיה התקני הראשון בצה"ל, נשאר פה עד לשנות ה- 80. מדובר באקדח תופי בן 6 כדורים בקליבר 0.38 אינץ' (9.65 מ"מ), תוצרת בריטניה, שכאמור שימש עוד את המשטרה הבריטית ונודע בכינויו "נשבר". זאת מאחר שטעינתו נעשתה על ידי שבירתו על צירו. מצד אחד זה היה אקדח חזק שפעל גם בתנאי קיצון, אולם מנגד לא הייתה לו ניצרה והפטיש שלו היה מכה ישירות על פיקת הכדור שבקנה, מה שהביא ללא מעט תקלות והרבה מאוד פליטות כדור (גם על דיוק לא היה מה לדבר).

בעשורים הראשונים של צה"ל, לא הייתה הרבה ברירה וכל נשק התקבל בברכה. עם זאת, לא ברור מה החזיק אותו עד שנות ה- 80, בעיקר כנשק של קציני שריון, תותחנים ומטה. גם המראה לא התאים לתקן הצבאי וקציני צה"ל נראו כאילו יצאו מאיזה מערבון הוליוודי ישן.

רובה הסער של חיילי צה"ל

מדובר ברובה שאף חי"רניק לא רצה לקחת לשדה הקרב ויש לכך סיבות רבות. בעבר יצא לי לראיין את רמי בר אילן, לוחם צנחנים במלחמת יום כיפור, שכתב ספר על המלחמה ההיא. הוא הקדיש פרק שלם לרובה הזה, פרק לא מחמיא בלשון המעטה. הרובה תוכנן ויוצר על ידי חברת FN Herstal הבלגית ונכנס לשירות בצבאות רבים בברית נאט"ו ובהמשך גם בצבאות אפריקה. הרובה היה אמור להיות התשובה לקלצ'ניקוב הרוסי, אבל נגיד בעדינות שהם היו מאוד רחוקים מהמטרה. אומנם זה רובה מדויק, אבל מאוד כבד ועם הרבה מאוד מעצורים. מה שמדהים בסיפור הזה, זה שלפני הרכש ידעו בצה"ל שמדובר ברובה גרוע ולמרות זאת רכשו אותו והכניסו אותו כנשק תקני של לוחם החי"ר. ב-1965 נערכה בדיקה במטה הכללי של צה"ל ובתע"ש, מעין תחרות מול רובי סער אחרים. הנשק הזה הגיע למקום האחרון בכל פרמטר אפשרי, בעיקר בגלל מעצורים רבים. במלחמות ששת הימים ויום כיפור, חיילי צה"ל פשוט זרקו את ה FN שלהם ולקחו קלאצ'ים מגופות ושבויים. כך בעצם נולדו להן התמונות של חיילי צה"ל עם הקלצ'ניקוב.

כלי הנשק הכי גרועים של צה"ל (צילום: אתר "יד השריון")
עוד משנות השבעים? לסל וחסל (טנק שרמן) | צילום: אתר "יד השריון"

טנק שרמן

קשה להאמין, אבל גם הטנק שנלחם בשדות הקטל של מלחמת העולם השנייה, שרד בצה"ל עד אמצע שנות ה- 70. הטנק הזה שודרג אומנם על ידי התעשיות בישראל, אבל סבל מצללית גבוה מדי, מה שאפשר זיהוי קל ופגיעה. הטנק הזה סבל ממיגון עלוב ומתקלות רבות. בחינה של ספרי ההיסטוריה תגלה מקרים רבים של טנקים ש"נדלקו" בדרך לשדה הקרב ועוד מקרים כואבים אחרים. מצד אחד השרמנים הצליחו להתמודד עם טנקים של האויב, אבל מצד שני הם היו מטרה קלה לצוותי נ"ט.

כלי הנשק הכי גרועים של צה"ל (צילום: bukvoed)
זלדה הייתה כבדה ואיטית | צילום: bukvoed

M-113 - הזלדה של צה"ל

הכלי העתיק הזה משרת בצה"ל מאז 1971 באדיבות הדוד סם. לוחמי צה"ל עברו עם הנגמ"ש הזה את מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון ואפילו את צוק איתן, שם ארעה תקרית הקשה של לוחמי גולני, שהדגישה את הנחיתות של הכלי הזה. מדובר בנגמ"ש שמהירות הנסיעה שלו נמוכה, שלא עומד בקצב של הטנקים, המיגון שלו עלוב ויש הטוענים שנחדר על ידי כדור M-16. בעבר נהגו חיילי צה"ל לכנות את הנגמ"ש הזה "זיפו", על שם המצית, מאחר שהיה מתלקח במהירות (גם על נוחות אין מה לדבר). לאורך השנים עבר הכלי הזה לא מעט שדרוגים, חלק מתוחכמים וחלק פשוט היו בצורת שקי חול שהחיילים הניחו עליו. למרות עליבות הכלי, הוא עדיין נמצא בשירות, בעיקר בגלל שיקול תקציבי.

כלי הנשק הכי גרועים של צה"ל (צילום: אלדד אלמוזנינו)
לא קיבל ציון עובר. ה"סקייהוק" | צילום: אלדד אלמוזנינו

סקייהוק-מעולם לא היה מטוס קו ראשון

מצד אחד הסקייהוק שיפר את היכולות של חיל האוויר הישראלי בתחום נשיאת נשק, איכות, כמות וטווח. מצד שני, למטוס הזה היו ליקויים רבים שבגללם הוא מעולם לא הפך למטוס קו ראשון. הסקייהוק היה פגיע לטילי נ"מ שואפי חום, איטי מדי ופגיע למטוסי אויב. נכון, אלה לא הצליחו להפיל אותו, אבל זה היה רק בזכות כישוריו הגבוהים של הטייס הישראלי. חשוב לציין שעשרות סקייהוקים נפלו במלחמת יום כיפור מאש נ"מ. מאוד מהר המטוס הזה מצא עצמו כמטוס הדרכה של חיל האוויר והוא שרד פה עד היום. כעת הוא מוחלף בידי מטוסי הלביא החדשים של חיל האוויר.

_OBJ

דיפנדר- לא הצליח להשתלב בחיל האוויר

30 מסוקי קרב מסוג דיפנדר נרכשו עבור חיל האוויר, שם זכו לכינוי "להטוט". המסוק הזה היה קטן זריז ושקט, ולא פחות חשוב, מחירו היה נמוך בחצי מזה של הקוברה. הוא השתתף במלחמת לבנון הראשונה והטייסים שלו הוציאו לפועל לא מעט מבצעים נועזים. אולם כבר במלחמת לבנון, התברר שהמסוק הזה לא ישרוד שנים רבות בחיל האוויר. מסוק הקרב הזה התקשה לתפקד בגובה רב כשהעמיסו עליו טילים ותחמושת וגם חום הקיץ לא עשה לו טוב. כמו כן, טווח הטיסה של המסוק הזה היה קצר מדי וייצר מגבלה חמורה עבור חיל האוויר. אחרי שנרכשו מסוקי קוברה נוספים והאפאצ'י לבש את מדי החיל, המסוק הזה נדחק לצד וכמו חברו הסקייהוק, הפך למסוק הדרכה. אגב, חלק מהם נמכרו ושימשו, לטענת האמריקאים, סוחרי סמים בדרום אמריקה. אבל זה לא חיסרון שתלוי במסוק עצמו.