אחרי המכות שספג: היכולות שנותרו לחיזבאללה בלבנון

נכון לדצמבר 2025 נראה ששנה מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש שהביא לסיום הלחימה בין ישראל לחיזבאללה, גבול הצפון שוב נמצא על סף רתיחה ומהלך ישראלי הפך להיות רק עניין של זמן. ההפרות המתמשכות של ההסכם מצד חיזבאללה, ובפרט מאמצי השיקום הבלתי פוסקים של ארגון הטרור לאחר הפגיעה הקשה שספג, מעמידים את ישראל בפני דילמה אסטרטגית.

השאלה המרכזית הניצבת בפני מקבלי ההחלטות בירושלים היא: האם להמשיך ולהסתפק בפעולות "אכיפה" יזומות וממוקדות, כפי שנעשה בשנה האחרונה, או לנצל את ההפרות כעילה לצאת למבצע צבאי נרחב יותר, במטרה לכתוש ולפרק באופן משמעותי עוד יותר את התשתיות הצבאיות של הארגון.

שיקום תחת אש: התעצמות חיזבאללה ומאמצי ישראל

מאז שהפסקת האש נכנסה לתוקף, כוחות צה"ל פועלים כוחות צה"ל כדי למנוע את התחמשותו וארגון מחדש של חיזבאללה. לפי צה"ל, בוצעו אלפי מבצעים ממוקדים ותקיפות מהאוויר להשמדת תשתיות טרור, איתור מחסני אמל"ח וגם סיכול ניסיונות לאיסוף מודיעין על ידי חיזבאללה. במקביל, ישראל ממשיכה גם במדיניות סיכולים ממוקדים של פעילים ובכירים בחיזבאללה, כפי שהיה בחיסול עלי טבטבאי, ראש הזרוע הצבאית בנובמבר האחרון.

חיזבאללה, למרות הפגיעה הקשה בהנהגתו כולל חיסול נסראללה ומחליפו בפברואר 2025, ובאלפי פעילים, עדיין נותר כוח צבאי משמעותי, עם בסיס תמיכה רחב בקרב האוכלוסייה השיעית. ההנהגה החדשה בראשות נעים קאסם, מנסה לנווט בין לחצים פנימיים מצד הזרוע הצבאית שדורשת תגובה, לבין שיקולים אזוריים, כמו הצורך בסיוע איראני והמצב הפנימי בלבנון. ארגון הטרור חיזבאללה מנסה לשקם את יכולותיו באמצעות סיוע איראני מתמשך בכסף ובאמצעי לחימה.

ארסנל האיומים: מה נשאר לחיזבאללה

למרות המכות שספג מישראל במהלך המלחמה, נכון לדצמבר 2025 חיזבאללה עדיין מחזיק בארסנל עצום שמהווה איום משמעותי על העורף הישראלי. ההערכות נכון לשלהי 2024 הציבו את היקף הרקטות והטילים שנותרו לארגון בכ-20 אחוזים מהיקפו המקורי. בין 15,000 ל-20,000 רקטות, שרובן המכריע לטווח של עד 40 ק"מ. מדובר ברקטות לא מדויקות מסוג "גראד" ו"פאג'ר" שמכסים את רוב שטח הצפון. עוד מעריכים בצה"ל שלחיזבאללה נשארו מספר קטן, אולי כמה עשרות של טילים ורקטות לטווח ארוך.

אחד המאמצים של הארגון הוא לשקם ולהגדיל את מלאי הטילים המדויקים, שמסוגלים לפגוע בתשתיות אסטרטגיות ובאתרים צבאיים ברחבי ישראל, בדיוק רב. מדובר בטילים בעלי יכולת הרס גבוהה בדומה לאלה ששוגרו מאיראן. בחיזבאללה ראות את הנזק שגרמו הטילים האיראניים, הגם שרובם יורטו, ובמסגרת הפקת הלקחים שלהם מהמלחמה הם משקיעים מאמץ בתחום הזה.

בניגוד לכטב"מים ששוגרו מאיראן והיו צריכים לעבור דרך ארוכה שחשפה אותם ליירוט, חיזבאללה רשם מבחינתו הצלחה בתחום כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים). גם כאן ההערכה היא שנותרו להם מאות רבות של כלי טיס לא מאוישים מסוג "אבאביל" ואחרים. מכיוון שיכולת זו הוכיחה את עצמה כאתגר משמעותי למערך ההגנה האווירית של ישראל חיזבאללה פועלים לשקם ולשדרג את המערך הזה.

מדובר באיומים מוכרים שצה"ל התכונן אליהם, כשגם בישראל הפיקו לקחים מהמלחמה. אבל הדגש הישראלי מעבר להגנה, זה שאסור להתפשר בנושא הפירוז של חיזבאללה מנשק, ואותם מאגרי אמל"ח ומתקני ייצור עשויים להיות במוקד התקיפות העתידיות. בחיזבאללה מבינים את זה וזאת כנראה הסיבה שהם נמנעו מלהגיב למרות מאות חיסולים ותקיפות של ישראל. השאלה איך הם יפעלו במקרה של מבצע צבאי נרחב כפי שצפוי.

לא ברור אם ישראל תצא גם למהלך קרקעי במקרה של מבצע נוסף בלבנון. אם כן, יש לציין שלחיזבאללה נותרו גם אלפי טילי נ"ט שמהווים איום על כוחות צה"ל ובהמשך, יכולים לשמש את מחבלי הארגון לירי מעבר לגבול עם ישובים ישראלים ומוצבי צה"ל. לצד זה, נשארה להם כמות גדולה של מטעני חבלה ואמצעי לחימה קלים, חיזבאללה עלול להחזיר אותם דרומה ככל שיחלפו השנים, כחלק משיקום מערך הטרור שלהם בגבול הצפון, כשגם בתחום הזה הם כבר פועלים. בהקשר הזה אומרים בישראל שכוח רדואן ספג מכה קשה שהפכה אותו ללא אפקטיבי מבחינת תרחיש האיום, אבל עדיין נשארו בכוח הזה מאות מחבלים מאומנים.

תרחישי הפעולה הישראלית: בין אכיפה למהלך נרחב

המתיחות בצפון נובעת מהחשש הישראלי שהמשך השיקום יחזיר את חיזבאללה למלוא כוחו בתוך פרק זמן של שנים בודדות, בהנחה שלא יהיה מהלך ישראלי ושהמאמצים הדיפלומטיים ייכשלו, כפי שזה נראה כרגע. הפרות ההסכם על ידי חיזבאללה מעניקות לישראל לגיטימציה לפעולה רחבה, אך כרוכות כמובן בסיכון להסלמה.

התרחישים אפשריים לפעולה ישראלית כוללים את המשך הסבב - צה"ל ימשיך במבצעי האכיפה הממוקדים שבוצעו בשנה האחרונה, תקיפות מהאוויר ופעילות יבשתית מוגבלת בשטח לבנון. במקרה הזה גם המשך חיסול של פעילים כולל בכירים בזרוע הצבאית של חיזבאללה.

חיל האוויר יגביר במעט את תקיפת מטרות איכות כמו השמדת משגרים, מחסני אמל"ח אמצעים מדויקים ומפקדות בעומק לבנון, כולל ביירות. המטרה היא להאט את תהליך השיקום של חיזבאללה ולשחוק את יכולותיו באופן מתמשך, תוך שמירה על עמימות יחסית בחלק מהמבצעים שעוד יהיו.

אבל בישראל מבינים, כפי שלמדנו בשנה האחרונה, שקצב השיקום של חיזבאללה אומנם איטי אבל גבוהה יותר מקצב השיקום וההשמדה ולכן, ההבנה שנדרש מבצע רחב ומשמעותי יותר. זה בעצם התרחיש השני שהסבירות שלו עלתה מאוד בתקופה האחרונה: "מבצע הסדרה" יזום ונרחב. התרחיש הזה מדבר על יציאה למבצע צבאי אווירי של מאות תקיפות ביממה ואולי גם מעבר לזה. ייתכן שזה ישולב גם במהלך יבשתי מוגבל.

גורמים בצה"ל מציינים שמהלך יבשתי פחות נדרש, משום שקו המגע של חיזבאללה הושמד במלחמה. אבל ייתכן שהדרג המדיני יבקש לבצע פעולה דומה. המטרה היא כמובן השמדה שיטתית של יתרת מערכי הרקטות והטילים, בעיקר המדויקים, ופגיעה קשה בתשתיות הטרור הצבאיות בדרום לבנון ובמקומות נוספים.

בישראל גם מדברים על יצירת אזור חיץ או "אזור מפורז" מנוכחות חיזבאללה בכל דרום לבנון. במקרה של זה ישנה ודאות כמעט מוחלטת לתגובה חריפה מצד חיזבאללה והידרדרות חוזרת למלחמה רחבת היקף. כאן כבר נכנס השיקול הדיפלומטי ובעיקר מה שנראה כמו התנגדות אמריקאית, לפחות נכון לרגע זה.

איומי התגובה של חיזבאללה: תרחיש ההסלמה

תגובת חיזבאללה למהלך ישראלי נרחב תהיה משמעותית, ככל שהפגיעה הישראלית תהיה עמוקה ומהדהדת יותר, אבל ספק שיהיו הפתעות והיכולות שלהם מוכרות. ככל שזה יהיה כך, סביר שהלחץ הפנימי על הארגון יגבר ויביא אותם להגיב באש, גם כדי לשקם את מעמדם שנחלש עוד יותר מאז הפסקת האש, כשישראל תוקפת ומחסלת מאות פעילים וחיזבאללה נוצר את האש ומפחד להגיב.

התרחישים אפשריים לתגובת חיזבאללה כוללים ירי מוגבל ומדויק לעבר מטרה צבאית ישראלית ספציפית, בעיקר מוצב או בסיס. גם ניסיון חדירה ליעד צבאי סמוך לגבול. המטרה בתרחיש כזה היא לחדש את משוואת ההרתעה מול ישראל ובעיקר לספק מענה ללחץ הפנימי, תוך הימנעות מהידרדרות למלחמה כוללת. החשש הוא בעיקר מפני מיסקלקולציה, שכן אחרי 7 באוקטובר שיטת העבודה בישראל היא תגובה לא פרופורציונלית לכל פעולת טרור.

תרחיש אפשרי נוסף כולל ירי רקטי נרחב במסגרת של סבב לחימה. הפעלת מטחי רקטות וכטב"מים בהיקף נרחב יחסית לעבר יישובי הצפון וככל שהמצב יימשך גם לעבר חיפה והקריות. ישנה אפשרות גם לירי בטווחים ארוכים יותר במטרה לפגוע בתשתיות חיוניות. כאן המטרה של חיזבאללה תהיה לגרום לכאוס בחברה הישראלית, אחרי יותר משנתיים של מלחמה, גרימת נזק משמעותי לעורף, שיבוש חיי היום-יום והפעלת לחץ ציבורי ומדיני על ממשלת ישראל. תרחיש זה עשוי להימשך מספר ימים או שבועות.

בהמשך לזה צריך לומר שיכולתו של חיזבאללה לבצע ירי בהיקף של אלפי או מאות רקטות נשחקה באופן משמעותי, למרות שעדיין נותרה היכולת לבצע ירי של מטחים. האיום המרכזי הוא ירי טילים מדויקים שיכולים לשבש מקומות חיוניים בישראל. שוב, לחיזבאללה יכולת מוגבלת לשגר טילים כאלה ומערך ההגנה האווירי הישראלי יודע שהוא יכול להתמודד עם ירי כזה מלבנון.

בישראל חוששים בעיקר מתרחיש שלישי והוא הפעלת שלוחים. חזרה למערכה רב-זירתית. חיזבאללה עשוי להפעיל שלוחים של "ציר ההתנגדות" האיראני במקומות אחרים, למשל ניסיון הפעלת מיליציות פרו-איראניות בסוריה או ביצוע של פעולות טרור כנגד יעדים ישראליים ויהודיים בחו"ל. המטרה של התרחיש הזה מבחינתם היא הרחבת הזירה והצגת "מענה" לחיסול בכירים מבלי להצית את לבנון עצמה, תוך שימוש אפשרי ב"מרחב ההכחשה" וניסיון לנתק את עצמם מפיגועים כאלה.

הדילמה הישראלית: בין ריסון להרתעה

ההחלטה הישראלית אם לעבור מ"אכיפה ממוקדת" ל"מבצע נרחב" תלויה בהערכת הסיכונים שאמורה להיעשות אל מול התועלת של מהלך כזה. המשך השיקום של חיזבאללה מעצים את האיום העתידי על ישראל. אבל כל תקיפה ישראלית ככל שתהיה משמעותית ונרחבת יותר עשויה להוביל לגל תגובה חריף, שיסכן את העורף הישראלי במידה רבה ואף לדרדר את כל האזור למלחמה.

הממשלה בלבנון אמנם מבינה שחיזבאללה הוא נטל על המדינה, רק שהיא חסרת יכולת מעשית לפרק אותו מנשקו בכוח. נראה שהשבועות הקרובים צפויים להיות קריטיים. ההתעקשות הישראלית על מניעת ההתעצמות מול "סבלנותו האסטרטגית" של חיזבאללה וניסיונותיו הנואשים לשיקום הם כרגע המתכון למתיחות, כשגם במקרה הזה כל אירוע נקודתי יכול להפוך במהירות לעימות בהיקף מלא.