מלחמה של חמקנים. בימים אלו ממש מספקת היצרנית חברת לוקהיד מרטין אלפי חמקנים לחיל האוויר של ארה"ב, לישראל כמובן ולבריטים, היפנים, אוסטרליה - אפילו למדינות כמו דנמרק ונורבגיה, רשימה חלקית בהחלט.
העיניים נשואות למפעל ה”בואשים” הידוע לשמצה של החברה, רק שבצד השני של העולם מתנהלים עוד שני פרויקטים לייצור מטוסי חמקן. אחד ברוסיה שדי מקרטע ולא ממריא לשום מקום והסיני, שצובר תאוצה וסביר מאוד שגם מטריד לא מעט טייסים ומפקדים.
למדינות שהחליטו לרכוש את מטוסי ה- F-35 ברור כבר היום שבעתיד האויבים שלהם יהיו החמקנים הסינים. על פי דו"חות של הפנטגון, סין סימנה את תחום החמקנים כדבר שיהפוך את חיל האוויר שלה לכוח אווירי אגרסיבי. כזה שיהיה מסוגל לבצע משימות התקפה והגנה. על פי חיל האוויר האמריקאי החמקנים "ישפרו באופן משמעותי את הצי הקיים של סין שברובו מורכב ממטוסי הדור הרביעי. אלה יספקו עליונות אווירית אזורית ויכולת תקיפה".
חמקן אמריקאי מת ביוגוסלביה ונולד בסין
עד היום לא ברור מתי הסינים החלו לפתח מטוסי חמקן. ככול הנראה זה החל אי שם במרץ 1999 אחרי שבשמי יוגוסלביה נפל מטוס החמקן המבצעי הראשון בעולם, F-117 אמריקאי שהסרבים הצליחו להפיל באש נ"מ, בעיקר בגלל מזל ופחות בזכות יכולת.
בכל אופן, האגדות מספרות שלמקום הגיעו מומחים סינים עם כמה משאיות שלקחו איתם הביתה את סודות החמקן האמריקאי. "בזמנו קיבלנו מידע מודיעיני על כך שסוכנים סינים חוצים את האזור לאורכו ולרוחבו ואוספים שברי מטוס מחקלאים מקומיים", סיפר אז אדמירל דבור דומזט לוסו, בכיר בצבא קרואטיה בעת התקרית.
שלוש שנים לאחר מכן סוכנויות המודיעין במערב נחשפו לעובדה שלסין יש פרויקט חמקנים סודי בפיתוח. את המידע הזה הם לא קיבלו מהמרגלים שלהם בסין או ממערכות איסוף טכנולוגיות, כי אם מכתבה באתר ג'ינס. רק אז החלו סוכנויות המודיעין במערב להתמקד בפרויקט הסיני שבהחלט התחיל להדאיג אותם.
בשנת 2011 הם צפו כמו כולם בחלק מטיסת הבכורה של ה- J-20. מאז הסינים דואגים להדליף פרטי מידע ותמונות מפרויקט החמקן שלהם, אולם בצורה מאוד מדודה ותחת מסננת צפופה ביותר של הצנזורה המקומית.
התכנית הסינית מתקדמת בקצב מאוד מהיר. וזה כולל אגב מתקפות של האקרים שמנסים, וככל הנראה שפה ושם גם מצליחים, לגנוב סודות ממחשבים בארה"ב. הסינים בניגוד לארה"ב "קמצנים" מאוד במידע. אולם ממה שידוע, הם מפתחים כיום שני מטוסי קרב חמקנים, אחד מהם נכנס לשרות מבצעי לפני כשנה, ולפחות עוד מל"ט חמקני. יתכן שגם יותר.
שנת 2018 הייתה נקודת ציון דרך משמעותית לפרויקט, אחרי שמטוס החמקן הראשון שלהם, J-20, נכנס לשרות מבצעי והחל ייצור של 28 חמקנים מסוג זה. בתמונות שנחשפו לפני כשנה במהלך תצוגה, החמקן הסיני נראה כשחלק מדלתות החימוש שלו פתוחות, מה שאמור לשדר עליונות אווירית. בכל צד נחשפו זוג טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני מסוג PL-10 ועוד ארבעה טילי אוויר-אוויר לטווח ארוך (300 ק"מ) מסוג PL-15. הערכה היא שישנו תא נוסף בו ניתן לשאת פצצות.
לא ידוע כמה טון חימוש המטוס הזה מסוגל לשאת בתצורה חמקנית אך הערכות מדברות על סוגים רבים של פצצות חכמות וטילים. מדובר במטוס קרב גדול ממדים, 20 מטרים אורכו, דו מנועי וחד מושבי שעל פי המידע שיש כיום, ויש לקחת בערבון מוגבל, מגיע למהירות של 2.5 מאך.
על שולחן הסרטוטים של התעשייה האווירית הסינית
את המטוסים לחיל האוויר הסיני מייצרים בשני מפעלים, צ'נגדו ושיאן. הראשון אחראי על מטוסי קרב וכלי טיס נוספים. השני מייצר בדרך כלל את המטוסים הכבדים והמפציצים. בימים אלו, על פי כמה גורמים, מפתחים שם גרסה נוספת של ה- J-20 שתהיה דו מושבית, למעשה החמקן הדו מושבי הראשון בעולם. על פי חלק מהפרסומים המערכות הטכנולוגיות ושטף המידע הביאו לצורך הזה של איש צוות אוויר נוסף, משהו שמלמד על הכיוון הסיני כמו גם היכולות.
עוד מספר מטוסי חמקן מייצרים שם לצד ה- J-20. אחד מהם זה ה- J-31 כאשר גם השם כלל אינו וודאי מרוב סודיות. הערכה בקרב גורמי מודיעין במערב שמדובר במטוס תקיפה חמקני מקביל ל- F-35 של ארה"ב. פרסומים אחרים מדברים על כך שמדובר בחמקן המיועד לפעול מתוך נושאות מטוסים של הצי, ויש גם הטוענים שמדובר בכלל בגרסת ייצוא. כזו שניתן יהיה למכור למדינות שונות, מבלי לחשוף את כל הסודות של סין ובמחיר נמוך יותר.
החמקן שהוצג רשמית בשנת 2014 מסוגל לשאת חימוש במשקל של שמונה טון, בתצורה חמקנית הכוללת חימוש רק בתאים פנימיים במשקל מוגבל ל-2 טון. זה מטוס דו מנועי והרדיוס המבצעי שלו עומד על 1,200 ק"מ בתצורה חמקנית.
לטענת מומחים בעולם הסינים השתמשו בטכנולוגיה שגנבו מארה"ב לייצור ה-J-20 וה-J-31. אם כי לא ברור עד כמה זה נכון, עד כמה הפריצה של ההאקרים הסינים באמת הייתה מוצלחת ולכן, יש לסייג את המידע שקיים בנושא. מה שבטוח, בצורה שלו ה-J-31 בהחלט מזכיר את ה F-35 האמריקאי.
לא רק מטוסי קרב חמקנים הם מפתחים, גם מפציצים חמקנים מיוצרים שם בחשאיות קיצונית. במפעלי שיאן מפתחים בימים אלה את המפציץ החמקני מסוג H-20. על פי גורמי מודיעין ומידע שדלף לרשת מדובר במפציץ שנראה כמו כנף מעופפת, זהה ל- B-2 של ארה"ב. בתקשורת הסינית נטען שהוא יוכל לשגר 10 טון חימוש, פצצות, טילים וגם נשק גרעיני. מקורות מידע אחרים טענו למטען במשקל של 20 טון וטווח העולה על 12,000 ק"מ. הערכה היא שהמפציץ הזה יכנס לשרות בשנת 2025. אולם יתכן שמדובר בנתון אופטימי מדי.
עוד בשנת 2006 חשפה סין כלי טיס בלתי מאויש המוכר היום בשם "החרב האפלה", שמאז נעלם מהעין הציבורית. הוא שוב חזר לתודעה בשנת 2017, אז פרסמו גם תמונות של המל"ט שאורכו כ-10 מטרים ולטענת חלק מהגורמים מסוגל לטוס במהירות של יותר מ-1,000 קמ"ש. "במשך שנים רבות המל"ט הזה היה בגדר שמועה, כעת התמונה מוכיחה שכלי הטיס אמיתי ופונקציונלי", טענו לפני חצי שנה ברשת CBN אחרי שתמונה של המטוס נחשפה על ידי הסינים. "החרב האפלה יכולה להעניק לסין יתרון עצום. זה יכול להיות סיוט עבור מערכות ההגנה של ארצות הברית". הערכה היא שמלבד הצורה שלו, הכלי גם מצופה בחומר סופג מכ"ם. כמו כן מדובר במל"ט לאיסוף מודיעין ותקיפה שאמור להיכנס לשרות מבצעי בשנת 2022-23.
בארה"ב שמים עין אבל לא מודאגים
בארה"ב מציינים כי הם "עקבים בדאגה" אחרי פרויקט החמקן הסיני, אבל בטוחים ביכולות שלהם וב"יתרון האדיר" על פני הסינים, כפי שציינו לא פעם גנרלים מחיל האוויר ובכירים נוספים, שאכן יש להם על מה להישען.
זה מתחיל מהעבודה הפשטה שבעוד סין עדיין נמצאת בשלב פיתוח החמקנים שלה, ארה"ב מפעילה מבצעית מטוסי חמקן מאז 1983. אז נכנס לשרות ה- F-117 שתקף בפנמה, הרבה לפני שנחשף כשפרץ את מערך הנ"מ העיראקי במלחמת המפרץ הראשונה. לארה"ב יש יתרון בן למעלה משלושה עשורים בפיתוח והפעלה מבצעית של מטוסי חמקן.
ב"מפעל הבואשים" של לוקהיד מרטין, מייצרים ומפתחים כבר עשרות שנים כלי טיס חמקנים, יש שיגידו גם מוזרים. את הניסיון שצברו אנשי הפיתוח שם ושלל המהנדסים קשה אפילו לדמיין. מתנהלים שם כל כך הרבה פרויקטים סודיים, שכל מה שאנחנו יודעים עליהם זה שמדי פעם מישהו מספר על עב"ם שנראה טס בסביבה. הניסיון האדיר הזה, זה משהו שיהיה קשה מאוד להאפיל עליו. יתרון נוסף הוא פיננסי. פיתוח טכנולוגיה, וגם תפעול ואחזקה של טכנולוגיה מתקדמת, זה סיפור שעולה הרבה מאוד כסף. ארה"ב, רק נזכיר, משקיעה באזור ה-700 מיליארד דולר בביטחון. פי חמש ממה שהסינים משקיעים.
ויש עוד יתרון אחד מאוד משמעותי. לטייס הקרב האמריקאי, והמערבי בכלל, יש יד מאוד חופשית באוויר. הוא המפקד והמחליט בשטח ומעודדים אותם לחשיבה עצמאית ויכולת אלתור לפתרון בעיות. יש להם גישה כמעט מלאה לכל מקור מידע רלוונטי.
זאת בניגוד לשיטת הלחימה הסינית, שלטייסים שלה אין שום חופש פעולה והם נשלטים באופן הדוק על ידי הבקרה והפיקוד. במקרה שלהם חשיבה עצמאית היא כיוון מאוד בעייתי, כזה שעלול להוביל אותם לתאים אפלים. אם כי יש לציין שבסין מודעים לבעיה.
הסינים כמו שזה נראה, משקיעים לא מעט בתחום ועובדים בקצב קבוע. זה רק המעט שידוע עליהם, הבעיה העיקרית נמצאת במה שלא ידוע.