לא רואה, לא שומע ולא יודע: הגיהינום של הטייסים האיראנים בשמי טהרן

טייס מטוס ה"אדיר" הישראלי שהפיל מטוס קרב איראני מאויש בשמי טהרן, רשם הפלת בכורה עולמית למטוס ה-F-35 ומשהו שלא קרה בחיל האוויר הישראלי מאז ה-19 בנובמבר 1985. עבור יובל בן דור, טייס קרב וניסוי מיתולוגי, איש טייסת ה"בז", מדובר בעיקר בקרב בין "מתאגרף לכדורגלן".

ההפלה ההיסטורית הייתה הזדמנות לשיחה מרתקת בה הוא מסביר למה הטכנולוגיה שינתה את ה"נשמה" של המקצוע הזה שנקרא לוחמה אווירית, איך נראה קרב אוויר כשלא רואים את האויב בעיניים ולמה המונח "הפלה" גורם לדור הוותיק לעקם את האף: "זה חשוב למורל, אבל מבחינה מבצעית? זו חרטה". המשימות המורכבות באמת באיראן הן תקיפות העומק וההתמודדות עם מערך ההגנה האווירית. משימות שחיל האוויר הישראלי משיג בהן הצלחות ברמה העולמית.

בשעות הבוקר המוקדמות השבוע, פילחו מטוסי ה"אדיר" (F-35) את שמי איראן. "ערכת תקיפה" של חיל האוויר הישראלי שהייתה מורכבת משילוב של מטוסי קרב מדור 5 ו-4, F-35I ומטוסי F-15 ו-F-16, בדיוק הטילה חימושים על המטרות כשזיהו מטוס יאק-130 איראני, שסייר בשמי טהרן כדי להפיל כטב"מים, שצדים את בכירי המשטר האיראני וצוותי הטילים שמגרים לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל ובמדינות המפרץ.

תוך כדי התקיפה הם מזהים את המטוס האיראני ומספר 2 במבנה של מטוסי האדיר משגר לעברו טיל ומפיל אותו. המטוס האיראני צולל כשהוא בוער לכיוון הקרקע, וערכת התקיפה ממשיכה במשימה שלה ומשמידה את המטרות. האירוע הסתיים בכותרות שהתפרסמו בכל העולם: "הפלה ראשונה של מטוס קרב מאויש על ידי מטוס דור חמישי ישראלי".

בעוד הרשתות החברתיות חוגגות את העליונות הישראלית, בקהילת הטייסים הוותיקים בישראל הדיבור היה מעט אחר. ואפשר לומר שיובל בן דור הפך מיד ל"טייס סלב" שסבל מההפלה הזאת, "חוץ מהטייס האיראני", אמר בהומור. כל כלי התקשורת בישראל "הסתערו" עליו וזה לא קרה סתם. בן דור הוא דמות מוכרת מאוד במסדרונות חיל האוויר ומי שעליו רשומה ההפלה האחרונה של חיל האוויר הישראלי אי שם באמצע שנות ה-80.

בן דור, שהתגייס בינואר 1980 וסיים קורס טיס במרץ 1982, עבר מסלול שכולל שירות על מטוס ה"כפיר" בבסיס עובדה ולאחר מכן ב-1984 הוא עושה הסבה למטוס ה-F-15 בז עליו הוא טס בקבע ובמילואים עד שנת 2004. בחיל הוא עושה מספר תפקידי פיקוד ובמקביל מוכשר כטייס ניסוי של מנ"ט. הוא המשיך לטוס במילואים עד גיל 51, גיל חריג לטייס קרב, אבל לדבריו בטייסת 133 שבה טס "ה-DNA הוא שנשארים עד שהמפקד אומר די". הוא סיים בדרגת סגן-אלוף. אגב, יובל הוא הבן של ג'נט רות טמקין, שהייתה טייסת בחיל האוויר של שנות ה-50, בוגרת קורס טיס מספר 16.

עוד נחזור להפלה באיראן, אבל קודם ההיסטוריה של בן וחיל האוויר ששמה אותו במרכז הבמה. אותו קרב אוויר שהפך להיות האחרון עד למרץ 2026. ב-19 בנובמבר 1985 ליוו מטוסי F-15 מטוסי פנטום של טייסת העטלף, שהיו במשימת צילום בשמי לבנון. במהלך גיחת הצילום, גילו הטייסים במכ"ם זוג מטוסי מיג 23 סורים שטסו בפטרול באזור שהיה מוכר לחיל האוויר.

מטוסי הקרב הישראלים והסוריים החלו לטוס זה לעבר זה אך כמו שעשו תמיד באותה שנה, כשהגיעו לטווח של 20 קילומטר הם ניתקו מגע אחד מהשני. אלא שבניגוד לפעמים הקודמות, הפעם החליטו ללמד את הסורים לקח, בכדי שיפסיקו להתגרות במטסים הישראלים. לטייסי חיל האוויר ניתנה רשות לפתוח באש. מיד עם קבלת האישור פנו מטוסי ה-F-15 חזרה לכיוון מטוסי המיג. גם המיגים שכבר פנו מזרחה לסוריה שינו כיוון לעבר מטוסי חיל האוויר.

מטוסי ה-F-15 שיגרו שני טילי AIM-7 "ספארו" לעבר המיגים. ראשון ירה מוביל המבנה, אבנר נווה, ואחריו ירו הטייס יובל בן דור והנווט עופר פז. שני הטילים החטיאו את מטרתם. בגלל ההחטאה והטווח שהתקצר החליטו טייסי ה-F-15 לעבור לטילים מונחי-חום. נווה ירה טיל אחד וטיל נוסף שוגר גם על ידי בן דור ופז. המיג-23 הסורי התפוצץ אבל הטייסים לא ידעו מי הפיל אותו ולכן ההפלה התחלקה בין שניהם. את המיג 23 השני הפילו בן דור ופז באמצעות טיל אוויר-אוויר נוסף ששיגרו. היה זה קרב האוויר-אוויר האחרון של חיל האוויר.

כששואלים את יובל בן דור על ההפלה בטהרן, הוא מבקש דבר ראשון לעשות סדר במושגים. "האירוע הזה חשוב מאוד בשביל המורל, אבל חסר משמעות לחלוטין מבחינה מבצעית לחיל האוויר", הוא קובע נחרצות. "סליחה על העברית שלי אבל זה חרטה".

מחשב מעופף מול מטוס אימון

כדי להבין את היחס של בן דור וגם וותיקי חיל האוויר לאותה הפלה היסטורית, צריך להבין מה קרה שם למעלה בשמי איראן. המטוס האיראני שהופל היה מסוג Yak-130, מטוס רוסי שנועד במקור לאימון והדרכה. "זה לא שזה לא כוחות, מדובר בכלל בשני מטוסים שמשחקים במגרש אחר לגמרי", מסביר בן דור. "אחד מתאגרף והשני כדורגלן. מדובר בכלל מטוס אימון עם איזושהי יכולת לשאת קצת חימוש. אם קודם אמרנו שזה קרב טכנולוגי פה זה הכי לא פייר פייט".

הוא מסביר שהפער הזה נובע בעיקר מהטכנולוגיה המכונה Sensor Fusion (היתוך חיישנים), לב לבו של ה-F-35. "פעם אני כטייס הייתי צריך לתפעל את המכ"ם, לשנות הגבהה, לעבור בין מודים ולנצל את היתרונות של כל מוד כזה ואז יש לו גם חסרונות שאתה מביא בחשבון ואתה עובר בין מוד למוד כדי לכפות על החסרונות", הוא מסביר, וכל זה רק נזכיר במטוס שטס במהירות ומתמרן בחדות. "מטוס ה-F-15 דורש המון עבודה של הטייס".

ב-F-35 זה כבר סיפור שונה לגמרי. "היום, במטוסי הדור החמישי, אתה לא יודע אם המכ"ם שלך הכניס את המטרה, המכ"ם של בן הזוג או שבכלל זה הגיע מהבקרה האווירית. אתה רואה תמונה אחת".

במובנים רבים, הטייס המודרני הפך ממפעיל מכונה למנהל מערכת מעופפת ובן דור מסביר שה-F-35 הוא "מחשב על" שבוחר בעצמו את החימוש המתאים ביותר בהתאם לכל הנתונים. "יכול מאוד להיות שביצוע השיגור היה ממרחק של 20 מייל", אמר יובל. "יש מצב שהטייס בכלל לא ראה את המטרה בעיניים, רק במסך. הוא משגר את הטיל, המנוע של הטיל מפסיק לעבוד בשלב מסוים והוא מפסיק לראות גם אותו ואז המטרה פשוט נעלמת מהמסך והוא יודע שיש פגיעה".

בין ותיקי חיל האוויר לצעירים ששולטים עכשיו בשמים

עבור בן דור הטייסים של ששת הימים ויום כיפור, המילה "הפלה" שמורה למשהו אחר לגמרי. "בעיניהם, לקרוא לדבר כזה הפלה זה מעליב", אומר בן דור בכנות. "בשנות ה-60 וה-70 היית צריך להכיר לפרטי פרטים את הביצועים של המטוס שלך מול הביצועים של המטוס שמולך. היית צריך למשוך את הקרב למקום שבו אתה טוב יותר מהמטוס שמולך ולהגיע לגזרה האחורית - לזנב שלו. ההפלות היו עם תותחים בטווח קרוב או טילים מוגבלים מאוד".

בן דור: "אם תיקח את הטייסים של מלחמת ששת הימים ההתשה ויום כיפור, אז בעיניהם זה לקרוא לדבר כזה הפלה זה מעליב. אם אתה מסתכל רגע להיסטוריה במדינת ישראל אני לא מדבר בעולם, אז בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 הדורות של המטוסים שהיו לנו ולשכנים שלנו זה אותו דור עם קצת יתרונות לפה ולשם. היית צריך להכיר טוב טוב את הביצועים של המטוס שלך, את הביצועים של המטוס שמולך, כלומר, לזהות את סוג המטוס ובהתאם לדעת איפה הוא טוב יותר ממך ואיפה אתה יותר טוב ממנו. ואז למשוך את הקרב למקום שאתה יותר טוב ממנו כדי להפיל אותו. ההפלות אז היו בעיקר מגזרה אחורית. כלומר, היית צריך להגיע לזנב שלו ואז להפיל בתותחים בטווח קרוב או טילי אוויר-אוויר, אבל שגם היו בגזרה מאוד מוגבלת מאחור".

המהפכה החלה ב-1976 עם הגעת מטוסי ה-F-15, "שהיה מתקדם יותר ממה שהיה לסורים בשילוב עם זה שרפאל לקחו גם את טילי האוויר-אוויר שלב אחד קדימה וזה כבר הביא לפער אדיר בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי, למשל". מה שבא לידי ביטוי במספר ההפלות בקרבות אוויר שהיו במלחמת לבנון הראשונה, 82 מטוסי אויב מופלים מול 0 ישראלים, על פי נתוני חיל האוויר.

אבל היום הקרב הוא נטו טכנולוגי. "שים שני מטוסים בטיסה ישרה ואופקית זה מול זה, וכל אחד זורק את ה'כידון' שלו", בן דור מתאר. "מי שיש לו מערכת שנותנת התראה טובה יותר על נעילה עם טיל בטווח ארוך יותר, הוא זה שישרוד. לרמת המיומנות של הטייס יש היום הרבה פחות משמעות".

"הוא לא רואה, לא שומע ולא יודע"

בן דור לא מרחם על הצד השני, אבל הוא מבין את הסיטואציה הבלתי אפשרית של הטייס האיראני. לדבריו, האיראנים ממריאים כשהם יודעים שהסיכוי שלהם לשרוד נמוך מאוד. "תחשוב שאתה ממריא עם מטוס שהוא דור מיושן, אחזקה בינונית ואין לך שום גיבוי מערכתי מאחוריך. פירקו להם את כל מערך הבקרה המכ"מים ואת ההגנה האווירית. הטייס האיראני ממריא לשמיים כשהוא לא רואה, לא שומע ולא יודע".

באופן מפתיע לא מעט מטוסי קרב איראניים ממריאים לאורך המלחמה, אבל זה קורה בהיעדר גיבוי מערכתי. הטייסים האיראנים ממריאים ללא כל תמיכה מהקרקע. לאורך הגיחה שלהם הם בחוסר מודעות מצבית, בגלל השמדת מערכות הבקרה, הטייס האיראני לא יודע מה קורה סביבו בשמיים וזה מעלה את הסבירות שהוא לא ישרוד את הטיסה.

בסיכומו של דבר, יובל מעריך כי הטייסים כנראה אינם מעוניינים "להמר" על חייהם לנוכח הנתונים הללו, אך המציאות המבצעית והפקודות אינן מותירות להם ברירה אחרת. לשאלה אם יש הערכה ליריב שיושב בקוקפיט ממול, יובל משיב בראייה אופיינית של טייס קרב: "אתה רואה כלי טיס והתפקיד שלך הוא להפיל אותו. מבחינתך אתה נלחם מול מכונה, מול מטוס. אחרי זה חושבים אם הוא שרד או לא, אבל זה כבר אינדיבידואלי".

הטייס שהפיל את המטוס האיראני הוא צעיר יחסית, כפי שציינו בחיל האוויר כדי להראות את איכות ההכשרה של צוותי האוויר. בעוד שהדרגה עשויה להפתיע חלק מהציבור, עבור בן דור זה עניין שבשגרה. "אני אוהב את המשפטים המפוצצים האלה", אמר בן דור בחיוך. "הטייסים של היום הם נפלאים. הם באמת טייסים מעולים", הוא אומר. "מי שקיבל משימה ממפקד טייסת לטוס לאיראן הוא כשיר לעשות הכל וזה לא משנה מה הדרגה שלו. אם המפקד החליט שהוא יכול לטוס לאיראן - אז הוא כשיר".

בסיום השיחה, כשאני מזמין אותו לקפה בקיבוץ נירים ששוקם ונבנה מחדש אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר, יובל מבטיח לבוא. אולי שם, מול הנוף של הדרום, נוכל לדבר על קרבות אוויר של פעם, כשהיו צריכים לראות את הלבן בעיניים של האויב כדי ללחוץ על ההדק. עד אז, הוא ימשיך להסתכל על הכותרות המפוצצות בציניות הבריאה, של מי שכבר ראה הכל מהקוקפיט.