ועדת חקירה היא לא תחליף: צה"ל לא יכול להסתפק בתחקירי 7 באוקטובר

פעם בשנה היו קוראים לנו, מפקדי השדה, לכנס תוכנית עבודה בגלילות. מצגות שהוכנו במשך שבועות, מרצים עם מיקרופון מדונה וקייטרינג משובח, היו התפאורה להצגת תוכנית העבודה השנתית של צה"ל. זה היה זמן תנומה מצוין באולם הממוזג ובכיסאות הנוחים, אוכל מצוין ומפגש רעים.

"מה שהיה הוא שיהיה", היו הציניקנים מפטירים כשהגיע החלק של התעצמות צבא היבשה – הערה צינית, אך כזו ששיקפה את הלך הרוח בקרב המפקדים מהשטח כלפי כוונות המטה הכללי לבצע תהליכי עומק ורכש משמעותיים בזרוע היבשה, בהגנת גבולות ובעוד שורה של נושאים הקרובים לעולמם.

התפטרותם של בעלי התפקידים הבכירים בצה"ל ובשב"כ, לצד הצגת עיקרי התחקירים, אלו צעדים חשובים – אך רחוקים מלהספיק. נדרשת הקמת ועדת חקירה שתבחן גם את אחריות הדרג המדיני ואת שורשיו העמוקים של המחדל. עם זאת, הטענה שנשמעת לאחרונה ביחס לצה"ל ולשב"כ – "את חלקם הם סיימו" – אינה מדויקת. הדרך לתיקון אמיתי עדיין ארוכה.

מה עושים עם התחקירים

ראשית – וזו בעיניי הנקודה החשובה ביותר – מה נעשה עם כל התחקירים והלמידה? פורסמו במסגרת התחקירים אלפי פרטים ועובדות, שמקשים לעיתים על ראיית התמונה הגדולה. לכן, הגופים הביטחוניים חייבים להציג למקבלי ההחלטות ולציבור שורה של נושאים מקצועיים:

• מהי הלמידה?

• מהי תוכנית הפעולה?

• מהי חלוקת המשאבים הפנימית?

• מהו סדר העדיפויות?

• האם עודכנה אסטרטגיית צה"ל?

• האם עודכנה תפיסת הגנת הגבולות? לא עוד גדרות, מצלמות ומדיניות הכלה – אלא העברת מרכז הכובד לפעולה מתמשכת בשטח האויב, להשמדת יכולותיו, ולא רק בפעולות כירורגיות.

• מהי התוכנית להגדלה וחיזוק צבא היבשה, שהוזנח במשך שנים?

• כיצד בונים מחדש צבא גדול, קטלני ורלוונטי?

• מה בנוגע לאנשי המילואים – כיצד מחזקים, מתגמלים, מפחיתים עומסים?

• כיצד בונים חיל אוויר רלוונטי גם לתרחישי קיצון והפתעה?

• כיצד מגייסים כוח אדם נוסף – לרבות חרדים – באופן מהותי ולא סמלי?

• מהו המענה למשבר הקצונה?

כיצד רותמים את הטובים ביותר לשירות מתמשך, במיוחד בדרגים הנמוכים והקריטיים – שם המשבר עמוק במיוחד?

לכל הנושאים הללו צריכה להיבנות תוכנית עבודה, מגובה במשאבים – שלא יקוצצו בשנה השנייה לטובת נושאים אחרים.

שנית, איכות התחקירים עצמם: סימני שאלה מרחפים מעל רבים מהם. לא מעט תחקירים נכתבו בידי מי שהיו שותפים למחדל, או בידי כפופים להם. הצוות שמוביל האלוף (במיל’) סמי תורג’מן, קצין מקצועי מאוד וישר, יצטרך להכריע אילו תחקירים עומדים בסטנדרט ראוי, ואילו מהם צריכים להיכתב מחדש – בידי קצינים אחרים, אובייקטיביים. מהלך דומה נדרש גם בשב"כ.

שלישית, מוקד האחריות אינו יכול להישאר רק בדרג הבכיר. בצה"ל ובשב"כ ישנם בעלי תפקידים נוספים – ראשי ענפים, קציני מודיעין, מטה ומפקדים – שיש לבחון אם התרשלו בתפקידם. כל מי שהתרשל – חייב לעזוב את התפקיד ואת הארגון.

להתחיל את התיקון של צה"ל

יש שיאמרו כי כל אלו הם בדיוק תפקידה של ועדת חקירה ממלכתית. אך חשוב להבהיר – ועדת חקירה תעסוק במחדל ברובד האסטרטגי: תבדוק את קבלת ההחלטות, את שיקולי המדיניות ואת מערכות היחסים בין הדרג המדיני לביטחוני. היא לא תחליף את חובתם של גופי הביטחון לערוך תיקון עומק – מבצעי, ארגוני ותרבותי – בתוך בתיהם פנימה.

תפקידה של הוועדה הוא לחקור ולהמליץ, לא לנהל, לא ליזום, ולא לקבוע סדר עדיפויות ולוודא שייושם בפועל. יתרה מזו – לזמן יש חשיבות עצומה. לא ניתן להמתין להתכנסות הוועדה, לסיום עבודתה ולפרסום מסקנותיה. ישנם מהלכים שכבר היה נכון להתחיל בהם שבועות לאחר הטבח, והימנעות מהם עד היום – בשם ציפייה למנגנון חיצוני – היא החמצה מסוכנת. מי שעומד בראש ארגון ביטחוני לא יכול להפקיד את האחריות בידי ועדה – אפילו לא ועדת חקירה ממלכתית.

ולבסוף – כן, נדרשת ועדת חקירה, ויפה שעה אחת קודם. אבל אסור שהציפיות ממנה יחולו גם בתחומים שהם "לחם חוקם" של המפקדים האחראים. יותר מדי נושאים מונחים לפתחה של ועדת החקירה. ההיסטוריה של כל ועדות החקירה – גם הממלכתיות וגם הממשלתיות – היא שרמת השפעתן, בעיקר על הנושאים שבליבת הידע הביטחוני, הייתה מוגבלת.

את הדרך לתיקון יש להתחיל עכשיו – ביסודיות, באחריות ובעיקר באומץ. דווקא מתוך המשבר הנורא של 7 באוקטובר נפתחה הזדמנות לבנות מחדש – לתקן תפיסות, לחדד לקחים, ולחזק את צה"ל והשב"כ אל מול האיומים הבאים. הדור הזה – דור המפקדים בצה"ל ובשב"כ – ייזכר לא רק בגלל המחדל, אלא לפי הדרך שבה בחר לתקן אותו ולצמוח מתוכו.

הכותב הוא תת-אלוף במילואים, לשעבר מח"ט כפיר וראש מטה פיקוד הצפון. כיום, מנכ"ל חברת אשבל, חברה לייעוץ וניהול פרויקטים אסטרטגים.