הפרסומים האחרונים לפיהם ראש הממשלה בעצמו אישר לכאורה עסקה במסגרתה הועברו למצרים צוללות שיש ביכולתן לפגוע בביטחון מדינת ישראל עמדו במרכז סדר היום הפוליטי השבוע.

בתמונה הרחבה יותר, שכנתה של ישראל מצרים לא הסתפקה ברכישת צוללות. רק השבוע דווח על עסקת ענק לרכישת מטוסי קרב מתוצרת רוסיה, ואלו מצטרפים לשורת עסקאות נשק שביצעו המצרים בשנים האחרונות וכללו רכישת מסוקים, טילים ואפילו נושאות מסוקים.

בנוסף, בסיסי ענק חדישים נבנו במדינה ואף נרכשו אמצעי רבים לתובלה ואספקה. כמו שזה נראה, הצבא המצרי לא בונה את עצמו למלחמה בטרור מולו הוא מתמודד כיום. הם בונים מסגרות כבדות ומשולבות של חטיבות ודיוויזיות למלחמה קונבנציונאלית, משהו שמעורר לא מעט דפיקות לב בישראל. 

צוללת מול חופי מצרים
צוללת מול חופי מצרים | צילום: gettyimages

מלחמה בטרור או סיפור כיסוי?

על פי הערכות שונות, יש כיום בסיני בין 60 ל-70 אלף חיילים מצרים ואיתם כמעט 1,000 כלי רכב שונים, כולל טנקים רבים ונגמ"שים. מאות כלי טיס פועלים בסיני כשרבים מהם מוצבים שם באופן קבוע בבסיסי חיל האוויר המצרי, שגם הם זכו לשיפוץ ושדרוג בשנים האחרונות.

כל זה קורה על רקע הפרות חוזרות ונשנות של סעיפי הסכמי השלום עם מצרים בהסכמה ישראלית. הסכמה שניתנה לאור ההבנה בישראל, שהלחימה המצרית נגד הטרור בשטחם היא גם אינטרס של ירושלים. רק שבין המהלכים המצרים שנעשו בסיני, ניתן למנות גם בנייה של מתחם פיקוד חדיש ומשוכלל שישלוט בכל האזור והכוחות. מרכז ממוגן מפני תקיפות אוויריות כבדות, לא בדיוק איום מכיוון ארגוני הטרור.


על פי פרסום של ה-Egypt Defense Portal מתחם הפיקוד החדש נבנה בעומק של 27 מטרים. המקום עמיד בפני כל "התקיפות של האויב הישראלי, וכל אמצעי החימוש שלו, כולל מפצחי בונקרים ופצצות GBU-28 מונחות לייזר", כך בציטוט שנכתב באתר.

למעשה, קל מאוד לחשוב שתחת סיפור הכיסוי של מלחמה בטרור בסיני, מצרים גם מכינה את השטח והכוחות שלה למערכה מול ישראל, לפחות ליום בו אחת כזו תפרוץ. גם אם התרחיש נראה כרגע לא מציאותי.

לטענת גורם ביטחוני בכיר שהתראיין ל-mako פז"ם: "התרחיש נראה כיום אפסי. מצרים שקועה עד צוואר במלחמה נגד כיני הטרור בסיני שקוטלים כמויות של חיילים מצרים. אם נצמד למה שפורסם, ישנו שת"פ ביטחוני טוב בין המדינות".

מנגד אותו גורם מוסיף: "בצה"ל יש כבר לא מעט זמן הבנה שאנחנו חוזרים יותר ויותר לכיוון של המלחמות הרגילות, אם נגדיר זאת כך. מה שקורה במצרים זה בהחלט דבר שזוכה לתשומת לב. השלטון המצרי יציב היום. אבל בסוף זו מדינת ענק שנמצאת במשבר כלכלי חמור מאוד. יש שם אנשים רעבים ויש גם איסלאמיסטים שמנצלים את המצב".

בונים חיל ים של מעצמה

רוב העסקאות שהמצרים עושים לא עולות לכותרות אצלנו בישראל אבל גם עסקת הנשק שלהם מעידות על צבא שבונה עצמו למלחמה. במסגרת אותה פרשת צוללות היא רכשה מדגמי Type 209/1400 הגרמני, עליו מבוססות גם צוללות הדולפין של ישראל. לצוללות המצריות אפשרות לירי טילי שיוט ושלל מערכות מתקדמות כולל לאיסוף מודיעין.

"באביב 2015 הסתבר לי שממשלת גרמניה החליטה למכור צוללות באיכות דומה לצוללות שלנו למצרים", טען השבוע שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון ממפלגת כחול לבן. "ההחלטה הפתיעה אותי. מבירור שעשה אלוף במיל' עמוס גלעד, ראש האגף הבטחוני-מדיני עם הגרמנים, למדתי שהאישור ניתן על ידי נתניהו וגם לנשיא ראובן רובי ריבלין אמרו הגרמנים דברים דומים".

במסגרת העסקה ישראל ויתרה לכאורה על סעיף בחוזה שנחתם מול הגרמנים, שלא להעביר את אותו הנשק למדינות אחרות במזרח התיכון, כלומר לשמור על היתרון הטכנולוגי הישראלי, בדומה מאוד להסכמים של ישראל עם ארה"ב.

הרכש הימי של מצרים בשנים האחרונות לא מסתכם בכך. הגרמנים מכרו למצרים גם שתי ספינות טילים חדישות מדגם meko A-200 בדחק של 3,400 טון, כמעט כפול מגודלן של ספינות הסער 6 הנבנות בגרמניה, עבור חיל הים הישראלי.


הגרמנים לא לבד. מהצרפתים המצרים רכשו 4 סטי"לים מסוג gowind בדחק 2,500 טון כל אחת ועוד ספינת טילים מסדרת FREEM בדחק 6,000 טון. השיא ברכש הימי של המצרים הגיע אחרי שקנו מהצרפתים שתי נושאות מסוקים ענקיות מסוג "מיסטראל".

חוץ מהיכולת של הספינות האלו להוביל אלפי חיילים חמושים כולל רק"ם ואפילו טנקים, יש עליהן גם 48 מסוקי תקיפה מסוג קאמוב 52 שנרכשו מהרוסים. כל מסוק כזה נושא תותח 30 מ"מ וטילים מונחים.

גם ספינות אמריקאיות נרכשו, כולל ספינות טילים מהירות קטנות. למצרים תמיד היה צי גדול וחזק ובין היתר, יש ברשותם כיום זוג נושאות מסוקים, 16 ספינות טילים (ביחס ל-11 שיש לישראל), 45 סירות תקיפה מהירות וכ-20 ספינות נחיתה. לחיל הים המצרי טילי ים-ים, כולל טילי הארפון אמריקאים שנמכרו להם בשנים האחרונות, כמו לישראל.

כל הרכש הזה מעורר שוב את השאלה, נגד מי בדיוק הם מכינים צי כה אדיר למלחמה? מלבד חיל הים הישראלי, כמעט כל חילות הים הערבים שלחופי המזרח התיכון הם חיילות מיושנים, על גבול המפורקים. גם במדינות אפריקה שמדרום למצדים אין בדיוק חילות ים הדורשים כוח אש מטורף שכזה.

צבא מצרים, גם באוויר וביבשה

מצרים מחזיקה באחד מחילות האוויר הגדולים והמתקדמים באזור, מספרית וטכנולוגית יש להם מקום של כבוד גם בעולם. תהליך הרכש והמודרניזציה הזה בלע גם הוא מיליארדים של דולרים. מצרים היא אחת מהמפעילות הגדולות בעולם של מטוסי F-16, המספרים נעים בין 170 ל-220 כאלו ומערך זה שודרג בשנים האחרונות, כולל מספר לא ידוע ששודרג לדגם בלוק 52 המתקדם.

כמו כן היא רכשה גם כ-24 מטוסי רפאל צרפתים הנחשבים למטוסי דור 4.5 מתקדמים שרובם כבר סופקו לה. לצדם גם למעלה מ-40 מטוסי מיג 35 מהרוסים, שאמורים להגיע אליה עד לשנת 2020. כשזה יקרה יצאו מהשרות מטוסים ישנים יותר, אולם כבר עכשיו אפשר להגיד שחיל האוויר המצרי מפעיל צי אווירי מודרני. לצד זה יש להם גם כ-46 מסוקי אפאצ'י, כשהאמריקאים סיפקו להם עוד בשנת 2014 לפחות 12 מסוקים מדגם הלונגבואו המתקדם.

הצבא המצרי התחמש בשנים האחרונות גם בפצצות חכמות רבות, טילי אוויר קרקע, 330 טילי אוויר-אוויר מהגרמנים וכמות דומה שנרכשה מארה"ב. שוב, סביב מצרים אין חילות אוויר עוינים, בטח שלא לדאע"ש מולם הם נלחמים.

טנק T55 מצרי
טנק T55 מצרי באימון עם ארה"ב | צילום: צבא ארצות הברית

כמו בישראל, מצרים משקיעה הרבה מאוד כסף גם במערך מטוסים ללא טייס, ולפני מספר חודשים הם חשפו לראשונה את מערך הכטב"מים התוקפים שלהם. כלים  מסוג Wing Loong תוצרת סין שעל פי התקשורת במצרים יכולים לשאת טילי אוויר-קרקע מדגם Blue Arrow 7 מונחי לייזר. למצרים עוד עשרות כטב"מים, והערכה היא שיש עוד כמה בעלי יכולת תקיפה שהם לא חשפו.

גם בתחום היבשתי עוצמתו של צבא מצרים ניכרת. כ-600 טנקים נרכשו בעשור האחרון ומספרם של טנקי האברהאמס ברשות צבא מצרים עומד כיום על כ-1,360. לפני שנתיים הם הזמינו גם מהרוסים טנקים מתקדמים, כ-400-500 טנקים T-90 אותם ירכיבו במצרים ברישיון. הנתון מדבר על בין 3,500 לכ-4,900 טנקים בצבא כולו שזו כמות מכובדת לכל הדעות וגם מטרידה. גם כמות קני התותח לא מרגיעה, כ-3,200 קנים ולאלה יש להוסיף גם מערך גדול של טילי קרקע-קרקע ורקטות.

זיכרונות מיום כיפור ו-300-S

לצד כל אלו, צבא מצרים רוכש אלפי משאיות ומובילי טנקים חדשים. כן נרכשו כמעט אלף רכבי MRAP מארה"ב אחרי שהוכיחו את עצמם בלחימה בעיראק ובאפגניסטן. נתון חשוב מאוד עבור המצרים, שיאפשר להם לתספק את הכוחות ולהפעיל דרגים. נזכיר שבצה"ל מתווכחים עד היום על מצב הלוגיסטיקה, שבלעדיה גם הכוח הטוב ביותר לא יכול לנוע קדימה, ואם כן ימצא עצמו די מהר בלי תחמושת, אוכל ומים.

מאז מלחמת יום כיפור ב-1973, מצרים ממש אובססיבית ביחס לכוחות ההגנה האווירית שלה שהצליח להפיל כ-220 מטוסים ישראלים במהלך אותה מלחמה. מדובר במערך של כ-150 אלף חיילים בסדיר ומילואים. וזה אגב לא כולל את יחידות הנ"מ האורגניות של יחידות השדה המתמרנות.

לצד כל הכלים המיושנים הם רכשו ממש לאחרונה מהגרמנים 7 מערכות נ"מ מסוג IRIS-T SL. ואם זה לא מספיק, מהסורים הם רכשו לאחרונה 3 גדודים של סוללות טילי נ"מ מסוג S-300 המפורסם. למצרים יש בין 150 ל-200 סוללות נ"מ בסה"כ ולצדם עוד אלפי תותחי נ"מ. בישראל, מיותר לציין, לא אהבו את רכש ה S-300 ובוודאי שלא אהבו לשמוע, שהמצרים רוצים לשים את היד על ה- S-400.

מאיפה הכסף

ההתעצמות המצרים כוללת גם בנייה של מאגרי דלק, בסיסים ומחסנים רבים. אפילו בסיסים אוויריים בסיני, שם בכלל אזור להם להחזיק מטוסי קרב, על פי הסכם השלום עם ישראל. במדינה גם נבנו בסיסי לוגיסטיקה ענקיים.

רכש של נשק ממגוון מקורות מייצר כאב ראש לוגיסטי לא פשוט וגם יקר, אבל גם נותן למצרים עצמאות ביחס לספקים. "כשיש לך כמה ספקים, אף אחד מהם לא יכול להפעיל עליך לחץ", מסביר הגורם איתו שוחחנו.

חניכת הבסיס הגדול במזרח התיכון
חניכת הבסיס הגדול במזרח התיכון | צילום: יחסי ציבור

עסקאות הענק מעלות שאלה נוספת והיא למה הם משקיעים כל כך הרבה כסף שאין להם. מצבה הכלכלי של מצרים בכי רע למרות שיפור מסוים בתקופה האחרונה. רוב התושבים שם חיים מ-2 דולר ליום בלבד. יותר מזה, הצבא המצרי נכשל במלחמה שלו נגד הטרור, וענף התיירות שפעם הכניס למעלה מ-10 מיליארד דולר לשנה נפגע באופן קשה.

לכך יש להוסיף עוד נתון מעניין, והוא שתקציב הביטחון המצרי עומד על כ-5.8 מיליארד דולר ועוד חצי מיליארד שהם מקבלים מארה"ב במסגרת הסכם השלום עם ישראל. רק שאם ניקח את כל העסקאות נגיע לסכומי עתק שממש לא מתיישבים עם תקציב הביטחון עליו הם מצהירים.

למי כל זה מכוון

בראיון לרשת CBS חשף נשיא מצרים א-סיסי כי ישנו שיתוף פעולה הדוק עם ישראל על רקע הלחימה בטרור בסיני וגם בעזה. זאת על רקע דיווחים שהתפרסמו בעבר והוכחשו במרץ, בדבר תקיפות שחיל האוויר הישראלי מבצע בסיני, בתיאום עם המצרים. על פי תחקיר של הניו יורק טיימס מאפריל האחרון, ישראל תקפה בצפון סיני יותר ממאה פעמים בשנתיים האחרונות, כדי להילחם בלוחמי ג'יהאד באמצעות מטוסי קרב, מסוקים ומטוסים ללא טייס.

מצד אחד שת"פ ביטחוני, ובהמשכו גם שלום קר שמחזיק מעמד למעלה מארבעה עשורים. רק שמנגד, כפי שאמר נשיא מצרים בעצמו, מרבית הציבור במצרים מתנגד לנורמליזציה עם ישראל. בירושלים קיים חשש, המוגדר כיום כבעל סבירות נמוכה מאוד, שהשלטון ייפול ומי שיתפוס את הכיסא, יחזיר את מצרים למעגל הלחימה נגד מדינת ישראל.

תשובה אמיתית לסיבה והממון מאחורי התעצמות הצבא המצרי אין. לוב השכנה קרועה לגזרים וגם סודן מדרום לא בדיוק מאיימת על המצרים. הטרור לא דורש צבא במתכונת שנבנית שם ועל פניו, ישראל נראית כמו הסיבה היחידה בסביבה לבנייה של צבא כזה.

יתכן שאפשר למצוא הסבר במעמד הרם שיש לצבא בחברה המצרית וההתעצמות היא אולי חלק משמירת ותחזוק מעמד זה. כמו גם הרצון המצרי להיות מעצמה אזורית ומדינה חשובה בעולם, כפי שהם רואים זאת. בכל מקרה ולמרות שהסבירות למלחמה נמוכה מאוד, בישראל צריכים לפקוח עין.

העובדה שבשנים האחרונות צבא מצרים התאמן למלחמה נגד ישראל, הגם שלא באופן מוצהר, מחייבת תשומת לב ושמירה על יכולת לחימה מול צבא סדיר גדול ומתקדם. בסופו של יום בשכונה המטורפת שלנו, אין לדעת מה יקרה מחר.