אסדות הגז בהגנת חיל הים
הדין הבינלאומי מאפשר שמירה על האסדות רק מרדיוס של 500 מטר | צילום: אופק רון-כרמל, עיתון "במחנה"

לפני כמה חודשים קיבל קצין בכיר בחיל הים שיחת טלפון בהולה. מצדו השני של הקו נשמעו אנשי אחת החברות שקודחות בשדה הגז הטבעי "לווייתן", הממוקם כ־90 ק"מ מחופי חיפה. "יש פה סירת דייגים שפורסת רשת בערך 500 מטר מהאסדה", הם התריעו, "תבואו לעזור". הקצין הבין מיד את הלחץ של אנשי הקידוח. האסדה, המתקן שבאמצעותו שואבים את הגז מקרקעית הים, נשארת בנקודה מסוימת על הים בעזרת מנועי ענק השואבים ופולטים מים. הם עובדים יחד עם מאות צינורות קידוח ושאיבה, שנמצאים בתוך הים. רשת הדייגים הקטנה עלולה לגרום לנזק רציני בפעילות המנועים והצינורות, ושווי המתקן כולו עומד על מיליארד דולרים.

סירת הדייגים החשודה העמידה את אנשי החברה בהתלבטות. אם יחליטו לשוט למיקום אחר, יחלפו שבועיים עד שיצליחו להרים את שמונת עוגני הענק של המתקן. אם ייקחו סיכון ויישארו - רשת הדייגים עלולה להסתבך באחד המנועים, ותיקון הנזק יעלה כ־200 מיליון דולר.

התקרית ההיא, למרבה המזל, עברה בשלום. למרות זאת, קשה לומר שזה מרגיע את הצדדים המעורבים. אותה שיחת טלפון מדגימה את אחת המשימות החשובות והמורכבות של החיל הלבן, משימה שצפויה להתגבר בשנים הקרובות: הגנה על אסדות קידוח הגז הטבעי, שנמצאות במים הכלכליים של ישראל. מדובר בשטח ימי מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, בו כל סירה יכולה לעבור, החל ממשחתת איראנית ועד סירת גומי של חיזבאללה. הזכות על אוצרות הטבע במים הכלכליים שייכת לישראל, שרשאית לחלק זיכיונות לקידוח הגז שנמצא בעומק הים. הקידוח נעשה באמצעות אסדות - שעל פי כללי המשפט הבין-לאומי רשאיות להגן רק על רדיוס של 500 מטר מסביבן - מרחב שמאפשר לגורמים עוינים לאיים לא רק על האסדות ואנשיהן, אלא גם על הפוטנציאל העצום של הגז הטבעי. "מדובר במתקנים שנמצאים מחוץ למדינה, עומדים לבד וחשופים, ואנחנו צריכים לאבטח אותם", מודה הקצין הבכיר. "עשרות ומאות אוניות עוברות, ומה אפשר לעשות? אי־אפשר לחסום או לגדר את השטח ובכל זאת נדרש לתת מענה".

עצמאות כלכלית וכח אסטרטגי - עמוק מתחת למים

המשק הישראלי הבין כבר מזמן את החשיבות האסטרטגית של המים הכלכליים הישראליים, ובעיקר את האוצר הגלום בהם - שדות הגז הטבעי. מדובר בשטחים שנמצאים מתחת לפני המים, בהם ניתן למצוא גז שממנו ניתן להפיק חשמל למפעלים ומשקי בית, או דלק למכוניות. שוויים הכלכלי של כל אותם שדות שברשות ישראל נאמד בסכום עתק של כ־800 מיליארד שקלים. רק מהמסים שתגבה המדינה מהחברות שימכרו את הגז היא תרוויח תוספת עצומה לתקציבה. מעמדה של ישראל בשוק הבין־לאומי עשוי לעלות בעקבות ייצוא הגז, וכך גם עצמאותה הכלכלית והאנרגטית. היום, אוצרות הטבע המוגבלים שבתחומי המדינה מחייבים אותה לרכוש נפט יקר ומזהם וגז טבעי ממדינות אחרות.

חיל הים מגן על אסדות הגז
האסדות מצויות בשטחים בים הפתוח שאליהם יכולות להגיע משחטות אירניות או סירות גומי של חיזבאללה | צילום: אופק רון-כרמל, עיתון "במחנה"

את הפוטנציאל שטמון בשדות הגז הטבעי התחילו להבין בשנות ה־90, כשחלוצי התחום קדחו לראשונה בסמוך לחופי הארץ. פריצת הדרך הראשונה התרחשה בשנת 99', כשפרויקט "שותפות ים־תטיס" הפיק כמויות משמעותיות של גז בשדה "נועה", המרוחק כ־32 ק"מ מחופי אשקלון. שנה לאחר מכן גילו כמויות נכבדות בשדה "מרי" הצמוד, ובשני השטחים יחד נאמדו כמויות גז של 32 מיליארד מטר מעוקב (BCM). השותפות מספקת גז טבעי לישראל משנת 2004 עד היום.

“נועה" ו"מרי" היו נקודת הזינוק במרוץ אחר הגז הטבעי. בשנת 2009 גילו מספר חברות, ביניהן “נובל אנרג'י" ו"דלק קידוחים", כ־240 BCM בשדה “תמר" השוכן כ־90 ק"מ מחופי חיפה, שגודלו כשטחה של תל אביב כולה. במילים אחרות, ממאגר “תמר" בלבד יכולה ישראל להפיק את כל הגז שהיא צריכה ל־20 השנים הבאות. השדה הבא שהתגלה היה “דלית", והגילוי המרעיש ביותר נרשם בשנת 2010, כשבמאגר “לווייתן" נאמדו לא פחות מ־500 BCM, כמות שהופכת אותו לאחד מהגדולים בעולם. החברות ששותפות בהחזקת הרישיון לקידוח בו היום הן “נובל אנרג'י", “רציו" וקבוצת “דלק".

כיום, 40 אחוז מהחשמל במדינה מופק מגז טבעי, ולדברי מומחים בתחום - ניתן לעבור לשימוש מלא בגז. “שפר גורלנו שנמצאו מקורות האנרגיה האלה - גז טבעי בכמויות מאוד משמעותיות, שיכולות להחליף הרבה מן הדלקים המיובאים לארץ", אומר  ד"ר יחזקאל (צ'רלי) דרוקמן, גיאולוג, ששימש כממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות (כיום משרד האנרגיה והמים) עד שנת 2004. “מדינות שאין להן מקורות אנרגיה עצמיים תלויות במקורות מיובאים, והן עלולות להיקלע למצבים של מצוקה אנרגטית - או שיידרשו לשלם מחירי עתק עבור אנרגיה שחיונית לתפעול המשקים שלהן".

הוזלה צפויה בעלויות החשמל?

האנרגיה החיונית שעליה משלמת ישראל היא נפט - ממנו מופק חלק משמעותי מהחשמל שמגיע לבתינו. אם נתרגם את השימוש בגז טבעי לאזרח הממוצע, אפשר לצפות לחשבון חשמל רזה יותר: לשם השוואה, מחירו של קוב סולר כיום עומד על 25 דולר. גז טבעי שיספק את אותה כמות אנרגיה עולה 15 דולר - וזה רק יתרון אחד מרשימה ארוכה. "הוא נוח יותר לתפעול, גם לתעשיית החשמל, גם לתעשייה הכבדה", ממשיך לתאר את היתרונות אוהד מראני, מנכ"ל חברת "הכשרה אנרגיה", שקודחת בשדות "שרה" ו"מירה", ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר. "הגז הטבעי מחייב פחות תחזוקה של מפעלים, מכונות, תנורים. והכי חשוב - הוא שלנו. יש לנו אותו, יש אותו במים של ישראל, לא צריך לייבא אותו ולשלם לאחרים מטבע חוץ. זה משאב אסטרטגי שמאפשר עצמאות אנרגטית, ויותר מהחשיבות של עצמאות אנרגטית, זה מאפשר לפתח ענף כלכלי נוסף. זה ייצר עבודה נוספת, הכנסות גדולות למדינה, ובסופו של דבר - לאזרחים. זה יכול בקלות להגדיל את הכנסות המדינה ב־15 מיליארד שקל לשנה, רק ממסים ותמלוגים על הגז, ברגע שנייצא אותו למדינות אחרות".

הגנה על אסדות הגז
נכס אסטרטגי שחשוב לשמור עליו - שוויו מוערך ב-800 מילארד דולר | צילום: אופק רון-כרמל, עיתון "במחנה"

עם גילוי הפוטנציאל העצום שבשדות הגז הטבעי, היה זה עניין של זמן עד שגם האיומים יתחילו להדאיג את הקודחים. חיל הים, למרות זאת, לא היה ממש מופתע. פגיעתו של טיל החוף־ים "סי־802" באח"י חנית במלחמת לבנון השנייה הייתה נקודת מפנה בתפיסת האיומים בזירה הימית, ומאז - האיומים רק המשיכו להתעצם.

כיום, החיל הלבן הוא לא היחיד שחושש מתרחישים שעשויים לקרות בלב ים - אלא גם אנשי אסדות הקידוח שנמצאות כאמור במים בין־לאומיים - חלקן עשרות קילומטרים בודדים מלבנון או מרצועת עזה. מאז מלחמת לבנון השנייה נדמה שהאיומים בזירה הימית רק ממשיכים להצטבר. באוגוסט אשתקד חשף תא"ל ירון לוי, אז ראש מספן המודיעין בחיל הים, שסוריה מחזיקה בטילי חוף־ים מסוג "יאחונט". מדובר בטיל שמגיע למרחק של עד 300 ק"מ - נתון שכולל בטווחו את אסדות הקידוח המרכזיות.

מצפון תיפתח הרעה וחיל הים צריך להיערך

נדמה שלא מעט מהדאגה בחיל הים מופנית לכיוון צפון. יחד עם האיומים מסוריה, גם חיזבאללה מהווה גורם מסכן, כפי שמסביר תא"ל (מיל') נועם פייג, לשעבר ראש מספן הים, ורמ"ט חיל הים עד 2007. "מספיק שלפני שנה שמענו את נסראללה אומר בתקשורת בלבנון 'האסדות האלה בכלל במים כלכליים של לבנון, אתם גונבים לנו את הרכוש'", הוא מתייחס לנאום שנשא נסראללה בטלוויזיה לרגל יום השנה החמישי למלחמת לבנון השנייה בו אמר כי "לבנון מסוגלת להגן על אוצרות הגז והנפט שלה ומי שיניח את ידו על נכסיה נדע איך לנהוג איתו".

"העובדות לצורך העניין לא מעניינות אותו", מסביר פייג, "זה משהו שהוא עוסק בו. האיומים שיכולים להיות פה מגוונים".

יחד עם דבריו של תא"ל (מיל') פייג, במערכת הביטחון דאגו להגדיר גם תרחישים אחרים, שאינם מתייחסים בהכרח לחיזבאללה, ביניהם: השתלטות מחבלים על אסדה, וירי נק"ל או נ"ט לעברה מסירה סמוכה. מול  האיומים האלה ואחרים חיל הים נערך במגוון שיטות וטכניקות מבצעיות. "האם אפשר לפגוע באסדה עם טיל? התשובה היא כן. אבל צריך לזכור שטכנית, גם בכנסת ובקריה אפשר", אומר הקצין הבכיר. "אבל מי שינסה לפגוע באסדה יודע שישראל תגיב חזק. מאזן ההרתעה שומר את כל מה שמוגדר כאיום מורכב מחוץ לשגרה".

אחד האתגרים המרכזיים בהגנה על האסדות טמון, כך מסתבר, בכלל בתחום המשפטי. שדות הגז נמצאים מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל, ועל פי המשפט הבין־לאומי חיל הים מוגבל בשטח הסטרילי שהוא יכול לשמור סביב האסדות. מעבר לקו זה, יכולה כל ספינה להפליג ללא הפרעה בנתיב השיט שלה ולבצע ככל העולה על דעתה - משיט תמים ועד ניסיון לאסוף מודיעין או לפגוע באסדה.

נכון להיום, סטי"לים עורכים סיורים בשטח על מנת לתת מענה מירבי לכלל הגורמים בים. במצב של עימות או מלחמה, חיל הים יתאמץ לתת מענה לכל אותם מוקדים - ביניהם גם הנמלים ואסדות הגז. “במקרה של עימות כזה נצטרך לתת על זה את הדעת", אומר הקצין. “אם יש ריבוי משימות במלחמה נמשיך ונגן על האסדות, ונעשה את הכי טוב שאנחנו יודעים. השאלה היום היא מהו המענה המבצעי שאנחנו בונים לעתיד בשביל הגנה על התשתית האנרגטית של המדינה לעוד שנים ארוכות".

הגנה על אסדות הגז
חיל הים נערך למשימותיו החדשות, לשם כך דרוש תקציב נוסף | צילום: אופק רון-כרמל, עיתון "במחנה"

צה"ל לא מתכוון להסתפק במענה כפי שהוא היום, ובחיל הים השלימו תוכנית הגנה מקיפה למים הכלכליים. עיקר התוכנית, שעלותה מוערכת בכשלושה מיליארד דולר, מתמקד בארבע ספינות משמר ייעודיות הדומות בגודלן לספינת הטילים "סער 5". הכלים, שעל פי התוכנית ייבנו במיוחד למשימה הזו, יסיירו דרך קבע במרחב המים הכלכליים ויידעו לתת מענה התקפי והגנתי מהיר בהרבה מזה שקיים כיום. לכלים האלה יסייעו מספר דבורות, שיפעלו בסמוך לאסדות. כמו כן, ההצעה כוללת תשתית מודיעינית התרעתית, שתכלול אמצעי איסוף מגוונים.

חילוץ והצלה בלב ים - הגיע הזמן שנתמחה גם בזה

לצד כל אלו, בחיל הים מפתחים גם יכולות חילוץ והצלה למגוון של מצבי חירום באסדות כמו שריפה, פינוי פצועים או פיצוץ צינור גז.  "בנוסף לנוכחות והרתעה נצטרך גם יכולות חילוץ ופינוי", מוסיף הבכיר. "במקרה של שריפה, פיצוץ או נפגעים, כוחות של חיל הים יצטרכו לטפס על האסדה ולסייע, זה תחומים שנצטרך לפתח".

התוכנית צפויה לעלות לאישור הממשלה בחודש הבא, ובינתיים גורמים רבים מפתחים ציפיות לקראת מימושה. "חלק מהמחויבות של מדינת ישראל זה לתת ביטחון ולשמר נכסים אסטרטגיים", טוען יוסי אבו, מנכ"ל "דלק קידוחים". "המדינה צריכה להעריך ולהחליט איך מגנים על שדות הגז בצורה הטובה ביותר. מהבחינה הזאת אין הבדל בין מערכות הגז לבין תחנת כוח. באותה מידה שתחנת כוח שמספקת חשמל לישראל דורשת הגנה, גם המערכות שמספקות גז דורשות את אותו הדבר. את עמדתנו הבענו בפני מערכת הביטחון במסגרת הדיאלוג שיש לנו איתה. בינתיים אני יכול להגיד שבשטח יש שיתוף פעולה מאוד הדוק בין מערכות האבטחה שלנו וחיל הים. אנחנו בסנכרון מלא איתם".

_OBJ

עד כה, התוכנית לא נתקלה בהתנגדות גורפת מצד כלשהו. אף על פי שדיוני התקציב הקרובים טרם החלו, כבר עלתה ההצעה שחלק ממימון התוכנית יבוא מהסכום שתרוויח המדינה מהמסים שיוטלו על החברות שמבצעות את הקידוחים. נדמה כי לא רק בעלי האינטרסים תומכים בהצעה של חיל הים. מי שתומך בה, בין היתר בזכות היכרותו המעמיקה עם הנפשות הפועלות, הוא תא"ל (מיל') פייג. "ברגע שמדינת ישראל הכריזה על המים הכלכליים, אני מצפה שתבוא גם אמירה: 'רבותיי חיל הים, אתם נדרשים לאכוף את השמירה על האזור הזה'", הוא אומר, "וכשמישהו מצפה להפעיל אמצעים, הוא צריך גם לתת אותם. כאזרח אני יכול להגיד שאני לא נופל מהכיסא כשאני שומע על הסכום הזה. השלושה מיליארד האלה נועדו, להבנתי, לאפשר לחיל הים לממש את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל כולה. את ההחלטה הזאת צריכים לקבל עכשיו, כי כל יום שעובר אנחנו משחקים בגורל פה".

"יש פה הזדמנות", מדגיש הקצין. "אם אנחנו כמדינה לא נחליט בזמן על הקמת המערך, נפספס את הרכבת והאויב עשוי לנצל את ההזדמנות. כולם מבינים שיש פה הזדמנות, לא לחכות שייפלו 8,000 רקטות כדי לייצר 'כיפת ברזל'. לא לחכות שהכרמל יישרף ואז להביא את המטוסים. יש פתרון, 'תביא שניים', כמו שאומרים".

לעמוד הפייסבוק של "במחנה"
>> מטוסי קרב מיושנים, טילים קטלניים: קו ההגנה של אירן