המציאות עולה על הדמיון, יגיד לכם כל מי שעסק בעולם הביון (אם מרגל בדימוס יסכים בכלל לדבר, כן?). הסיפורים האמיתיים של פרשיות הריגול יכולים להביך את מיטב סופרי המותחנים והתסריטאים ההוליוודיים; למזלם, הפרטים המלאים מאוחסנים עמוק במרתפים חשוכים וארכיבים סודיים, שמורים לעד מעיני הציבור. או לפחות לעשרות שנים. אחרי הכל, מדובר בעניינים של ביטחון המדינה.
ועדיין, פה ושם בכל זאת מצליחים כמה סיפורים לצאת החוצה – בדרך כלל כשחלק מהגיבורים יצאו לפנסיה או הלכו לעולמם - ואז אנחנו מגלים שמסתובבות בינינו כמה דמויות שהצליחו לשנות לבדן את ההיסטוריה. לא פחות.
האיש שבזכותו השמדנו את חילות האוויר של מדינות ערב
גאווה ישראלית שמתחילה אי-שם בשנות ה-60. במפגש בין ראש המוסד דאז, מאיר עמית, למפקד חיל האוויר באותם ימים, עזר ויצמן, שאל הראשון בדרך אגבית: "מה אתה צריך ממני, מה אתה רוצה שאעשה עבורך?". האגדה מספרת שוויצמן, בלי לחשוב פעמיים, ענה לו: "תביא לי מיג 21".
באותם ימים היה המיג 21 מטוס הקרב המוביל של מדינות ערב והאויב הגדול של חיל האוויר הישראלי. רוב טייסי מדינות המערב רצו לשים עליו יד, אבל המוסד היה זה שפעל ראשון. עמית פנה ל"איש שלנו בעיראק", יוסף שמש, וזה הצליח לאתר ולגייס טייס קרב עיראקי בשם מוניר רדפא. שמש ישב עליו חזק ובכישרון שאינו מובן מאליו הצליח לגרום לו לערוק לישראל יחד עם מטוס הקרב שלו, מיג 21 מהדגם המתקדם ביותר.
רדפא לא רק הביא איתו מטוס, אלא גם תדרך את טייסי חיל האוויר הישראלי בנוגע ליכולותיו ולחולשותיו. הבחורים שלנו התאמנו נגד המיג, אנשי המודיעין פירקו אותו לגורמים, וכשפרצה מלחמת ששת הימים לא היה לטייסי האויב שום סיכוי. כל מפגש הסתיים בניצחון ישראלי. כבונוס, ישראל קנתה את עולמה כשהעבירה את המיג לביון האמריקני, ככה על חשבון הבית.
לא ידעו שהם מרגלים - ושינו את קרבות האוויר
בקיץ 1958 החליטה סין לפלוש לטייוואן, שנתמכה על ידי ארה"ב (באותן שנים סיפקה אמריקה נשק לכל מי שנלחם נגד הרוסים, שעוד יחזרו לתמונה בסוף הסיפור הזה). הפלישה הסינית נפתחה בסדרה של פשיטות אוויריות; נגד מטוסי המיג 15 הסיני הפעילה טייוואן מטוסי קרב מסוג F86 סייבר, חמושים בנשק סודי חדש - טיל אוויר-אוויר מסוג סיידווינדר 9B.
ב-24 בספטמבר 1958 התרחש קרב אוויר ענק בין 48 מטוסי סייבר שנלחמו נגד יותר מ-100 מטוסי מיג 15 ומיג 17. הסייברים שיגרו את הסיידווינדרים שלהם, שהביאו לתוצאה של 9:0 לרעת הסינים. מה שהטייסים היורים לא ידעו היה שאחד ממטוסי המיג 17 שנפגע מטיל שרד את הפגיעה וחזר לבסיסו כשהסיידווינדר תקוע שלם בגופו. הסינים שלחו אותו כמובן לרוסים, ושנתיים לאחר מכן כבר ייצרו טיל משלהם שנמכר לכל המרבה במחיר.
המעבר מהתותח לטיל לא נעצר שם: עשור לאחר מכן הצליחו הרוסים להשיג את הגרסה המשודרגת של הסיידווינדר. זה קרה בזכות מרגל של הק.ג.ב, מנפרד רמינגר, שהצליח לחדור לבסיס חיל האוויר נויבורג במערב גרמניה. ביחד עם סוכן נוסף וסייען גרמני בשם וולף דיטהארד נופה, שהיה טייס קרב בעצמו, הם גנבו את הטיל ממחסני הבסיס. אגב, זה היה הדבר הכי רחוק מסרט אקשן: השלושה פשוט הלכו עם הטיל בעגלה, פירקו אותו לחלקים בבית של אחד מהם ואז שלחו את זה בדואר למוסקבה. עלות משלוח הדואר הייתה 78 דולר.
הפעולה ההיא הספיקה כדי לייצר טילים שקטלו לא מעט טייסים אמריקאים בווייטנאם. החבורה נתפסה בסופו של דבר בשנת 1968, אבל זה כבר סיפור ביון אחר.
הסוכן היקר ביותר בהיסטוריה
ב-2962, כשאולדריץ' איימס סיים את ההכשרה שלו ב-CIA, הוא הפך לאחד מהסוכנים הכי צעירים בתולדות הארגון. הקריירה שלו נסקה כשהתברר שמדובר בבחור עם כשרון מיוחד לריגול נגד הרוסים והוא טיפס בסולם הדרגות עד שהפך לאחראי על תפיסת מרגלים אדומים. אלא שאז, ב-1985, החליט הבחור לגשת לבניין השגרירות הרוסית בוושינגטון ולמסור לפקיד הקבלה מכתב עבור הגנרל אנדרוסוב, ראש נציגות הק.ג.ב בארה"ב, ובו הצעה לשמש כסוכן של הק.ג.ב - תמורת כסף כמובן.
הדרישות הראשונות של איימס היו צנועות, רק 50,000 דולר. הרוסים מצדם הבינו שמדובר בסיפור של פעם בחיים, המרגל הכי בכיר שהיה להם, אז הם פשוט הרעיפו עליו דולרים והפכו אותו לסוכן הבודד שקיבל הכי הרבה כסף בתולדות הריגול: ההערכות מדברות על 4 מיליון דולר לפחות.
כחודשיים לאחר שהתחיל לעבוד עבור מוסקבה העביר איימס לק.ג.ב רשימה שמית של 25 הסוכנים הבכירים שהיו למודיעין האמריקני ברוסיה. בהמשך העביר לא מעט שמות נוספים. מחציתם הוצאו להורג וחלקם שימשו את הרוסים להצפת הביון של ארה"ב במידע כוזב.
איימס חשף עשרות מבצעי ביון. לא מוגזם לומר שהוא כמעט וריסק את יכולות המודיעין של ארה"ב נגד הרוסים באותה תקופה. כשנתפס לבסוף ב-1994 הוא נידון למאסר עולם בלי אפשרות חנינה. אישתו, שסייעה לו, זכתה לבילוי של חמש שנים בכלא.
איש הצללים שהכריע את משבר הטילים
אולג פנקובסקי היה קולונל במודיעין הצבאי הסובייטי, אבל בגלל שאביו היה קצין בצד הלא נכון של המהפכה הרוסית ונהרג, הקידום שלו נעצר. כמו בלא מעט מקרים דומים, הוא פנה לאנשי ה-CIA – שבוודאי לא האמינו שמשהו כל כך טוב נפל לידיהם בקלות כזו.
פנקובסקי ידע בדיוק מה לתת לאמריקאים. הוא העביר להם שמות של סוכנים, חשף לא מעט מבצעים והפך לאולדריץ' איימס של הצד השני. השיא היה בעת משבר הטילים בקובה ב-1962, אז היה העולם על סף מלחמה גרעינית: פנקובסקי חשף בפני ארה"ב שהרוסים מבלפים, שמערכות הטילים שלהם בקובה לא מוכנות ושהכוח שלהם שם הרבה יותר קטן ממה שהעריכו. ההערכה שלו הייתה שמנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב מצמץ יראשון ויסלק את הטילים שלו מקובה. זה בדיוק מה שקרה, וקנדי יצא מנצח בזכות המידע של פנקובסקי.
לסיפור של פנקובסקי היה סוף הרבה פחות טוב. הוא נתפס כבר ב-1962 ועד היום לא ברור איך הוצא להורג, אבל ידוע שזה היה בשיטה שהייתה שמורה לאויבים המרים ביותר של ברה"מ. יש המדברים על הכנסה איטית לכבשן.
המסמכים שהכתימו אנשים בכל העולם
וסילי מיטרוקין לא היה מפעיל סוכנים גדול או כל דבר כזה: הוא היה בסך הכל מנהל בארכיון של הק.ג.ב, אבל כזה שהחליט לערוק עם הנדוניה היקרה הזו לבריטניה. הבריטים לא האמינו בתחילה שהוא הדבר האמיתי, אבל מיטרוקין הציג אלפי מסמכים שהפכו בסופו של דבר לשיטפון של ממש. את חלקם הבריח בכדים של חלב, לא לפני שהביון הבריטי הבריח אותו ואת בני משפחתו הרחק מאמא רוסיה.
במשך שנים רבות היו המסמכים, שהובילו לחשיפתם של מרגלים רוסים בכל רחבי העולם, בגדר סוד כמוס. בשנים האחרונות הותר חלק מהם לפרסום, ואז נתגלה כי במדינות מסוימות - בהן גם ישראל - היו אזרחים רבים, חלקם מאוד מוכרים, ששימשו באופן כזה או אחר סוכנים של הרוסים. אלפי בני אדם הוכתמו, מי בחייהם ומי לאחר מותם.
כך השיגה קוריאה הצפונית פצצה גרעינית
בתחילת אוגוסט חשף ה"וושינגטון פוסט" שקוריאה הצפונית הצליחה למזער את ראשי הנפץ הגרעיניים שלה, כך שבקרוב תהיה לה אפשרות להתאים ראש נפץ כזה לטיל החדש שניסתה לא מזמן ושמגיע עד לארה"ב. דונלד טראמפ כבר התחייב להגיב באש שלא ראינו מעולם. על כל הטוב הזה אתם יכולים להגיד תודה לאחד, עבד אלקדיר חאן שמו. במקרה הזה לא מדובר במרגל הקלאסי שעובד עבור ממשלה אחת כדי להפיל אחרות; הוא יותר כמו אחד הנבלים בסרט ג'יימס בונד.
חאן הוא מדען גרעין שנחשב גם לאבי פרויקט האטום הפקיסטני. אבל הוא לא הסתפק במתנה הגרעינית למולדתו: כשסיים לעבוד שם הוא החל לסחור במידע שצבר ולמכור אותו לכל המרבה במחיר. מי שהסכימה לשלם, בין השאר, הייתה פיונגיאנג - שחאן בנה להם את תכנית הגרעין והעביר להם את כל מה שצריך כדי להתחיל לעבוד. מאז ועד היום העולם משחק פינגפונג סביב תכנית הגרעין של השליטים הלא ממש יציבים מהצפון.
חאן נחשב היום לגיבור לאומי במולדתו, מה שמסביר למה המדינה לא מענישה אותו על ייצוא עצמאי של ידע בטחוני רגיש כל כך – ידע שהוא העביר ככל הנראה גם למדינות נוספות, כמו לוב ואיראן.