מחלון חדרו בבית החולים רמב"ם שבחיפה, בעת שעבר טיפולים נגד מחלת הסרטן, רועי קוריאל ראה לראשונה את ספינות הטילים של צה"ל. אותה צפייה ממושכת בספינות הנכנסות מהנמל ויוצאות ממנו, נטעה במוחו חלום – להיות מפקד בסטי"ל. כשעמותת משאלת לב, המגשימה את רצונותיהם של ילדים הניצבים בסכנת חיים, פנתה אליו, כל מה שביקש היה הפלגה על אחת מאותן הספינות, אשר ראה אלפי פעמים. בכך הסתפק, לפחות לעת עתה, עד שיפקד על ספינה בכוחות עצמו.
בקשתו של רועי טיפסה בסולם הדרגות והגיעה עד לאוזניו של מפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג. זה לא היסס להגשימה וביום שני הפליג רועי על סיפונה של אח"י יפו אל עומק הים. כשהספינה חלפה על פני קו החוף של חיפה, מבטו של רועי תר אחר בניין בית החולים המרוחק ועיניו שוטטו על פני החלונות. "חיפשתי את החלון שבו אני יושב, שממנו ראיתי את הסטי"לים בהתחלה. כשמצאתי אותו נזכרתי בעצמי בזמן הטיפולים", סיפר. "אין ספק שעדיף בהרבה לראות את החלון מהים, מאשר ההפך".
שפע מזכרות
מפקד הספינה, רס"ן גל, נראה נרגש גם הוא מהביקור. "כשביקשו להעביר את הביקור לספינה אחרת בגלל אילוצי לו"ז, התעקשתי שרועי יבקר דווקא אצלנו. זה כבוד גדול בשביל הספינה, ואם אנחנו יכולים להעניק למישהו קצת כיף אז זה אומר הרבה גם בשבילנו", הוא קובע.
רועי מתהלך בספינה במדי ב' שאולים, כאחד הלוחמים. הוא נראה קצת מבויש ושקט, אך צוות הספינה קולט בגאווה את החיוכים על פניו. מבין כל המתנות אשר הורעפו עליו, ביניהן תעודה חתומה ממפקד החיל, ודיסקית אישית- מתנה אחת הוענקה לו כמחווה ספונטנית.
בסוף ההפלגה מציג רועי בחיוך מבויש שרשרת זהב עם תליון בצורת עוגן. "אחד הלוחמים, דניאל, נתן לי אותה בזמן שישבתי אל ההגה. בלי לומר הרבה, הוא פשוט כרך אותה סביב הצוואר שלי", הוא אומר. ליד התליון, מנצנצת לו על החולצה האזרחית סיכת הסטי"לן. "אני אשמור אותה למזכרת ואני מקווה שיום אחד אשיג אחת משלי", הוא מציין. "ההפלגה הייתה הרבה מעבר למה שציפיתי. כשדמיינתי את זה בבית, חשבתי שיעשו לנו סיור בזמן שהיא עוגנת ברציף. לא הייתי בטוח שנפליג, וגם לא ידעתי שידגימו לי מטווחים על מטרות בים", הוא מוסיף.
מלבד ירי למטרות בתוך הים, נערך לרועי סיור בכל חלקי הספינה – מחדר המכונות ועד גשר הפיקוד. "מה שהכי ריגש אותי היה פשוט להסתכל אחורה ולראות את אורך הסטי"ל ואת המנועים", הוא מתאר.
ראש מספן כוח אדם, אל"ם מיכל תשובה, מגיעה במיוחד בשביל ההפלגה. היא מספרת כי ברגע שהבקשה התגלגלה לידיהם של בכירי החיל, לא היה ספק שתאושר. "אף אחד לא שאל את עצמו אם זה נכון או לא. זה מסוג הדברים שצה"ל מחויב להם מתוקף היותו צבא העם", אמרה. "אפילו בעידן שבו המציאות התקציבית מחייבת מדיניות ביקורים מצומצמת מאוד, הוחלט להשקיע את הסכום הלא מבוטל שדרוש להפלגה", היא מוסיפה.
בהמשך השיחה, ראש המספן מאפיינת מגמה כללית בחיל הים: הגברת ההשתלבות של מתנדבים בשורות החיל. "בשנה האחרונה הגדלנו בצורה משמעותית את מספר המתנדבים, והוא עומד על 200, כאשר בשנה שעברה עמד על 130", מפרטת אל"ם תשובה. "השאיפה שלנו היא להיות כל הזמן במגמת גידול של 10 אחוז לשנה. בסופו של דבר, זהו כוח אדם איכותי מאוד עם מוטיבציית שיא. אנחנו תופרים לכל מתנדב חליפה מותאמת לצרכיו והם מתגייסים בעיקר לתפקידי מודיעין ומולטימדיה", היא אומרת.
"מקווה שהוא יזכה לפקד על סטי"ל"
עמותת משאלת לב מגשימה משאלות המתחלקות לארבעה תחומים: אני רוצה להיות, אני רוצה לפגוש, אני רוצה לנסוע, ואני רוצה לקבל. התעדוף נעשה אך ורק לפי שיקולי דחיפות רפואית. "זה די נדיר להיתקל במשאלות שקשורות לצה"ל", אומרת דורית דברת, עובדת העמותה. "מלבד משאלה זו, אני זוכרת רק ילד שביקש לטוס באף- 16, וילד שביקש לסייר בנושאת מטוסים", אומרת. אל"ם תשובה, אשר מאזינה לשיחה במבט מזדהה, מבטיחה לזכור את הבקשה הנוגעת לנושאת המטוסים.
לכל אורך היום מלווה את רועי סרן אסף, סגן מפקד הספינה. הוא מוודא כי רועי מרגיש בבית. "סיפרתי לו קצת על מה שאנחנו עושים פה ושיתפתי אותו גם בבדיחות. כשאמרתי שאנחנו יוצאים להפלגות ארוכות, הוא שאל אותי אם אנחנו מקיאים", הוא אומר. "הזכרתי לו את המשפט הידוע- או שמתרגלים לים, או שמתרגלים להקיא".
מספר דקות לפני שהספינה חוזרת לחוף, נאספים אנשי הצוות כדי להעניק לרועי את הסיכה הכסופה שלחזהו. "אתה חלק ממשפחת חיל הים ואח"י יפו, ואתה זכאי לסיכה כחלק מהצטרפותך לספינה ולמשפחת חיל הים", בוקע קולו של המפקד ממערכת הכריזה.
מיד לאחר מכן נשמעת קריאת מלחים מהדהדת מפיהם של אנשי הצוות, ומתחיל סבב של ברכות מהלוחמים עצמם. "אנחנו מודים לכם על היום הזה", אומר אביו של רועי, שייקה, ללוחמים. "אנחנו מקווים שבעוד כמה שנים – איפה שיישב המפקד שלכם היום יישב גם רועי, ושהוא יזכה לפקד על סטי"ל", הוא מסכם.